מ"ג שמות יב יח
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בָּרִאשֹׁ֡ן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב תֹּאכְל֖וּ מַצֹּ֑ת עַ֠ד י֣וֹם הָאֶחָ֧ד וְעֶשְׂרִ֛ים לַחֹ֖דֶשׁ בָּעָֽרֶב׃
תרגום
אונקלוס (תאג'): | בְּנִיסָן בְּאַרְבְּעַת עַסְרָא יוֹמָא לְיַרְחָא בְּרַמְשָׁא תֵּיכְלוּן פַּטִּירָא עַד יוֹמָא חַד וְעַסְרִין לְיַרְחָא בְּרַמְשָׁא׃ |
ירושלמי (יונתן): | בְּנִיסָן בְּאַרְבֵּיסַר יוֹמִין לְיַרְחָא תִּכְסוּן יַת פִּסְחָא וּבְרַמְשָׁא דְּחַמְסַר תֵּיכְלוּן פַּטִּירֵי עַד יוֹמָא דְעַשְרִין וְחַד לְיַרְחָא בְּרַמְשָׁא דְעַשְרִין וּתְרֵין תֵּיכְלוּן חָמִיעַ: |
רש"י
ואם תאמר אם כן איך נוכל למילף דבא שביעי למילף על הכלל כולו שיהיה רשות (רש"י פסוק טו), והרי יש בהך כללא הערב שהוא חובה, ויראה לומר דשפיר נוכל למילף שכל הז' ימים רשות אף על גב שהערב הוא חובה, [ד]לא איירי הכתוב רק בימים, ואף על גב דמדכתיב (כאן) "עד יום האחד ועשרים" למדנו שהכתוב של "שבעת ימים תאכל מצות" איירי אף בלילות, מכל מקום קרא ד"שבעת ימים" לא איירי רק בימים ולא בלילות. ויתורץ השתא דלמה לי קרא (פסוק טו) ד"שבעת ימים תאכלו מצות", דהא מצינו למילף דשביעי היה בכלל קרא זה, דכתיב "עד יום האחד ועשרים לחדש", דהא לא מצינו לומר כך דבא ללמוד על הכלל כולו, דהא "בערב" הוי חובה, והווא אמינא כמו דלא מצי למילף על "בערב" דהוי רשות הוא הדין דלא מצי למילף על כל שאר הכלל דהם כלם רשות, לכך בעי קרא ד"שבעת ימים מצות תאכלו" דלא נזכר רק הימים, דהשתא מצינו למילף דכולם הם רשות, והשתא אתא שפיר דיצא ללמוד על הכלל כולו. וכל הכלל של "שבעת ימים תאכל מצות" לא איירי בחובה, לומר דחייב לאכול מצה כל ז' ימים, דבהא קרא לא איירי לגמרי לענין חובה, אבל "בערב תאכלו מצות" הוא דאיירי בחובה בודאי:
ואין לומר דגם בערב ראשון הוא רשות, ובא הכתוב למילף על אכילת חמץ דהוא אסור אף בלילות, דכבר אמרנו למעלה (ריש אות לה) דהוי למכתב 'בראשון בארבעה עשר לחדש בערב עד אחד ועשרים ועשרים יום בערב תאכלו מצות', ולא הוי ליה לחלק בין "בערב" ל"עד אחד ועשרים יום בערב", כיון שהכתוב בא להגביל מיום זה עד יום זה - לא הוי להפסוק לכתוב "תאכלו מצות", רק הוי למכתב ' (בט"ו) [בארבעה עשר] לחודש בערב עד אחד ועשרים יום לחודש תאכלו מצות', אלא לכך כתב "בערב תאכלו מצות" ללמוד שבערב הוא חובה. ועוד, בודאי היכי שכתוב "שבעת ימים תאכלו מצות" יש לפרש ברשות, מפני שכל אדם דרכו לאכול לחם בשבעה ימים, ומפני שאסור לאכול חמץ אמר הכתוב "שבעת ימים תאכל מצה", מפני שמדבר בהוה, שדרך לאכול לחם בשבעת ימים, ואין אדם בלא לחם שבעת ימים, ושפיר "שבעת ימים תאכל מצות", אבל כאן שאמר "בערב תאכלו מצות", אי אפשר לפרש רשות:בד"ה והלא כבר כולו ועל זה אמרו כולו נכתב בצדו והלשון דחוק דא"כ הל"ל א"כ שבעת ימים ל"ל מהו שאומר והלא כבר נאמר אלא נראה כפשוטו דה"ק בוודאי מזהיר הכתוב על אכילת חמץ דהלא כבר נאמר שבעת ימים ר"ל קרא דכל אוכל חמץ וגו' מיום הראשון עד יום השביעי וה"א דאמספר ימים קפיד אבל כאן כתיב בערב עד יום האחד ועשרים לחודש בערב אלמא אף בלילה קמשתעי קרא ודוק מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
עד יום האחד ועשרים לחדש בערב מה תלמוד לומר, לפי שהוא אומר שבעת ימים מצות תאכלו. אין לי אלא
ימים, לילות מנין- תלמוד לומר עד יום האחד ועשרים, לרבות את הלילות.
מלבי"ם - התורה והמצוה
סו. בראשון בארבעה עשר יום לחדש . כבר כתבתי למעלה ( בא נו) שלפי חז"ל, זה מוסב למעלה ושמרתם את היום הזה לדורותיכם בראשון בארבעה עשר יום לחדש, שהוא צויי על שמירת יום י"ד לשחוט את הפסח ולבער את החמץ וכמו שפי' יב"ע וכמו שאמרו בפסחים (דף ה). ובערב שאחר ארבעה עשר תאכלו מצות, ובא לקבעו חובה כי שאר הימים רשות.
וחז"ל אמרו בפסחים (דף קכ) שבא, לקבעו חובה בזמן שאין בית המקדש קיים. מפרש שמה שאמרו ושמרתם לדורותיכם וכו', קאי בין על מעשה יום י"ד ובין על בערב תאכלו מצות, שכל זה יהיה חוקת עולם לדורות. וכבר בארתי למעלה ( בא נד ו בא נה ) מדוע כפל וכתב שבעת ימים תאכל מצות וחזר ואמר בראשון וכו' עד יום האחד ועשרים, עיין שם הטעם.
ועדיין מיותר מלת בערב האחרון. שאם יאמר עד יום האחד ועשרים כבר ידענו שעד ועד בכלל, ממה שאמר מצות תאכלו שבעת ימים. וזה שאמר, בערב מה תלמוד לומר, ומשיב מפני שכל ממקום שכתוב ימים, מוציא לילות (כמו שראינו צו מ בארך), ויש לומר שלילי פסח יכול לאכול חמץ- לכן אמר בערב תאכלו מצות עד וכו' בערב, שידעינן שגם הלילות שבינתים בכלל.