ביאור:בבלי פסחים דף נ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כאיסורו [1]: מה איסורו בכזית - אף חזרתו בכזית.
תניא: רבי נתן אומר: זה וזה כשתי ביצים - ולא הודו לו חכמים.
(זכריה יד ו) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת יקפאון וְקִפָּאוֹן: מאי יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן? [2]
אמר רבי אלעזר: זה אור שיקר בעולם הזה [3] - וקפוי לעולם הבא [4];
רבי יוחנן אמר: אלו נגעים ואהלות שיקרין הן בעולם הזה וקפויין הן לעולם הבא;
ורבי יהושע בן לוי אמר: אלו בני אדם שיקרין הן בעולם הזה [5] וקפויין הן לעולם הבא!
כי הא: דרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד [6]; כי הדר - אמר ליה אבוה: מאי חזית?
אמר ליה: עולם הפוך ראיתי: עליונים למטה ותחתונים למעלה [7]!
אמר לו: בני! עולם ברור ראית; ואנן [8] היכי התם?
כי היכי דאיתו אנן הכא - הכי איתינן התם; ושמעתי שהיו אומרים: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", ושמעתי שהיו אומרים "הרוגי מלכות - אין אדם יכול לעמוד במחיצתן"
מאן נינהו?
אילימא רבי עקיבא וחביריו – 'משום הרוגי מלכות' ותו לא [9]?
אלא הרוגי לוד [10].
(זכריה יד כ) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַה' [וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ה' כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ]; מאי 'מְצִלּוֹת הַסּוּס'?
אמר רבי יהושע בן לוי: עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים עד שהסוס רץ ומציל [11];
רבי אלעזר אמר: כל מצילות שתולין לסוס בין עיניו [12] - יהיה קדש לה' [13];
ורבי יוחנן אמר: כל ביזה שבוזזין ישראל [14] עד שעה שהסוס רץ ומציל [15] - יהיה קדש לה' [16].
בשלמא למאן דאמר כל ביזה שבזזו ישראל - היינו דכתיב וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ה' כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ [17], אלא למאן דאמר בהנך תרתי - מאי וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ה' [18]?
מילתא אחריתי קאמר [19]: דמתעתרי [20] ישראל ומתנדבי ומייתי.
בשלמא למאן דאמר ביזה, היינו דכתיב (זכריה יד כא) [וְהָיָה כָּל סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַה' צְבָאוֹת וּבָאוּ כָּל הַזֹּבְחִים וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם] וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית ה' צְבָאוֹת [בַּיּוֹם הַהוּא], אלא למאן דאמר הנך תרתי - מאי וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי [21]?
אמר רבי ירמיה: אין 'כאן עני'.
וכנעני מנלן דאיקרי תגר?
דכתיב: (בראשית לח ב) וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי [וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ]; מאי כְּנַעֲנִי? אילימא כנעני ממש - אפשר בא אברהם והזהיר את יצחק [22], בא יצחק והזהיר את יעקב [23], ויהודה אזיל ונסיב? אלא אמר רבי שמעון בן לקיש: בת גברא תגרא, דכתיב: (הושע יב ח) כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה [לַעֲשֹׁק אָהֵב]; ואיבעית אימא מהכא: (ישעיהו כג ח) [מִי יָעַץ זֹאת עַל צֹר הַמַּעֲטִירָה] אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ.
(זכריה יד ט) וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד; אטו האידנא לאו אחד הוא?
אמר רבי אחא בר חנינא: לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעולם הבא כולו הטוב והמטיב [24].
ושמו אחד, מאי אחד? אטו האידנא לאו שמו אחד הוא?
אמר רב נחמן בר יצחק: לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא - כולו אחד נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י.
סבר רבא למדרשה בפירקא [25], אמר ליה ההוא סבא: לעלם כתיב [26]! (שמות ג טו: וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר)
רב אבינא רמי: כתיב (שמות ג טו) זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם [27]?
אמר הקב"ה [28]: לא כשאני נכתב אני נקרא: נכתב אני ביו"ד ה"א, ונקרא אני באל"ף דל"ת.
הדרן עלך אלו עוברין
פסחים פרק רביעי מקום שנהגו
משנה:
מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות [29] – עושין;
מקום שנהגו שלא לעשות [30] - אין עושין;
ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, או ממקום שאין עושין למקום שעושין - נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם;
| המשך המשנה |
ואל ישנה אדם מפני המחלוקת; [31]
כיוצא בו:
המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו, או ממקום שלא כלו למקום שכלו [32] - חייב לבער [33];
רבי יהודה אומר: צא והבא לך אף אתה! [34]
גמרא:
מאי איריא ערבי פסחים [35]?: [36] אפילו [37] ערבי שבתות וערבי ימים טובים נמי [38], דתניא: העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה - אינו רואה סימן ברכה לעולם!?
