ביאור:בבלי פסחים דף לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ובית הלל מתירין.'

וכמה פת עבה?

אמר רב הונא: טפח [1], שכן מצינו בלחם הפנים – טפח [2].

מתקיף לה רב יוסף: אם אמרו [3] בזריזין [4], יאמרו [5] בשאינן זריזין? אם אמרו בפת עמילה [6], יאמרו בפת שאינו עמילה? אם אמרו בעצים יבשין [7], יאמרו בעצים לחים? אם אמרו בתנור חם [8], יאמרו בתנור צונן? אם אמרו בתנור של מתכת, יאמרו בתנור של חרס?

אמר רבי ירמיה בר אבא: שאילית את רבי ביחוד, ומנו? - רב;

איכא דאמרי: רב ירמיה בר אבא אמר רב: שאילית את רבי ביחוד, ומנו? - רבינו הקדוש: [9]

מאי 'פת עבה'?

פת מרובה [10]. [## האות ע במלה 'עבה' נהגית בערבית בצליל דומה לאות ר גרונית, ולכן 'עבה' מתחלף עם 'רבה'.]

ואמאי קרו ליה 'פת עבה'?

משום דנפישא בלישה [11];

ואי בעית אימא: באתריה דהאי תנא, לפת מרובה – 'פת עבה' קרו ליה; מאי טעמא? אי משום דקא טרח טירחא דלא צריך - מאי איריא בפסח? אפילו ביום טוב נמי!?

אין הכי נמי, והאי תנא - ביום טוב של פסח קאי.

תניא נמי הכי: בית שמאי אומרים: אין אופין פת עבה ביום טוב, ובית הלל מתירין [12].

תנו רבנן: 'יוצאין בפת נקיה ובהדראה ובסריקין המצויירין [13] בפסח, אף על פי שאמרו אין עושין סריקין המצויירין בפסח [14]'.

אמר רב יהודה: 'דבר זה שאל בייתוס בן זונין לחכמים: מפני מה אמרו אין עושין סריקין המצויירין בפסח?

אמרו לו: מפני שהאשה שוהה עליה [15] ומחמצתה.

אמר להם: אפשר יעשנה [16] בדפוס ויקבענה [17] כיון [18]!

אמרו לו: יאמרו "כל הסריקין אסורין, וסריקי בייתוס מותרין?" [19]

אמר רבי אלעזר בר צדוק: פעם אחת נכנסתי אחר אבא לבית רבן גמליאל, והביאו לפניו סריקין המצויירין בפסח; אמרתי: אבא! לא כך אמרו חכמים 'אין עושין סריקין המצויירין בפסח'?

אמר לי: בני! לא של כל אדם אמרו [20] אלא של נחתומין אמרו [21].'

איכא דאמרי הכי קאמר ליה: לא של נחתומין אמרו [22], אלא של כל אדם.

אמר רבי יוסי: עושין סריקין [23] כמין רקיקין [24] ואין עושין סריקין כמין גלוסקאות. [25].

תנו רבנן: הסופגנין [26] והדובשנין [27] ואיסקריטין [28] וחלת המסרת [29] [30] והמדומע [31] פטורים מן החלה.

מאי חלת המסרת?

אמר רבי יהושע בן לוי: זה חלוט של בעלי בתים [32].

אמר ריש לקיש [33]: הללו - מעשה אילפס הן [34];

ורבי יוחנן אמר: מעשה אילפס חייבין, והללו [35] שעשאן בחמה [36].

מיתיבי: הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין: עשאן באילפס – חייבין; בחמה – פטורין - תיובתיה דרבי שמעון בן לקיש!?

אמר עולא: אמר לך רבי שמעון בן לקיש: הכא במאי עסקינן? - שהרתיח ולבסוף הדביק [37], אבל הדביק ולבסוף הרתיח מאי? - הכי נמי דפטורין.

