ביאור:בבלי פסחים דף ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

רב - בר אחוה דרבי חייא ובר אחתיה ^[1], כי סליק ^[2] להתם ^[3] - אמר ליה ^[4]: אייבו ^[5] קיים?

אמר ליה ^[6]: אימא קיימת ^[7]?

אמר ליה ^[8]: אימא ^[9] קיימת?

אמר ליה ^[10]: אייבו קיים ^[11]? ^[12]

אמר ליה לשמעיה: חלוץ לי מנעלי ^[13] והוליך כלי אחרי לבית המרחץ.

שמע מינה תלת ^[14]: שמע מינה אבל אסור בנעילת הסנדל, ושמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד ^[15], ושמע מינה מקצת היום ככולו ^[16].

ההוא דאמר "דונו דיני"! ^[17]

אמרי: שמע מינה מדן קאתי, דכתיב (בראשית מט טז) דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל.

ההוא דהוה קא אזיל ואמר "אכיף ימא אסיסני ביראתא ^[18]" ^[19];

בדקו ואשכחוהו דמזבולן קאתי, דכתיב (בראשית מט יג) זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן [וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן].

והשתא דקיימא לן דלכולי עלמא 'אור' - אורתא הוא, מכדי בין לרבי יהודה ובין לרבי מאיר ^[20] חמץ אינו אסור ^[21] אלא משש שעות ולמעלה ^[22], ונבדוק בשית ^[23]! וכי תימא זריזין מקדימין למצות - נבדוק מצפרא ^[24], דכתיב (ויקרא יב ג) וביום השמיני ימול בשר ערלתו, ותניא: 'כל היום כולו כשר למילה אלא שזריזין מקדימים למצות, שנאמר (בראשית כב ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר [וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים] ^[25]?

אמר רב נחמן בר יצחק: בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה ^[26].

אמר אביי: הילכך, האי צורבא מרבנן - לא לפתח בעידניה ^[27] באורתא דתליסר דנגהי ארבסר ^[28], דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה.

בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק: המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר, על מי לבדוק?: על המשכיר לבדוק, דחמירא ^[29] דידיה הוא ^[30]? או דלמא על השוכר לבדוק, דאיסורא ברשותיה קאי ^[31]?

תא שמע: המשכיר בית לחבירו - על השוכר לעשות לו מזוזה ^[32]!

התם - הא אמר רב משרשיא: מזוזה - חובת הדר היא ^[33], ^[34] הכא מאי ^[35]?

אמר להו רב נחמן בר יצחק: תנינא: המשכיר בית לחברו, אם עד שלא מסר לו מפתחות חל ארבעה עשר - על המשכיר לבדוק, ואם משמסר לו מפתחות חל ארבעה עשר - על השוכר לבדוק. ^[36]

בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק: המשכיר בית לחברו בארבעה עשר ^[37], חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק ^[38]?

למאי נפקא מינה, לישייליה ^[39]!

^[40] דליתיה להאי ^[41] דלשיוליה, ^[42] לאטרוחי להאי ^[43] - מאי?

אמר להו רב נחמן בר יצחק: תניתוה: הכל נאמנים על ביעור חמץ ^[44], אפילו נשים אפילו עבדים אפילו קטנים מאי טעמא מהימני ^[45]? –

עמוד ב

לאו משום דחזקתו בדוק ^[46] דקסבר ^[47] הכל חברים הם אצל בדיקת חמץ ^[48], דתניא [תוספתא מעשר שני פ"ג ה"יט [ליברמן] משולב עם תוספתא טהרות פ"ט מה"ה [צוקרמנדל]]: 'חבר ^[49] שמת והניח מגורה מליאה פירות אפילו הן בני יומן ^[50] - הרי הן בחזקת מתוקנים ^[51]' ^[52]!

וממאי ^[53]? דילמא שאני הכא ^[54], ^[55] משום דקאמרי הני ^[56]?

אטו אמירה דהני מידי מששא אית ביה?

אלא מאי 'דחזקתו בדוק'? האי 'הכל נאמנים כל הבתים בחזקת בדוקין בארבעה עשר' מיבעי ליה ^[57]!

^[58] אלא מאי, משום אמירה דהני ^[59] - ^[60] הא לא אמרי הני – לא; ^[61] תפשוט מיניה דאין חזקתו בדוק!

