ביאור:בבלי פסחים דף כד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ואם אינו ענין [1] לאכילה [2] - תנהו ענין לאיסור הנאה!
אי מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה?
אמר קרא: (ויקרא ו כג) [וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר] בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף - בקדש בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה.
והאי 'בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף' להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדרבי שמעון, דתניא [ספרא צו פרשתא ג פרק ח הוא הדין, לא בשם רבי שמעון]:
'רבי שמעון אומר: (ויקרא ו כג) [וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר] בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף - לימד על חטאת [3] ששורפין אותה בקדש [4], ואין לי אלא זו בלבד; פסולי קדשי קדשים ואמורי קדשים קלים [5] מנין?
תלמוד לומר: בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.
אמר ליה [6]: רבי יונתן רבך [7] מהאי קרא קאמר לה: (שמות כט לד) וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא, שאין תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל, ומה תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל? - אם אינו ענין לגופיה, דהא כתיב וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ [8] - תנהו ענין לשאר איסורין שבתורה [9]; ואם אינו ענין לאכילה [10] - תנהו ענין לאיסור הנאה;
אי מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה?
אמר קרא: וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר [11] - נותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה .
והאי לֹא יֵאָכֵל להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדרבי אלעזר [12], דאמר רבי אלעזר: (שמות כט לד) [וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ] לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא: - כל שבקדש פסול [13]; בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו.
אמר אביי: לעולם מקרא קמא [14]; ואיפוך: דליכתוב בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף [15] ולא בעי לֹא תֵאָכֵל; מה תלמוד לומר לֹא תֵאָכֵל? - אם אינו ענין לגופו, דנפקא ליה מדרבי אלעזר - תנהו ענין לכל איסורין שבתורה; ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין לאיסור הנאה; אי מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה? - אמר קרא ’[וְשָׂרַפְתָּ אֶת] הַנּוֹתָר': הנותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה.
אמר ליה רב פפא לאביי: ואימא ליחודי ליה לאו לגופיה הוא דאתא, דאי מדרבי אלעזר - אין לוקין על לאו שבכללות [16]?
אלא אמר רב פפא: מהכא: (ויקרא ז יט) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף [וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר], שאין תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל, מה תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל? - אם אינו ענין לגופו, דהא נפקא ליה מקל וחומר ממעשר הקל: ומה מעשר הקל אמרה תורה (דברים כו יד) [לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ] וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא [וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי] [17], בשר קדש, חָמוּר, לא כל שכן?
וכי תימא אין מזהירין מן הדין [18] - הקישא הוא, דכתיב (דברים יב יז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ [וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ] [19];
מה תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל? - אם אינו ענין לגופו - תנהו ענין לכל איסורין שבתורה, ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין להנאה; אי מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה? - אמר קרא ’[וְשָׂרַפְתָּ אֶת] הַנּוֹתָר': הנותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה.
אמר ליה רבינא לרב אשי: ואימא לעבור עליו בשני לאוין לאו מי אמר אביי 'אכל פוטיתא [20] - לוקה ארבע [21], נמלה [22] - לוקה חמש [23]
צירעה - לוקה שש [24]'!?
אמר ליה: כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי:
(ויקרא ז יט) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל [בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר] דרישינן: [26] למה לי? [27] לרבות עצים ולבונה [28];
וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר דסיפיה למה לי [29]? - לרבות אימורין [30].
'אימורין'? מהתם נפקא, דתניא (ויקרא ז כ) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' [וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ] - לרבות את האימורין [31]!?
[32] התם טומאת הגוף [33] – בכרת, הכא טומאת בשר [34] – [35] בלאו [36].
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא [37] דרך אכילתן.
למעוטי מאי?
אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם אכל חלב חי – שפטור.
איכא דאמרי [38]: אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן.
למעוטי מאי?
אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו [39] - שהוא פטור, וכל שכן אוכל חלב חי שהוא פטור.
אתמר נמי: אמר רב אחא בר עויה אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו – פטור, לפי שכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן.
אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא [40]: אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד [41] ואילו מתותים תאנים ורמונים לא מאי טעמא לאו משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן?
