ביאור:בבלי פסחים דף כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

חזר רבי יהודה ודנו דין אחר: נותר ישנו בבל תותירו וחמץ בבל תותירו [1]; מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה!

אמרו לו: אשם תלוי [2] וחטאת העוף הבא על הספק [3] לדבריך יוכיחו, שהן בבל תותירו, שאנו אומרים בשריפה ואתה אומר בקבורה [4]!

שתק רבי יהודה.'

אמר רב יוסף: היינו דאמרי אינשי 'כפא דחטא נגרא בגווה נשרוף חרדלא [5]'.

אביי אמר: סדנא בסדני יתיב [6] מדויל ידיה משתלים [7].

רבא אמר: גירא [8] בגירי מקטיל, מדויל ידיה משתלים.

וחכמים אומרים: מפרר וזורה [לרוח או מטיל לים]:

איבעיא להו: היכי קאמר?: מפרר וזורה לרוח, ומפרר ומטיל לים או דילמא מפרר וזורה לרוח [9], אבל מטיל לים בעיניה [10]? [11]

ותנן נמי גבי עבודה זרה כי האי גוונא: רבי יוסי אומר: שוחק וזורה לרוח או מטיל לים ואיבעיא להו: היכי קאמר?: שוחק וזורה לרוח ושוחק ומטיל לים? או דילמא שוחק וזורה לרוח, אבל מטיל לים בעיניה?

אמר רבה: מסתברא: עבודה זרה, דלים המלח קא אזלא [12] - לא בעי שחיקה; חמץ - דלשאר נהרות קאזיל - בעי פירור [13].

אמר ליה רב יוסף: אדרבה, איפכא מסתברא: עבודה זרה, דלא ממיסה [14] - בעי שחיקה, חמץ, דממיס - לא בעי פירור!

תניא כוותיה דרבה [15], תניא כוותיה דרב יוסף [16]:

תניא כוותיה דרבה: 'היה מהלך במדבר - מפרר וזורה לרוח; היה מהלך בספינה - מפרר ומטיל לים';

תניא כוותיה דרב יוסף: 'היה מהלך במדבר - שוחק וזורה לרוח; היה מהלך בספינה - שוחק ומטיל לים' שחיקה קשיא לרבה, פירור קשיא לרב יוסף!?

שחיקה לרבה לא קשיא: הא לים המלח הא לשאר נהרות; פירור לרב יוסף לא קשיא: הא בחיטי [17] הא בנהמא.

משנה:

חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה, ושל ישראל אסור בהנאה, שנאמר (שמות יג ז) [מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְ]לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר [בְּכָל גְּבֻלֶךָ]. [18]

גמרא:

מני מתניתין?: לא רבי יהודה ולא רבי שמעון ולא רבי יוסי הגלילי!

מאי היא?

דתניא: 'חמץ בין לפני זמנו [19] בין לאחר זמנו [20] עובר עליו בלאו [21]; תוך זמנו [22] עובר עליו בלאו וכרת - דברי רבי יהודה;


עמוד ב

רבי שמעון אומר: חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר עליו בלא כלום; תוך זמנו עובר עליו בכרת ובלאו,

ומשעה שאסור באכילה [23] - אסור בהנאה' [24]

אתאן לתנא קמא;

'רבי יוסי הגלילי אומר: תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה כל שבעה [25]!

ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה? שנאמר (דברים טז ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ [שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ] [26] - דברי רבי יהודה; אמר לו רבי שמעון: וכי אפשר לומר כן? והלא כבר נאמר לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת! אם כן מה תלמוד לומר לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ? - בשעה שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ, ובשעה שאינו בקום אכול מצה - אינו בבל תאכל חמץ.'

מאי טעמא דרבי יהודה?

תלתא קראי כתיבי: (שמות יג ג) [וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה וְ]לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ, ו-כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ [בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת] (שמות יב כ), (דברים טז ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ [שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ]: חד לפני זמנו וחד לאחר זמנו וחד לתוך זמנו!

ורבי שמעון?

