ביאור:בבלי פסחים דף כד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואם אינו ענין ^[1] לאכילה ^[2] - תנהו ענין לאיסור הנאה!

אי מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה?

אמר קרא: (ויקרא ו כג) [וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר] בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף - בקדש בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה.

והאי 'בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף' להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדרבי שמעון, דתניא [ספרא צו פרשתא ג פרק ח הוא הדין, לא בשם רבי שמעון]:

'רבי שמעון אומר: (ויקרא ו כג) [וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר] בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף - לימד על חטאת ^[3] ששורפין אותה בקדש ^[4], ואין לי אלא זו בלבד; פסולי קדשי קדשים ואמורי קדשים קלים ^[5] מנין?

תלמוד לומר: בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.

אמר ליה ^[6]: רבי יונתן רבך ^[7] מהאי קרא קאמר לה: (שמות כט לד) וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא, שאין תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל, ומה תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל? - אם אינו ענין לגופיה, דהא כתיב וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ ^[8] - תנהו ענין לשאר איסורין שבתורה ^[9]; ואם אינו ענין לאכילה ^[10] - תנהו ענין לאיסור הנאה;

אי מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה?

אמר קרא: וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר ^[11] - נותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה .

והאי לֹא יֵאָכֵל להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדרבי אלעזר ^[12], דאמר רבי אלעזר: (שמות כט לד) [וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ] לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא: - כל שבקדש פסול ^[13]; בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו.

אמר אביי: לעולם מקרא קמא ^[14]; ואיפוך: דליכתוב בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף ^[15] ולא בעי לֹא תֵאָכֵל; מה תלמוד לומר לֹא תֵאָכֵל? - אם אינו ענין לגופו, דנפקא ליה מדרבי אלעזר - תנהו ענין לכל איסורין שבתורה; ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין לאיסור הנאה; אי מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה? - אמר קרא ’[וְשָׂרַפְתָּ אֶת] הַנּוֹתָר': הנותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה.

אמר ליה רב פפא לאביי: ואימא ליחודי ליה לאו לגופיה הוא דאתא, דאי מדרבי אלעזר - אין לוקין על לאו שבכללות ^[16]?

אלא אמר רב פפא: מהכא: (ויקרא ז יט) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף [וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר], שאין תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל, מה תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל? - אם אינו ענין לגופו, דהא נפקא ליה מקל וחומר ממעשר הקל: ומה מעשר הקל אמרה תורה (דברים כו יד) [לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ] וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא [וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי] ^[17], בשר קדש, חָמוּר, לא כל שכן?

וכי תימא אין מזהירין מן הדין ^[18] - הקישא הוא, דכתיב (דברים יב יז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ [וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ] ^[19];

מה תלמוד לומר לֹא יֵאָכֵל? - אם אינו ענין לגופו - תנהו ענין לכל איסורין שבתורה, ואם אינו ענין לאכילה - תנהו ענין להנאה; אי מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה? - אמר קרא ’[וְשָׂרַפְתָּ אֶת] הַנּוֹתָר': הנותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה.

אמר ליה רבינא לרב אשי: ואימא לעבור עליו בשני לאוין לאו מי אמר אביי 'אכל פוטיתא ^[20] - לוקה ארבע ^[21], נמלה ^[22] - לוקה חמש ^[23]

עמוד ב

צירעה - לוקה שש ^[24]'!?

^[25]

אמר ליה: כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי:

(ויקרא ז יט) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל [בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר] דרישינן: ^[26] למה לי? ^[27] לרבות עצים ולבונה ^[28];

וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר דסיפיה למה לי ^[29]? - לרבות אימורין ^[30].

'אימורין'? מהתם נפקא, דתניא (ויקרא ז כ) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַה' [וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ] - לרבות את האימורין ^[31]!?

^[32] התם טומאת הגוף ^[33] – בכרת, הכא טומאת בשר ^[34] – ^[35] בלאו ^[36].

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא ^[37] דרך אכילתן.

למעוטי מאי?

אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם אכל חלב חי – שפטור.

איכא דאמרי ^[38]: אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן.

למעוטי מאי?

