ביאור:בבלי פסחים דף קיח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מאי ברכת השיר?

רב יהודה אמר: יהללוך ה' אלהינו [1];

ורבי יוחנן אמר: נשמת כל חי. [2]

תנו רבנן: 'רביעי גומר עליו את ההלל ואומר הלל הגדול, דברי רבי טרפון;

ויש אומרים (תהלים כג א) [מִזְמוֹר לְדָוִד] ה' רעִי לא אֶחְסָר [3];

מהיכן 'הלל הגדול'?

רבי יהודה אומר: מהוֹדוּ [לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ] (תהלים קלו א) עד [ולא עד בכלל!] (תהלים קלז א) [עַל] נַהֲרוֹת בָּבֶל [שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן] [כלומר: פרק קלו, שבו כו פסוקים];

ורבי יוחנן אומר: משיר המעלות (תהלים קלד) עד נַהֲרוֹת בָּבֶל (תהלים קלז) [כלומר: פרקים קלד-קלו];

רב אחא בר יעקב אמר: מ-כִּי יַעֲקב בָּחַר לוֹ יָהּ [יִשְרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ] (תהלים קלה ד) עד נַהֲרוֹת בָּבֶל (תהלים קלז);

ולמה נקרא שמו 'הלל הגדול'?

אמר רבי יוחנן: מפני שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה [4].

אמר רבי יהושע בן לוי: הני עשרים וששה הודו [בפרק קלה] כנגד מי? כנגד כ"ו דורות שברא הקב"ה בעולמו ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו.

אמר רב חסדא: מאי דכתיב הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב [כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ] (תהלים קלו א)? - הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו [5]: עשיר בשורו, ואת עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה.

אמר רבי יוחנן: קשין מזונותיו של אדם כפליים כיולדה, דאילו ביולדה כתיב בְּעֶצֶב (בראשית ג טז: אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ) , ובמזונות כתיב בְּעִצָּבוֹן (בראשית ג יז: וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמר לא תאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תּאכֲלֶנָּה כּל יְמֵי חַיֶּיךָ) [6].

ואמר רבי יוחנן: קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה, דאילו בגאולה כתיב (בראשית מח טז) הַמַּלְאָךְ הַגּאֵל אתִי מִכָּל רָע [יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ] - מלאך בעלמא, ואילו במזונות כתיב (בראשית מח טו) [וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיּאמַר הָאֱלהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק] הָאֱלהִים הָרעֶה אתִי [מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה].

אמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שאמר הקב"ה לאדם (בראשית ג יח) וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ [וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה] - זלגו עיניו דמעות; אמר לפניו: רבונו של עולם! אני וחמורי נאכל באבוס אחד!?

כיון שאמר לו: (בראשית ג יט) בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם [עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב] - נתקררה דעתו.

אמר רבי שמעון בן לקיש: אשרינו אם עמדנו בראשונה ועדיין לא פלטינן מינה דקא אכלינן עיסבי דדברא.

אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה: קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף [7], דכתיב (תהלים קלו כה) נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר [כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ] וסמיך ליה (תהלים קלו יג) לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים [כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ].

אמר רבי אלעזר בן עזריה: קשין נקביו של אדם [8] כיום המיתה וכקריעת ים סוף, שנאמר (ישעיהו נא יד) מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ [וְלֹא יָמוּת לַשַּׁחַת וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ] [9] וכתיב בתריה (ישעיהו נא טו) [וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ] רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו [ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ].

ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: כל המבזה את המועדות [10] כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר (שמות לד יז) אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ, וכתיב בתריה (שמות לד יח) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר [שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם];

ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: כל המספר לשון הרע, וכל המקבל לשון הרע [11], וכל המעיד עדות שקר בחבירו - ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר (שמות כב ל) [וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ] לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ, וכתיב בתריה (שמות כג א) לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא [אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס], וקרי ביה 'לא תשיא' [12].

