ביאור:בבלי פסחים דף מ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תרי חיטי [1] בהדי הדדי, דילמא אזלא חדא ויתבה בציריא דחברתה [2] ולא סליק להו דיקולא דמיא [3] מארבע רוחתא, ואתי לידי חימוץ.

ואמר אביי: לא ליחרוך איניש תרי שבולי בהדי הדדי דילמא נפקי מיא מהאי ובלע אידך ואתיא לידי חימוץ.

אמר ליה רבא: אי הכי, אפילו חדא [4] נמי [5], דילמא נפיק מהאי רישא [6] ובלע [7]אידך רישא!?

אלא אמר רבא: מי פירות נינהו, ומי פירות אינן מחמיצין.

והדר ביה אביי מההיא: דכל אגב מדלייהו לא מחמצי [8], דאמר אביי: האי חצבא [9] דאבישנא [10] – סחיפא [11] שרי, זקיפא [12] אסור [13].

רבא אמר: אפילו זקיפא נמי שרי: מי פירות נינהו, ומי פירות אינן מחמיצין.

תנו רבנן: 'אין לותתין שעורין בפסח, ואם לתת: נתבקעו [14] – אסורות [15], לא נתבקעו – מותרות; רבי יוסי אומר: [16] שורן בחומץ, וחומץ צומתן [17].'

אמר שמואל: אין הלכה כרבי יוסי.

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: לא נתבקעו ממש, אלא כל שאילו מניחן על פי חבית והן נתבקעות מאיליהן [18]; ושמואל אמר: נתבקעו ממש.

עבד שמואל עובדא בדורא דבי בר חשו [19]: נתבקעו ממש [20].

אמר רבה: בעל נפש [21] לא ילתות.

מאי איריא בעל נפש? אפילו כולי עלמא נמי, דהא תניא: אין לותתין שעורין בפסח?

הכי קאמר: בעל נפש - אפילו חיטין, דשרירי [22], [23] לא ילתות. [24]

אמר ליה רב נחמן: מאן דציית ליה לאבא [25] אכיל נהמא דעיפושא [26] דהא בי רב הונא לתתי [27], ובי רבא בר אבין לתתי!

ורבא אמר: [28] אסור ללתות. 1

אלא הא דתניא: אין לותתין שעורין בפסח, שעורין הוא דלא, הא חיטי שרי!?

לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא חיטין: כיון דאית ביה ציריא - עיילי בהו מיא, אבל שערי - דשיעי [29] - אימא שפיר דמי, קא משמע לן.

הדר אמר רבא: מותר ללתות 2, דתניא 'יוצאין בפת נקיה והדראה [30]', ואי אפשר נקיה בלא לתיתה!

איתיביה רב פפא לרבא: הקמחין והסלתות של נכרים: של כפרים טהורים [31] ושל כרכין טמאין; דכפרים מאי טעמא? לאו משום דלא לתתי, וקא קרי ליה 'סולת' [32]?

תרגומא אקמחא.

בתר דנפיק [33] – אמר [34]: מאי טעמא לא אימא ליה [35] מהא דאמר רבי זירא אמר רב ירמיה אמר שמואל: 'חיטין של מנחות - אין לותתין אותם', וקא קרי להו סולת!

הדר אמר רבא: מצוה ללתות 3, שנאמר (שמות יב יז) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת [כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם]; אי לא דבעי לתיתה - שימור למאי [36]?: אי שימור דלישה - שימור דלישה לאו 'שימור' הוא [37], דאמר רב הונא: 'בצקות של נכרים [38] אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה [39]' באחרונה – אִין [40], בראשונה – לא [41], מאי טעמא? - משום דלא עבד בהו שימור [42]; ולעביד ליה שימור מאפייה ואילך [43]? אלא לאו שמע מינה שימור מעיקרא בעינן!

וממאי?: דילמא שאני התם [44]: [45] דבעידנא דנחית לשימור לא עבד לה שימור [46], אבל היכא דבעידנא דנחית לשימור עביד לה שימור - הכי נמי דשימור דלישה הוי שימור!?

ואפילו הכי [47] לא הדר ביה רבא [48], דאמר להו להנהו דמהפכי כיפי [49]: 'כי מהפכיתו - הפיכו לשום מצוה' - אלמא קסבר שימור מעיקרא מתחלתו ועד סופו בעינן.

מר בריה דרבינא -


עמוד ב

מנקטא ליה אימיה [50] בארבי [51].

ההוא ארבא דחיטי דטבעא [52] בחישתא [53], שריא רבא לזבוני לנכרים.

איתיביה רבה בר ליואי לרבא [תוספתא כלאים פ"ה ה"יט]: 'בגד שאבד בו כלאים [54], הרי זה לא ימכרנו לנכרי [55] ולא יעשה בו מרדעת לחמור [56], אבל עושין אותו תכריכין למת [57].' לנכרי מאי טעמא לא? לאו משום דהדר מזבין לישראל?

