ביאור:בבלי פסחים דף עט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואיבעית אימא: רב, דאמר [1] - כרבי יהושע [2], דתניא: 'רבי יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה - בין שנטמא בשר וחלב קיים, בין שנטמא חלב ובשר קיים - זורק את הדם;

נזיר [3] ועושה פסח: נטמא חלב ובשר קיים - זורק את הדם; נטמא בשר וחלב קיים - אין זורק את הדם, ואם זרק – הורצה [4];

נטמאו הבעלים במת [5] - לא יזרוק, ואם זרק לא הורצה [6].'

במוקדשין אינו כן [אלא אף על פי שנטמא הבשר והחלב קיים זורק את הדם]:

מתניתין מני?

רבי יהושע היא, דתניא [תוספתא מסכת פסחים פ"ו ה"ג [7]]: 'רבי יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב - זורק את הדם; כחצי זית בשר וכחצי זית חלב - אין זורק את הדם [8]; ובעולה - אפילו כחצי זית בשר וכחצי זית חלב זורק את הדם, מפני שכולה כליל; ובמנחה, אף על פי שכולה קיימת - לא יזרוק [9] [ובפסח אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק ואם לאו לא יזרוק]’.

מנחה מאי עבידתה [10]?

אמר רב פפא: מנחת נסכים [11]: סלקא דעתך אמינא 'כיון דקא אתיא מכח זבח כגופיה דזבח דמי [12]' - קא משמע לן.

חֵלֶב מנא לן [13]?

אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל, ומטו בה משום רבי יהושע בן חנניה: דאמר קרא [14] [[15] וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד] וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה' - חלב אף על פי שאין בשר.

אשכחן חלב, יותרת הכבד ושתי כליות מנא לן? [16] היכא אמרינן דזרקינן?

מדקתני ובמנחה אף על פי שכולה קיימת לא יזרוק - מנחה הוא דלא, אבל יותרת הכבד ושתי הכליות שפיר דמי.

מנא לן?

רבי יוחנן דידיה אמר: אמר קרא [17]: לְרֵיחַ נִיחֹחַ: כל שאתה מעלה לריח ניחוח.

ואיצטריך למכתב חלב ואיצטריך למכתב ריח ניחוח: דאי כתב רחמנא [הַ]חֵלֶב - הוה אמינא 'חלב – אִין, יותרת הכבד ושתי הכליות – לא', כתב רחמנא לְרֵיחַ נִיחֹחַ; ואי כתב רחמנא לְרֵיחַ נִיחֹחַ, הוה אמינא 'כל העולין לריח ניחוח, ואפילו מנחה' - כתב רחמנא [הַ]חֵלֶב.

משנה:

נטמא קהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהורים - יעשו בטומאה [18];

נטמא מיעוט הקהל, הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין את השני.

גמרא:

תנו רבנן: 'הרי שהיו ישראל טמאין, וכהנים וכלי שרת טהורין; או שהיו ישראל טהורין וכהנים וכלי שרת טמאין; ואפילו ישראל וכהנים טהורין וכלי שרת טמאין - יעשו בטומאה, שאין קרבן ציבור [19] חלוק [20].'

אמר רב חסדא: לא שנו [21] אלא שנטמא הסכין בטמא מת [22], דרחמנא אמר (במדבר יט טז) [וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה] בַּחֲלַל חֶרֶב [אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים] [23] חרב הרי הוא כחלל [24], וקא מטמא לגברא: דמעיקרא כי מיתעביד בטומאת הגוף - דכרת קא מיתעביד, אבל נטמא הסכין בטומאת שרץ - דבשר הוא דמטמיא ליה, לגברא לא מטמיא ליה - טהורין עביד טמאין לא עביד: מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו ואל יאכל בשר בטומאת הגוף שהוא בכרת!

אלמא קסבר רב חסדא טומאה דחויה היא בציבור [25].

וכן אמר רבי יצחק: טומאה דחויה היא בציבור.

ורבא אמר: אפילו טמאין נמי עבדי; מאי טעמא? דכתיב (ויקרא ז יט) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר: כל היכא דלא קרינן ביה וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל - לא קרינן ביה וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר, כל היכא דקרינן ביה וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל קרינן ביה וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר [26].

איתמר: הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין: רב אמר מחצה על מחצה כרוב, ורב כהנא אמר מחצה על מחצה אינו כרוב:

רב אמר: מחצה על מחצה כרוב, הללו עושין לעצמן [27], והללו עושין לעצמן [28];

ורב כהנא אמר: מחצה על מחצה אינו כרוב; טהורין עושין את הראשון [29], וטמאין עושין את השני [30].

