קטגוריה:שמות יב יז
נוסח המקרא
ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.
וּשְׁמַרְתֶּם֮ אֶת־הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת־צִבְאוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם׃
וּ/שְׁמַרְתֶּם֮ אֶת־הַ/מַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּ/עֶ֙צֶם֙ הַ/יּ֣וֹם הַ/זֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת־צִבְאוֹתֵי/כֶ֖ם מֵ/אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּ/שְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת־הַ/יּ֥וֹם הַ/זֶּ֛ה לְ/דֹרֹתֵי/כֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וְתִטְּרוּן יָת פַּטִּירָא אֲרֵי בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין אַפֵּיקִית יָת חֵילֵיכוֹן מֵאַרְעָא דְּמִצְרָיִם וְתִטְּרוּן יָת יוֹמָא הָדֵין לְדָרֵיכוֹן קְיָם עָלַם׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְתִטְרוּן יַת לִישָׁתָא דְּפַטִּירֵי אֲרוּם בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין הַנְפֵּיק יְיָ יַת חֵילֵיכוֹן פְּרִיקִין מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם וְתִטְרוּן יַת יוֹמָא הָדֵין לְדָרֵיכוֹן קְיַם עֲלָם: |
רש"י
"ושמרתם את היום הזה" - ממלאכה
"לדרתיכם חקת עולם" - לפי שלא נא' דורות וחקת עולם על המלאכה אלא על החגיגה לכך חזר ושנאו כאן שלא תאמר אזהרת כל מלאכה לא יעשה לא לדורות נאמרה אלא לאותו הדור
[מב] כדרך שאין מחמיצין וכו'. כלומר בודאי פשטיה דקרא אתא שלא יחמיץ את המצה, דהא 'מצה' כתיב, ומדהוציא בלישנא "ושמרתם את המצות", והוי ליה למכתב 'תשמרו מחמץ', מאי "ושמרתם את המצות", אלא לדרוש דכשם שאין מחמיצין את המצות, כך אין מחמיצין את המצוות. ואם תאמר מאי ענין זה לזה שתולה המצוה במצה, דטעמא דשייך במצה לא שייך במצוה, ומכל שכן שדבר תימה שרש"י הביא מדרש זה (מכילתא כאן) תוך פירושו, והוא רחוק מאוד מפשוטו, יראה דודאי טעם אחד לשניהם, כי אסרה התורה החמץ (פסוק טו), ואסרה גם כן העיכוב עד שתבא לידי חימוץ, שהרי לא הספיק להחמיץ. וענין זה היה מפני שנגלה מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא הספיק עסתם להחמיץ (הגדה של פסח). ומאחר שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים אין כאן עיכוב, כי מעשיו במהירות ובכח גדול עד שאין כאן עיכוב. והענינים השכליים פעולתם שלא בזמן, לפי שהם אינם תחת הזמן ואינם פועלים בתנועה שממנה הזמן, ולפי מדריגת חשיבותם פעולתם בלי זמן. ולכך ציווה שאין מחמיצין את המצה להודיע כי פעולת השם יתברך בלי זמן כלל. ואף מצות אלקים, שהיא דבר ה', 'הבא לידך אל תחמיצנה', כי דבר ה' הוא מוטל עליו לעשות בלי זמן, לא כמו דברים של חול שהם גשמים שהם תחת הזמן נתונים, אבל אלו דברים אינם תחת הזמן, וצריך לעשות אותם מיד. וזהו דעת חכמים כאשר תדקדק בהם. ואם הוא מחמיץ את המצוה פוגם את המצוה כאילו היתה דבר שהוא תחת הזמן. ומזה תבין כי מה שאין מחמיצין את המצה ואת המצוה ענין אחד הוא, שאין שם ענין זמן באלו דברים. ואלו דברים הם דברים ברורים מאוד למבין, והארכנו בהם בספר גבורות ה':
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה – מִמְּלָאכָה.
לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם – לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר דּוֹרוֹת וְחֻקַּת עוֹלָם עַל הַמְּלָאכָה אֶלָּא עַל הַחֲגִיגָה, לְכָךְ חָזַר וּשְׁנָאוֹ כָּאן, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: אַזְהָרַת "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה" (פסוק טז) לֹא לְדוֹרוֹת נֶאֶמְרָה אֶלָּא לְאוֹתוֹ הַדּוֹר.
רשב"ם
כי בעצם היום הזה הוצאתי וגו': ולא הספיק בצק להחמיץ, כדכתיב ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו וגו':
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" כי בעצם היום הזה" ביום הזה בעצמו, שביום אחד נעשה קבוץ, שלא היו מספיקים אליו בטבע כמה ימים עם לילותיהם:
" הוצאתי את צבאותיכם" כל קהל וקהל כמות שהיה יחדיו:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
ושמרתם את המצות ר' יאשיה אומר, אל תקרא כן, אלא ושמרתם את המצות. כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה
מיד.
סד. כי בעצם היום הזה מגיד שלא יצאו אלא ביום.
הוצאתי את צבאותיכם אלו צבאות ישראל. אתה אומר כן, או אינו אלא צבאות מלאכי השרת? כשהוא אומר יצאו כל צבאות ה', הרי צבאות מלאכי השרת אמור, הא מה תלמוד לומר הוצאתי את צבאותיכם- אלו צבאות ישראל
סה. ושמרתם את היום הזה . למה נאמר? והלא כבר נאמר כל מלאכה לא יעשה בהם. אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה, דברים שהם משום שבות מנין- תלמוד לומר ושמרתם את היום הזה, להביא דברים שהן משום שבות. ואף חולו של מועד יהא משום שבות אסור. והדין נותן, הואיל ויום הראשון ויום האחרון קרויים מקרא קדש, וחולו של מועד קרוי מקרא קדש, ויום טוב הראשון והאחרון הרי הן אסורין משום שבות, חולו של מועד שהוא קרוי מקרא קדש, אינו דין שיהא אסור משום שבות- תלמוד לומר ביום הראשון שבתון.
מלבי"ם - התורה והמצוה
סג. ושמרתם את המצות . השמירה היא שעושים סיגים וגדרים סביב להמצוה ומשמרת למשמרת (כנ"ל בא כח) וכן ישמר שלא יבא לידי חמוץ. ועל זה מביא מה שנאמר במשנה פסחים (דף מח ע"ב) תפח תלטוש בצונן. ובמשנה שאחריו איזהו שאור עיי"ש. ובגוף הדבר, אם מצות שמור נוהג במצות ואם אינו נוהג רק במצה של מצוה, נחלקו הגאונים הקדמונים.
וזה גם כן פלוגתת ר' יאשיה, שהוא סבירא ליה שאין צריך שימור רק במצה של מצוה שבלילה הראשון. ועל זה אמר את המצות הידועים- רצה לומר מצת מצוה. ומזה הוציא לכל מצוה שצריכה שימור לבל תתחמץ, וכמו שמובא ברש"י יומא (דף לג) מגלה (דף ו).
סד. כי בעצם היום הזה . ובפ' ראה אמר ועשית פסח כי בחדש האביב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה . ואמרו חז"ל (ברכות דף ט) הכל מודים כשנגאלו לא נגאלו אלא בערב וכשיצאו לא יצאו אלא ביום. כי היציאה תפול בין על היציאה מרשות העבדות, כמו ובשביעית יצא לחפשי חנם, בין על היציאה הפעלית שיוצא לארץ אחרת.
