ביאור:בבלי פסחים דף יד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שתי פרות היו חורשות ^[1] בהר המשחה ^[2]; כל זמן ששתיהן חורשות - כל העם אוכלין; ניטלת אחת מהן – תולין: לא אוכלין ולא שורפין; ניטלו שתיהן - התחילו כל העם שורפין.'

משנה:

רבי חנינא סגן הכהנים אומר: מימיהם של כהנים ^[3] לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בוולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה ^[4], אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו ^[5];

הוסיף רבי עקיבא ואמר: מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן ^[6] שנפסל בטבול יום ^[7] בנר שנטמא בטמא מת ^[8], אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו ^[9];

אמר רבי מאיר: מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח ^[10];

אמר רבי יוסי: אינה היא המדה ^[11]; ^[12] ומודים רבי אליעזר ורבי יהושע ^[13] ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה; על מה נחלקו? - על התלויה ועל הטמאה, שרבי אליעזר אומר: תשרף זו לעצמה וזו לעצמה, ורבי יהושע אומר: שתיהן כאחת.

גמרא:

מכדי בשר שנטמא בוולד הטומאה, מאי הוי? – שֵׁנִי; כי שריף ליה בהדי בשר שנטמא באב הטומאה - מאי הוי? - שֵׁנִי; שני ושני הוא ^[14], מאי מוסיף לו טומאה על טומאתו איכא?

אמר רב יהודה: הכא - בוולד וולד עסקינן ^[15], דהוי ליה שלישי ^[16], ^[17] וקסבר שלישי מותר לעשותו שני.

והא אין אוכל מטמא אוכל ^[18], דתניא: 'יכול יהא אוכל מטמא אוכל? - תלמוד לומר: (ויקרא יא לח) וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא [לָכֶם] - הוא טמא ^[19] ואין עושה כיוצא בו טמא ^[20]';

הניחא לאביי, דאמר לא שנו אלא בחולין, אבל בתרומה וקדשים עושה כיוצא בו ^[21];

ולרב אדא בר אהבה משמיה דרבא נמי, דאמר לא שנו אלא חולין ותרומה, אבל בקדשים עושה כיוצא בהן – שפיר ^[22];

אלא לרבינא משמיה דרבא, דאמר: מקרא מלא דיבר הכתוב, לא שנא חולין לא שנא תרומה לא שנא קדשים אינו עושה כיוצא בו ^[23] - מאי איכא למימר?

הכא במאי עסקינן? - דאיכא משקין בהדי בשר ^[24], ^[25] דקא מיטמא מחמת משקין ^[26];

אי הכי, האי 'עם הבשר שנטמא באב הטומאה'? 'עם הבשר ומשקין' מיבעי ליה!

אלא נהי דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא - מדרבנן מיהו מטמא ^[27].

הוסיף רבי עקיבא: מימיהן של כהנים לא נמנעו מלהדליק [את השמן שנפסל בטבול יום]:

מכדי שמן שנפסל בטבול יום, מאי הוי? – שלישי; וכי מדליק ליה בנר שנטמא בטמא מת מאי הוי? שני ^[28]; מאי קא משמע לן? שלישי מותר לעשותו שני, היינו הך ^[29]!?

אמר רב יהודה: הכא - בנר של מתכת עסקינן, דרחמנא אמר

עמוד ב

(במדבר יט טז) [וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה] בַּחֲלַל חֶרֶב [אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים]

- חרב הרי הוא כחלל ^[30], והויא ליה ^[31] אב הטומאה ^[32], וקסבר שלישי מותר לעשותו ראשון.

ומאי דוחקיה דרב יהודה לאוקמיה בנר של מתכת? נוקמיה בנר של חרס ^[33], ^[34] ומאי הוסיף ^[35]? - ^[36] דאילו התם ^[37] טמא וטמא ^[38], ואילו הכא פסול וטמא ^[39]!

אמר רבא: מתניתין קשיתיה ^[40]: מאי איריא דתני נר שנטמא בטמא מת ^[41]? ניתני שנטמא בשרץ ^[42]!? אלא ^[43] איזהו דבר שחלוקה טומאתו בין טומאת מת לשרץ? - הוי אומר זה מתכת ^[44];

אמר רבא: שמע מינה ^[45] קסבר רבי עקיבא טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ^[46], דאי סלקא דעתא דרבנן ^[47], מכדי האי נר מאי קא מהניא להאי שמן ^[48]? אי לאיפסולי גופיה ^[49] - הא פסיל וקאי!