אדתני סיפא: עשאן בחמה פטורין - ליפלוג וליתני בדידה: 'במה דברים אמורים? - כגון שהרתיח ולבסוף הדביק, אבל הדביק ולבסוף הרתיח פטורין'!?

חסורי מחסרא והכי קתני: במה דברים אמורים? - שהרתיח ולבסוף הדביק, אבל הדביק ולבסוף הרתיח - נעשה כמי שעשאן בחמה ופטורין.

תא שמע: 'יוצאין במצה הינא [38] ובמצה העשויה באילפס [39]'!

הכא נמי שהרתיח ולבסוף הדביק.

מאי מצה הינא [40]?

אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שפורסה [41] ואין חוטין נמשכין הימנה.

אמר רבא: וכן לחמי תודה [42].

פשיטא: הכא [בלחמי תודה] לחם כתיב והכא לחם [עוני] כתיב!

מהו דתימא הואיל וכתיב (ויקרא ז יד) וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ


עמוד ב

אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן [תְּרוּמָה לַה' לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה] [43]: [44] 'אֶחָד' - שלא יטול פרוס [45]' [מנחות פ"ז מ"ב], והכא כמאן דפריסא דמיא - קא משמע לן.

מיתיבי:

[חלה פ"א מ"ו] 'המעיסה: בית שמאי פוטרין [46] ובית הלל מחייבין; החליטה: בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין;

איזהו 'המעיסה' ואיזהו 'החליטה'?

המעיסה = קמח שעל גבי מוגלשין [47]; החליטה = מוגלשין שעל גבי קמח;

רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: זה וזה לפטור;

ואמרי לה: 'זה וזה לחיוב';

וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה, עשאן באילפס – פטור, בתנור - חייב.'

ותנא קמא, מאי שנא המעיסה ומאי שנא חליטה?

[48]

אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רב יהודה, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו [49].

ותברא [50]: מי ששנה זו לא שנה זו! [51]

קתני מיהת וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה שעשאן באילפס פטור בתנור חייב תיובתא דרבי יוחנן!

אמר לך רבי יוחנן: תנאי היא, דתניא: יכול יהא מעיסה וחלוטה חייבין בחלה? תלמוד לומר: (במדבר טו יט) [וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִ]לֶּחֶם [הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה’]; רבי יהודה אומר: אין לחם אלא האפוי בתנור.

רבי יהודה היינו תנא קמא! אלא - לאו מעשה אילפס איכא בינייהו: תנא קמא סבר מעשה אילפס חייבין [52], ורבי יהודה סבר מעשה אילפס פטורין [53]?

לא! דכולי עלמא מעשה אילפס פטורין, והכא - כגון שחזר ואפאו בתנור קא מיפלגי [54], דתנא קמא סבר: כיון שחזר ואפאו בתנור – 'לחם' קרינן ביה [55], ורבי יהודה סבר: אין לחם אלא האפוי בתנור מעיקרא, וכיון דמעיקרא לאו בתנור אפייה - לאו לחם הוא.

אמר רבא: מאי טעמא דרבי יהודה? - דכתיב (ויקרא כו כו) [בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם] וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד [וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ]: לחם האפוי בתנור אחד קרוי לחם, ושאין אפוי בתנור אחד אין קרוי לחם. [56]

יתיב רבה ורב יוסף אחוריה דרבי זירא, ויתיב רבי זירא קמיה דעולא; אמר ליה רבה לרבי זירא: בעי מיניה מעולא: הדביק [57] מבפנים, והרתיח מבחוץ [58] – מהו [59]?

אמר ליה: מאי אימא ליה?: דאי אמינא ליה - אמר לי הי ניהו מעשה אילפס [60]!

אמר ליה רב יוסף לרבי זירא: בעו מיניה מעולא: הדביק מבפנים ואבוקה כנגדו [61] מהו [62]?

אמר ליה: מאי אימא ליה?: דאי אמינא ליה - אמר לי: רוב עניים עושין [63] כן [64]!