אמר רב שימי בר אשי: למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו ^[39] - שהוא פטור, וכל שכן אוכל חלב חי שהוא פטור.

אתמר נמי: אמר רב אחא בר עויה אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו – פטור, לפי שכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן.

אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא ^[40]: אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד ^[41] ואילו מתותים תאנים ורמונים לא מאי טעמא לאו משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן?

אמר ליה אביי: בשלמא אי אשמעינן פרי גופא דלא קאכיל ליה דרך הנאתו ^[42] – שפיר ^[43], אלא הכא ^[44] - משום דזיעה בעלמא הוא ^[45].

אמר אביי: הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן ^[46] אפילו שלא כדרך הנאתן; מאי טעמא? - משום דלא כתיב בהו אכילה.

מיתיבי: 'איסי בן יהודה אומר: מנין לבשר בחלב שהוא אסור ^[47]? נאמר כאן (דברים יד כא) [לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי] כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה [לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ] ונאמר להלן (שמות כב ל) וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי [וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ]; מה להלן אסור - אף כאן אסור; ואין לי אלא באכילה, בהנאה מנין? - אמרת קל וחומר: ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה ^[48] אסורה בהנאה, בשר בחלב שנעבדה בו עבירה ^[49] - אינו דין שיהא אסור בהנאה?

הערות[עריכה]