הדר אמר רבא: לזבינהו קבא קבא לישראל [58], כי היכי דכליא קמי פיסחא.

תנו רבנן: 'אין מוללין את הקדירה בפסח [59], והרוצה שימלול - נותן את הקמח ואחר כך נותן את החומץ [60]; ויש אומרים: אף נותן את החומץ ואחר כך נותן את הקמח [61]';

מאן יש אומרים?

אמר רב חסדא: רבי יהודה היא, דתנן [שבת פ"ג מ"ה]: 'האילפס והקדירה שהעבירן [62] מרותחין [63] - לא יתן לתוכן תבלין [64], אבל נותן לתוך הקערה או לתוך התמחוי [65]; רבי יהודה אומר: לכל [66] הוא נותן [67] חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר [68]';

ונוקמה כרבי יוסי, דתניא: רבי יוסי אומר: שורן בחומץ וחומץ צומתן?

כי אשמעינן ליה לרבי יוסי - הני מילי דאיתיה בעיניה [69], אבל על ידי תערובת – לא [70].

עולא אמר: אחד זה ואחד זה [71] – אסור, משום 'לך לך אמרינן נזירא סחור סחור, לכרמא לא תקרב'.

רב פפי שרי ליה לבורדיקי [72] דבי ריש גלותא לממחה קדירה בחסיסי [73].

אמר רבא: איכא דשרי כי האי מילתא בדוכתא דשכיחי עבדי [74]?

איכא דאמרי: רבא גופא מחי לה קידרא בחסיסי.

משנה:

אין נותנין קמח לתוך חרוסת [75] או לתוך החרדל [מהטעם לעיל], ואם נתן - יאכל מיד;

ורבי מאיר אוסר;

אין מבשלין את הפסח [76], לא במשקין ולא במי פירות [77], אבל סכין [78] ומטבילין [79] אותו בהן;

מי תשמישו של נחתום [80] יִשָׁפְכוּ, מפני שהן מחמיצין.

גמרא:

אמר רב כהנא: מחלוקת [81] לתוך החרדל [82], אבל לתוך חרוסת דברי הכל ישרף מיד;

ותניא נמי הכי: אין נותנין קמח לתוך החרוסת ואם נתן ישרף מיד; לתוך החרדל: רבי מאיר אומר: ישרף מיד, וחכמים אומרים: יאכל מיד.

אמר רב הונא בריה דרב יהודה אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כדברי חכמים.

אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב הונא בריה דרב יהודה:

הערות[עריכה]