וכי מאחר דאיכא הלל הגדול [13], אנן מאי טעמא אמרינן האי [14]?

משום שיש בו חמשה דברים הללו [15]: יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה ותחיית המתים וחבלו של משיח:

יציאת מצרים - דכתיב (תהלים קיד א) בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם [בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז],

וקריעת ים סוף - דכתיב (תהלים קיד ג) הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס [הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר],

מתן תורה - דכתיב (תהלים קיד ד) הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים [גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן] [16],

תחיית המתים - דכתיב (תהלים קטז ט) אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' [בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים],

חבלו של משיח - דכתיב (תהלים קטו א) לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ [כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ].

ואמר רבי יוחנן: לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ - זו שעבוד מלכיות.

איכא דאמרי אמר רבי יוחנן: לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ זו מלחמת גוג ומגוג.

רב נחמן בר יצחק אמר: מפני שיש בו מילוט נפשות של צדיקים מגיהנם, שנאמר (תהלים קטז ד) [וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא] אָנָּה ה' מַלְּטָה נַפְשִׁי;

חזקיה אמר: מפני שיש בו ירידתן של צדיקים לכבשן האש ועלייתן ממנו:

ירידתן - דכתיב (תהלים קטו א) לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ - אמר חנניה; כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד - אמר מישאל; עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ - אמר עזריה; (תהלים קטו ב) לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם [אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם] - אמרו כולן;

עלייתן מכבשן האש - דכתיב (תהלים קיז א) הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם - אמר חנניה; שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים - אמר מישאל; (תהלים קיז ב) כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ - אמר עזריה; וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם הַלְלוּ יָהּ - אמרו כולן;

ויש אומרים: וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם גבריאל אמרו [17]: בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו לתוך כבשן האש [18], אמר גבריאל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן האש!

אמר לו הקב"ה: אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו; נאה ליחיד להציל את היחיד; ולפי שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה – אמר: תזכה ותציל שלשה מבני בניו [19].

דרש רבי שמעון השלוני: בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש - עמד יורקמו שר הברד לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם! ארד ואצנן את הכבשן ואציל לצדיקים הללו מכבשן האש! אמר לו גבריאל: אין גבורתו של הקב"ה בכך, שאתה שר ברד והכל יודעין שהמים מכבין את האש, אלא אני שר של אש - ארד ואקרר מבפנים


עמוד ב

ואקדיח מבחוץ [20] ואעשה נס בתוך נס!

אמר לו הקב"ה: רד!

באותה שעה פתח גבריאל ואמר: "וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם [21]";

רבי נתן אומר: וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם דגים שבים אמרוהו,

כדרב הונא, דאמר רב הונא: ישראל שבאותו הדור - מקטני אמנה היו, וכדדרש רבה בר מרי: מאי דכתיב: (תהלים קו ז) [אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ לֹא זָכְרוּ אֶת רֹב חֲסָדֶיךָ] וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף? - מלמד שהמרו ישראל באותה שעה, ואמרו: "כשם שאנו עולין מצד אחד - כך מצריים עולים מצד אחר"!

אמר לו הקב"ה לשר של ים: פלוט אותן ליבשה [22]!

אמר לפניו: רבונו של עולם! כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה [23] וחוזר ונוטל ממנו?

אמר לו: אתן לך אחד ומחצה שבהן!

אמר לו: רבונו של עולם! יש עבד שתובע את רבו?

אמר לו: נחל קישון יהא לי ערב.

מיד פלט אותן ליבשה ובאו ישראל וראו אותן, שנאמר (שמות יד ל) [וַיּוֹשַׁע יְדֹוָד בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם] וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם.

מאי 'אחד ומחצה שבהן'?

