ביאור:בבלי פסחים דף קיז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר רב חסדא אמר רבי יוחנן: 'הללויה' ו'כסיה' (שמות יז טז: וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס-יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר) ו'ידידיה' [1] - אחת הן [2];

רב אמר: 'כסיה' ו'מרחביה' (תהלים קיח ה: מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ) - אחת הן;

רבה אמר: 'מרחביה' בלבד.

איבעיא להו: 'מרחב יה' לרב חסדא מאי?

תיקו.

איבעיא להו: 'ידידיה' לרב מאי? [3]

תא שמע דאמר רב: ידידיה נחלק לשנים, לפיכך 'ידיד' – חול, 'יה' קודש.

איבעיא להו: 'הללויה' לרב מאי?

תא שמע דאמר רב: חזינא תילי דבי חביבא [4] דכתיב בהו הללו בחד גיסא [5] ויה בחד גיסא [6];

ופליגא דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי 'הללויה'? - הללוהו בהלולים הרבה [7]!

ופליגא דידיה אדידיה, דאמר רבי יהושע בן לוי: בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים: בניצוח, בנגון, במשכיל, במזמור, בשיר, באשרי, בתהלה [8], בתפלה [9], בהודאה [10], בהללויה; גדול מכולן הללויה, שכולל שם ושבח בבת אחת!

אמר רב יהודה אמר שמואל: שיר שבתורה [11] - משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים, והלל זה מי אמרו? [12] - נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין - אומרים אותו על גאולתן [13].

תניא: 'היה רבי מאיר אומר: כל תושבחות [14] האמורות בספר תהלים - כלן דוד אמרן [15], שנאמר (תהלים עב כ) כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי; אל תיקרי 'כלו' אלא 'כל אלו [16]';

הלל זה [17] - מי אמרו?

רבי יוסי אומר: אלעזר בני אומר: משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים [18], וחלוקין עליו חביריו לומר שדוד אמרו, ונראין דבריו מדבריהן: אפשר ישראל שחטו את פסחיהן [19] ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה?

דבר אחר: פסלו של מיכה עומד[20] בבכי [21] וישראל אומרים את ההלל [22]? [23].'

תנו רבנן: 'כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים, רבי אליעזר אומר: כנגד עצמו אמרן; רבי יהושע אומר: כנגד ציבור אמרן [24]; וחכמים אומרים: יש מהן כנגד ציבור ויש מהן כנגד עצמו: האמורות בלשון יחיד - כנגד עצמו; האמורות בלשון רבים - כנגד ציבור;

ניצוח וניגון - לעתיד לבא [25];

'משכיל' - על ידי תורגמן [26];

'לדוד מזמור' - מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה [27];

'מזמור לדוד' - מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה [28], ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, [29] שנאמר (מלכים ב ג טו) וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה' [30].'

אמר רב יהודה אמר רב: וכן לדבר הלכה;

אמר רב נחמן: וכן לחלום טוב [31];

איני! והאמר רב גידל אמר רב: כל תלמיד חכם היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר – תכוינה, שנאמר (שיר השירים ה יג) [לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים] שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר, אל תקרי שׁוֹשַׁנִּים אלא 'שֶׁשּׁוֹנִים'; אל תקרי מוֹר עֹבֵר אלא 'מר עבר'!?

לא קשיא: הא ברבה הא בתלמידא;

ואי בעית אימא הא והא ברבה, ולא קשיא: הא מקמי דפתח והא לבתר דפתח,

כי הא: דרבה, מקמי דפתח להו לרבנן - אמר מילתא דבדיחותא, ובדחו רבנן, ולבסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא.

תנו רבנן: 'הלל זה - מי אמרו?