חד לתוך זמנו; כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ [בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת] (שמות יב כ) - מבעי ליה לכדתניא [מכילתא דרשב"י, פ"יב פסוק טו]: '[27] אין לי אלא שנתחמץ מאליו, מחמת דבר אחר מנין? תלמוד לומר כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ'; לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ מיבעי ליה לכדתניא: 'רבי יוסי הגלילי אומר: מנין לפסח מצרים שאין חימוצו נוהג [28] אלא יום אחד? - תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ וסמיך ליה (שמות יג ד) הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים [בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב] [29]';

ורבי יהודה, מחמת דבר אחר מנא ליה?

מדאפקיה רחמנא בלשון 'מַחְמֶצֶת';

דרבי יוסי הגלילי [שפסח מצרים היה יום אחד בלבד] מנא ליה?

אי בעית אימא מדסמיך ליה הַיּוֹם, אי בעית אימא סמוכין לא דריש [30].

אמר מר 'ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה? שנאמר (דברים טז ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ [שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ] [31] - דברי רבי יהודה; אמר לו רבי שמעון: וכי אפשר לומר כן? והלא כבר נאמר לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת!'? - ורבי יהודה? שפיר קאמר ליה רבי שמעון!?

ורבי יהודה אמר לך: ההוא - לקובעו חובה אפילו בזמן הזה הוא דאתא [32]. [קשה: הרי אין הקש למחצה??]

ורבי שמעון, לקובעו חובה מנא ליה?

נפקא ליה מבָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ (שמות יב ח בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב) [33];

ורבי יהודה?

מיבעי ליה לטמא ושהיה בדרך רחוקה [34]: סלקא דעתך אמינא 'הואיל ובפסח לא יאכל מצה ומרור נמי לא ניכול [35]' - קא משמע לן.

ורבי שמעון, טמא ושהיה בדרך רחוקה לא איצטריך קרא, דלא גרע מערל [36] ובן נכר [37], דכתיב (שמות יב מח) [וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ] וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ - בו הוא אינו אוכל, אבל אוכל הוא במצה ובמרור!

ורבי יהודה?

כתיב בהאי [38] וכתיב בהאי [39]

מני מתניתין?: אי רבי יהודה - חמץ סתמא קאמר, אפילו דנכרי! ואי רבי שמעון -

הערות[עריכה]

