ביאור:בבלי פסחים דף כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר [1] תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר [2]?

חמץ בפסח יוכיח, שהיה לו שעת הכושר ואסור בהנאה;

מה לחמץ בפסח שכן ענוש כרת תאמר בבשר בחלב שאינו ענוש כרת?

כלאי הכרם יוכיחו שאין ענוש כרת ואסור בהנאה [3]'; ואם איתא [4] ניפרוך: מה לכלאי הכרם שכן לוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן?

ואביי?

[5] תאמר במאי [6]?: תאמר בבשר בחלב שאין לוקין עליו אלא דרך הנאתו? אטו בבשר בחלב, אכילה כתיבה ביה [7]?

ואידך, דקא מותיב לה – סבר: להכי קא גמר מנבילה: מה נבילה דרך הנאתה [8] - אף בשר בחלב דרך הנאתו. [9]

ואביי?

[10] להכי לא כתב אכילה בגופו: לומר שלוקין עליו אפילו שלא כדרך הנאתו [11].

וליפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה לו שעת הכושר [12]?

אמר רב אדא בר אהבה: זאת [13] אומרת [14] כלאי הכרם עיקרן נאסרין [15] הואיל והיתה להן שעת הכושר קודם השרשה [16]. [17]

מתיב רב שמעיה: 'המעביר עציץ נקוב בכרם [18]: אם הוסיף [19] מאתים [20] - אסור [21]'; הוסיף – אִין, לא הוסיף – לא [22]!

אמר רבא: תרי קראי כתיבי: (דברים כב ט) [לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם] כתיב הַזֶּרַע [23] וכתיב הַמְלֵאָה [24], הא כיצד? זרוע מעיקרו [25] – בהשרשה [26]; זרוע ובא [27] - הוסיף אִין, לא הוסיף – לא [28].

אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: בכל מתרפאין [29] חוץ מעצי אשירה.

היכי דמי?: אי נימא דאיכא סכנה - אפילו עצי אשירה נמי! ואי דליכא סכנה, אפילו כל איסורין שבתורה נמי לא!?

לעולם דאיכא סכנה, ואפילו הכי עצי אשירה – לא, דתניא: 'רבי אליעזר אומר: אם נאמר (דברים ו ה) בְכָל נַפְשְׁךָ [וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ] למה נאמר בְכָל מְאֹדֶך ואם נאמר בְכָל מְאֹדֶך למה נאמר בְכָל נַפְשְׁךָ [30]? [31] אלא לומר לך: אם יש אדם שגופו חביב עליו מממונו - לכך נאמר בְכָל נַפְשְׁךָ; ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו - לכך נאמר בְכָל מְאֹדֶך [32]' [33].

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: בכל מתרפאין חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות


עמוד ב

ושפיכות דמים [34].

עבודה זרה - הא דאמרן;

גילוי עריות ושפיכות דמים – דתניא: 'רבי אומר: (דברים כב כו) [וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת] כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה; וכי מה ענין רוצח אצל נערה המאורסה [35]? - [36] הרי זה בא ללמד ונמצא למד [37]: מקיש רוצח לנערה המאורסה [38]: מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו [39] אף רוצח ניתן להצילו בנפשו; ונערה המאורסה מרוצח: מה רוצח יהרג ואל יעבור [40] - אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור.'

ושפיכות דמים גופיה מנלן?

סברא הוא, כי ההוא דאתא לקמיה דרבא, אמר ליה: מרי דוראי [41] אמר לי: זיל קטליה לפלניא, ואי לא - קטלינא לך.

אמר ליה: ליקטלוך ולא תיקטול: מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי [42]?

מר בר רב אשי אשכחיה לרבינא דשייף [43] לה לברתיה בגוהרקי דערלה [44]; אמר ליה: אימור דאמור רבנן בשעת הסכנה, שלא בשעת הסכנה מי אמור?

אמר ליה: האי אישתא צמירתא [45] - נמי כשעת הסכנה דמיא.

איכא דאמרי: אמר ליה: מידי דרך הנאה קא עבידנא? [46]

איתמר: הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו: אביי אמר מותרת [47], ורבא אמר אסורה:

1. אפשר [48] וקא מיכוין [49], [50] לא אפשר וקמיכוין [51] - כולי עלמא לא פליגי דאסור;

2. לא אפשר [52] ולא מיכוין [53] - כולי עלמא לא פליגי דשרי;

3. כי פליגי דאפשר [54] ולא מיכוין; ואליבא דרבי יהודה, דאמר 'דבר שאין מתכוין אסור' כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי אליבא דרבי שמעון [55], דאמר 'דבר שאין מתכוין מותר': אביי כרבי שמעון, ורבא אמר: עד כאן לא קא אמר רבי שמעון אלא היכא דלא אפשר [56], אבל היכא דאפשר – לא. [57]