אמר רב אסי: עיסה של מעשר שני, לדברי רבי מאיר - פטורה מן החלה [65]; לדברי חכמים חייבת בחלה;

הערות[עריכה]

  1. ^ ואפי' הכי שרו בית הלל, אבל טפי מטפח לא
  2. ^ שהוא אסור לבא חמץ, כדאמרינן במנחות (פ"ה מ"ב; דף נה,א) כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ [לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ] (ויקרא ב יא) לרבות לחם הפנים לחימוץ לאזהרה שלא יחמיצו, ואפילו הכי עובי דפנותיו טפח, דהיינו לחם שהיו לו פנים ואין פנים פחותין מטפח
  3. ^ והתירו עובי טפח
  4. ^ כהנים שבקיאין בשימורו שלא יחמיץ
  5. ^ יתירו לכל אדם
  6. ^ שאינה ממהרת להחמיץ שעמילתה מעכבתה; 'עמילה' = ברייר"א [נילוש היטב], כדתנן (מנחות פ"ו מ"ה, דף עו,א) כל המנחות טעונין שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה
  7. ^ שהיו מביאים אותן מימות החמה, כדאמרינן בתענית (לא,א) מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה
  8. ^ בכל יום תמיד היו מסיקין תנור של מקדש לאפיית מנחות ולחמי תודה, ושל מתכת היה, כדאמר בזבחים בפרק 'דם חטאת' (צה,ב)
  9. ^ 'ביחוד= בינו לביני רביה דרבי ירמיה – רב; רביה דרב - רבינו הקדוש; לישנא אחרינא 'בייחוד' = בברור, כמו 'וידעו ביחוד ששם ארון נגנז' (יומא נד א)
  10. ^ הרבה חררין ביחד, ולאו משום חימוץ נקט לה, ובחררין דקים קאמר, ומשום דקא טרח טירחא דלא צריך הוא
  11. ^ כשלשין אותה - עבה היא העיסה כשהיא כולה ביחד
  12. ^ דלאו משום חמץ נקט, אלא משום טירחא, דהא הכא לא תנא פסח
  13. ^ מצות המצויירות
  14. ^ ואף על פי שאמרו לכתחלה אסור - דיעבד שפיר דמי
  15. ^ לציירן ואין נותנין מהר לתנור
  16. ^ הצורה
  17. ^ בסריק
  18. ^ כלומר: מהר, בדחיפה אחת
  19. ^ שהרי רוב נחתומין אין להם אותו דפוס.
  20. ^ לאסור, דבעל הבית העושה אותן לעצמו - אינו חושש לייפותן כל כך, ואינו שוהה עליהן
  21. ^ העושין למכור ומקפידין על נויין ושוהין על ציורן
  22. ^ לאסור שרגילין ובקיאין בדבר ויש להן דפוסין
  23. ^ מצויירין
  24. ^ ובלבד שיהו דקין וקלושין דאין ממהרין להחמיץ
  25. ^ אבל לא מציירין את העבים כגלוסקאות, דמתוך עוביין - מחמיצין בשהייה מועטת
  26. ^ עשויין כספוג
  27. ^ מטוגנין בדבש
  28. ^ עשויין כצפיחית (שמות טז לא) דמתרגמינן 'איסקריטון': שלשין עיסתן רכה מאד
  29. ^ תרגום של מחבת
  30. ^ וכולן מין לחם, ופטורין מן החלה, דכתיב (במדבר טו יט) [וְהָיָה] בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ [תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה’] והני לאו 'לחם' נינהו; ולקמיה מפרש טעמא
  31. ^ חולין שנפלה תרומה לתוכן – פטור, דתָּרִימוּ תְרוּמָה כתיב, ולא שכבר היה תרומה