רבי אליעזר אומר: משה וישראל אמרוהו: בשעה שעמדו על הים הם אמרו (תהלים קטו א) לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ [כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ] [32]; משיבה רוח הקודש ואמרה להן: (ישעיהו מח יא) לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה [כִּי אֵיךְ יֵחָל וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן];

רבי יהודה אומר: יהושע וישראל אמרוהו [33] בשעה שעמדו עליהן מלכי כנען; הם אמרו לֹא לָנוּ ומשיבה וכו';

רבי אלעזר המודעי אומר: דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא; הם אמרו לֹא לָנוּ ורוח הקודש משיבה ואומרת להם לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה;

רבי אלעזר בן עזריה אומר: חזקיה וסייעתו אמרוהו בשעה שעמד עליהם סנחריב; הם אמרו לֹא לָנוּ ומשיבה וכו';

רבי עקיבא אומר: חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנצר הרשע; הם אמרו לֹא לָנוּ ומשיבה וכו';

רבי יוסי הגלילי אומר: מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע; הם אמרו לֹא לָנוּ ומשיבה וכו';

וחכמים אומרים: נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.'

אמר רב חסדא: הללויה [34] = סוף פירקא;

רבה בר רב הונא אמר: הללויה = ריש פירקא [35];

אמר רב חסדא: חזינא להו לתילי דבי רב חנין בר רב, דכתיב בהו הללויה באמצע פירקא, אלמא מספקא ליה!

אמר רב חנין בר רבא:

הכל מודים בתְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד (תהלים קמה כא) [ש]הַלְלוּיָהּ דבתריה [תהלים קמט,א: הַלְלוּיָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת ה’] ריש פירקא;

(תהלים קיב י) רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד [ש]הַלְלוּיָהּ דבתריה [(תהלים קיג א) הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה' הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה’] ריש פירקא;

(תהלים קלה ב) שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית ה' [בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ] - הַלְלוּיָהּ דבתריה (תהלים קלח ג: הַלְלוּ יָהּ כִּי טוֹב ה' זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים) ריש פירקא;

קראי [36] מוסיפין אף את אלו:

(תהלים קי ז) מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ - הללויה דבתריה (תהלים קיא א: הַלְלוּ יָהּ כִּי טוֹב ה' זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים) ריש פירקא;

(תהלים קיא י) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם [תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד] - הללויה דבתריה (תהלים קיא א: הַלְלוּיָהּ אוֹדֶה ה' בְּכָל לֵבָב בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה) ריש פירקא.

נימא כתנאי: [במשנתנו] 'עד היכן הוא אומר?

בית שמאי אומרים: עד (תהלים קיג ט: מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת) אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה [הַלְלוּיָהּ];

ובית הלל אומרים: עד (תהלים קיד ח: הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם) חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם'

ותניא אידך: 'עד היכן הוא אומר? - בית שמאי אומרים: עד (תהלים קיד א) בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם [בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז], ובית הלל אומרים עד (תהלים קטו א) לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ [כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ]’


עמוד ב

מאי לאו בהא קמיפלגי: למאן דאמר 'עד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה' סבר הללויה ריש פירקא, ומאן דאמר 'עד בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל' סבר הללויה סוף פירקא [37]?

רב חסדא מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא סברי הללויה סוף פירקא; מאן דאמר 'עד בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל' – שפיר; ומאן דאמר 'עד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה' [גערסת רש"י: קסבר] עד ועד בכלל [38];

ונימא 'עד הַלְלוּיָהּ', וכי תימא דלא ידעינן הי הללויה - ונימא 'הַלְלוּיָהּ של אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה'?

קשיא.

רבה בר רב הונא מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא הללויה = ריש פירקא; מאן דאמר 'עד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה' - שפיר; ומאן דאמר 'עד בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל' סבר עד ולא עד בכלל [39];

ונימא [40] 'עד הללויה', וכי תימא 'דלא ידעינן הי הללויה' - ונימא 'עד הללויה שבצאת ישראל' – קשיא.

