ביאור:בבלי פסחים דף לט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת בתמכא ובחרחבינא ובעולשין ובמרור [1];

יוצאין בהן בין לחין בין יבשין, אבל לא כבושין [2] ולא שלוקין [3] ולא מבושלין [4];

ומצטרפין לכזית [5];

ויוצאין בקלח שלהן;

ובדמאי, ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו [6].

גמרא:

חזרת = חסא [7];

עולשין = הינדבי [8];

תמכא - אמר רבה בר בר חנה: תמכתא שמה [9]

חרחבינא - אמר רבי שמעון בן לקיש: אצוותא דדיקלא [10],

ובמרור – מרירתא [11].

תני בר קפרא: 'אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בעולשין, ובתמכא, בחרחלין [12], בחרחבינין, ובחזרין [13].

רב יהודה אומר: אף עולשי שדה, ועולשי גינה, וחזרת;

עולשי גינה וחזרת? הא תנא לה רישא!?

הכי קאמר: אף עולשי שדה [14] כעולשי גינה וחזרת;

רבי מאיר אומר: אף עסווס וטורא ומר ירואר [15];

אמר ליה רבי יוסי: עסווס וטורא אחד הוא, ו'מר' זה הוא ירואר!'

תני דבי שמואל: 'אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת, בעולשין, ובתמכא, ובחרבינין, ובחרגינין, ובהרדופנין [16]; רבי יהודה אומר: אף חזרת יולין, וחזרת גלין [17] כיוצא בהן;

רבי אילעא אומר משום רבי אליעזר: אף ערקבלים [18], וחזרתי על כל תלמידיו [19] ובקשתי לי חבר [20] ולא מצאתי, וכשבאתי לפני רבי אליעזר בן יעקב - הודה לדברי;

רבי יהודה אומר: כל שיש לו שרף [21];

רבי יוחנן בן ברוקה אומר: כל שפניו מכסיפין [22];

אחרים אומרים: כל ירק מר [23] יש לו שרף ופניו מכסיפין [24].

אמר רבי יוחנן: מדברי כולן [25] נלמד: ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין [26].

אמר רב הונא: הלכה כאחרים.

רבינא אשכחיה לרב אחא בריה דרבא דהוה מהדר אמרירתא [27]; אמר ליה: מאי דעתיך, דמרירין טפי? והא [28] חזרת תנן, ותנא דבי שמואל [29]: חזרת [30], ואמר רבי אושעיא: מצוה בחזרת [31], ואמר רבא: מאי חזרת? - חסא; מאי 'חסא' [32]? דחס רחמנא עילוון [33], ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: למה נמשלו מצריים כמרור [34]? לומר לך: מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה - אף מצריים תחילתן רכה [35] וסופן קשה [36]!?

אמר ליה: הדרי בי [37].

אמר ליה רב רחומי לאביי: ממאי דהאי מרור - מין ירק הוא? אימא מרירתא דכופיא [38]?

דומיא דמצה [39]: מה מצה גידולי קרקע - אף מרור גידולי קרקע.

ואימא הירדוף [40], דומיא דמצה: מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים? ואימא הרזיפו [41]?

דומיא דמצה: מה מצה שניקחת בכסף מעשר אף מרור שניקח בכסף מעשר [42].

אמר ליה רבה בר רב חנין לאביי: אימא מרור – חד [43]!?

'מרורים' כתיב (במדבר ט יא: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ)!

ואימא 'מרורים' – תרי?

דומיא דמצה: מה מצה מינין הרבה - אף מרור מינין הרבה.

אמר רבה בר רב הונא אמר רב: 'ירקות שאמרו חכמים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח - כולן נזרעין בערוגה אחת' - למימרא דלית בהו משום כלאים!

מתיב רבא: 'חזרת וחזרת גלין, עולשין ועולשי שדה, כרישין [44] וכרישי שדה [45], כוסבר וכוסבר שדה, חרדל וחרדל מצרי ודלעת המצרי והרמוצה [46] - אינם כלאים זה בזה [47]'; חזרת וחזרת גלין – אִין [48], חזרת ועולשין – לא! וכי תימא 'כולהו בהדדי קתני להו [49]', והא אמר רב 'זוגות זוגות קתני [50]'!?

מאי 'נזרעין [51]' דאמר רב [52]? - נזרעין כהלכתן [53].