  32. ^ אינו נעשה כתקון לחם
  33. ^ ריש לקיש - אכולהו קאי, ולאו לאפלוגי אדרבי יהושע בן לוי אתא
  34. ^ לפיכך לאו 'לחם' הוא, דקא סבר אין לחם אלא האפוי בתנור, כדכתיב לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד (ויקרא כו כו)
  35. ^ להכי פטורין: לפי
  36. ^ ולא באוּר
  37. ^ שהרתיח האילפס ואחר כך הדביק בה הלחם, דהוה ליה כעין מעשה תנור, הלכך חייבין
  38. ^ הינא אינה אפויה כל צורכה לשון אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא (שמות יב ט)
  39. ^ ואף על גב ד'לחם' בעינן, כדכתיב לֶחֶם עֹנִי (דברים טז ג)
  40. ^ כלומר: כמה תאפה ויהא יוצא בה
  41. ^ שמשברה, לשון 'פרוסה'
  42. ^ אם שחט הזבח עליהן, מאחר שנאפת כענין הזה - קידש הלחם, והתודה כשירה: דהואיל וקרמו פניה, דתנן במנחות כי האי גוונא בָעִינָן
  43. ^ ארבעת מינין היו בה, של עשר עשר חלות, ומכל מין ומין נותן אחד לכהן והשאר לבעלים
  44. ^ וכתיב
  45. ^ שלא יתן לו פרוסה
  46. ^ מן החלה
  47. ^ רותחין
  48. ^ ברישא מהדר גמרא לפירושא דברייתא דלא תהוי משבשתא, והדר מסיים מילתיה ומותיב תיובתא [להלן] מינה לרבי יוחנן;
  49. ^ כלומר: המחייב בזו מחייב בזו, והפוטר בזו פוטר בזו
  50. ^ ורישא דמפיך פלוגתייהו - לאו חדא תנא אמרינהו, וקשיין אהדדי
  51. ^ האי תנא אית ליה דמחומרי בית שמאי ומקולי בית הלל היא, ותנא חליטה והוא הדין למעיסה, והאי [התנא השני] אית ליה דמקולי בית שמאי וחומרי בית הלל היא, ותנא המעיסה - והוא הדין לחליטה.
  52. ^ והכי קאמר: יכול תהא המעיסה והחליטה חייבין בחלה? תלמוד לומר: לחם, והני לאו לחם נינהו: דקודם לישתן מבושלין ברותחין הן, אבל מעשה אילפס שלא נאפו אלא על האור - קרובין הן למעשה תנור, ו'לחם' נינהו, וחייב, ואפילו הדביק ולבסוף הרתיח
  53. ^ ואמר ליה רבי יהודה: מעשה אילפס נמי פטורין, דאין לחם אלא האפוי בתנור
  54. ^ למעשה אילפס
  55. ^ והכי קאמר תנא קמא: תלמוד לומר: לחם - והני לאו לחם נינהו: דמבושלים במים הן, והוא הדין למעשה אילפס נמי שהדביק ולבסוף הרתיח - נמי לאו 'לחם' נינהו, אבל חזר ואפאו בתנור – 'לחם' קרינא ביה
  56. ^ ורבי יהודה סבר: אפוי בתנור אחד בָעִינָן, ולא בשני תנורים, כגון אילפס ותנור.
  57. ^ הלחם באילפס
  58. ^ שנתנה על האור כמו שאנו עושים
  59. ^ מי הוי לחם
  60. ^ אלו הן מעשה אילפס שנחלקו בו חכמים: רבי יוחנן וריש לקיש
  61. ^ מלמעלה, וחום האש לוהט באילפס וממהר אפייתו
  62. ^ מי הוי כעין תנור או לא
  63. ^ כל מעשה אילפס
  64. ^ שאין להם עצים, ובכך הוא ממהר לאפות
  65. ^ דאמר בפרק שני דקדושין (נד,ב) מעשר ממון גבוה הוא, פטורה מן החלה, כדמפרש דעֲרִסֹתֵיכֶם כתיב (במדבר טו כא), ולא של גבוה