התם מן המנחה ולמעלה [39] הוא דאסור, סמוך למנחה [40] לא; הכא מחצות;
אי נמי: התם, סימן ברכה הוא דלא חזי, אבל שמותי לא משמתינן ליה; הכא - שמותי נמי משמתינן ליה!
גופא: העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה ובמוצאי שבת [41] ובמוצאי יום טוב ובמוצאי יום הכפורים, ובכל מקום שיש שם נידנוד עבירה [42] - לאתויי תענית ציבור - אינו רואה סימן ברכה לעולם.[43]
תנו רבנן: יש [44] זריז ונשכר ויש זריז ונפסד, יש שפל ונשכר ויש שפל ונפסד:
זריז ונשכר = דעביד כולי שבתא ולא עביד במעלי שבתא;
זריז ונפסד = דעביד כולי שבתא ועביד במעלי שבתא;
שפל ונשכר = דלא עביד כולי שבתא ולא עביד במעלי שבתא [45];
שפל ונפסד = דלא עביד כולי שבתא ועביד במעלי שבתא.
אמר רבא: הני נשי דמחוזא, אף על גב דלא עבדן עבידתא במעלי שבתא - משום מפנקותא הוא, דהא כל יומא נמי לא קא עבדן - אפילו הכי 'שפל ונשכר' קרינן להו.
רבא רמי: כתיב (תהלים נז יא) כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ [וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ], וכתיב (תהלים קח ה) כִּי גָדוֹל מֵעַל שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ [וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ], הא כיצד? - כאן בעושין לשמה וכאן בעושין שלא לשמה [46], וכדרב יהודה, דאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
תנו רבנן: המצפה לשכר אשתו וריחים - אינו רואה סימן ברכה לעולם;
שכר אשתו = מתקולתא [47]; ריחייא = אגרתא [48]; אבל עבדה ומזבנה - אישתבוחי משתבח בה קרא, דכתיב (משלי לא כד) סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר [וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי].
תנו רבנן: המשתכר בקנים [49] ובקנקנים - אינו רואה סימן ברכה לעולם;
מאי טעמא?
כיון דנפיש אפחזייהו [50] - שלטא בהו עינא.
תנו רבנן: תגרי סימטא [51], ומגדלי בהמה דקה [52], וקוצצי אילנות טובות [53], ונותנין עיניהן בחלק יפה [54] - אינו רואה סימן ברכה לעולם;
מאי טעמא?
דתהו ביה אינשי.
תנו רבנן: ארבע פרוטות אין בהן סימן ברכה לעולם: שכר כותבין, ושכר מתורגמנין, ושכר יתומים, ומעות הבאות ממדינת הים.;
בשלמא שכר מתורגמנין [55] - משום דמיחזי כשכר שבת; ומעות יתומים נמי [56] - לאו בני מחילה נינהו; מעות הבאות ממדינת הים - משום דלאו כל יומא מתרחיש ניסא [57], אלא שכר כותבין מאי טעמא?
אמר רבי יהושע בן לוי: כ"ד תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו, שאילמלי מתעשרין - אין כותבין.
תנו רבנן: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, הן, ותגריהן, ותגרי תגריהן, וכל העוסקין במלאכת שמים - לאיתויי מוכרי תכלת [58] - אינן רואין סימן ברכה לעולם [59], ואם עוסקין לשמה [60] – רואין [61].
בני ביישן נהוג דלא הוו אזלין מצור לצידון במעלי שבתא [62]; אתו בנייהו קמיה דרבי יוחנן, אמרו לו: אבהתין אפשר להו [63], אנן לא אפשר לן!
אמר להו: כבר קיבלו אבותיכם עליהם, שנאמר (משלי א ח) שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ.
בני חוזאי נהגי דמפרשי חלה מארוזא [64]; אתו ואמרו ליה לרב יוסף, אמר להו: ניכלה זר באפייהו.