דאילו בפרעה כתיב (שמות יד ז) [וַיִּקַּח] שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר [וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ], ואילו בסיסרא כתיב (שופטים ד ג) [וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' כִּי] תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל [לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה];

כי אתא סיסרא - אתא עלייהו בדקרי דפרזלא; הוציא הקב"ה עליהם כוכבים ממסילותם, דכתיב (שופטים ה כ) מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים [מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא]; כיון דנחיתו כוכבי שמים עלייהו אקדירו הני דקרי דפרזלא נחיתו לאקרורי למיסחי נפשייהו בנחל קישון [הכי גרסינן: כיון דנחיתו כוכבי שמיא עלייהו נחיתו לאקורי נפשייהו בנחל קישון.]

אמר לו הקב"ה לנחל קישון: לך והשלם ערבונך!

מיד גרפם נחל קישון והשליכן לים שנאמר (שופטים ה כא) נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים [נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז] [24].

מאי נַחַל קְדוּמִים? - נחל שנעשה ערב מקדם;

באותה שעה פתחו דגים של ים ואמרו: (תהלים קיז ב) וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם [25].

אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב (תהלים קיג ט) מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ?

אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה [26]: ריבונו של עולם! שמוני בניך [27] כחולדה זו הדרה בעיקרי בתים [28].

דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים קטז א) אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' [אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי]?

אמרה כנסת ישראל: ריבונו של עולם! אימת אני אהובה לפניך [29]? - בזמן שתשמע קול תחנוני;

(תהלים קטז ו) [שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה’] דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ? - אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה ריבונו של עולם! אף על פי שדלה אני במצות - לך אני ולי נאה להושיע [30]!

אמר רב כהנא: כשחלה רבי ישמעאל ברבי יוסי - שלח לו רבי: אמור לנו שנים ושלשה דברים שאמרת לנו משום אביך! [31]

שלח לו: כך אמר אבא:

מאי דכתיב (תהלים קיז א) הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם [שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים פסוק ב כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ]: אומות העולם [32], מאי עבידתייהו [33]?

הכי קאמר: הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם - אגבורות ונפלאות דעביד בהדייהו [34], כל שכן אנו כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ [35];

ועוד שלח לו: עתידה מצרים שתביא דורון למשיח; כסבור אינו מקבל מהם? - אמר לו הקב"ה למשיח: קבל מהם! אכסניא עשו לבניי במצרים!

מיד (תהלים סח לב) יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם [כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים] [36]; נשאה כוש קל וחומר בעצמה: ומה הללו שנשתעבדו בהן, כך אני שלא נשתעבדתי בהן לא כל שכן!

אמר לו הקב"ה: קבל מהם!

מיד כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים

נשאה מלכות רומי הרשעה קל וחומר בעצמה: ומה הללו שאין אחיהן כך - אנו שאנו אחיהן לא כל שכן!

אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: (תהלים סח לא) גְּעַר חַיַּת קָנֶה [עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ]: געור חיה [37] וקנה לך עדה [38]; [39].

דבר אחר: גְּעַר חַיַּת קָנֶה - [40] שֶׁדָּרָה בין הקנים, דכתיב (תהלים פ יד) יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה [41].

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: געור בחיה שכל מעשיה נכתבין בקולמוס אחד [42] [קולמוס נעשה מקנה] [43].

עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים - ששחטו אבירים כעגלים שאין להם בעלים [44];

מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף - שפושטין יד [45] לקבל ממון ואין עושין רצון בעלים [46];

(תהלים סח לא) [גְּעַר חַיַּת קָנֶה עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף] פיזר בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ: מי גרם להם לישראל שיתפזרו לבין אומות העולם? - קריבות שהיו חפצין בהן.

ועוד שלח לו: שלש מאות וששים וחמשה שווקים בכרך גדול של רומי, וכל אחד ואחד היו בו שלש מאות וששים וחמשה בירניות [47], וכל בירנית ובירנית היו בו שלש מאות וששים וחמשה מעלות, וכל מעלה ומעלה היו בו כדי לזון את כל העולם כולו.