^[62] לא ^[63]! לעולם אימא לך חזקתו בדוק, ^[64] והכא במאי עסקינן? - ^[65] דמוחזק לן דלא בדק ^[66], וקאמרי הני "בדקיניה ^[67]"; מהו דתימא לא להימנינהו רבנן? - קא משמע לן, כיון דבדיקת חמץ מדרבנן הוא - דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ליה ^[68] - הימנוהו רבנן בדרבנן ^[69].

איבעיא להו: המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ומצאו שאינו בדוק, מהו?: מי הוי כמקח טעות ^[70], או לא?

תא שמע, דאמר אביי: לא מיבעיא באתרא דלא יהבי אגרא ^[71] ובדקו ^[72], דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בגופיה ^[73], אלא אפילו באתרא דיהבי אגרא ובדקו ^[74], ^[75] דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בממוניה ^[76].

תנן התם ^[77]: 'רבי מאיר אומר: אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש ^[78]; רבי יהודה אומר: אוכלין כל ארבע, ותולין כל חמש ^[79], ושורפין בתחלת שש ^[80]', דכולי עלמא מיהא חמץ משש שעות ולמעלה אסור ^[81]; מנלן?

אמר אביי: תרי קראי כתיבי: כתיב (שמות יב יט) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ] ^[82], וכתיב (שמות יב טו) [שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ] אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי] ^[83] הא כיצד? - לרבות ארבעה עשר לביעור ^[84].

ואימא לרבות לילי חמשה עשר לביעור ^[85]?, דסלקא דעתך ^[86] אמינא: ’’ימים' כתיב: ימים – אִין, לילות – לא'; קא משמע לן אפילו לילות!

ההוא - לא איצטריכא ליה,

הערות[עריכה]