איכא דאמרי אמר רב כהנא: מחצה על מחצה אינו כרוב, טהורין עושין את הראשון


עמוד ב

וטמאין אין עושין לא את הראשון [31] ולא את השני: בראשון לא עבדי - דלא הוו רובא; בשני לא עבדי - דלא הוו מיעוטא!

תנן: 'נטמא קהל או רובו או שהיו הכהנים טמאין והקהל טהורים יעשה בטומאה [32]' רובו [33] הוא דעבדי בטומאה [34], אבל פלגא ופלגא לא עבדי [35] בראשון [36]! קשיא לרב!

אמר לך רב: רובא - עבדי כולהו בטומאה [37]; פלגא ופלגא - הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן;

הכי נמי מסתברא [38], דקתני סיפא נטמא מיעוט הקהל טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני: מיעוט הוא דעבדי בשני, אבל פלגא ופלגא לא, ועבדי בראשון, והללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן;

ואלא קשיא לרב כהנא?

אמר לך רב כהנא: נטמאו מיעוט הקהל - טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני, הא פלגא ופלגא - טהורין עושין את הראשון, אבל טמאין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני;

התינח ללישנא בתרא דרב כהנא, אלא להך לישנא דאמר רב כהנא 'טהורים עושין את הראשון וטמאין עושין את השני' מאי איכא למימר?

אמר לך רב כהנא: הוא הדין דאפילו פלגא ופלגא נמי, טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני, והאי דקתני 'מיעוט הקהל', איידי דתנא רישא 'רובו' תנא נמי סיפא 'מיעוטו'.

תניא כוותיה דרב [39], תניא כוותיה דרב כהנא כתרי לישני:

תניא כוותיה דרב: היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן;

תניא כלישנא קמא דרב כהנא: הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני;

ותניא כלישנא בתרא דרב כהנא: הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, טהורין עושין את הראשון וטמאין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני;

לרב וללישנא בתרא דרב כהנא [40], הא דתנא טהורין עושין את הראשון וטמאין את השני, [41] היכי מתרצי לה?

כגון שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, ונשים משלימות לטמאים [42], וקסבר נשים בראשון רשות [43]; [44] דל נשים מטמאין [45] - והוו להו טמאין מיעוטא, ומיעוטא ידחו לפסח שני! [46]

לרב וללישנא קמא דרב כהנא הא דתניא טהורין עושין את הראשון וטמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני היכי מתרצי לה?

רב מתריץ לה כגון שהיו ישראל מחצה טמאין ומחצה טהורין, ונשים עודפות על הטהורים [47], וקסבר נשים בראשון חובה [48] ובשני רשות [49]; בראשון לא עבדי [50] דהוי ליה מיעוט, ומיעוטא לא עבדי בראשון; ובשני לא עבדי: דל נשים מינייהו והוו להו פלגא ופלגא [51], ופלגא לא עבדי בשני [52];

ולרב כהנא דאמר פלגא נמי עבדי בשני הכי מתריץ לה?

כגון שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, ונשים משלימות לטהורין [53], וקסבר נשים בראשון חובה ובשני רשות: בראשון לא עבדי - דהוו להו פלגא ופלגא, ופלגא בראשון לא עבדי [54]; בשני נמי לא עבדי: דל נשים מינייהו מן הטהורין, הוו להו טמאין רובא, ורובא לא עבדי בשני.

ולרב כהנא, הא דתניא הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן - היכי מתריץ לה?

אמר לך רב כהנא: תנאי היא: איכא למאן דאמר מחצה על מחצה כרוב, ואיכא למאן דאמר מחצה על מחצה אינו כרוב [55].

גופא: 'הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן; היו טמאין עודפין על הטהורין אפילו אחד - יעשו בטומאה [56], לפי שאין קרבן ציבור חלוק; ר"א בן מתיא אומר: אין היחיד מכריע את הציבור לטומאה, שנאמר:

הערות[עריכה]