אמר ליה אביי: בשלמא אי אשמעינן פרי גופא דלא קאכיל ליה דרך הנאתו [42] – שפיר [43], אלא הכא [44] - משום דזיעה בעלמא הוא [45].
אמר אביי: הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן [46] אפילו שלא כדרך הנאתן; מאי טעמא? - משום דלא כתיב בהו אכילה.
מיתיבי: 'איסי בן יהודה אומר: מנין לבשר בחלב שהוא אסור [47]? נאמר כאן (דברים יד כא) [לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי] כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה [לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ] ונאמר להלן (שמות כב ל) וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי [וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ]; מה להלן אסור - אף כאן אסור; ואין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? - אמרת קל וחומר: ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה [48] אסורה בהנאה, בשר בחלב שנעבדה בו עבירה [49] - אינו דין שיהא אסור בהנאה?
הערות
[עריכה]- ^ לאוסרם
- ^ דהא איסור אכילה בגופייהו כתיב; זו מדה בתורה: דבר שלא הוצרך לגופו - תנהו ענין לענין אחר, ותלמוֹד דבר לדבר אחר; וכל המדות - הלכה למשה מסיני
- ^ פסולה
- ^ בעזרה, דמ'והנה שורף' לא הוה שמעינן מקום שריפתה היכן
- ^ פסולי כל שאר קדשי קדשים, כגון מנחה ועולה ואשם שנטמאו או שנשפך דמן, ומנחה שלא נקטר קומצה, ואימורי קדשים קלים שנטמאו - ודוקא נקט הני שמחיצתן בתוך חומת העזרה, אבל פסולי בשר קדשים קלים שאכילתן בכל העיר - אף שריפתן אם נפסלו חוץ לעזרה הן, והכי נמי תנן ב'אלו עוברין' (לקמן מט,א) 'שורפן לפני הבירה' והיינו חוץ לעזרה, ושם היה בית הדשן לכך; וכן מפורש בזבחים בפרק 'טבול יום' (קד,ב)
- ^ ההוא מרבנן לרבי שמואל בר נחמני דאקשי ליה האי קושיא
- ^ נמי לא הוה מייתי איסור הנאה לכל איסורין מ-בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף, דמבעי ליה לכדאמרת שתשרף בעזרה, אלא
- ^ אלמא לאו בר אכילה הוא
- ^ דוגמתן, שנאמר בהן לאו באכילתן
- ^ דהא בגופייהו כתיב
- ^ דהוה ליה למכתב 'ושרפתו באש'
- ^ ליתן לא תעשה, דאי מ- וְשָׂרַפְתָּ לא הוה ידעינן ביה איסור לאו למלקות
- ^ מדכתיב כִּי קֹדֶשׁ הוּא יתירה - לרבות על שאר פסולי קדשי קדשים בלאו, כגון פיגול, ויוצא, ונשפך דמו
- ^ 'וכל חטאת' ולאו מ'באש תשרף' [בפסוק וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף (ויקרא ו כג)], דאיצטריך לומר שישרף בעזרה, אלא מ'לא תֵאָכֵל'
- ^ אלמא לאו בר אכילה הוא, וממילא נפקא לן ביה נמי איסור לאו מהא דרבי אלעזר: דמפיק מ- לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא כל פסולי קדשים
- ^ כגון זה שנכלל כל הפסולין יחד
- ^ אזהרה נפקא לן ביה ביבמות ב'הערל' (עג,ב)
- ^ מדין קל וחומר: אף על פי שאדם דן קל וחומר מעצמו - אינה אזהרה ללאו [במסכת מכות (דף ה,ב) נפקא לן]
- ^ היקשא הוא - ולאו קל וחומר: דאיתקש נְדָרֶיךָ וְנִדְבֹתֶיךָ, דהיינו שלמים - למעשר דגן, דכתיב ביה לֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, ותייתי לן מינה דאף קדשים לא יאכלו בטומאה: וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, אף על גב דוידוי בעלמא הוא ואינו לאו - הא נפקא לן ביה איסור לאו [ביבמות, ב'הערל’] מהאי קרא ד-לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ; ולהלן הוא אומר בפסולי המוקדשים שנפדו (דברים טו כב) בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו [כַּצְּבִי וְכָאַיָּל]: טמא וטהור אוכלין בקערה אחת! יש כאן טומאת בשר לטהור, וטומאת הגוף לטמא, וקא אמר רחמנא גבי מעשר וקדשים: ההוא בשעריך דשראי לך ביה טומאה התם בפסולי המוקדשין - הכא לא תאכל