  1. ^ גרעיני חיטין, אלא חדא חדא חיטתא
  2. ^ בסדק של חברתה; 'ציריא' = סדק, כמו 'טייליא חריפא דמצרי זיקי' דמסכת עבודה זרה (ל,א)
  3. ^ רתיחת המים
  4. ^ שבולתא
  5. ^ לא ליחרוך
  6. ^ מחיטי דברישא חדא
  7. ^ חטים ד
  8. ^ כל דרך נפילתם לא מחמעי
  9. ^ כד
  10. ^ שמייבשין בתוכו קליות בתנור
  11. ^ אם פיו כפוי למטה שיהו המים הנפלטין מן הקלי על ידי חום האור זבין ויוצאין לחוץ
  12. ^ שיהא זוקף כדרכו
  13. ^ שהמים נפלטין וחוזרין ונבלעין; ומדאמר אביי סחיפא שרי משום דדייבי אבראי [זבים החוצה] - שמע מינה הדר ביה ממאי דאמר לעיל 'לא ליחרוך איניש תרתי שיבלי' דהני נמי דייבי מיא ושרקי ונפלי, ולא מיבלעי באידך
  14. ^ מחמת הניפוח שמחמת המים
  15. ^ דודאי ממהרות להחמיץ
  16. ^ אם רואה שנופחות
  17. ^ אשטריינ"ב בלע"ז, ואינו מניחן להחמיץ
  18. ^ שאינן יכולות לעמוד מפני ריח היין
  19. ^ בכפר של אותו האיש
  20. ^ כלומר: דאין אסורות אלא נתבקעו ממש, ואותן לא מבוקעות ממש היו והתירן
  21. ^ חסיד
  22. ^ שהן קשין משעורין ואין ממהרין להחמיץ
  23. ^ בעל נפש
  24. ^ אבל דלאו בעל נפש - לא מחמיר על נפשיה כולי האי.
  25. ^ רבה הכי קרי ליה, לשון רבנות
  26. ^ כלומר: לא תהא סולתן נקיה
  27. ^ כולה רב נחמן אמר לה
  28. ^ לכולי עלמא
  29. ^ שחלקין הן
  30. ^ קיבר
  31. ^ לפי שאין מקפידין על סולתן לעשותן נקיה כל כך, ולא לתתי לחיטי דידהו, ונמצא שלא הוכשרו
  32. ^ אלמא אפשר לנקיה בלא לתיתה
  33. ^ רבא מבי מדרשא
  34. ^ רב פפא, נצטער בעצמו
  35. ^ מדוע לא נזכרתי להשיב לו
  36. ^ ואי לאו לתיתה דעכשיו בעי שימור שלא יחמיצו שימור למה לי
  37. ^ אי לא עבד ליה שימור מקמי הכי
  38. ^ שמכיר בהן שלא החמיצו: שאין שם לא קרני חגבים ולא הכסיפו פניו - דהוא הוי סימן סידוק וסימן שיאור, כדלקמן
  39. ^ דבהא לא נפיק ידי חובת מצה, משום דלא הוי לה שימור לשם מצה - ואף על פי שאנו רואין שאין כאן חימוץ, ומיהו למצה של מצוה - שימור לשמה בעינן
  40. ^ באחרונה היא מצות אכילתה, שעם הפסח היא חובת אכילתה, דכתיב קרא (במדבר ט יא) עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ, ופסח נאכל על השובע, כדתנן (פ"י מ"ח, קיט,ב) אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן
  41. ^ כלומר: באכילה ראשונה שאכל מבצקות של נכרים לא נפיק
  42. ^ ולא גרסינן 'אי נימא דהא ודאי טעמא משום הכי הוא'
  43. ^ משמע משמתקנה לאפייה כגון עריכתה וקיטוף שלה ונתינתה לתנור
  44. ^ דילמא לעולם שימור דלישה - שימור הוא, ואף על גב דלא איצטריך שימור מקמי הכי
  45. ^ והכא מאי טעמא לא נפיק? -
  46. ^ משום דמשעת נתינת מים לקמח - שזה דבר המחמצת - הויא צריכה שימור, וזו לא נעשה לה שימור מההיא עידנא דנחית לתורת שימור, דהיינו מנתינת מים
  47. ^ דלא אשכח רבא סייעתא למילתיה
  48. ^ ממאי דאמר בעינן שימור קודם לישה
  49. ^ העמרין וקושרין את העמרים בימות הקציר
  50. ^ [לקחה לו אמו] חיטין מתחלת קציר לצורך הפסח, ועבדא להו שימור מעיקרא
  51. ^ מלא עריבה או עריבות הרבה, ומצניעתן לבדם לצורך הפסח
  52. ^ קודם הפסח, והיו בה חיטין
  53. ^ שם הנהר
  54. ^ שנארג בו חוט של כלאים ואינו ניכר
  55. ^ דהואיל ואין כלאים שבו ניכרים - אתי לזבוניה האי נכרי לישראל, ולָביש להו ישראל, ולאו אדעתיה
  56. ^ דילמא הדר שקיל ליה מהתם ותופרו באחד מבגדיו
  57. ^ דמהתם תו לא שקיל ליה: דבגדי המת אסורין בהנאה, ומת - אין מצות נוהגות בו דכתיב בַּמֵּתִים חָפְשִׁי (תהלים פח ו): כיון שמת אדם - נעשה חפשי מן המצות (שבת ל א), והני חיטי - כיון דלא מינכר חימוץ דידהו - אתי האי נכרי והדר מזבין להו לישראל
  58. ^ קב לזה וקב לזה ולא הרבה לאיש אחד
  59. ^ בקמח קרי 'מלילה' כשנותנין קמח לתבשיל
  60. ^ דאין החומץ מניחו להחמיץ, לפי שמבשלו
  61. ^ דאף על גב דחומץ כבר מעורב בתבשיל - הוא מבשל את הניתן בתוכו
  62. ^ מעל האור
  63. ^ ערב שבת עם חשיכה
  64. ^ דכלי ראשון מבשל ונמצא מבשל תבלין בשבת
  65. ^ דכלי שני אינו מבשל
  66. ^ לכל מיני מאכל
  67. ^ תבלין בכלי שני
  68. ^ שהחומץ מבשלן ואף על גב שקדם
  69. ^ כשהחומץ בעין
  70. ^ אבל כשהוא מעורב בתבשיל אין כחו חזק
  71. ^ בין חומץ תחלה בין חומץ בסוף
  72. ^ נחתומין
  73. ^ קמחא דאבשונא
  74. ^ כגון בי ריש גלותא: שהעבדים מזלזלין בדבר איסור יותר ויותר
  75. ^ אייגרו"ס, ויש בו חומץ, ועשוי לטבל בו בשר, ורגילים לתת בו קמח וכל דבר שמקהה את טעמו; וקמח לאחר זמן מחמיץ ומקהה את הטעם
  76. ^ דכתיב (שמות יב ט) אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם ...
  77. ^ אף על גב דכתיב בַּמָּיִם; וטעמא מפרש בגמרא
  78. ^ בשעת צלייתו
  79. ^ בשעת אכילתו
  80. ^ שמצנן בו ידיו בשעה שהוא עורך ומקטף את המצה
  81. ^ דשרי ליה תנא קמא לאוכלו מיד - בנותן
  82. ^ לפי שהוא חזק, ואין מניחה מהר להחמיץ