איכא דאמרי [58]: 1. אפשר ולא מיכוין - היינו פלוגתייהו דרבי יהודה ורבי שמעון;

2. לא אפשר ולא קא מיכוין - כולי עלמא [59] לא פליגי דשרי [60];

3. כי פליגי דלא אפשר וקא מיכוין, ואליבא דרבי שמעון דאזיל בתר כוונה [61] - כולי עלמא [אביי ורבא] לא פליגי דאסור [62]; כי פליגי אליבא דרבי יהודה, דאמר: לא שנא מתכוין ולא שנא שאין מתכוין - אפשר אסור [63]; אביי כרבי יהודה [64];

הערות[עריכה]

  1. ^ שהפרי הזה חנט באיסור ונגמר באיסור
  2. ^ קודם שניתן בחלב
  3. ^ ובשחיטת חולין פריך: ונימא 'ערלה תוכיח, וחזר הדין' - והתם מתרץ לה ב'כל הבשר'; ולקמן פריך: ונימא 'מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר'
  4. ^ דכלאי הכרם חלוקין להחמיר משאר איסורין
  5. ^ אמר לך:
  6. ^ היכי ניפרוך?: היכי נסיימה למילתיה דלא נילף בשר בחלב מיניה
  7. ^ התם נמי לוקין עליו אפילו שלא כדרך הנאתה
  8. ^ ונבילה - אכילה כתיבא ביה
  9. ^ נבילה לאו דוקא קאמר, דהא מטריפה גמרינן לה; ויש מפרשים דמשום דהאי טריפה דקרא איירי באבר ובבשר המדולדל בה ושחטה, כדאמרינן ב'בהמה המקשה לילד' (חולין עג ב) קרי ליה נבילה דדמי לנבילה: דלא מישתרו בשחיטה; ואין נראה לי: דטריפה נמי לא מישתריא בשחיטה, ואי משום דלא מיטמיא - הנך נמי לא מיטמאו.
  10. ^ אמר לך:
  11. ^ הלכך לא מצי פריך תאמר בבשר בחלב כו'
  12. ^ וקא סלקא דעתך שאין נאסרין אלא גידוליהן, ולכן לא היתה להן שעת הכושר
  13. ^ מדלא פריך הכי
  14. ^ שמע מינה
  15. ^ אף עיקר הזריעה עצמה נאסרה
  16. ^ וזריעה היתה לה שעת הכושר כל ימיה עד שנשרשה
  17. ^ יש מפרשים דהאי מקשה נמי ידע שאף הזריעה נאסרת, אלא סבור שמשעת זריעה נאסרת, וכך שמעתי, אבל אי אפשר להעמידה: דמיבעי לן לפרושי הכי: 'מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להן שעת הכושר משעה שבאו לכלל כלאים תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת הכושר משעה שבא לכלל זה: דאם שורהו כל היום בחלב אינו נאסר בכך? ומשני: עיקרן נאסרו משנשרשו ולא משנזרעו!' |align = "right"|  |align = "right"|וכמה גמגומים יש בה: חדא, דטעמא דלא מיתסר משום דאכתי לא בשר בחלב חשיב ליה והרי הוא כאילו זה לבד וזה לבד, וכן כלאים: כל זמן שלא נשרשו הרי הן כמונחין בכדא! ועוד: כי אמר לעיל 'חמץ בפסח יוכיח' מיבעי ליה למימר 'שהיתה לו שעת הכושר משנקרא חמץ בפסח' - והא ליתא! ועוד: מדמותיב רב שמעיה 'הוסיף - אִין, לא הוסיף - לא' מכלל דליכא מאן דסליק אדעתיה משעת זריעה אלא הוה סלקא דעתיה תוספת – אִין, עיקר – לא; ולשון 'עיקרן' משמע כדפרישית: דללישנא בתרא הכי הוה ליה למימר: 'זאת אומרת כלאי הכרם בהשרשה נאסרו'!
  18. ^ וזרעים בתוכו שכבר צמחו
  19. ^ הצמח בכרם
  20. ^ אחד מן המאתים שיש בו עכשיו: שמתחלה היו בו קצ"ט שיעורים כתוספת זו, ועכשיו יש בו מאתים
  21. ^ אסורין, לפי שאין בהיתר הראשון כדי לבטל התוספת האסור: שהערלה וכלאים אין בטלין אלא במאתים של היתר לבד האיסור; לא הוסיף מאתים אלא פחות כל שהוא – מותר, דיש בו כדי להעלות באחד ומאתים; ובספרי יליף ליה מתרומה שעולה באחד ומאה, וכלאים - שכפל את אסוריו: שאסורין בהנאה - כפל את עלייתן; ודוקא נקט 'נקוב', דיונק מקרקע דרך אויר
  22. ^ אלמא אין הזריעה נאסרת
  23. ^ הראשון
  24. ^ גידולין
  25. ^ בכרם
  26. ^ כדכתיב: הַזֶּרַע - משמע שאף הזריעה נאסרת, מיהו קודם השרשה - כמאן דמנחא בכדא דמי