^ לאוסרם
^ דהא איסור אכילה בגופייהו כתיב; זו מדה בתורה: דבר שלא הוצרך לגופו - תנהו ענין לענין אחר, ותלמוֹד דבר לדבר אחר; וכל המדות - הלכה למשה מסיני
^ פסולה
^ בעזרה, דמ'והנה שורף' לא הוה שמעינן מקום שריפתה היכן
^ פסולי כל שאר קדשי קדשים, כגון מנחה ועולה ואשם שנטמאו או שנשפך דמן, ומנחה שלא נקטר קומצה, ואימורי קדשים קלים שנטמאו - ודוקא נקט הני שמחיצתן בתוך חומת העזרה, אבל פסולי בשר קדשים קלים שאכילתן בכל העיר - אף שריפתן אם נפסלו חוץ לעזרה הן, והכי נמי תנן ב'אלו עוברין' (לקמן מט,א) 'שורפן לפני הבירה' והיינו חוץ לעזרה, ושם היה בית הדשן לכך; וכן מפורש בזבחים בפרק 'טבול יום' (קד,ב)
^ ההוא מרבנן לרבי שמואל בר נחמני דאקשי ליה האי קושיא
^ נמי לא הוה מייתי איסור הנאה לכל איסורין מ-בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף, דמבעי ליה לכדאמרת שתשרף בעזרה, אלא
^ אלמא לאו בר אכילה הוא
^ דוגמתן, שנאמר בהן לאו באכילתן
^ דהא בגופייהו כתיב
^ דהוה ליה למכתב 'ושרפתו באש'
^ ליתן לא תעשה, דאי מ- וְשָׂרַפְתָּ לא הוה ידעינן ביה איסור לאו למלקות
^ מדכתיב כִּי קֹדֶשׁ הוּא יתירה - לרבות על שאר פסולי קדשי קדשים בלאו, כגון פיגול, ויוצא, ונשפך דמו
^ 'וכל חטאת' ולאו מ'באש תשרף' [בפסוק וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף (ויקרא ו כג)], דאיצטריך לומר שישרף בעזרה, אלא מ'לא תֵאָכֵל'
^ אלמא לאו בר אכילה הוא, וממילא נפקא לן ביה נמי איסור לאו מהא דרבי אלעזר: דמפיק מ- לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא כל פסולי קדשים
^ כגון זה שנכלל כל הפסולין יחד
^ אזהרה נפקא לן ביה ביבמות ב'הערל' (עג,ב)
^ מדין קל וחומר: אף על פי שאדם דן קל וחומר מעצמו - אינה אזהרה ללאו [במסכת מכות (דף ה,ב) נפקא לן]
^ היקשא הוא - ולאו קל וחומר: דאיתקש נְדָרֶיךָ וְנִדְבֹתֶיךָ, דהיינו שלמים - למעשר דגן, דכתיב ביה לֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, ותייתי לן מינה דאף קדשים לא יאכלו בטומאה: וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, אף על גב דוידוי בעלמא הוא ואינו לאו - הא נפקא לן ביה איסור לאו [ביבמות, ב'הערל’] מהאי קרא ד-לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ; ולהלן הוא אומר בפסולי המוקדשים שנפדו (דברים טו כב) בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו [כַּצְּבִי וְכָאַיָּל]: טמא וטהור אוכלין בקערה אחת! יש כאן טומאת בשר לטהור, וטומאת הגוף לטמא, וקא אמר רחמנא גבי מעשר וקדשים: ההוא בשעריך דשראי לך ביה טומאה התם בפסולי המוקדשין - הכא לא תאכל
^ שרץ המים
^ חד לאו בשרץ המים בתורת כהנים, דהוא ספר ויקרא, וחד במשנה תורה; ושני לאוין כתובים בתורת כהנים: בשקצים סתם - אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם [וְנִטְמֵתֶם בָּם] (ויקרא יא מג), והכא לא כתיב 'על הארץ', ומשמע בין שרץ המים ובין שרץ הארץ הרי ארבע
^ שהוא שרץ הארץ
^ הני תרי דסתם שרצים, וחד - וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל (ויקרא יא מא), וחד - לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם (ויקרא יא מב), וחד - וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ (ויקרא יא מד)
^ צירעה - שרץ העוף היא, וגם שורצת על הארץ, ויש בה אלו חמש לאוין, ומוסיף עליה לאו דשרץ העוף במשנה תורה (דברים יד יט) וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם לֹא יֵאָכֵלוּ
^ 'שרץ' - לשון רחוש ונענוע, ואינו נראה; ואין בהמה וחיה הגבוהין מן הארץ בכלל 'שרץ', הלכך: וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף [וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא] דכתיב ב'קדושים תהיו' אינו מן המנין, דלאו בשרצים כתיב.
^ השתא דאמרת קרא לאו לגופיה אתא אלא לאם אינו ענין, תינח (ויקרא ז יט) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל, וְהַבָּשָׂר
^ ומשני:
^ לקבל טומאה, ואף על גב דלאו אוכלא הוא
^ וְהַבָּשָׂר יתירה מבעיא ליה, דאילו כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר דריש ליה במנחות (כה,ב): (ויקרא ז יט) כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר ויקרא ז,כ: וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר: הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה. יצא בשר שנטמא לפני זריקת דם; לשון אחר: בין ברישא בין בסיפא ו' יתירא מיבעיא ליה
^ שאם נטמאו ואכלן טהור - שיעבור עליהן משום שני לאוין: לאו דזרות: שאף הכהן זר אצלם, ולאו דטומאת בשר; ואדלעיל קאי, והכי קאמר: (ויקרא ז יט) לֹא יֵאָכֵל [בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף], וְהַבָּשָׂר נמי שנטמא לא יאכל
^ אֲשֶׁר לַה' קרא יתירה הוא, דהוה ליה למכתב 'מזבח השלמים וטומאתו עליו' וכתיב אֲשֶׁר לַה' לרבות אף בשר הקרב לה' שאם אכלו בטומאה - ענוש כרת
^ ומשני:
^ בטומאת הגוף איירי, והאי וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו מוקמינן לה בזבחים בפרק 'בית שמאי' (מג,ב) בטומאת הגוף הכתוב מדבר
^ רבינהו לאזהרת טומאת בשר כשנטמאו הם [הקדשים] - והוא טהור: שיהא מוזהר עליהן
^ והכא ליכא כרת אלא
^ דאימעט מכרת בזבחים בפרק 'בית שמאי'
^ אם כן אכלן
^ הא דרבי אבהו אהנאה איתמר ואהנך דאסירי בהנאה
^ חלב - אין דרך הנאתו אלא בהבערה ולמשוח עורות, ולא לרפואה
^ גבי משקין קאי במסכת תרומות [תרומות פ"יא מ"ג]
^ וקאמר דאין כל מי פירות קרויין משקין אלא אלו בלבד; אין סופגין את הארבעים על שום מי פירות של ערלה משום דבכולהו שלא כדרך הנאתן הוא אלא אלו
^ כגון שבישל אגוזים או אפרסקין ואכלן ואשמעינן דלא מחייב
^ שמעינן מינה דאין לוקין אלא כדרך אכילתן
^ אבל השתא טעמא דפטור
^ דלאו פרי אכל
^ כתיב (דברים כב ט) [לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם] פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה דמשמע לא תהנה ממנו, אלא תשרפנו ו'פן' - לאו הוא
^ באכילה
^ בנטיעותה
^ כשבישלו ועבר עליו על לאו לֹא תְבַשֵּׁל