- ^ שרץ המים
- ^ חד לאו בשרץ המים בתורת כהנים, דהוא ספר ויקרא, וחד במשנה תורה; ושני לאוין כתובים בתורת כהנים: בשקצים סתם - אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם [וְנִטְמֵתֶם בָּם] (ויקרא יא מג), והכא לא כתיב 'על הארץ', ומשמע בין שרץ המים ובין שרץ הארץ הרי ארבע
- ^ שהוא שרץ הארץ
- ^ הני תרי דסתם שרצים, וחד - וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל (ויקרא יא מא), וחד - לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם (ויקרא יא מב), וחד - וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ (ויקרא יא מד)
- ^ צירעה - שרץ העוף היא, וגם שורצת על הארץ, ויש בה אלו חמש לאוין, ומוסיף עליה לאו דשרץ העוף במשנה תורה (דברים יד יט) וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם לֹא יֵאָכֵלוּ
- ^ 'שרץ' - לשון רחוש ונענוע, ואינו נראה; ואין בהמה וחיה הגבוהין מן הארץ בכלל 'שרץ', הלכך: וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף [וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא] דכתיב ב'קדושים תהיו' אינו מן המנין, דלאו בשרצים כתיב.
- ^ השתא דאמרת קרא לאו לגופיה אתא אלא לאם אינו ענין, תינח (ויקרא ז יט) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל, וְהַבָּשָׂר
- ^ ומשני:
- ^ לקבל טומאה, ואף על גב דלאו אוכלא הוא
- ^ וְהַבָּשָׂר יתירה מבעיא ליה, דאילו כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר דריש ליה במנחות (כה,ב): (ויקרא ז יט) כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר ויקרא ז,כ: וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר: הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה. יצא בשר שנטמא לפני זריקת דם; לשון אחר: בין ברישא בין בסיפא ו' יתירא מיבעיא ליה
- ^ שאם נטמאו ואכלן טהור - שיעבור עליהן משום שני לאוין: לאו דזרות: שאף הכהן זר אצלם, ולאו דטומאת בשר; ואדלעיל קאי, והכי קאמר: (ויקרא ז יט) לֹא יֵאָכֵל [בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף], וְהַבָּשָׂר נמי שנטמא לא יאכל
- ^ אֲשֶׁר לַה' קרא יתירה הוא, דהוה ליה למכתב 'מזבח השלמים וטומאתו עליו' וכתיב אֲשֶׁר לַה' לרבות אף בשר הקרב לה' שאם אכלו בטומאה - ענוש כרת
- ^ ומשני:
- ^ בטומאת הגוף איירי, והאי וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו מוקמינן לה בזבחים בפרק 'בית שמאי' (מג,ב) בטומאת הגוף הכתוב מדבר
- ^ רבינהו לאזהרת טומאת בשר כשנטמאו הם [הקדשים] - והוא טהור: שיהא מוזהר עליהן
- ^ והכא ליכא כרת אלא
- ^ דאימעט מכרת בזבחים בפרק 'בית שמאי'
- ^ אם כן אכלן
- ^ הא דרבי אבהו אהנאה איתמר ואהנך דאסירי בהנאה
- ^ חלב - אין דרך הנאתו אלא בהבערה ולמשוח עורות, ולא לרפואה
- ^ גבי משקין קאי במסכת תרומות [תרומות פ"יא מ"ג]
- ^ וקאמר דאין כל מי פירות קרויין משקין אלא אלו בלבד; אין סופגין את הארבעים על שום מי פירות של ערלה משום דבכולהו שלא כדרך הנאתן הוא אלא אלו
- ^ כגון שבישל אגוזים או אפרסקין ואכלן ואשמעינן דלא מחייב
- ^ שמעינן מינה דאין לוקין אלא כדרך אכילתן
- ^ אבל השתא טעמא דפטור
- ^ דלאו פרי אכל
- ^ כתיב (דברים כב ט) [לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם] פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה דמשמע לא תהנה ממנו, אלא תשרפנו ו'פן' - לאו הוא
- ^ באכילה
- ^ בנטיעותה
- ^ כשבישלו ועבר עליו על לאו לֹא תְבַשֵּׁל