  1. ^ אם זרק הורצה
  2. ^ דאית ליה אכילת פסחים לא מעכבא
  3. ^ שלמי נזיר - תחילתן לאכילה: דבעי שילוח שערו תחת הדוד שהשלמים מתבשלין בו, כדכתיב (במדבר ו יח) וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים; ועוד בעי תנופה זרוע בשלה, אלמא צריך שיהא בשר טהור בשעת זריקה, שיהא ראוי למצוה האמורה בו
  4. ^ דהני לא מעכבי
  5. ^ דלא חזו למיכל לאורתא: דטומאתן שבעה
  6. ^ דאף על גב דאכילתו לא מעכבא - גברא דחזי לאכילה בעינן, ורחמנא דחייה לטמא נפש לפסח שני; ובנָזִיר נמי כתיב (במדבר ו ט) וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ - דסותר את נזירותו
  7. ^ ליברמן
  8. ^ דאכילת אדם ואכילת מזבח לא מצטרפין
  9. ^ את הדם עליה
  10. ^ בזריקת דם
  11. ^ הבאה עם הזבח
  12. ^ ותיהוי במקום זבח להכשיר את הדם
  13. ^ דהוי שיור להכשיר זריקת דם
  14. ^ גבי זריקת דם כתיב (ויקרא יז ו)
  15. ^ דכתיב
  16. ^ מדאיצטריך ליה למיתני מנחה לא הויא שיור, מכלל דסבירא ליה דהני דגופיה דזבח נינהו הוי שיור
  17. ^ בהאי קרא גופיה
  18. ^ ואפילו טמאין יחידין, דהא פסח דטהורין גופיה בטומאה אתי משום כהנים
  19. ^ הבא בטומאה
  20. ^ מאחר שקרבן רובן בא בטומאה - אף היחיד עושה בטומאה
  21. ^ דמשמע משום טומאת כלי שרת עבדי כולהו בטומאה
  22. ^ שהוא אב הטומאה, דנעשה אף הסכין אב הטומאה לטמא אדם
  23. ^ למידרש מיניה:
  24. ^ דכלי מתכת המיטמא במת נעשה כיוצא בזה שנגע בו
  25. ^ בקושי הותרה, וכל כמה דאפשר לאהדורי אטהרה או אטומאה קלה - מהדרינן
  26. ^ ולא טמא
  27. ^ בטהרה
  28. ^ בטומאה; טהורים לא עבדי בטומאה דהוי כרוב, ורוב טהורין לא עבדי בטומאה, וטמאין לשני לא מידחו משום דהוו נמי רובא, ורובא לשני לא מידחו
  29. ^ בטהרה: דאי נמי מיעוטא נינהו אית להו למעבד הראשון בטומאה, וכל שכן כי עבדי בטהרה שפיר דמי
  30. ^ דכיון דאינן כרוב נידונין כמיעוט ונידחין לשני
  31. ^ דכיון דאינו כרוב לא עבדי בטומאה
  32. ^ אף הטהורין
  33. ^ כי איטמי רובא
  34. ^ הוא דעבדי טמאין ראשון ובטומאה
  35. ^ טמאים
  36. ^ כלל
  37. ^ אפילו הטהורין אין צריכין להזהר בשמירת טהרה
  38. ^ דפלגא ופלגא נמי טמאין עבדי בטומאה ולא מידחו
  39. ^ דאמר הללו לעצמן והללו לעצמן
  40. ^ דאמר טמאין אין עושין לא זה ולא זה
  41. ^ הא דקתני טמאים נדחין לשני
  42. ^ דבזכרים הוו טהורים רובא, אבל יש מן הנשים טמאות יותר מן הטהורות עד שמשלימות החשבון למחצה על מחצה
  43. ^ וכל שכן בשני
  44. ^ הילכך:
  45. ^ דל נשים מהכא דאינן מן המניין, וְזִיל בתר זכרים
  46. ^ אבל בפלגא ופלגא - אי כמר אי כמר.
  47. ^ כגון שהיו ישראל הזכרים מחצה טהורין ומחצה טמאין וכשאתה מונה הנשים עמהן רבין טהורים על הטמאים
  48. ^ והרי הן במנין ונמצאו טמאים מיעוטא
  49. ^ ותנאי פליגי בהא מילתא בפרק 'האשה' (לקמן דף צא,ב)
  50. ^ טמאין
  51. ^ דלגבי שני - אין הנשים מן המנין למיהוי טהורין רובא, הילכך לא הוו טמאים מיעוטא אלא פלגא
  52. ^ ולרב, מחצה על מחצה כרוב, ולא עבדי בשני
  53. ^ שלא היו טהורין מחצה אלא על ידי הנשים, ואי אזלינן בתר זכרים - הוו טמאין רובא; [’ועודפות עליהן' לא גרסינן]
  54. ^ בטומאה, ללישנא קמא דרב כהנא
  55. ^ האי תנא ותנא דלעיל דקאי כוותיה, האי תנא סבר מחצה על מחצה הוי כרוב, ותנא דלעיל סבר אינו כרוב
  56. ^ אפילו הטהורין