ממאי? דילמא ^[50] לטמא אחרים ^[51] מדרבנן?

אי מדרבנן ^[52] - מאי איריא באב הטומאה ^[53]? אפילו בראשון ושני נמי תחלה הוי ^[54], דתנן [פרה פ"ח מ"ז]: 'כל הפוסל את התרומה ^[55] - מטמא משקין ^[56] להיות תחלה חוץ מטבול יום ^[57]'! אלא ^[58] שמע מינה ^[59] דאורייתא היא ^[60].

אמר רבי מאיר: מדבריהם למדנו [ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח]:

מדבריהם דמאן? אילימא מדברי רבי חנינא סגן הכהנים - מי דמי?: התם טמא וטמא, הכא טהור וטמא!

ואלא מדברי רבי עקיבא? מי דמי?: התם פסול וטמא, הכא טהור וטמא!?

נימא ^[61] קסבר רבי מאיר מתניתין ^[62] באב הטומאה דאורייתא ^[63], וּוְלַד הטומאה ^[64] - ^[65] דרבנן ^[66], דמדאורייתא טהור מעליא ^[67],

הערות

^ אותו היום, לסימן
^ הוא הר הזיתים
'^ הכא נקט לה משום סיפא, דקתני מדבריהן למדנו ששורפין תרומה כו'
^ שנגע בשר קודש זה בראשון לטומאה, והוה ליה איהו שֵׁנִי, ולא נמנעו מלשורפו עם חמור ממנו: ממי שנגע באב הטומאה, דהואיל ואף זה הקל לשריפה עומד - לא חשו אם מטמאין אותו יותר ממה שהיה
^ ובגמרא פריך: מאי תוספת טומאה איכא? הלא גם בראשונה בוולד טומאה נגע, ועכשיו חוֹזֵר ונוגע בוולד הטומאה
^ של תרומה
^ והוא שלישי: דטבול יום פוסל את התרומה מן התורה, ביבמות פרק 'הערל' (עה,א) מ'בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע' (ויקרא יב ד), ויולדת משטבלה לסוף ימי טומאה עד מלאת ימי טהרה שלה - טבולת יום ארוך היא, שהרי אינה ראוייה להביא כפרה עד יום שמונים ואחד; אלמא לא הוי הערב שמש דילה עד שקיעת החמה דשמונים
^ טמא מת - אב הטומאה הוא, ומטמא כלים, דכתיב (במדבר יט כב) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב - בפרשת פרה, גבי טומאת מת; אלמא טמא מת מטמא אדם, ועשאו הכתוב אב הטומאה כשרץ ונבילה שמטמאין אדם, ולא כנוגע בהן שאין מטמא אלא אוכלין ומשקין, כדכתיב בשרצים (ויקרא יא לד) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא - אלמא לא מקבל טומאה מן הכלי שקיבל טומאה מן השרץ אלא אוכל ומשקה בלבד, ולא אדם וכלים; והאי נר הוי ראשון
^ ועכשיו יש כאן תוספת טומאה: שמתחלה היה שמן זה שלישי, וחוזר ונעשה שני על ידי הנר: דהואיל ויש טומאה עליו - לא חיישינן ליה, ומותר להוסיף בידים
^ עם זמן הביעור, דהואיל והולכת לאיבוד אף הטהורה, ואסורה מדאורייתא - לא חיישינן לשמירתה, ואף על גב שמוּזְהרין אנו לשומרה בטהרה, דכתיב (במדבר יח ח) אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי
^ אי אתה יכול ללמוד את זו מדבריהן
^ ובגמרא מפרש אמאי אינה היא המדה;
^ רבי יוסי קאמר לה: דאף על גב דאיפלוג רבי אליעזר ורבי יהושע בשריפת תרומה בהא מודו:
^ מתחלה היה שני ועדיין שני הוא
^ האי בוולד הטומאה דקתני מתניתין - וולד וולד קאמר, דהיינו שני
^ ובשר שנגע בו הוה שלישי
^ וכי הדר שרפי ליה בהדי בשר שנטמא באב הטומאה - שהוא ראשון - חוֹזֵר ונעשה שלישי זה – שני,
^ וכיון דלא מטמא ליה - מאי תוספת איכא?
^ הוּא משמע מיעוטא
^ ואין מטמא אוכל כיוצא בו
^ דילפינן מנבואת חגי לחם וְנָזִיד יין ושמן (חגי ב יב: הֵן יִשָּׂא אִישׁ בְּשַׂר קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל הַלֶּחֶם וְאֶל הַנָּזִיד וְאֶל הַיַּיִן וְאֶל שֶׁמֶן)
^ דמתניתין - בקדשים קיימירי
^ לא הוציא ממשמעו לא תרומה ולא קדשים, אלא דָבָר שלם דיבר: דאין אוכל מטמא אוכל לעולם, ונבואת חגי - טומאות דרבנן נינהו, וכבר נגזרו, כדלקמן; אבל דאורייתא לא מטמא אלא אוכל משקה ומשקה אוכל [לקמן בפירקין (דף יח,א) יליף לה דאוכל מטמא משקה ומשקה אוכל]
^ כשנגע באב הטומאה - היה משקה טופח עליה, ונטמא עמה, והוה אף המשקה ראשון
^ וכששורפה - עדיין הוא עליה
^ ומטמא הבשר שנשרף עם זה מחמת המשקין, ונעשה שלישי - שני
^ וקא מוספי ליה טומאה מדרבנן
^ דנר הוי ראשון
^ דרבי חנינא, דתריצנא בהכי, ומאי הוסיף רבי עקיבא דמשמע דהוסיף עדות על עדות, חידוש על חידוש [משנה זו שנויה גם במסכת עדויות פ"ב מ"א]