וחותם בגאולה:

אמר רבא: קריאת שמע [41] והלל [42] – 'גאל ישראל' [43]; דצלותא 'גואל ישראל', מאי טעמא? - דרחמי נינהו [44].

אמר רבי זירא: דקידושא - 'אשר קדשנו במצותיו וצונו' [45]; דצלותא – 'קדשנו במצותיך', מאי טעמא? - דרחמי נינהו [46].

אמר רב אחא בר יעקב: וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום [47], כתיב הכא (דברים טז ג) [לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם] לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם [צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ], וכתיב התם (שמות כ ז) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.

אמר רבה בר שילא: דצלותא – 'מצמיח קרן ישועה'; דאפטרתא – 'מגן דוד' [48].

(שמואל ב ז ט) [וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ] וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ [49] [50]

- תני רב יוסף: זהו שאומרים מגן דוד [51].

א"ר שמעון בן לקיש: (בראשית יב ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל [וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה]

- זהו שאומרים 'אלהי אברהם'; וַאֲבָרֶכְךָ - זהו שאומרים 'אלהי יצחק'; וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ - זהו שאומרים אלהי יעקב; יכול יהו חותמין בכולן? תלמוד לומר: וֶהְיֵה בְּרָכָה: בך חותמין ואין חותמין בכולן [52].

אמר רבא: אשכחתינא לסבי דפומבדיתא [53] דיתבי וקאמרי: בשבתא [54], בין בצלותא בין בקידושא 'מקדש השבת'; ביומא טבא [55] בין בצלותא ובין בקידושא 'מקדש ישראל והזמנים' [56]; ואמינא להו: אנא אדרבה דצלותא בין בשבתא בין ביומא טבא 'מקדש ישראל'; בקידושא דשבתא 'מקדש השבת'; ביומא טבא 'מקדש ישראל והזמנים'; ואנא אמינא טעמא דידי וטעמא דידכו: טעמא דידכו שבת דקביעא וקיימא [57], בין בצלותא ובין בקידושא 'מקדש השבת'; יומא טבא - דישראל הוא דקבעי ליה, דקמעברי ירחי וקבעי לשני – 'מקדש ישראל והזמנים' טעמא דידי צלותא דברבים איתא [58] 'מקדש ישראל'; קידוש דביחיד איתא, בשבת 'מקדש השבת', ביום טוב 'מקדש ישראל והזמנים'; ולא היא: צלותא ביחיד מי ליתיה? וקידושא ברבים מי ליתיה [59]?

ורבא סבר זיל בתר עיקר.

עולא בר רב נחית קמיה דרבא, אמר כסבי דפומבדיתא, ולא אמר ליה ולא מידי, אלמא הדר ביה רבא.

רב נתן - אבוה דרב הונא בריה דרב נתן - נחית קמיה דרב פפא אמר כסבי דפומבדיתא, ושבחיה רב פפא.

אמר רבינא: אנא איקלע לסורא קמיה דמרימר, ונחית קמיה שלוחא דציבורא, ואמר כסבי דפומבדיתא, והוו משתקי ליה כולי עלמא! אמר להו: שבקוהו; הילכתא כסבי דפומבדיתא, ולא הוו משתקו ליה.

משנה:

מזגו לו כוס שלישי - מברך על מזונו;

רביעי - גומר עליו את הלל ואומר עליו ברכת השיר [60];

בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה; בין שלישי לרביעי לא ישתה. [61]

גמרא:

אמר ליה רב חנן לרבא: שמע מינה ברכת המזון טעונה כוס!

אמר ליה: ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות, כל חד וחד נעביד ביה מצוה.

רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר:

הערות[עריכה]

  1. ^ רשב"ם: וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ (שמואל ב יב כה); נתן הנביא קרא כן לשלמה
  2. ^ כלומר תיבה אחת היא ואין התיבה נחלקת לשנים
  3. ^ רשב"ם: רב מפליג פליג או אוסופי מוסיף? אבל רבה פשיטא דפליג, מדקאמר 'בלבד';
  4. ^ רשב"ם: דודי, רבי חייא
  5. ^ בסוף שיטה
  6. ^ בתחלת שיטה האחרת
  7. ^ רשב"ם: בהללויה הרבה, וכולהו הללויה דריש ליה הכי, אלמא תיבה אחת היא
  8. ^ רשב"ם: תְּהִלָּה לְדָוִד (תהלים קמה א)
  9. ^ רשב"ם: תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף (תהלים קב א); תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה (תהלים צ א)
  10. ^ רשב"ם: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב (תהלים קיח א)
  11. ^ אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה (שמות טו א)
  12. ^ רשב"ם: כלומר באותו פשיטא לן דמשה וישראל באותה שעה שעלו מן הים תיקנוהו, ולא היה מקודם לכן; אבל הלל דראשי חדשים וימים טובים מי תיקנו?
  13. ^ לישנא מעליא הוא דנקט, כלומר: שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה - אומרים אותו על גאולתן כגון חנוכה
  14. ^ גירסת רש"י: כל תפלות: כל מזמורים הפותחים בתפלה כגון תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף (תהלים קב א)
  15. ^ רשב"ם: על המאורעות שאירעו
  16. ^ רשב"ם: תפלות
  17. ^ רשב"ם: בספר תהלים שאנו אומרים על כל פרק ופרק
  18. ^ רשב"ם: דכתיב ביה: בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם ... הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס (תהלים קיד א,ג), ואחר כך קבעו דוד בספרו
  19. ^ מיציאת מצרים ועד דוד ולא אמרו עליו הלל?
  20. ^ בימי דוד
  21. ^ באותו מקום; רשב"ם: דבימי דוד היה דכתיב ביה עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ (שופטים יח ל); ול"נ 'בבכי' - כינוי הוא לגנאי, כלומר: עומד בשמחה!
  22. ^ שכתוב בו (תהלים קטו ח) כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם וגו'
  23. ^ אלא ודאי על הים נאמר תחלה, ושוב לא פסק
  24. ^ רשב"ם: כנסת ישראל שנתנבא על גלותן והתפלל עליהן
  25. ^ כל מקום שנאמר 'למנצח בנגינות' - מלעתיד הוא מדבר
  26. ^ הוא אומר ואחר מפרש; רשב"ם: הוא אומר ואחר משמיע לרבים, והיינו 'משכיל': לוחש לתורגמן
  27. ^ רשב"ם: לדוד מזמור - משמע תחלה היה לדוד רוח הקודש ואחר כך מזמור
  28. ^ רשב"ם: מזמור לדוד - משמע מתוך המזמור באה שכינה לדוד
  29. ^ רשב"ם: מכאן אתה למד וגם מפסוק אחר מוכיח,
  30. ^ רשב"ם: שמחה של מצוה כי הך דקְחוּ לִי מְנַגֵּן, שהיה מתכוין שתשרה עליו שכינה
  31. ^ רשב"ם: אם הולך לישן מתוך שמחה רואה חלום טוב
  32. ^ רשב"ם: שעמדו על הים לאחר שעברו כדכתיב (תהלים קיד ג) הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס והתפללו לֹא לָנוּ פן יעבור פרעה וחילו אחריהם
  33. ^ כלומר: אף יהושע וכל ישראל אמרוהו