ובלילה היתה היציאה מן העבדות ועל זה היה מורה הפסח שאכילתו בלילה, ועל זה אמר ועשית פסח כי וגו' הוציאך ה' לילה. וביום היתה היציאה מן הארץ, ויציאה זו נמשכה ז' ימים עד שטובעו המצריים בים בשביעי. ועל זה בא אכילת מצה, ועל זה אמרו ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה , שהוא על היציאה שביום. ואמר הוצאתי את צבאותיכם כי אז היו כצבא ומחנה ולא כלילה שלא היו צבא עדיין. ופי' שמה שנאמר (יב מא) ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' הם צבא מעלה שהיו עמהם במצרים לשמרם והם יצאו מעצמם, ומה שכתוב פה, הוצאתי את צבאותיכם, הם צבא מטה שהם לא יצאו מעצמם רק על ידי ה' שהוציאם.
סה. ושמרתם את היום הזה . היא השמירה ממלאכה, ללמד שגם השמירה ממלאכה נוהג לעולם, שעל זה אמרו שנית לדורותיכם חקת עולם . כי הראשון בא על החגיגה, ופה על המלאכה כמו שאמר רש"י בפירושו. ולשון ושמרתם מורה על הסייג והגדר וסמכו בזה דרך אסמכתא על השבותין וכמו שבארתי זה למעלה ( בא ס ).
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות יב יז.
לא להחמיץ את המצות
(שמות יב יז): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם"
ושמרתם את המצות - מה יש לשמור?
1. לפי חכמי התלמוד, הפועל שמר מציין סייגים שנועדו להרחיק את האדם מהעבירה, כמו ב (ויקרא יח ל): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". לפי זה פירשו גם כאן, שיש לעשות סייגים כדי להתרחק מאיסור חמץ. בפרט, כבר כשלשים את הבצק למצות, יש לשמור עליו שלא יחמיץ: ללוש במהירות, להכניס לתנור במהירות (תוך 18 דקות) , לשמור את הבצק בטמפרטורה נמוכה, ועוד ( מכילתא , רש"י ) .
בימינו, מקפידים במיוחד לשמור על המצות הנאכלות בליל הסדר: כבר משעת קצירת החיטה, שומרים על גרגרי החיטה שלא יירטבו כדי שלא יחמיצו (אבן עזרא, רבנו בחיי) . מצה שנשמרה באופן זה נקראת מצה שמורה , על-שם הפסוק שלנו.
2. לפי חכמי המדרש, המצות מייצגות את כל המצוות: "כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך - עשה אותה מיד" (רבי ישאיה, מכילתא , רש"י ) . כשאנחנו לשים בצק למצה, אם מתעכבים יותר מדי - הבצק מחמיץ ואנחנו "מחמיצים" ומפסידים את המצוה; כך גם בכל הזדמנות אחרת שנקרית לידינו לקיים מצוה, אם אנחנו מתעכבים יותר מדי - אנחנו עלולים "להחמיץ" ולהפסיד את המצוה.
בימינו משתמשים בביטוי "החמיץ הזדמנות", שעניינו - התעכב יותר מדי עד שההזדמנות חלפה. הפועל "החמיץ" עבר חילון - בעבר השתמשו בו רק על מצוה, ובימינו משתמשים בו גם על הזדמנות של חול (ע"פ ניסן נצר, "עברית של שבת" על שמות יב יז, עמ' 72) .
כי בעצם היום הזה
1. כאן נאמר שיצאנו יצאו ממצרים בעצם היום הזה, כלומר לאור יום; אבל בפסוקים אחרים נאמר שיצאנו באמצע הלילה! ראו יום ולילה ביציאת מצרים .
2. מדוע פסוק זה מנמק את המצוה לשמור את המצות? - "כשם שאני שמרתי היום, ולא אחרתי יום אחד, ובעצם היום הזה הוצאתי אתכם - לטעם זה אתם גם כן לא תאחרו המצה עד שתחמיץ. ואמר עוד ושמרתם את היום הזה - יצו כן האל גם כן שיהיה האדם משמר גם היום לבל יטעה בחשבון, ולא יקדים ולא יאחר מעשות את היום הזה ולא יום אחר במקומו. וכל פירוש זה אומר כי בעצם יאיר ימין ושמאל, יאיר לתת טעם למה שלפניו לשמירת המצות, ויאיר למה שלאחריו לשמירת היום על זה הדרך" (אור החיים) .