^ הקיש חרב לחלל: מתכת שנגע במת הרי הוא אבי אבות הטומאה כמת עצמו, ושנגע בטמא מת - הרי הוא אב הטומאה כמוהו; גזירת הכתוב הוא במתכת אצל טומאת מת ולא אצל שאר טומאות
^ נר
^ וכשנותן שמן שלישי לתוכו - נעשה ראשון
^ דאינו אלא ראשון, כנוגע בטמא מת, ואשמעינן רבי עקיבא דשלישי מותר לעשותו שני
^ ודקשיא לך
^ מאי הוסיף אדרבי חנינא
^ הוסיף טובא:
^ גבי בשר קדשים
^ כי שריף שלישי בהדי ראשון ועשהו שני - טמא היה מתחלה לטמא אחרים: שהשלישי עושה רביעי בקודש, ועכשיו כשהוא שני - הוי טמא, כלומר: לא נשתנה שמו לקלקול יותר מבראשונה
^ ואלו גבי עדותו של רבי עקיבא - גבי תרומה קאי, דאילו שמן קודש אינו אלא של מנחות, ונאכל הוא, ואינו ראוי להדליק נר, ואם נטמא קודם שנתנו במנחה משקדש בכלי - אין לו היתר לכהנים, ונשרף בקודש בבית הדשן כשאר פסולי קדשי קדשים; אבל שמן תרומה שנטמא - כהנים מדליקין בו, דכתיב (במדבר יח ח) נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי: בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, ואמר רחמנא: שלך תהא להסיקה תחת תבשילך [ביבמות בפרק 'הערל' (דף עד,א)] ושמן שלישי של תרומה אינו טמא לטמא אחרים אלא פסול: דאין שלישי עושה רביעי בתרומה, וכי הדר עביד ליה שני - הוה ליה טמא
^ לרב יהודה
^ אי בנר של חרס קאי, ובראשון עסקינן - למה לי דנקט שקיבל טומאה זו מאב הטומאה של מת
^ ליתני שנטמא סתם [כגון רק בשרץ] ואנן קיימא לן דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה, ומה לי אב הטומאה דמת מה לי אב הטומאה דשרץ
^ מדנקט מת - שמע מינה:
^ בנר של מתכת עסקינן, דיש חילוק בו בין נגיעת אב הטומאה דמת לאב הטומאה דעלמא, ואשמעינן דבנר שהוא עצמו אב הטומאה קאמר
^ מדקאמר הוסיף רבי עקיבא
^ ודלא כהני תנאי דפירקין דאמרי לקמן שאין משקין מטמא אוכל מן התורה אלא מדרבנן
^ דאין משקין מטמאין אחרים אלא מדרבנן
^ מאי תוספת דאוסיף רבי עקיבא, דאמר שהשמן שהיה שלישי עשאוהו ראשון? ומה בכך: האי נר אב הטומאה כי עשאו ראשון להאי שמן מאי מהני ליה אחרי שלא יטמא אחרים
^ הוא דמהני ליה
^ אהני ליה
^ מעכשיו
^ תוספת דרבנן אתא לאשמעינן
^ מאי איריא דנקט שמדליקין אותו בנר אב הטומאה שעושין אותו להאי שמן ראשון דאורייתא
^ אי נמי אשמעינן שמדליקין אותו בראשון לטומאה או בשני לטומאה, נמי תחלה הוי, כלומר: איכא נמי תוספת מדרבנן כי ההיא שנעשה ראשון מדרבנן ומטמא עוד שני ושלישי, דהא גזור רבנן על המשקין שאפילו נגעו משקין בשני יעשו ראשונים
^ כל הני דמייתינן בפרק 'יציאות השבת' (שבת פ"א מ"ד ושם, דף יג,ב ושם) גבי שמונה עשר דבר שגזרו עליהם תורת שניים לפסול את התרומה
^ אפילו חולין
^ שפוסל לתרומה מן התורה, וגזירת הכתוב היא; ומכל מקום איקלישא טומאה דידיה ולא גזרו ביה לעשות משקין תחלה, דאין דברי תורה צריכין חיזוק, ומשום דמשקין עלולים לקבל טומאה - ומה היא עלילתן? - שמקבלין טומאה שלא בהכשר - גזרו עליהן חומר הרבה, שיהו כהנים נזהרין לשומרן
^ מדמהדר למעבדיה ראשון דאורייתא
^ לטמויי אחרים ולעשותן שני -
^ כל סדר טומאה דאב עושה ראשון, ראשון שני בחולין - ותו לא, ושני - שלישי בתרומה, ושלישי רביעי - בקודש - כולה מדאורייתא הוא, בפירקין
^ מדיליף מדבריהן
^ דרבי חנינא: בשר שנטמא באב הטומאה דקתני
^ דכל אב הטומאה - דאורייתא הוא
^ אבל בשר שנטמא בוולד הטומאה דקתני
^ כגון שנטמא בוולד הטומאה
^ כגון כלי שנטמא במשקין: דמדאורייתא אין אוכלין ומשקין מטמאין כלי, שאין אוכל נעשה אב הטומאה, ורבנן גזרו שיהיו משקין מטמאין כלי משום משקה זב וזָבָה שהן אב הטומאה, כגון רוקו ומימי רגליו [בפרק קמא דנדה (דף ז,ב)], והאי בשר נטמא באותו כלי - דהוי וולד [של] וולד דרבנן: שהמשקין היו וולד הטומאה, והכלי היא וולד וולד דרבנן
^ והאי בשר שנעשה שלישי על ידו - טהור גמור מן התורה הוא, ואשמעינן רבי חנינא דכיון דאיכא עלה טומאה דרבנן - מטמאין לה בראשון דאורייתא!