'כהלכתן'? תנינא [כלאים פ"ג מ"א]:


עמוד ב

ערוגה שהיא ששה על ששה טפחים - זורעין בתוכה חמשה זרעונין: ארבע על ארבע רוחות הערוגה, ואחת באמצע!?

מהו דתימא 'הני מילי בזרעין, אבל בירקות – לא [54]' - קא משמע לן.

למימרא דירקות אלימא [55] מזרעים [56]? והתנן [כלאים פ"ג מ"ב]: כל מיני זרעים אין 'זורעין בערוגה אחת [57]; כל מיני ירקות זורעין בערוגה אחת [58]'!

מהו דתימא הני מרור - מין זרעים נינהו [59]? - קא משמע לן [60].

זרעים סלקא דעתך [61]? והא תנן ירקות' ותני בר קפרא ירקות ותני דבי שמואל ירקות [62]? חזרת איצטריכא ליה [63]: סלקא דעתא אמינא הואיל וסופה להקשות [64] ניתיב לה רווחא טפי, לאו אמר רבי יוסי ברבי חנינא: קלח של כרוב שהוקשה - מרחיבין לו [65] בית רובע [66]' [67] אלמא כיון דסופו להקשות יהבינן ליה רווחא טפי, הכי נמי ניתיב לה רווחא טפי? - קא משמע לן.

יוצאין בהן בין לחין בין יבשין [אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין]:

אמר רב חסדא: לא שנו [68] אלא בקלח [69], אבל בעלין, לחין – אִין, יבשין – לא [70].

והא מדקתני סיפא ’[יוצאים] בקלח שלהן' - מכלל דרישא עלין [71]?

פרושי קא מפרש: כי קתני 'בין לחין בין יבשין' – אקלח.

מיתיבי: יוצאין בהן ובקלח שלהן בין לחין בין יבשין - דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: לחין יוצאין בהן, יבשין אין יוצאין בהן; ושוין שיוצאין בהן כמושין [72], אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין; כללו של דבר: כל שיש בו טעם מרור - יוצאין בו, וכל שאין בו טעם מרור - אין יוצאין בו [73]!?

תרגומא [74] אקלח.

תנו רבנן: אין יוצאין בהן כמושין; משום רבי אליעזר ברבי צדוק אמרו: יוצאין בהן כמושין.

בעי רמי בר חמא: מהו שיצא אדם ידי חובתו במרור של מעשר שני בירושלים?

אליבא דרבי עקיבא לא תיבעי לך: השתא במצה [75] דאורייתא [76]נפיק [77], במרור דרבנן מיבעיא [78]? כי תיבעי לך אליבא דרבי יוסי הגלילי - מאי? במצה דאורייתא הוא דלא נפיק, אבל מרור דרבנן נפיק? או דילמא כל דתקינו רבנן כעין דאורייתא תקון [79]?

אמר רבא: מסתברא מצה ומרור [80].

משנה:

אין שורין את המורסן לתרנגולים, אבל חולטין [81];

האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ [82], אבל שפה היא בבשרה [83] יבש [84];

לא ילעוס [85] אדם חיטין ויניח על מכתו מפני שהן מחמיצות.

גמרא:

תנו רבנן: אלו דברים שאין באין לידי חימוץ: האפוי [86], והמבושל, וחלוט שחלטו ברותחין.

מבושל אדמבשל ליה מחמע [87]? [88]

אמר רב פפא: האפוי שבישלו קאמר [89].

תניא: 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: קמח שנפל לתוכו דלף [90] אפילו כל היום כולו - אינו בא לידי חימוץ [91].'

אמר רב פפא: והוא דעביד טיף להדי טיף [92].

אמרי דבי רבי שילא: ותיקא [93] שרי.

והתניא ותיקא אסור?

לא קשיא: הא דעבדיה במישחא ומילחא [94], הא דעבדיה במיא ומילחא.

אמר מר זוטרא: לא לימחי איניש קדרא [95] בקמחא דאבישנא [96], דילמא לא בשיל שפיר [97], ואתי לידי חימוץ [98].