אמר רבי שמעון ברבי לרבי, ואמרי לה לרבי ישמעאל ברבי יוסי לרבי: הני למן לך ולחברך ולחברותך [48], שנאמר (ישעיהו כג יח) [וְהָיָה] סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַה' לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי ה' [יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק];

מאי לֹא יֵאָצֵר?

תני רב יוסף: לֹא יֵאָצֵר זה בית אוצר [49], וְלֹא יֵחָסֵן זה בית גניזה [50];

מאי כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי ה'?

אמר רבי אלעזר:

הערות[עריכה]

  1. ^ רשב"ם: וגומרין בו בא"י מלך מהולל בתשבחות, וזו היא ברכת השיר דמתניתין, כלומר: ברכת השבח
  2. ^ רשב"ם: אף 'נשמת' דהיינו ברכת השיר דמתניתין, דאילו 'יהללוך' אנו אומרים בכל יום שאומרים בו את ההלל, ומאי שנא ליל פסח דנקט - אם לא להוסיף עוד ברכה אחרת? והיינו דאמר 'הלכה כרבי יוחנן בתרוייהו' וקבעוהו לאחר הלל הגדול שצריך לאומרן, כדלקמן, דהשתא איכא ברכה בכל חדא וחדא, והכי הויא מילתא שפיר; כך נראה בעיני.
  3. ^ רשב"ם: על שם המזון שאכלו צריך לומר
  4. ^ דכתיב הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם (תהלים קלו כו).. נתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָר (תהלים קלו כה) והיינו דבר גדול
  5. ^ מפסידו ממון ומכפר על גופו; רשב"ם: בטובה שהשפיע לו, והכי משמע כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּו : חסד הוא עושה לעולם בכי טוב, כלומר בטוב שנתן לו
  6. ^ רשב"ם: בעצבון - תרי משמע
  7. ^ רשב"ם: כלומר: נס גדול עושה לו הקדוש ברוך הוא למי שנותן לו מזונות - כאשר עשה לישראל שקרע להם ים סוף; ונפקא מיניה למבעי רחמי
  8. ^ כשהוא עצור
  9. ^ רשב"ם: צועה - לשון עצור וחגור, כמו צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ (ישעיהו סג א)
  10. ^ רשב"ם: שעושה מלאכה בחולו של מועד דכתיב: (שמות לד יח) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, ונפקא לן במסכת חגיגה (דף יח,א) איסור מלאכה בחולו של מועד
  11. ^ רשב"ם: שמקבלו ומאמינו על חבירו; אף על גב דלקבוליה לא מיבעי ליה - למיחש ליה מיבעי, כדמפרש במסכת נדה (דף סא,א)
  12. ^ וקרי ביה לא תשיא רשב"ם: נראה בעיני דלא גרסינן ליה דכולהו משתמע מלא תשא: שכשמספר או מעיד - הרי נושא בפיו שמע שוא
  13. ^ רשב"ם: הלל הגדול שמשובח יותר, כמו שפירש רבי יוחנן למעלה, משום דכתיב ביה (תהלים קלו כה) נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר
  14. ^ רשב"ם: מאי טעמא אמרינן האי הלילא על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא על הציבור לכשנגאלין
  15. ^ רשב"ם: דמיירי נמי בגאולה
  16. ^ רשב"ם: בשעת מתן תורה, דכתיב (תהלים סח יז) לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים וגו'
  17. ^ רשב"ם: כשניצולו חנניה מישאל ועזריה, והוא היה שם, דכתיב (דניאל ג כה) וְרֵוֵהּ דִּי רביעיא רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין
  18. ^ רשב"ם: שעל שם כן נקרא אמרפל על שם שאמר והפיל את אברהם בכבשן
  19. ^ רשב"ם: לפי שהקדוש ברוך הוא הבטיחו על כך כשנשלך אברהם באור כשדים, וכשקיים לו – אמר: וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם שקיים הבטחתו
  20. ^ לשרוף את הזורקים אותן לתוך האור, דכתיב (דניאל ג כב) גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא
  21. ^ שקיים לי דברו ושמר לי הבטחתו שהבטיחני להציל מבני בניו של אברהם
  22. ^ רשב"ם: וניתנו לקבורה שם בזכות שאמרו (שמות יד כה) כִּי יְדֹוָד נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם והיינו דכתיב (שם טו,יב) נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ: שנשבע הקב"ה לארץ שלא תענש על קבורתן
  23. ^ פרנסה לדגים
  24. ^ רשב"ם: כדכתיב (קהלת א ז) כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם
  25. ^ ששילם לנו מתנותינו מחיל פרעה להתפרנס ממנו
  26. ^ רשב"ם: הזקנים והחשובים שבהן אמרו על שאינם חשובים כל כך, כדמשמע אֵם הַבָּנִים: שהאם צועקת על הבנים ששמוה עקרת הבית
  27. ^ מרוב חטאותם בגלות
  28. ^ והיינו עֲקֶרֶת הַבַּיִת
  29. ^ רשב"ם: אָהַבְתִּי משמע כמו אהבתני, כלומר: אהבת אותי
  30. ^ רשב"ם: יותר מכל האומות, שהרי ישראל ייחדוך
  31. ^ רשב"ם: בהרבה מקומות בש"ס מצינו ששלח לו רבי לרבי ישמעאל ברבי יוסי בחליו כן, והדברים שהשיב לו כאן לא השיב לו פעם אחרת; ושמא חלאים הרבה חלה רבי ישמעאל, ובכל פעם ופעם שלח לו רבי והוא משיב לו; אי נמי כולן השיבן בפעם אחת, ובש"ס סידרן במסכתות כל אחת על מקומה.
  32. ^ לשבוחי
  33. ^ משום דגָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ? הא עלן לשבוחי!
  34. ^ דחזיתו שעשה לי
  35. ^ רשב"ם: יותר מכל אומה ולשון
  36. ^ יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים דורונות למלך המשיח לירושלים, כדכתיב לעיל מיניה [פסוק ל] מֵהֵיכָלֶךָ עַל יְרוּשָׁלִָם לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי
  37. ^ רשב"ם: אומה הרשעה
  38. ^ וקנה עדת ישראל בין הקנים ביער
  39. ^ רשב"ם: ואית דמפרשי מצרים וכוש, דכתיב אַבִּירִים, ולא נהירא: דסתם עדה ישראל
  40. ^ רשב"ם: קָנֶה דריש לשון קנים:
  41. ^ חזיר מיער - זה אדום, שכתוב בה (דניאל ז ז) אָכְלָה וּמַדֱּקָה וּשְׁאָרָא ברגליה בְּרַגְלַהּ רָפְסָה וזה דרכו של חזיר
  42. ^ כלומר: פה אחד להם להרע
  43. ^ רשב"ם: אם בא ישראל לדין לפניהם - כולן מחייבין אותו; מדכתיב קָנֶה ולא כתיב קנים - משמע קולמוס אחד
  44. ^ רשב"ם: בְּעֶגְלֵי עַמִּים עגלים של כל העולם הפקר שאין לה בעלים
  45. ^ מִתְרַפֵּס - מתיר פס = פושט יד
  46. ^ בְּרַצֵּי כָסֶף כלומר: מתנים עם ישראל לעשות רצונם בשוחד שהם מקבלים, ואין מקיימין דבריהם
  47. ^ רשב"ם: מגדלים
  48. ^ רשב"ם: לחברי חבירך
  49. ^ רשב"ם: של תירוש דגן ויצהר
  50. ^ וְלֹא יֵחָסֵן רשב"ם: לשון חוסן; זה בית גנזיהן של כסף וזהב הגנוזין וטמונים בחוזק ובחוסן