[1] אותו היום, לסימן

[2] הוא הר הזיתים

[3] '^ הכא נקט לה משום סיפא, דקתני מדבריהן למדנו ששורפין תרומה כו'

[4] שנגע בשר קודש זה בראשון לטומאה, והוה ליה איהו שֵׁנִי, ולא נמנעו מלשורפו עם חמור ממנו: ממי שנגע באב הטומאה, דהואיל ואף זה הקל לשריפה עומד - לא חשו אם מטמאין אותו יותר ממה שהיה

[5] ובגמרא פריך: מאי תוספת טומאה איכא? הלא גם בראשונה בוולד טומאה נגע, ועכשיו חוֹזֵר ונוגע בוולד הטומאה

[6] של תרומה

[7] והוא שלישי: דטבול יום פוסל את התרומה מן התורה, ביבמות פרק 'הערל' (עה,א) מ'בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע' (ויקרא יב ד), ויולדת משטבלה לסוף ימי טומאה עד מלאת ימי טהרה שלה - טבולת יום ארוך היא, שהרי אינה ראוייה להביא כפרה עד יום שמונים ואחד; אלמא לא הוי הערב שמש דילה עד שקיעת החמה דשמונים

[8] טמא מת - אב הטומאה הוא, ומטמא כלים, דכתיב (במדבר יט כב) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב - בפרשת פרה, גבי טומאת מת; אלמא טמא מת מטמא אדם, ועשאו הכתוב אב הטומאה כשרץ ונבילה שמטמאין אדם, ולא כנוגע בהן שאין מטמא אלא אוכלין ומשקין, כדכתיב בשרצים (ויקרא יא לד) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא - אלמא לא מקבל טומאה מן הכלי שקיבל טומאה מן השרץ אלא אוכל ומשקה בלבד, ולא אדם וכלים; והאי נר הוי ראשון

