ביאור:בבלי פסחים דף ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רב - בר אחוה דרבי חייא ובר אחתיה [1], כי סליק [2] להתם [3] - אמר ליה [4]: אייבו [5] קיים?

אמר ליה [6]: אימא קיימת [7]?

אמר ליה [8]: אימא [9] קיימת?

אמר ליה [10]: אייבו קיים [11]? [12]

אמר ליה לשמעיה: חלוץ לי מנעלי [13] והוליך כלי אחרי לבית המרחץ.

שמע מינה תלת [14]: שמע מינה אבל אסור בנעילת הסנדל, ושמע מינה שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד [15], ושמע מינה מקצת היום ככולו [16].

ההוא דאמר "דונו דיני"! [17]

אמרי: שמע מינה מדן קאתי, דכתיב (בראשית מט טז) דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל.

ההוא דהוה קא אזיל ואמר "אכיף ימא אסיסני ביראתא [18]" [19];

בדקו ואשכחוהו דמזבולן קאתי, דכתיב (בראשית מט יג) זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן [וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן].

והשתא דקיימא לן דלכולי עלמא 'אור' - אורתא הוא, מכדי בין לרבי יהודה ובין לרבי מאיר [20] חמץ אינו אסור [21] אלא משש שעות ולמעלה [22], ונבדוק בשית [23]! וכי תימא זריזין מקדימין למצות - נבדוק מצפרא [24], דכתיב (ויקרא יב ג) וביום השמיני ימול בשר ערלתו, ותניא: 'כל היום כולו כשר למילה אלא שזריזין מקדימים למצות, שנאמר (בראשית כב ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר [וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים] [25]?

אמר רב נחמן בר יצחק: בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה [26].

אמר אביי: הילכך, האי צורבא מרבנן - לא לפתח בעידניה [27] באורתא דתליסר דנגהי ארבסר [28], דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה.

בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק: המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר, על מי לבדוק?: על המשכיר לבדוק, דחמירא [29] דידיה הוא [30]? או דלמא על השוכר לבדוק, דאיסורא ברשותיה קאי [31]?

תא שמע: המשכיר בית לחבירו - על השוכר לעשות לו מזוזה [32]!

התם - הא אמר רב משרשיא: מזוזה - חובת הדר היא [33], [34] הכא מאי [35]?

אמר להו רב נחמן בר יצחק: תנינא: המשכיר בית לחברו, אם עד שלא מסר לו מפתחות חל ארבעה עשר - על המשכיר לבדוק, ואם משמסר לו מפתחות חל ארבעה עשר - על השוכר לבדוק. [36]

בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק: המשכיר בית לחברו בארבעה עשר [37], חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק [38]?

למאי נפקא מינה, לישייליה [39]!

[40] דליתיה להאי [41] דלשיוליה, [42] לאטרוחי להאי [43] - מאי?

אמר להו רב נחמן בר יצחק: תניתוה: הכל נאמנים על ביעור חמץ [44], אפילו נשים אפילו עבדים אפילו קטנים מאי טעמא מהימני [45]? –


עמוד ב

לאו משום דחזקתו בדוק [46] דקסבר [47] הכל חברים הם אצל בדיקת חמץ [48], דתניא [תוספתא מעשר שני פ"ג ה"יט [ליברמן] משולב עם תוספתא טהרות פ"ט מה"ה [צוקרמנדל]]: 'חבר [49] שמת והניח מגורה מליאה פירות אפילו הן בני יומן [50] - הרי הן בחזקת מתוקנים [51]' [52]!

וממאי [53]? דילמא שאני הכא [54], [55] משום דקאמרי הני [56]?

אטו אמירה דהני מידי מששא אית ביה?

אלא מאי 'דחזקתו בדוק'? האי 'הכל נאמנים כל הבתים בחזקת בדוקין בארבעה עשר' מיבעי ליה [57]!

[58] אלא מאי, משום אמירה דהני [59] - [60] הא לא אמרי הני – לא; [61] תפשוט מיניה דאין חזקתו בדוק!

[62] לא [63]! לעולם אימא לך חזקתו בדוק, [64] והכא במאי עסקינן? - [65] דמוחזק לן דלא בדק [66], וקאמרי הני "בדקיניה [67]"; מהו דתימא לא להימנינהו רבנן? - קא משמע לן, כיון דבדיקת חמץ מדרבנן הוא - דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ליה [68] - הימנוהו רבנן בדרבנן [69].

איבעיא להו: המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ומצאו שאינו בדוק, מהו?: מי הוי כמקח טעות [70], או לא?

תא שמע, דאמר אביי: לא מיבעיא באתרא דלא יהבי אגרא [71] ובדקו [72], דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בגופיה [73], אלא אפילו באתרא דיהבי אגרא ובדקו [74], [75] דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בממוניה [76].