^ אייבו - אביו של רב - אחיו של רבי חייא היה מן האב, כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (דף ה,א): אייבו וחנא ושילא ומרתא ורבי חייא - כולהו בני דרבי אחא מכפרי הוו, ואימא שהיתה אמו של רב - אחותו של רבי חייא היתה מן האם
^ רב מעירו מבבל
^ לארץ ישראל, שהיה רבי חייא שם
^ רבי חייא לרב
^ אביך
^ רב
^ בלשון שאילה, כלומר: עד שאתה משאיל על אבי - שאל על אמי, שאף היא אחותך
^ עוד רבי חייא לרב
^ אחותי
^ רב
^ ואבי כלום קיים הוא עדיין? לא השיבותיך עליו
^ ומאליו הבין; ויש אומרים בניחותא היה משיבו רב על מי שאינו שואל, כדי שיבין מן הכלל, וקשה בעיני לומר שיוציא רב דבר שקר מפיו.
^ להתאבל על אחי ואחותי
^ ללמד הלכה לתלמידים נתכוון
^ שאין שמועה רחוקה שלאחר שלשים יום נוהגת אלא יום אחד
^ ואינו צריך לישב כל היום כולו - מדאמר ליה "והולך לי כלי אחרי לבית המרחץ" ולא המתין עד למחר, אלמא שעה אחת די
^ בכל דבר משא ומתן שהיה לו עם אדם - היה אומר תמיד בא לדין ואינו נשמע לדבר אדם אלא על פי דיין.
^ אתקן בירונות אם היו לי פלטין לבנות לא הייתי קובעם אלא על שפת הים, ותמיד היה משתבח בשפת הים
^ ובתשובות הגאונים מצאתי אכיף ימא אסנא בראתא ופירוש כך היה משתבח בשפת הים, ואומר: תמיד סנאים שעל שפת הים ברושים הם במקומות אחרים, ולשון זה הגון: סנה בלשון ארמי = אסנה; ברוש = ברותא
^ דאיפליגו במתניתין בהרחקה דעבוד רבנן לאורייתא
^ בבל יראה ובאכילה
^ משעברו שש שעות כדיליף לקמן מן 'אך [שמות יב,טו: אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם]’ - חלק, ומן לא תשחט על חמץ (שמות לד כה)
^ נבדוק חמץ בתחלת שש, וקודם איסורו יבערנו, למה לי לאקדומי כולי האי? דבשלמא אי 'אור' - יממא הוא, איכא לתרוצי דמתניתין נמי בשש קאמר, אבל השתא תקשה
^ דאיכא הקדמה לזריזים כדאשכחן גבי מילה, ובזריזותיה דאברהם
^ בבקר - שלא המתין עד הנץ החמה, ומכל מקום בלילה לא הקדים
^ בלילה, אבל ביום מחשיך; ואם תאמר יבדוק לאור היום - הא ילפינן לקמן מחיפוש שמצותו בנר
^ לא יתחיל בגירסא: אם קבע עת לתורה בלילות - לא יתחיל להתעסק בשמעתתא
^ לילי יציאת שלשה עשר שהוא כניסת ארבעה עשר והוא ליל בדיקת חמץ
^ החמץ שבבית
^ שלו הוא
^ שהרי עתה הבית שלו
^ אלמא מידי דמצוה עליה רמיא
^ לפי שהיא משמרתו, וכתיב 'ביתך' (דברים ו ט) = ביאתך: נכנס ויוצא בה
^ אבל
^ בדיקת חמץ דרבנן; דאי משום בל יראה ובל ימצא - הא אמר לקמן דסגי ליה בבטול בעלמא אי מסיח דעתיה מיניה ומשוי ליה כעפרא, ואמר "כל חמירא דבביתא הדין כו', ורבנן הוא דאצרוך בדיקה, והשתא כי האי גוונא מיבעיא לן: טורח זה על מי מוטל
^ מסירת מפתח הוא קנין השכירות, ואם עד שלא מסר המפתח נכנס ליל ארבעה עשר - חלה חובת הבדיקה על המשכיר: שעדיין היתה ברשותו, ואף על פי שמסר לו ביום - כבר חלה חובה עליו.
^ שחרית
^ מי מחזקינן ליה להאי משכיר דודאי בדקו אמש כמצות חכמים אי לא
^ להאי, אם בדקו אם לאו
^ כגון
^ משכיר
^ ומיבעי לן:
^ שוכר לבדוק מספק
^ להעיד בארבעה עשר שבדקו בעליו אמש
^ הא לאו בני אסהודי נינהו
^ לאו משום דבלאו אמירה דידהו נמי מחזקינן ליה בדוק, דודאי לא עבר זה על דברי חכמים
^ האי תנא
^ ואפילו הוא עם הארץ לשאר דברים - חבר הוא לענין בדיקה, דהכל זריזין, ובדבר שהוא מוחזק חבר - מחזקינן ליה שלא עבר זמנו עד שעשאוהו
^ הנאמן על המעשרות
^ שנתמרחו היום
^ דודאי לא יצא מתחת ידו עד שגמר כל מצותו
^ והכא נמי: כיון דאף עמי הארץ חבירין הן על הבדיקה - חזקתן שבדקוהו
^ דהא דקתני 'נאמנין', טעמא משום דהכל חבירים הם אצל בדיקה
^ דלמא אין עמי הארץ חבירים על כך
^ וטעמא
^ "אנו ראינו שבדקו"
^ ולא הוה למיתליה באמירה דהני
^ ומקשינן:
^ אלא מדתלא באמירה
^ ודאי איכא למידק:
^ אם כן מאי קא מיבעיא לך?
^ ומשני:
^ מהא ליכא למידק למיפשט מידי
^ דאיכא לאוקמא להא:
^ כגון
^ כגון שראינוהו טרוד או יצא מבעוד יום לדרך
^ אנחנו בדקינוהו
^ דכתיב (שמות יב טו) [אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן] תַּשְׁבִּיתוּ [שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם] ולא כתיב 'תבערו', והשבתה דלב היא השבתה
^ הימנוהו רבנן בחיובא דליתא אלא מדרבנן, דהם הצריכו והם התירו לסמוך באמירתן של אלו, וכח בידיהם להאמינם במידי דלאו דאורייתא
^ ואם בא השוכר לחזור בו על ידי עלילותיו, ולומר "לא כך שכרתי, ואין תנאי שלנו קיים", מהו לחזור
^ לאחרים
^ כל איש ואיש בודק את ביתו, דלא מצי למימר ליה מקח טעות: "דאם הייתי יודע שאינו בדוק - לא הייתי שוכרו"
^ ואי נמי הוה ידע דלא בדיק - לא היה מניחו בכך
^ דנהיגי כל בני העיר לשכור בודקין כל איש בביתו דאיכא השתא חסרון כיס
^ אפילו הכי אי ידע ביה אתמול דלא בדיק - לא הוי הדר ביה
^ והאי דקא הדר ביה - משום מלתא אחריתי היא: דאשכח ביתא אחריתי דשפירא מינה
^ 'תנן התם' גרסינן, ואף על גב דבפירקין היא [משנה ד]
^ ולא ימתין עד תחלת שבע שהוא אסור מן התורה, לפי שאדם טועה בשעות
^ לא אוכלין ולא שורפין, כלומר: אין צריך לשרוף, ומאכיל הוא לבהמתו כל חמש, אבל הוא לא יאכל
^ רבי יהודה אומר: טועה אדם יותר מכאן, וצריך להתרחק מן העבירה יותר, ולא יאכל מסוף ארבע ולמעלה
^ מן התורה! דאי לא מיתסר עד אורתא - לא הוו גזרי ביה, דבין יממא לליליא לא טעו אינשי
^ שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם אפילו שעה אחת בתוך השבעת ימים
^ הרי שהה בו שעה אחת [שהשבית ביום הראשון]
^ דעל כרחיך האי 'הראשון' - ראשון קודם לכל שבעה קאמר, דהיינו ארבעה עשר
^ שלא ימתין עד הבוקר, והכי קאמר: אך בכניסת יום הראשון מיד תשביתו
^ דאי משבעת ימים, הוה