[9] ועכשיו יש כאן תוספת טומאה: שמתחלה היה שמן זה שלישי, וחוזר ונעשה שני על ידי הנר: דהואיל ויש טומאה עליו - לא חיישינן ליה, ומותר להוסיף בידים

[10] עם זמן הביעור, דהואיל והולכת לאיבוד אף הטהורה, ואסורה מדאורייתא - לא חיישינן לשמירתה, ואף על גב שמוּזְהרין אנו לשומרה בטהרה, דכתיב (במדבר יח ח) אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי

[11] אי אתה יכול ללמוד את זו מדבריהן

[12] ובגמרא מפרש אמאי אינה היא המדה;

[13] רבי יוסי קאמר לה: דאף על גב דאיפלוג רבי אליעזר ורבי יהושע בשריפת תרומה בהא מודו:

[14] מתחלה היה שני ועדיין שני הוא

[15] האי בוולד הטומאה דקתני מתניתין - וולד וולד קאמר, דהיינו שני

[16] ובשר שנגע בו הוה שלישי

[17] וכי הדר שרפי ליה בהדי בשר שנטמא באב הטומאה - שהוא ראשון - חוֹזֵר ונעשה שלישי זה – שני,

[18] וכיון דלא מטמא ליה - מאי תוספת איכא?

[19] הוּא משמע מיעוטא

[20] ואין מטמא אוכל כיוצא בו

[21] דילפינן מנבואת חגי לחם וְנָזִיד יין ושמן (חגי ב יב: הֵן יִשָּׂא אִישׁ בְּשַׂר קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל הַלֶּחֶם וְאֶל הַנָּזִיד וְאֶל הַיַּיִן וְאֶל שֶׁמֶן)

[22] דמתניתין - בקדשים קיימירי

[23] לא הוציא ממשמעו לא תרומה ולא קדשים, אלא דָבָר שלם דיבר: דאין אוכל מטמא אוכל לעולם, ונבואת חגי - טומאות דרבנן נינהו, וכבר נגזרו, כדלקמן; אבל דאורייתא לא מטמא אלא אוכל משקה ומשקה אוכל [לקמן בפירקין (דף יח,א) יליף לה דאוכל מטמא משקה ומשקה אוכל]

[24] כשנגע באב הטומאה - היה משקה טופח עליה, ונטמא עמה, והוה אף המשקה ראשון

[25] וכששורפה - עדיין הוא עליה

[26] ומטמא הבשר שנשרף עם זה מחמת המשקין, ונעשה שלישי - שני

[27] וקא מוספי ליה טומאה מדרבנן

[28] דנר הוי ראשון

[29] דרבי חנינא, דתריצנא בהכי, ומאי הוסיף רבי עקיבא דמשמע דהוסיף עדות על עדות, חידוש על חידוש [משנה זו שנויה גם במסכת עדויות פ"ב מ"א]

[30] הקיש חרב לחלל: מתכת שנגע במת הרי הוא אבי אבות הטומאה כמת עצמו, ושנגע בטמא מת - הרי הוא אב הטומאה כמוהו; גזירת הכתוב הוא במתכת אצל טומאת מת ולא אצל שאר טומאות

[31] נר

[32] וכשנותן שמן שלישי לתוכו - נעשה ראשון

[33] דאינו אלא ראשון, כנוגע בטמא מת, ואשמעינן רבי עקיבא דשלישי מותר לעשותו שני

[34] ודקשיא לך

[35] מאי הוסיף אדרבי חנינא

[36] הוסיף טובא:

[37] גבי בשר קדשים

[38] כי שריף שלישי בהדי ראשון ועשהו שני - טמא היה מתחלה לטמא אחרים: שהשלישי עושה רביעי בקודש, ועכשיו כשהוא שני - הוי טמא, כלומר: לא נשתנה שמו לקלקול יותר מבראשונה

[39] ואלו גבי עדותו של רבי עקיבא - גבי תרומה קאי, דאילו שמן קודש אינו אלא של מנחות, ונאכל הוא, ואינו ראוי להדליק נר, ואם נטמא קודם שנתנו במנחה משקדש בכלי - אין לו היתר לכהנים, ונשרף בקודש בבית הדשן כשאר פסולי קדשי קדשים; אבל שמן תרומה שנטמא - כהנים מדליקין בו, דכתיב (במדבר יח ח) נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי: בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, ואמר רחמנא: שלך תהא להסיקה תחת תבשילך [ביבמות בפרק 'הערל' (דף עד,א)] ושמן שלישי של תרומה אינו טמא לטמא אחרים אלא פסול: דאין שלישי עושה רביעי בתרומה, וכי הדר עביד ליה שני - הוה ליה טמא