תנן התם [77]: 'רבי מאיר אומר: אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש [78]; רבי יהודה אומר: אוכלין כל ארבע, ותולין כל חמש [79], ושורפין בתחלת שש [80]', דכולי עלמא מיהא חמץ משש שעות ולמעלה אסור [81]; מנלן?

אמר אביי: תרי קראי כתיבי: כתיב (שמות יב יט) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ] [82], וכתיב (שמות יב טו) [שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ] אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם [כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי] [83] הא כיצד? - לרבות ארבעה עשר לביעור [84].

ואימא לרבות לילי חמשה עשר לביעור [85]?, דסלקא דעתך [86] אמינא: ’’ימים' כתיב: ימים – אִין, לילות – לא'; קא משמע לן אפילו לילות!

ההוא - לא איצטריכא ליה,

הערות[עריכה]

  1. ^ אייבו - אביו של רב - אחיו של רבי חייא היה מן האב, כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (דף ה,א): אייבו וחנא ושילא ומרתא ורבי חייא - כולהו בני דרבי אחא מכפרי הוו, ואימא שהיתה אמו של רב - אחותו של רבי חייא היתה מן האם
  2. ^ רב מעירו מבבל
  3. ^ לארץ ישראל, שהיה רבי חייא שם
  4. ^ רבי חייא לרב
  5. ^ אביך
  6. ^ רב
  7. ^ בלשון שאילה, כלומר: עד שאתה משאיל על אבי - שאל על אמי, שאף היא אחותך
  8. ^ עוד רבי חייא לרב
  9. ^ אחותי
  10. ^ רב
  11. ^ ואבי כלום קיים הוא עדיין? לא השיבותיך עליו
  12. ^ ומאליו הבין; ויש אומרים בניחותא היה משיבו רב על מי שאינו שואל, כדי שיבין מן הכלל, וקשה בעיני לומר שיוציא רב דבר שקר מפיו.
  13. ^ להתאבל על אחי ואחותי
  14. ^ ללמד הלכה לתלמידים נתכוון
  15. ^ שאין שמועה רחוקה שלאחר שלשים יום נוהגת אלא יום אחד
  16. ^ ואינו צריך לישב כל היום כולו - מדאמר ליה "והולך לי כלי אחרי לבית המרחץ" ולא המתין עד למחר, אלמא שעה אחת די
  17. ^ בכל דבר משא ומתן שהיה לו עם אדם - היה אומר תמיד בא לדין ואינו נשמע לדבר אדם אלא על פי דיין.
  18. ^ אתקן בירונות אם היו לי פלטין לבנות לא הייתי קובעם אלא על שפת הים, ותמיד היה משתבח בשפת הים
  19. ^ ובתשובות הגאונים מצאתי אכיף ימא אסנא בראתא ופירוש כך היה משתבח בשפת הים, ואומר: תמיד סנאים שעל שפת הים ברושים הם במקומות אחרים, ולשון זה הגון: סנה בלשון ארמי = אסנה; ברוש = ברותא
  20. ^ דאיפליגו במתניתין בהרחקה דעבוד רבנן לאורייתא
  21. ^ בבל יראה ובאכילה
  22. ^ משעברו שש שעות כדיליף לקמן מן 'אך [שמות יב,טו: אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם]’ - חלק, ומן לא תשחט על חמץ (שמות לד כה)
  23. ^ נבדוק חמץ בתחלת שש, וקודם איסורו יבערנו, למה לי לאקדומי כולי האי? דבשלמא אי 'אור' - יממא הוא, איכא לתרוצי דמתניתין נמי בשש קאמר, אבל השתא תקשה
  24. ^ דאיכא הקדמה לזריזים כדאשכחן גבי מילה, ובזריזותיה דאברהם
  25. ^ בבקר - שלא המתין עד הנץ החמה, ומכל מקום בלילה לא הקדים
  26. ^ בלילה, אבל ביום מחשיך; ואם תאמר יבדוק לאור היום - הא ילפינן לקמן מחיפוש שמצותו בנר
  27. ^ לא יתחיל בגירסא: אם קבע עת לתורה בלילות - לא יתחיל להתעסק בשמעתתא
  28. ^ לילי יציאת שלשה עשר שהוא כניסת ארבעה עשר והוא ליל בדיקת חמץ
  29. ^ החמץ שבבית
  30. ^ שלו הוא
  31. ^ שהרי עתה הבית שלו
  32. ^ אלמא מידי דמצוה עליה רמיא
  33. ^ לפי שהיא משמרתו, וכתיב 'ביתך' (דברים ו ט) = ביאתך: נכנס ויוצא בה
  34. ^ אבל