  1. ^ לא יראה ולא ימצא
  2. ^ אשם תלוי בא על ספק כרת, כגון חלב ושומן לפניו ושגג באחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל; ואם שחטו ואירע בו פסול או נותר - פליגי רבי יהודה ורבנן בשילהי פרק בתרא דתמורה: לרבי יהודה בקבורה, לרבנן בשריפה
  3. ^ כגון הפילה ספק ולד ספק אינו ולד - אינה אוכלת בקדשים שמא ולד הוא עד שתביא כפרתה: העולה באה על תנאי: "אם ילדתי הרי היא לחובתי, ואם לאו - הרי היא נדבה", וחטאת העוף מביאתו על הספק, ואין כאן משום חולין בעזרה דמקראי נפיק במסכת נזיר בפרק 'מי שאמר' (כט,א), ואסורה באכילה שמא חולין היא ומליקתה שויה נבילה; ופליגי בה רבי יהודה ורבנן בפרק בתרא דתמורה [פ"ז מ"ו]: חטאת העוף הבא על הספק – תשרף; רבי יהודה אומר: יטילנה לאמה
  4. ^ אאשם תלוי קאי, דקאמר רבי יהודה יקבר, ואף על גב שהנותר ממנו אסור באכילה ובהנאה וענוש כרת, והוא בבל תותירו
  5. ^ כף בזך שחקק האומן בתוכו - ישרוף את לשונו ואת חכו בחרדל; לישנא אחרינא ישרוף = הומי"ר בלע"ז, כמו 'שורפה חיה' בעבודה זרה (כט,ב)
  6. ^ נגר עושה סד לשום בו רגלי אסירים כמו וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלַי (איוב יג כז)
  7. ^ מהרמת ידו וממלאכתו משתלם שכרו כשנמצא גנב
  8. ^ עושה חצים
  9. ^ לרוח - הוא דבעי פירור, שמא יזרקנו שלם וימצאנו אחר ויאכלנו
  10. ^ דממיס ונימוק מאליו
  11. ^ לשון שחיקה שייך במתכת ולשון פירור שייך בפת.
  12. ^ ים המלח, הנקרא מי"ר בטיא"ה - אין ספינה עוברת בו
  13. ^ שמא תפגע בו ספינה ותטלנו ולאו אדעתייהו
  14. ^ אין המים ממסות אותו
  15. ^ דחמץ בעי פירור
  16. ^ דעבודה זרה בעי שחיקה
  17. ^ שהחמיצו בעי פירור, כלומר פיזור: שלא יתנם בשק ויזרקם, אלא יפזרם על פני המים שלא יוכל אדם ללקטן מעל פני המים
  18. ^ בגמרא מפרש לה משום קנסא דעבר עליה משום בל יראה.
  19. ^ משש שעות עד שתחשך
  20. ^ משעבר הפסח
  21. ^ ואם אכלו אינו ענוש כרת; ולקמן מפרש ללאו
  22. ^ במועד
  23. ^ היינו משש שעות ולמעלה, דאמרן 'לפני זמנו בלאו'
  24. ^ והא מילתא רבי יהודה קאמר לה, כדמפרש בגמרא:
  25. ^ דאפילו בתוך המועד קאמר דמותר בהנאה, וקא מתמה אהני דאסרי
  26. ^ משעת שחיטה, דהיינו משש שעות ולמעלה, שחמה נוטה להעריב
  27. ^ הכי גרסינן: חָמֵץ;
  28. ^ שלא נהגו בו איסור חמץ
  29. ^ לא יאכל חמץ - היום
  30. ^ רבי יהודה, אלא במשנה תורה לחוד, והכי שמעינן ליה בפרק קמא דיבמות (דף ד,א) הלכך לית ליה דרבי יוסי הגלילי
  31. ^ משעת שחיטה, דהיינו משש שעות ולמעלה, שחמה נוטה להעריב
  32. ^ האי שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לאו לאקושי איסור חמץ למצות אכילת מצה אתא, אלא לאקושי אכילת מצה לאזהרת חמץ: לקבוע אכילת מצה חובה לדורות: כל זמן שהוא מוזהר על החמץ ואפילו בזמן שאין פסח: דלא תימא 'עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ' כתיב: אי איכא פסח מיחייב באכילת מצה, ואי לא – לא'
  33. ^ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת קרא יתירה הוא, דהא כתיב (במדבר ט יא) [בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ] עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ
  34. ^ שאף על פי שאינו עושה פסח - חייב באכילת מצה
  35. ^ לא נתחייב
  36. ^ שמתו אחיו מחמת מילה
  37. ^ מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, ולא לכל התורה
  38. ^ ערל ובן נכר
  39. ^ טמא ושהיה בדרך רחוקה דליכול מצות, ואף על גב דמצי יליף מיניה; הלכך איצטריך היקישא לקובעו חובה; |align = "right"|  |align = "right"|ומקראי אחריני טובא, כגון שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ (שמות יב טו; ויקרא כג,ו) וכגון מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים (ויקרא יג ז) - לא נפקא ליה קביעות חובה, דהנהו לאו חובה נינהו, אלא 'מצות יאכל ולא חמץ', ואם רצה ליזון שלא מחמץ ושלא ממצה - הרשות בידו! ותדע: דהא בכולהו כתיב אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וחובת מצה אינו אלא לילה הראשון, כדילפינן בפרק בתרא, אבל מההוא קרא נפקא לן חובת לילה הראשון, מדכתיב להיקישא גבי פסח, וכדכתיב תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת כי פסח: לילה הראשון, אף היקישא שלא בזמן פסח - ללילה ראשונה, ואהני היקישא לקובעו חובה בזמן הזה, ואהני עליו למימרא דקביעת חובה דהיקישא לאו לכל שבעה אלא ללילה הראשון!