אמר רב יוסף: לא ליחלוט איניש [99]

הערות[עריכה]

  1. ^ כולהו מפרש בגמרא
  2. ^ בחומץ
  3. ^ מבושלין הרבה מאד עד שנימוחין
  4. ^ כדרך בישול
  5. ^ אם אין לו מאחד מהן כזית אבל יש לו מזה חצי זית ומזה חצי זית - מצטרפין זה עם זה כדי לצאת ידי חובתו
  6. ^ אבל בטבל – לא, ואף על גב דמעשר ירק דרבנן - הויא לה מצוה הבאה בעבירה, דומיא דעציץ שאינו נקוב דאמרן בפירקין
  7. ^ ליטוגא
  8. ^ עשב שקורין קרישפל"א
  9. ^ מרוביי"א [מרוביון]
  10. ^ סיב הגדל ונכרך סביב לדקל שקורין ווידיל"א [קנוקנות]
  11. ^ אמירפויי"ל והיא פופרץ [מין עשב]
  12. ^ לא איתפרש שמו
  13. ^ חזרת
  14. ^ אף על גב דיש להן שם לווי - הרי הן
  15. ^ מיני ירקות
  16. ^ יש מפרשין אלוישנ"א
  17. ^ שם לווי הוא
  18. ^ מפרש בסוף פרק שני דעירובין: אצוותא חרזייתא הוא: סיב גדול ועב, ומין לעצמו הוא
  19. ^ של רבי אליעזר
  20. ^ לסייעני ששמע דבר זה מפיו
  21. ^ כשסוחטין אותו במקום חיתוכו - יוצא ממנו שרף לבן כחלב, וקורין לייטו"ן
  22. ^ אינו ירק מאד ככרתי אלא פלדש
  23. ^ תרווייהו אית ליה:
  24. ^ והן הן סימני מרור
  25. ^ כל המפרשין שמות הירקות כגון מתניתין ותנא דבר קפרא ורבי יהודה ורבי מאיר ותנא דבי שמואל
  26. ^ שהמרור יש לו שרף ופניו מכסיפין: שבכל הירקות הללו רואין אנו בהן הסימנין האלו
  27. ^ פופרץ [מין עשב]
  28. ^ אנן רישא דכולהו
  29. ^ נמי
  30. ^ תנא ברישא, אלמא: היא קדמי לכולהו
  31. ^ כדמפרש טעמא כדרבא ורבי יונתן
  32. ^ מאי טעמא קרינן ליה 'חסא'
  33. ^ משום דזֵכר הוא דחס רחמנא עלן אלמא להכי קיימא
  34. ^ דכתיב (שמות א יד) וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם
  35. ^ בתחילה נשתעבדו להן על ידי שכר שהיו שוכרין אותן
  36. ^ מרור סופו קשה: הקלח שלו מתקשה כעץ
  37. ^ לא אוסיף עוד
  38. ^ מרה של דג ששמו כן
  39. ^ שהרי הוקשו
  40. ^ עץ שהמתיק בו משה את מי מרה, ואמרינן (בסוטה) (מכילתא פרשת בשלח) נס בתוך נס: שהוא היה מר, והוא הירדוף
  41. ^ מין זרע, וסם המות לבהמה הוא
  42. ^ הרזיפו אינו ניקח בכסף מעשר, דאינו פרי מאכל, ואנן - אוכלא בעינן, דומיא דיין ושכר ובקר וצאן כדכתיב (דברים יד כו) וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ [בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ ...]
  43. ^ חד מינא הוא מהנך ירקות [שיוצאים בו ידי חובה], ולאו כל הני, אלא מר שבכולן
  44. ^ כרתי: כרישין של גינה
  45. ^ שלוויי"ש
  46. ^ מין דלעת הוא, ובמסכת נדרים (נא,א) מפרש: קרא קרקוזאי
  47. ^ אף על גב שיש שם לווי לאחד - אינו כלאים בחבירו
  48. ^ וכן עולשין בעולשי השדה
  49. ^ דבכל הני קאמר דאינן כלאים זה בזה: חזרת עולשין וכרישין
  50. ^ חזרת וחזרת גלין, או עולשין ועולשי שדה, וכן כולן שנינו דאין כלאים זה בזה, אבל חזרת בעולשין לא
  51. ^ כולן נזרעין בערוגה אחת
  52. ^ לעיל
  53. ^ קא אמר כדי שלא יינקו זה מזה, כגון חמשה זרעונין בערוגה של ששה על ששה טפחים, כדתנן במסכת שבת (פד,ב)
  54. ^ דירקות ינקי טפי
  55. ^ לינק טפי