  35. ^ בדיקת חמץ דרבנן; דאי משום בל יראה ובל ימצא - הא אמר לקמן דסגי ליה בבטול בעלמא אי מסיח דעתיה מיניה ומשוי ליה כעפרא, ואמר "כל חמירא דבביתא הדין כו', ורבנן הוא דאצרוך בדיקה, והשתא כי האי גוונא מיבעיא לן: טורח זה על מי מוטל
  36. ^ מסירת מפתח הוא קנין השכירות, ואם עד שלא מסר המפתח נכנס ליל ארבעה עשר - חלה חובת הבדיקה על המשכיר: שעדיין היתה ברשותו, ואף על פי שמסר לו ביום - כבר חלה חובה עליו.
  37. ^ שחרית
  38. ^ מי מחזקינן ליה להאי משכיר דודאי בדקו אמש כמצות חכמים אי לא
  39. ^ להאי, אם בדקו אם לאו
  40. ^ כגון
  41. ^ משכיר
  42. ^ ומיבעי לן:
  43. ^ שוכר לבדוק מספק
  44. ^ להעיד בארבעה עשר שבדקו בעליו אמש
  45. ^ הא לאו בני אסהודי נינהו
  46. ^ לאו משום דבלאו אמירה דידהו נמי מחזקינן ליה בדוק, דודאי לא עבר זה על דברי חכמים
  47. ^ האי תנא
  48. ^ ואפילו הוא עם הארץ לשאר דברים - חבר הוא לענין בדיקה, דהכל זריזין, ובדבר שהוא מוחזק חבר - מחזקינן ליה שלא עבר זמנו עד שעשאוהו
  49. ^ הנאמן על המעשרות
  50. ^ שנתמרחו היום
  51. ^ דודאי לא יצא מתחת ידו עד שגמר כל מצותו
  52. ^ והכא נמי: כיון דאף עמי הארץ חבירין הן על הבדיקה - חזקתן שבדקוהו
  53. ^ דהא דקתני 'נאמנין', טעמא משום דהכל חבירים הם אצל בדיקה
  54. ^ דלמא אין עמי הארץ חבירים על כך
  55. ^ וטעמא
  56. ^ "אנו ראינו שבדקו"
  57. ^ ולא הוה למיתליה באמירה דהני
  58. ^ ומקשינן:
  59. ^ אלא מדתלא באמירה
  60. ^ ודאי איכא למידק:
  61. ^ אם כן מאי קא מיבעיא לך?
  62. ^ ומשני:
  63. ^ מהא ליכא למידק למיפשט מידי
  64. ^ דאיכא לאוקמא להא:
  65. ^ כגון
  66. ^ כגון שראינוהו טרוד או יצא מבעוד יום לדרך
  67. ^ אנחנו בדקינוהו
  68. ^ דכתיב (שמות יב טו) [אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן] תַּשְׁבִּיתוּ [שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם] ולא כתיב 'תבערו', והשבתה דלב היא השבתה
  69. ^ הימנוהו רבנן בחיובא דליתא אלא מדרבנן, דהם הצריכו והם התירו לסמוך באמירתן של אלו, וכח בידיהם להאמינם במידי דלאו דאורייתא
  70. ^ ואם בא השוכר לחזור בו על ידי עלילותיו, ולומר "לא כך שכרתי, ואין תנאי שלנו קיים", מהו לחזור
  71. ^ לאחרים
  72. ^ כל איש ואיש בודק את ביתו, דלא מצי למימר ליה מקח טעות: "דאם הייתי יודע שאינו בדוק - לא הייתי שוכרו"
  73. ^ ואי נמי הוה ידע דלא בדיק - לא היה מניחו בכך
  74. ^ דנהיגי כל בני העיר לשכור בודקין כל איש בביתו דאיכא השתא חסרון כיס
  75. ^ אפילו הכי אי ידע ביה אתמול דלא בדיק - לא הוי הדר ביה
  76. ^ והאי דקא הדר ביה - משום מלתא אחריתי היא: דאשכח ביתא אחריתי דשפירא מינה
  77. ^ 'תנן התם' גרסינן, ואף על גב דבפירקין היא [משנה ד]
  78. ^ ולא ימתין עד תחלת שבע שהוא אסור מן התורה, לפי שאדם טועה בשעות
  79. ^ לא אוכלין ולא שורפין, כלומר: אין צריך לשרוף, ומאכיל הוא לבהמתו כל חמש, אבל הוא לא יאכל
  80. ^ רבי יהודה אומר: טועה אדם יותר מכאן, וצריך להתרחק מן העבירה יותר, ולא יאכל מסוף ארבע ולמעלה
  81. ^ מן התורה! דאי לא מיתסר עד אורתא - לא הוו גזרי ביה, דבין יממא לליליא לא טעו אינשי
  82. ^ שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם אפילו שעה אחת בתוך השבעת ימים
  83. ^ הרי שהה בו שעה אחת [שהשבית ביום הראשון]
  84. ^ דעל כרחיך האי 'הראשון' - ראשון קודם לכל שבעה קאמר, דהיינו ארבעה עשר
  85. ^ שלא ימתין עד הבוקר, והכי קאמר: אך בכניסת יום הראשון מיד תשביתו
  86. ^ דאי משבעת ימים, הוה