  34. ^ כולהו דבספר תהלים
  35. ^ רשב"ם: כולהו הנך דספר תהלים שאין בו כי אם אחת לבדו בין פרק לפרק; אבל מקום שיש שני פעמים הללויה בין פרק לפרק - לא פליגי רב חסדא ורבה בר רב הונא דחד מלעיל וחד מלרע
  36. ^ בעלי מקרא
  37. ^ רשב"ם: דהנך תנאי אליבא דבית שמאי בהַלְלוּיָה פליגי, אי סוף פירקא הוא אי ריש פירקא הוא, הלכך האי נקט מילתיה בהך לישנא והאי מילתיה באידך לישנא, אבל אליבא דבית הלל - דליכא הללויה עד חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם - לא פליגי כו'; אלא איידי דמיחלפי מילתיה דבית שמאי משום הללויה אי ריש פירקא הוה אי לא - מיחלפי נמי מילתייהו דבית הלל למינקט האי מילתיה סוף פירקא ואידך ריש פירקא, כי היכי דאמרי אליבא דבית שמאי
  38. ^ ואי אמינא 'עד בְּצֵאת' - סברי עלמא דאף בְּצֵאת בכלל, משום הכי אמר 'עד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה' ותו לא
  39. ^ ואי הוה אמינא 'עד אֵם הַבָּנִים', הוה משמע עד אֵם הַבָּנִים ולא אֵם הַבָּנִים בכלל
  40. ^ רשב"ם: למאן דאמר עד ולא עד בכלל
  41. ^ רשב"ם: ברכת גאולה שאחר ק"ש
  42. ^ רשב"ם: של ערבי פסחים שחותם גאל ישראל כר"ע דמתניתין שמספר ומשבח על גאולת ישראל שעברה
  43. ^ רשב"ם: חותם גאל ישראל כרבי עקיבא דמתניתין ,שמספר ומשבח על גאולת ישראל שעברה
  44. ^ רשב"ם: שאנו מתפללין על העתיד
  45. ^ רשב"ם: דהודאה היא על שעבר
  46. ^ רשב"ם: לפי שאנו אומרים אותה באמצע תפלה - ראוי לאומרה בלשון בקשה
  47. ^ רשב"ם: בין בכוס בין בתפלה של שבת: בגזירה שוה דפסח, ובשאר מועדים במה מצינו מפסח:
  48. ^ רשב"ם: במסכת סופרים (פרק יג) תניא להו לברכות דהפטרה, ומפרש ד'מגן דוד' אומר, ובצלותא שייך לומר טפי 'מצמיח קרן ישועה' משום דרחמי נינהו, ואנו מבקשין שיצמיח קרן ישועה לישראל; ורבינו שלמה היה אומר: משום הכי לא שייך למימר בתפלה מגן דוד, שכבר אמרנו מגן אברהם, ותרי חתימות כהדדי לא שייך בתפלה
  49. ^ כאברהם כיצחק ויעקב
  50. ^ רשב"ם: נתן הנביא אמר לדוד כן מפי הקב"ה: שכשם שחותמים במגן אברהם - חותמין במגן דוד
  51. ^ רשב"ם: אבל דוד שהוא יחיד בברכה הקבועה לו - במי יחתומו אם לא במגן דוד?
  52. ^ רשב"ם: מיהו שלשתן נזכרין בברכת אבות
  53. ^ רשב"ם: רב יהודה ורב עינא [בסוף פרק ראשון דסנהדרין (דף יז,ב)]
  54. ^ רשב"ם: בשבת דעלמא שאינו יום טוב
  55. ^ רשב"ם: בלא שבתא
  56. ^ רשב"ם: דאילו בשבת ויום טוב חתים תרוייהו 'מקדש השבת וישראל והזמנים', כדמפרש במסכת ביצה (דף יז)
  57. ^ רשב"ם: מששת ימי בראשית ואינה תלויה בקביעת החודש
  58. ^ משום כבוד רבים אומר
  59. ^ רשב"ם: בבית הכנסת ובסעודת חתן
  60. ^ רשב"ם: בגמרא מפרש
  61. ^ רשב"ם: מצאתי בגמרת ירושלמי למה לא ישתה: כדי שלא ישתכר, דתו לא מצי למימר הלל! ופריך התם: והלא כבר משוכר הוא: ששתה כבר הרבה בסעודתו! ומשני: יין שבתוך המזון אינו משכר, שלאחר המזון משכר; והוא הדין נמי דיַיִּן שלפני המזון אינו משכר, ואם רצה לשתות בין ראשון לשני ישתה, דהא לא ממעט תנא אלא בין שלישי לרביעי.