למה הוצאתי בלשון עבר?
הקטע כולו (פסוקים 1-20) נאמר למשה בראש החודש (פסוק א), עוד לפני שה' הוציא את ישראל ממצרים. אם כך, מדוע ה' אומר הוצאתי בלשון עבר?
- נראה שמשה אמר לבני ישראל מראש, רק את החלק הנוגע לקרבן הפסח ויציאת מצרים (עד פסוק יג); את המשך הפרשה, הנוגע לחג המצות ואיסור חמץ, הוא אמר להם רק אחרי שכבר יצאו ממצרים - כשיכלו להבין את משמעותו (שד"ל על פסוק יד ו-21) . כך נראה מ (שמות יב לט): "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם"( פירוט ).
חוקת עולם
הפועל חקק עניינו חרת, חצב בסלע,ובהשאלה: קבע כלל לטווח ארוך . חוקת עולם היה מצווה חקוקה וקבועה לנצח.
תגובות
מתוך מאמרי בקישור זה
נכתב ב: 07:32:42 13.08.2010, כתוספת/תגובה ל: בראשית לא
ספר יהושע פרק כד כתוב:
(כז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם:
ספר בראשית פרק 31 כתוב:
(מד) וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:
(מה) וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה:
(מו) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל:
(מז) וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד:
(מח) וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד:
(מט) וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר אָמַר יִצֶף יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ כִּי נִסָּתֵר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ:
(נ) אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:
(נא) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ:
(נב) עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה:
איכה שומעים אבנים היתכן דבר כזה
ובכן כל אשר בשמים ובארץ עדים כי העדות היא על פי מערכת החושים שלנו וכאשר בני ישראל יראו את האבן שלדברי יהושע שמעה את כל דברי יהוה אז בני ישראל יזכרו וכך האבן עדה
ובחיינו אנחנו בני האדם צוברים לנו עדים ממגוון רחב של דברים ובמיוחד דברים שאנחנו רואים ושומעים ויודעים ואם למשל איש שאכל לחם ובאותו זמן חטא לאלהים אז בכל זמן שהאיש הזה יאכל לחם הוא לא ירגיש טוב כי הלחם עד לחטאיו ויתכן שהאדם לא יוכל לאכול לחם כליל ואז הרופאים יגידו לו שהוא רגיש ללחם
- לכן גם בעניין שאלתך איכה לשמור את המצות***
ובכן המצות מועדן באביב עת חטא האדם כאשר אלהים ניסהו [ניסיון] בניסן חודש האביב
וכדי לתקן את החטא הגדול הזה עלינו לשמור את המצות בחודש האביב ולהשמר מכל עוון וחטא פן יעידו עלינו רעה בעת הגאולה באביב
וככה זה אחיי לכל מוצרי המזון
או למשל איש שחטא בזמן ירח מלא אז הירח המלא עד לחטאיו וכל פעם שיראה ירח מלא אז האיש לא ירגיש טוב
וכל היקום אשר ברא אלהים עדי אמת הם והם מעידים במשפט התמיד ויש להשמר לנפשותינו פן יעידו עלינו רעה לאמור כי עלינו להיות יראי אלהים תמיד למען נאצור לנו עדי אמת שתמיד יעידו לטובה לנו וכך נאריך את ימינו
מורה לתורה משה דין
וגם ראה איך לשמור את חודש האביב על פי מאמרי בקישור זה
- -- DAIAN SHEM, 2020-04-15 01:13:34
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2020-04-14.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות יב יז"
קטגוריה זו מכילה את 16 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 16 דפים.