  56. ^ דאיצטריך ליה למימר דאף ירקות נזרעין חמשה מינין בערוגה של ששה
  57. ^ אפילו בשיעור הזה, משום דינקי טפי
  58. ^ והא דתנן 'זורעין בתוכה חמשה זרעונין' - בירקות קאמר, דנזרעים כהלכתן
  59. ^ ולא יזרעו בערוגה אחת
  60. ^ רב דמין ירקות נינהו ונזרעים
  61. ^ היכי תיסק אדעתין דזרעים נינהו?
  62. ^ והא כולהו תנאי - 'ירקות' קרי להו
  63. ^ לאשמועינן דנזרעת כשאר ירקות בערוגה עם ארבעה זרעונין
  64. ^ קלח שלה נעשה עב
  65. ^ מקום עד
  66. ^ שלא יזרעו אצלו מין אחר
  67. ^ בית רובע = מקום זריעת רובע הקב; חצר המשכן היה שיעור לבית סאתים, וכל בית כור ובית סאה ובית רובע שבגמרא - לפי אותו חשבון
  68. ^ דיבש יש לו טעם מרור
  69. ^ דמתוך שהוא עב - אינו מתייבש שיפסיד טעמו
  70. ^ עלין יבשין הרי הן כעפר בעלמא
  71. ^ קא פסיק ותנא בהו בין לחים בין יבשים
  72. ^ פלצדא"ו
  73. ^ קתני מיהא בדרבי מאיר יוצאין בהן ובקלחין שלהן בין לחין בין יבשין ומתניתין נמי, מדמכשר ביבשים - רבי מאיר היא, ושמע מינה בעלין נמי אכשר
  74. ^ להא דקתני בדרבי מאיר 'יבשין'
  75. ^ דמעשר דידה
  76. ^ ואיכא למיפסלה משום דאין לה היתר במושבות קאמר רבי עקיבא ד
  77. ^ הואיל ואי מטמיא - פריק לה, ואית לה היתר
  78. ^ דמעשר ירק מדרבנן הוא, ומדאורייתא אית ליה היתר במושבות
  79. ^ ואין לו היתר במושבות, ומרור איתקש למצה: מה מצה בעינן נאכלת בכל מושבות - אף מרור נמי בעינן יש לו היתר! |align = "right"|לישנא אחרינא: מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור מדרבנן [בפרק בתרא (קטו,א)], וזה שמעתי; וקשיא לי: בזמן הזה מי מסקי מעשר שני לירושלים? ואי למאן דאמר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא - בהדיא איבעי ליה לפרושי בזמן הזה
  80. ^ הוקשו יחד (במדבר ט יא: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ), וכי היכי דמצה יש עליה שם מעשר שני ולא נפיק ביה [אליבא דרבי יוסי הגלילי] - אף מרור נמי שיש עליה שם מעשר שני לא נפיק ביה
  81. ^ ברותחין: שאין מניחין אותו להחמיץ
  82. ^ לשוף בה בשרה מפני שמחמיץ בשרייתו
  83. ^ מורסן
  84. ^ ואף על פי שׁמַּיִּם טופחין על בשרה
  85. ^ לא יכוס
  86. ^ לחם, משנאפה, כל מה ששוריהו במים אינו מחמיץ
  87. ^ בעוד שהמים פושרים קודם שירתיחו הוא מחמיץ
  88. ^ ובדשדי ליה לתוך רותחין ליכא לאוקומה: דהא בהדיא תני לה וחלוט שחלטו ברותחין!
  89. ^ כלומר: אפוי, אפילו הוא מבשלו לאחר אפייה - אינו מחמיץ
  90. ^ מן הגג
  91. ^ שטירוד הדלף הנופל תמיד אינו מניחו להחמיץ
  92. ^ שנופלין טיפה אחר טיפה סמוך ותכף ואין שהות בינתים
  93. ^ מאכל קמח
  94. ^ מישחא ומילחא בקימחא שרי, דמי פירות אין מחמיצין
  95. ^ שמעבין תבשיל הקדירה על ידי שממחין קמח לתוכו, ואפילו
  96. ^ שנתייבשה וניקלית בתנור: כשהיא לחה עושין אותה קלי בתנור, והרי היא כאפויה - אפילו הכי לא ליעביד
  97. ^ לא נעשית קלי כל צורכה בתנור ומחמצת בתבשיל
  98. ^ וכשהוא טורפה בקערה - היא מחמצת; שאין דרך נתינתה לתוך תבשיל רותח
  99. ^ ברותחין