[1] לאוסרם

[2] דהא איסור אכילה בגופייהו כתיב; זו מדה בתורה: דבר שלא הוצרך לגופו - תנהו ענין לענין אחר, ותלמוֹד דבר לדבר אחר; וכל המדות - הלכה למשה מסיני

[3] פסולה

[4] בעזרה, דמ'והנה שורף' לא הוה שמעינן מקום שריפתה היכן

[5] פסולי כל שאר קדשי קדשים, כגון מנחה ועולה ואשם שנטמאו או שנשפך דמן, ומנחה שלא נקטר קומצה, ואימורי קדשים קלים שנטמאו - ודוקא נקט הני שמחיצתן בתוך חומת העזרה, אבל פסולי בשר קדשים קלים שאכילתן בכל העיר - אף שריפתן אם נפסלו חוץ לעזרה הן, והכי נמי תנן ב'אלו עוברין' (לקמן מט,א) 'שורפן לפני הבירה' והיינו חוץ לעזרה, ושם היה בית הדשן לכך; וכן מפורש בזבחים בפרק 'טבול יום' (קד,ב)

[6] ההוא מרבנן לרבי שמואל בר נחמני דאקשי ליה האי קושיא

[7] נמי לא הוה מייתי איסור הנאה לכל איסורין מ-בַּקֹּדֶשׁ [לֹא תֵאָכֵל] בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף, דמבעי ליה לכדאמרת שתשרף בעזרה, אלא

[8] אלמא לאו בר אכילה הוא

[9] דוגמתן, שנאמר בהן לאו באכילתן

[10] דהא בגופייהו כתיב

[11] דהוה ליה למכתב 'ושרפתו באש'

[12] ליתן לא תעשה, דאי מ- וְשָׂרַפְתָּ לא הוה ידעינן ביה איסור לאו למלקות

[13] מדכתיב כִּי קֹדֶשׁ הוּא יתירה - לרבות על שאר פסולי קדשי קדשים בלאו, כגון פיגול, ויוצא, ונשפך דמו

[14] 'וכל חטאת' ולאו מ'באש תשרף' [בפסוק וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף (ויקרא ו כג)], דאיצטריך לומר שישרף בעזרה, אלא מ'לא תֵאָכֵל'

[15] אלמא לאו בר אכילה הוא, וממילא נפקא לן ביה נמי איסור לאו מהא דרבי אלעזר: דמפיק מ- לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא כל פסולי קדשים

[16] כגון זה שנכלל כל הפסולין יחד

[17] אזהרה נפקא לן ביה ביבמות ב'הערל' (עג,ב)

[18] מדין קל וחומר: אף על פי שאדם דן קל וחומר מעצמו - אינה אזהרה ללאו [במסכת מכות (דף ה,ב) נפקא לן]

[19] היקשא הוא - ולאו קל וחומר: דאיתקש נְדָרֶיךָ וְנִדְבֹתֶיךָ, דהיינו שלמים - למעשר דגן, דכתיב ביה לֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, ותייתי לן מינה דאף קדשים לא יאכלו בטומאה: וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, אף על גב דוידוי בעלמא הוא ואינו לאו - הא נפקא לן ביה איסור לאו [ביבמות, ב'הערל’] מהאי קרא ד-לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ; ולהלן הוא אומר בפסולי המוקדשים שנפדו (דברים טו כב) בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו [כַּצְּבִי וְכָאַיָּל]: טמא וטהור אוכלין בקערה אחת! יש כאן טומאת בשר לטהור, וטומאת הגוף לטמא, וקא אמר רחמנא גבי מעשר וקדשים: ההוא בשעריך דשראי לך ביה טומאה התם בפסולי המוקדשין - הכא לא תאכל