[1] אייבו - אביו של רב - אחיו של רבי חייא היה מן האב, כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (דף ה,א): אייבו וחנא ושילא ומרתא ורבי חייא - כולהו בני דרבי אחא מכפרי הוו, ואימא שהיתה אמו של רב - אחותו של רבי חייא היתה מן האם

[2] רב מעירו מבבל

[3] לארץ ישראל, שהיה רבי חייא שם

[4] רבי חייא לרב

[5] אביך

[6] רב

[7] בלשון שאילה, כלומר: עד שאתה משאיל על אבי - שאל על אמי, שאף היא אחותך

[8] עוד רבי חייא לרב

[9] אחותי

[10] רב

[11] ואבי כלום קיים הוא עדיין? לא השיבותיך עליו

[12] ומאליו הבין; ויש אומרים בניחותא היה משיבו רב על מי שאינו שואל, כדי שיבין מן הכלל, וקשה בעיני לומר שיוציא רב דבר שקר מפיו.

[13] להתאבל על אחי ואחותי

[14] ללמד הלכה לתלמידים נתכוון

[15] שאין שמועה רחוקה שלאחר שלשים יום נוהגת אלא יום אחד

[16] ואינו צריך לישב כל היום כולו - מדאמר ליה "והולך לי כלי אחרי לבית המרחץ" ולא המתין עד למחר, אלמא שעה אחת די

[17] בכל דבר משא ומתן שהיה לו עם אדם - היה אומר תמיד בא לדין ואינו נשמע לדבר אדם אלא על פי דיין.

[18] אתקן בירונות אם היו לי פלטין לבנות לא הייתי קובעם אלא על שפת הים, ותמיד היה משתבח בשפת הים

[19] ובתשובות הגאונים מצאתי אכיף ימא אסנא בראתא ופירוש כך היה משתבח בשפת הים, ואומר: תמיד סנאים שעל שפת הים ברושים הם במקומות אחרים, ולשון זה הגון: סנה בלשון ארמי = אסנה; ברוש = ברותא

[20] דאיפליגו במתניתין בהרחקה דעבוד רבנן לאורייתא

[21] בבל יראה ובאכילה

[22] משעברו שש שעות כדיליף לקמן מן 'אך [שמות יב,טו: אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם]’ - חלק, ומן לא תשחט על חמץ (שמות לד כה)

[23] נבדוק חמץ בתחלת שש, וקודם איסורו יבערנו, למה לי לאקדומי כולי האי? דבשלמא אי 'אור' - יממא הוא, איכא לתרוצי דמתניתין נמי בשש קאמר, אבל השתא תקשה

[24] דאיכא הקדמה לזריזים כדאשכחן גבי מילה, ובזריזותיה דאברהם

[25] בבקר - שלא המתין עד הנץ החמה, ומכל מקום בלילה לא הקדים

[26] בלילה, אבל ביום מחשיך; ואם תאמר יבדוק לאור היום - הא ילפינן לקמן מחיפוש שמצותו בנר

[27] לא יתחיל בגירסא: אם קבע עת לתורה בלילות - לא יתחיל להתעסק בשמעתתא

[28] לילי יציאת שלשה עשר שהוא כניסת ארבעה עשר והוא ליל בדיקת חמץ

[29] החמץ שבבית

[30] שלו הוא

[31] שהרי עתה הבית שלו

[32] אלמא מידי דמצוה עליה רמיא

[33] לפי שהיא משמרתו, וכתיב 'ביתך' (דברים ו ט) = ביאתך: נכנס ויוצא בה

[34] אבל

[35] בדיקת חמץ דרבנן; דאי משום בל יראה ובל ימצא - הא אמר לקמן דסגי ליה בבטול בעלמא אי מסיח דעתיה מיניה ומשוי ליה כעפרא, ואמר "כל חמירא דבביתא הדין כו', ורבנן הוא דאצרוך בדיקה, והשתא כי האי גוונא מיבעיא לן: טורח זה על מי מוטל

[36] מסירת מפתח הוא קנין השכירות, ואם עד שלא מסר המפתח נכנס ליל ארבעה עשר - חלה חובת הבדיקה על המשכיר: שעדיין היתה ברשותו, ואף על פי שמסר לו ביום - כבר חלה חובה עליו.