איתיביה אביי: 'דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור
הערות
[עריכה]- ^ כאיסורו של חמץ; ובשר קודש נמי משנפסל ביוצא אסור באכילה
- '^ איידי דאיירי בירושלים ביציאות שעריה דקתני וכן מי שיצא מירושלים כו' - פתח בהא פרשתא, דבעינן למימר קמן שעתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים:
- ^ כשחמה מאירה בגבורתה ואורה גדול - אותו אור חשוב
- ^ ויקר שלה יהא קפוי וקל לעולם הבא; כל דבר קל קרי 'קפוי' = צף על המים; וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל מתרגמינן 'וקפא פרזלא' (מלכים ב ו ו)
- ^ עשירים וחשובים ואינן טובים למקום
- ^ גוע ופרחה רוחו
- ^ אותן שהיו כאן חשובים ראיתי קלים
- ^ תלמידי חכמים
- ^ לא היתה בהן מעלה אחרת שיחשבו עליה אלא זו בלבד
- ^ שני אחים היו, שמסרו עצמן על ישראל: שהודו על עצמן הריגת בת מלך שהיו מטילין אותה על כל ישראל
- ^ גירסת רש"י: עד שעה שהסוס רץ ומציל: כשיעור מרוצת הסוס עד חצי היום, ולשון 'מציל' - שצילו תחתיו: שכל שעות היום חמה נוטה לצדדין וצל האדם וצל הבהמה נוטה לצידו: כשחמה במזרח צל האדם למערב; אבל בחצי היום חמה עומדת באמצע הרקיע בראש כל האדם, וצל הסוס תחתיו; בפירוש רבי מכיר זצ"ל מצאתי
- ^ כלומר: שתולין לסוס לנוי ולקשקש לשון [וּבִ]מְצִלְתַּיִם (ד"ה א יג),ח
- ^ שיתנדבו ישראל נדבותיהן למקדש
- ^ מן הנכרים
- ^ ביום אחד עד חצות
- ^ שיביאום נדבה למקדש
- ^ אף הסירות יהיו של כסף ושל זהב שתהא שם ביזה רבה להקדש
- ^ הא במצילות הסוס ליכא הקדש כולי האי
- ^ ובשורה אחרת היא
- ^ יתעשרו
- ^ לא יהיו צריכין גזברין לעשות סחורה בנכסי הקדש, לפי שיהא שם עושר גדול מן הביזה
- ^ שהשביע לאליעזר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי (בראשית כד ג)
- ^ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן (שם כח,א)
- ^ שאין שם בשורה רעה
- ^ קרייה דיו"ד ה"י: דארבע אותיות דרשיה, וטעמיה התלויים בו
- ^ חסר וי"ו לשון העלמה
- ^ בהעלמה; וכתיב וְזֶה זִכְרִי דמשמע קרייה ולא העלמה!? לשון אחר: כיון דכתב זֶה שְּׁמִי - פשיטא דזֶה זִכְרִי, היאך יקרא אלא בשמו
- ^ שני שמות לימדו שם הכתיבה ושם הקרייה
- ^ חצי היום
- ^ כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותקון מצה לצורך הלילה: דמצוה לטרוח מבעוד יום כדי להסב מהר, כדאמר בפרק בתרא (קט,א): חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו
- ^ בגמרא פריך ממקום שאין עושין למקום שעושין: ואיהו נמי אל ישנה וליעבד, והא אמרת נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם?
- ^ לחיה מן השדה וחייבין בני המקום לבערן מן הבית, והוליכן זה למקום שלא כלו, ובני אותו מקום עדיין אוכלין הכנוסין בבית
- ^ משום חומרי מקום שיצא משם
- ^ מפרש בגמרא.
- ^ דקתני 'עד חצות' במנהגא, מכלל דמחצות ולהלן אסור? ולמה ליה למיתני 'חצות' לאשמעינן הך דיוקא
- ^ הא
- ^ כל
- ^ אסירי
- ^ תשע שעות ומחצה
- ^ קודם לכן
- ^ משום כבוד שבת: שמוסיפין מחול על הקדש
- ^ רמז עבירה
- ^ תענית צבור אסור במלאכה; במסכת תענית (יב,ב) כשהיו מתענין על הגשמים, אבל שאר תענית ציבור - לא כדאמר שמואל: אין חומר תענית ציבור בבבל (לקמן נד,ב).
- ^ בעל מלאכה
- ^ ואף על גב דלאו לשום מצוה מיכוין - מצוה שלא לשמה מיהא הויא, דאמרינן לקמן: 'יעסוק אדם במצוה ואפילו שלא לשמה'
- ^ עושין לשמה - מעל שמים, ושלא לשמה - עד לשמים: דמצוה מיהא קא עביד
- ^ נוטלת מאזנים בידה ומהלכת בשוק להשכירן לכל הצריכין, דשכר מועט הוא, ומתבזה אשתו על שכר מועט
- ^ שכר ריחיים: שמשכירין טורח גדול ושכר מועט, אבל קונה ריחיים ומוכרן הרי הוא כשאר פרקמטיא
- ^ כל מקלות דקים קרי 'קנים': שעושין מהן גדרות ומחיצות
- ^ נפח שלהן
- ^ יושבין ומוכרין בשוק, ועין שולטת בהן
- ^ הכל צווחין עליהן
- ^ למוכרן לעצים - הכל תמיהים ומלעיזין עליהם, ומתוך כך עין שולטת בהן, וצעקת בני אדם
- ^ כשחולקים עם אחרים, תמיד מקפידין ליטול חלק יפה
- ^ שעומדין לפני החכם בשבתות ושומעין מפיו ומשמיעין לרבים
- ^ למחצית שכר
- ^ משלח ספינותיו תמיד במקום סכנה
- ^ לציצית
- ^ כדאמרן: שאם יתעשרו לא יהו עסוקין
- ^ להיות המצוה מצויה לצריכין לה
- ^ דהואיל ולשמה עושין - לא יניחו בשביל עשרן
- ^ יום השוק של צידון - בערב שבת, והם מחמירים על עצמן שלא להיבטל מצרכי שבת
- ^ להמנע מן השוק, שעשירים היו
- ^ אורז