[20] שרץ המים

[21] חד לאו בשרץ המים בתורת כהנים, דהוא ספר ויקרא, וחד במשנה תורה; ושני לאוין כתובים בתורת כהנים: בשקצים סתם - אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם [וְנִטְמֵתֶם בָּם] (ויקרא יא מג), והכא לא כתיב 'על הארץ', ומשמע בין שרץ המים ובין שרץ הארץ הרי ארבע

[22] שהוא שרץ הארץ

[23] הני תרי דסתם שרצים, וחד - וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל (ויקרא יא מא), וחד - לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם (ויקרא יא מב), וחד - וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ (ויקרא יא מד)

[24] צירעה - שרץ העוף היא, וגם שורצת על הארץ, ויש בה אלו חמש לאוין, ומוסיף עליה לאו דשרץ העוף במשנה תורה (דברים יד יט) וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם לֹא יֵאָכֵלוּ

[25] 'שרץ' - לשון רחוש ונענוע, ואינו נראה; ואין בהמה וחיה הגבוהין מן הארץ בכלל 'שרץ', הלכך: וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף [וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא] דכתיב ב'קדושים תהיו' אינו מן המנין, דלאו בשרצים כתיב.

[26] השתא דאמרת קרא לאו לגופיה אתא אלא לאם אינו ענין, תינח (ויקרא ז יט) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל, וְהַבָּשָׂר

[27] ומשני:

[28] לקבל טומאה, ואף על גב דלאו אוכלא הוא

[29] וְהַבָּשָׂר יתירה מבעיא ליה, דאילו כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר דריש ליה במנחות (כה,ב): (ויקרא ז יט) כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר ויקרא ז,כ: וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר: הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה. יצא בשר שנטמא לפני זריקת דם; לשון אחר: בין ברישא בין בסיפא ו' יתירא מיבעיא ליה

[30] שאם נטמאו ואכלן טהור - שיעבור עליהן משום שני לאוין: לאו דזרות: שאף הכהן זר אצלם, ולאו דטומאת בשר; ואדלעיל קאי, והכי קאמר: (ויקרא ז יט) לֹא יֵאָכֵל [בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף], וְהַבָּשָׂר נמי שנטמא לא יאכל

[31] אֲשֶׁר לַה' קרא יתירה הוא, דהוה ליה למכתב 'מזבח השלמים וטומאתו עליו' וכתיב אֲשֶׁר לַה' לרבות אף בשר הקרב לה' שאם אכלו בטומאה - ענוש כרת

[32] ומשני:

[33] בטומאת הגוף איירי, והאי וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו מוקמינן לה בזבחים בפרק 'בית שמאי' (מג,ב) בטומאת הגוף הכתוב מדבר

[34] רבינהו לאזהרת טומאת בשר כשנטמאו הם [הקדשים] - והוא טהור: שיהא מוזהר עליהן

[35] והכא ליכא כרת אלא

[36] דאימעט מכרת בזבחים בפרק 'בית שמאי'

[37] אם כן אכלן

[38] הא דרבי אבהו אהנאה איתמר ואהנך דאסירי בהנאה

[39] חלב - אין דרך הנאתו אלא בהבערה ולמשוח עורות, ולא לרפואה

[40] גבי משקין קאי במסכת תרומות [תרומות פ"יא מ"ג]

[41] וקאמר דאין כל מי פירות קרויין משקין אלא אלו בלבד; אין סופגין את הארבעים על שום מי פירות של ערלה משום דבכולהו שלא כדרך הנאתן הוא אלא אלו

[42] כגון שבישל אגוזים או אפרסקין ואכלן ואשמעינן דלא מחייב

[43] שמעינן מינה דאין לוקין אלא כדרך אכילתן

[44] אבל השתא טעמא דפטור

[45] דלאו פרי אכל

[46] כתיב (דברים כב ט) [לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם] פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה דמשמע לא תהנה ממנו, אלא תשרפנו ו'פן' - לאו הוא

[47] באכילה

[48] בנטיעותה

[49] כשבישלו ועבר עליו על לאו לֹא תְבַשֵּׁל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]