[37] שחרית

[38] מי מחזקינן ליה להאי משכיר דודאי בדקו אמש כמצות חכמים אי לא

[39] להאי, אם בדקו אם לאו

[40] כגון

[41] משכיר

[42] ומיבעי לן:

[43] שוכר לבדוק מספק

[44] להעיד בארבעה עשר שבדקו בעליו אמש

[45] הא לאו בני אסהודי נינהו

[46] לאו משום דבלאו אמירה דידהו נמי מחזקינן ליה בדוק, דודאי לא עבר זה על דברי חכמים

[47] האי תנא

[48] ואפילו הוא עם הארץ לשאר דברים - חבר הוא לענין בדיקה, דהכל זריזין, ובדבר שהוא מוחזק חבר - מחזקינן ליה שלא עבר זמנו עד שעשאוהו

[49] הנאמן על המעשרות

[50] שנתמרחו היום

[51] דודאי לא יצא מתחת ידו עד שגמר כל מצותו

[52] והכא נמי: כיון דאף עמי הארץ חבירין הן על הבדיקה - חזקתן שבדקוהו

[53] דהא דקתני 'נאמנין', טעמא משום דהכל חבירים הם אצל בדיקה

[54] דלמא אין עמי הארץ חבירים על כך

[55] וטעמא

[56] "אנו ראינו שבדקו"

[57] ולא הוה למיתליה באמירה דהני

[58] ומקשינן:

[59] אלא מדתלא באמירה

[60] ודאי איכא למידק:

[61] אם כן מאי קא מיבעיא לך?

[62] ומשני:

[63] מהא ליכא למידק למיפשט מידי

[64] דאיכא לאוקמא להא:

[65] כגון

[66] כגון שראינוהו טרוד או יצא מבעוד יום לדרך

[67] אנחנו בדקינוהו

[68] דכתיב (שמות יב טו) [אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן] תַּשְׁבִּיתוּ [שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם] ולא כתיב 'תבערו', והשבתה דלב היא השבתה

[69] הימנוהו רבנן בחיובא דליתא אלא מדרבנן, דהם הצריכו והם התירו לסמוך באמירתן של אלו, וכח בידיהם להאמינם במידי דלאו דאורייתא

[70] ואם בא השוכר לחזור בו על ידי עלילותיו, ולומר "לא כך שכרתי, ואין תנאי שלנו קיים", מהו לחזור

[71] לאחרים

[72] כל איש ואיש בודק את ביתו, דלא מצי למימר ליה מקח טעות: "דאם הייתי יודע שאינו בדוק - לא הייתי שוכרו"

[73] ואי נמי הוה ידע דלא בדיק - לא היה מניחו בכך

[74] דנהיגי כל בני העיר לשכור בודקין כל איש בביתו דאיכא השתא חסרון כיס

[75] אפילו הכי אי ידע ביה אתמול דלא בדיק - לא הוי הדר ביה

[76] והאי דקא הדר ביה - משום מלתא אחריתי היא: דאשכח ביתא אחריתי דשפירא מינה

[77] 'תנן התם' גרסינן, ואף על גב דבפירקין היא [משנה ד]

[78] ולא ימתין עד תחלת שבע שהוא אסור מן התורה, לפי שאדם טועה בשעות

[79] לא אוכלין ולא שורפין, כלומר: אין צריך לשרוף, ומאכיל הוא לבהמתו כל חמש, אבל הוא לא יאכל

[80] רבי יהודה אומר: טועה אדם יותר מכאן, וצריך להתרחק מן העבירה יותר, ולא יאכל מסוף ארבע ולמעלה

[81] מן התורה! דאי לא מיתסר עד אורתא - לא הוו גזרי ביה, דבין יממא לליליא לא טעו אינשי

[82] שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם אפילו שעה אחת בתוך השבעת ימים

[83] הרי שהה בו שעה אחת [שהשבית ביום הראשון]

[84] דעל כרחיך האי 'הראשון' - ראשון קודם לכל שבעה קאמר, דהיינו ארבעה עשר

[85] שלא ימתין עד הבוקר, והכי קאמר: אך בכניסת יום הראשון מיד תשביתו

[86] דאי משבעת ימים, הוה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]