[40] לרב יהודה

[41] אי בנר של חרס קאי, ובראשון עסקינן - למה לי דנקט שקיבל טומאה זו מאב הטומאה של מת

[42] ליתני שנטמא סתם [כגון רק בשרץ] ואנן קיימא לן דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה, ומה לי אב הטומאה דמת מה לי אב הטומאה דשרץ

[43] מדנקט מת - שמע מינה:

[44] בנר של מתכת עסקינן, דיש חילוק בו בין נגיעת אב הטומאה דמת לאב הטומאה דעלמא, ואשמעינן דבנר שהוא עצמו אב הטומאה קאמר

[45] מדקאמר הוסיף רבי עקיבא

[46] ודלא כהני תנאי דפירקין דאמרי לקמן שאין משקין מטמא אוכל מן התורה אלא מדרבנן

[47] דאין משקין מטמאין אחרים אלא מדרבנן

[48] מאי תוספת דאוסיף רבי עקיבא, דאמר שהשמן שהיה שלישי עשאוהו ראשון? ומה בכך: האי נר אב הטומאה כי עשאו ראשון להאי שמן מאי מהני ליה אחרי שלא יטמא אחרים

[49] הוא דמהני ליה

[50] אהני ליה

[51] מעכשיו

[52] תוספת דרבנן אתא לאשמעינן

[53] מאי איריא דנקט שמדליקין אותו בנר אב הטומאה שעושין אותו להאי שמן ראשון דאורייתא

[54] אי נמי אשמעינן שמדליקין אותו בראשון לטומאה או בשני לטומאה, נמי תחלה הוי, כלומר: איכא נמי תוספת מדרבנן כי ההיא שנעשה ראשון מדרבנן ומטמא עוד שני ושלישי, דהא גזור רבנן על המשקין שאפילו נגעו משקין בשני יעשו ראשונים

[55] כל הני דמייתינן בפרק 'יציאות השבת' (שבת פ"א מ"ד ושם, דף יג,ב ושם) גבי שמונה עשר דבר שגזרו עליהם תורת שניים לפסול את התרומה

[56] אפילו חולין

[57] שפוסל לתרומה מן התורה, וגזירת הכתוב היא; ומכל מקום איקלישא טומאה דידיה ולא גזרו ביה לעשות משקין תחלה, דאין דברי תורה צריכין חיזוק, ומשום דמשקין עלולים לקבל טומאה - ומה היא עלילתן? - שמקבלין טומאה שלא בהכשר - גזרו עליהן חומר הרבה, שיהו כהנים נזהרין לשומרן

[58] מדמהדר למעבדיה ראשון דאורייתא

[59] לטמויי אחרים ולעשותן שני -

[60] כל סדר טומאה דאב עושה ראשון, ראשון שני בחולין - ותו לא, ושני - שלישי בתרומה, ושלישי רביעי - בקודש - כולה מדאורייתא הוא, בפירקין

[61] מדיליף מדבריהן

[62] דרבי חנינא: בשר שנטמא באב הטומאה דקתני

[63] דכל אב הטומאה - דאורייתא הוא

[64] אבל בשר שנטמא בוולד הטומאה דקתני

[65] כגון שנטמא בוולד הטומאה

[66] כגון כלי שנטמא במשקין: דמדאורייתא אין אוכלין ומשקין מטמאין כלי, שאין אוכל נעשה אב הטומאה, ורבנן גזרו שיהיו משקין מטמאין כלי משום משקה זב וזָבָה שהן אב הטומאה, כגון רוקו ומימי רגליו [בפרק קמא דנדה (דף ז,ב)], והאי בשר נטמא באותו כלי - דהוי וולד [של] וולד דרבנן: שהמשקין היו וולד הטומאה, והכלי היא וולד וולד דרבנן

[67] והאי בשר שנעשה שלישי על ידו - טהור גמור מן התורה הוא, ואשמעינן רבי חנינא דכיון דאיכא עלה טומאה דרבנן - מטמאין לה בראשון דאורייתא!

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]