  27. ^ קודם לכן
  28. ^ דכתיב מְלֵאָה
  29. ^ אפילו באיסורי הנאה
  30. ^ יאמר החביב משניהן ודיו
  31. ^ ומפרש:
  32. ^ לפי שפעמים שזה חביב ופעמים שזה חביב, לכך הוצרכו שניהן לומר 'אהוב את בוראך יותר מן החביב עליך'
  33. ^ והמתרפא בעצי אשירה נראה כמודה בה
  34. ^ כגון אמרו לו "הרוג ישראל חבירך ואם לאו תיהרג"
  35. ^ מה למדנו מרוצח לנערה המאורסה, והלא פירש בה אונס פטור, כדכתיב וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר
  36. ^ אלא [האונס] נראה כמי שרוצח:
  37. ^ בא ללמד כאן ונמצא שהוקש כאן להיות למד מכאן, והכי קאמר
  38. ^ כרוצח כנערה - שניהן שוין, כמו וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן (ישעיהו כד ב; הושע ד,ט) ולא נאמר 'והיה העם ככהן'
  39. ^ ניתן רשות לרואה שהוא רודף אחריה שיצילנה ממנו בנפשו של רודף, כדכתיב (דברים כב כז) וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ - הא אם יש מושיע צריך להושיעה בכל אשר יכול, אפילו בהריגתו: אם אין יכול להציל באחד מאבריו - יהרגנו
  40. ^ יהרג אם אמר לו עו"ג "הרוג או תיהרג יהרג" ואל יעבור עבירה זו
  41. ^ מושל עירי
  42. ^ כלומר: כלום באתה לישאל על כך אלא מפני שאתה יודע שאין מצוה עומדת בפני פיקוח נפש, וסבור אתה שאף זו תדחה מפני פיקוח נפשך? אין זו דומה לשאר עבירות, דמכל מקום יש כאן אבוד נפש, והתורה לא התירה לדחות את המצוה אלא מפני חיבת נפשו של ישראל, וכאן עבירה נעשית ונפש אבודה; מי יאמר שנפשך חביבה לפני המקום יותר משל זה? דילמא של זה חביבה טפי עליו ונמצא עבירה נעשית ונפש אבודה
  43. ^ מושח
  44. ^ בוסר זיתים קטנים משום רפואה, דקסבר מותר להתרפאות באיסורי הנאה
  45. ^ חולי שקורין מלוי"י; 'צמירתא' = חם, כמו דצמרה צמורי בבבא קמא (ס,א)
  46. ^ דרך הנאתו = לאחר שיתבשלו ויוצא שמנן בבית הבד.
  47. ^ אין צריך לפרוש הימנה, כדמפרש
  48. ^ אפשר לו ליבדל
  49. ^ להתקרב כדי ליהנות, כגון ריח של עבודה זרה
  50. ^ או אפילו
  51. ^ אי אפשר לו ליבדל ומיהו מתכוין הוא וחביב הוא לו ליהנות
  52. ^ לו ליבדל
  53. ^ ולא קא מיכוין ליהנות דאיכא תרתי להיתר
  54. ^ לו ליבדל ולא נבדל, ומיהו
  55. ^ פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון במסכת שבת (דף כב,א) בגרירת מטה וכסא וספסל ובמסכת ביצה (דף כג,ב)
  56. ^ כגון שצריך לאותן כלים ואין יכול להגביהן על כתיפו
  57. ^ ואביי סבר בקטנים נמי שרי רבי שמעון אף על פי שאפשר להגביהן על כתיפו; והכי אמרינן במסכת שבת; ולרבא לא שרי רבי שמעון אלא בגדולים.
  58. ^ מודה רבא היכא דלא קא מיכוין אף על גב שאפשר שרי רבי שמעון, דבהכי פלוגתייהו דרבי יהודה ורבי שמעון, ובין לאביי ובין לרבא לרבי יהודה אסור לרבי שמעון שרי
  59. ^ אביי ורבא
  60. ^ ואפילו לרבי יהודה
  61. ^ ומיהו אליבא דרבי שמעון דחשיבא ליה כוונה דמתיר אפילו בדאפשר, הואיל ולא קא מיכוין אלמא אכוונה קפיד
  62. ^ היכא דקא מכוין אף על גב דלא אפשר - אסור
  63. ^ ולא גרסינן 'ולא אפשר שרי', דהא לא שמעינן ליה דאמר הכי, דאי שמעינן ליה הכי - היכי פליג רבא למיסר?
  64. ^ דקסבר: כיון דאסר רבי יהודה בדאפשר אף על גב דלא קא מיכוין - שמע מינה לא חשבינן ליה כוונה, אלא בדאפשר ולא אפשר תליא טעמא, הלכך היכא דלא אפשר אף על גב דקא מיכוין - לא איכפת ליה לרבי יהודה