ביאור:בבלי פסחים דף קיז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אמר רב חסדא אמר רבי יוחנן: 'הללויה' ו'כסיה' (שמות יז טז: וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס-יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר) ו'ידידיה' [1] - אחת הן [2];
רב אמר: 'כסיה' ו'מרחביה' (תהלים קיח ה: מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ) - אחת הן;
רבה אמר: 'מרחביה' בלבד.
איבעיא להו: 'מרחב יה' לרב חסדא מאי?
תיקו.
איבעיא להו: 'ידידיה' לרב מאי? [3]
תא שמע דאמר רב: ידידיה נחלק לשנים, לפיכך 'ידיד' – חול, 'יה' קודש.
איבעיא להו: 'הללויה' לרב מאי?
תא שמע דאמר רב: חזינא תילי דבי חביבא [4] דכתיב בהו הללו בחד גיסא [5] ויה בחד גיסא [6];
ופליגא דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי 'הללויה'? - הללוהו בהלולים הרבה [7]!
ופליגא דידיה אדידיה, דאמר רבי יהושע בן לוי: בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים: בניצוח, בנגון, במשכיל, במזמור, בשיר, באשרי, בתהלה [8], בתפלה [9], בהודאה [10], בהללויה; גדול מכולן הללויה, שכולל שם ושבח בבת אחת!
אמר רב יהודה אמר שמואל: שיר שבתורה [11] - משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים, והלל זה מי אמרו? [12] - נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין - אומרים אותו על גאולתן [13].
תניא: 'היה רבי מאיר אומר: כל תושבחות [14] האמורות בספר תהלים - כלן דוד אמרן [15], שנאמר (תהלים עב כ) כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי; אל תיקרי 'כלו' אלא 'כל אלו [16]';
הלל זה [17] - מי אמרו?
רבי יוסי אומר: אלעזר בני אומר: משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים [18], וחלוקין עליו חביריו לומר שדוד אמרו, ונראין דבריו מדבריהן: אפשר ישראל שחטו את פסחיהן [19] ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה?
דבר אחר: פסלו של מיכה עומד[20] בבכי [21] וישראל אומרים את ההלל [22]? [23].'
תנו רבנן: 'כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים, רבי אליעזר אומר: כנגד עצמו אמרן; רבי יהושע אומר: כנגד ציבור אמרן [24]; וחכמים אומרים: יש מהן כנגד ציבור ויש מהן כנגד עצמו: האמורות בלשון יחיד - כנגד עצמו; האמורות בלשון רבים - כנגד ציבור;
ניצוח וניגון - לעתיד לבא [25];
'משכיל' - על ידי תורגמן [26];
'לדוד מזמור' - מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה [27];
'מזמור לדוד' - מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה [28], ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, [29] שנאמר (מלכים ב ג טו) וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה' [30].'
אמר רב יהודה אמר רב: וכן לדבר הלכה;
אמר רב נחמן: וכן לחלום טוב [31];
איני! והאמר רב גידל אמר רב: כל תלמיד חכם היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר – תכוינה, שנאמר (שיר השירים ה יג) [לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים] שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר, אל תקרי שׁוֹשַׁנִּים אלא 'שֶׁשּׁוֹנִים'; אל תקרי מוֹר עֹבֵר אלא 'מר עבר'!?
לא קשיא: הא ברבה הא בתלמידא;
ואי בעית אימא הא והא ברבה, ולא קשיא: הא מקמי דפתח והא לבתר דפתח,
כי הא: דרבה, מקמי דפתח להו לרבנן - אמר מילתא דבדיחותא, ובדחו רבנן, ולבסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא.
תנו רבנן: 'הלל זה - מי אמרו?
רבי אליעזר אומר: משה וישראל אמרוהו: בשעה שעמדו על הים הם אמרו (תהלים קטו א) לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ [כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ] [32]; משיבה רוח הקודש ואמרה להן: (ישעיהו מח יא) לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה [כִּי אֵיךְ יֵחָל וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן];
רבי יהודה אומר: יהושע וישראל אמרוהו [33] בשעה שעמדו עליהן מלכי כנען; הם אמרו לֹא לָנוּ ומשיבה וכו';
רבי אלעזר המודעי אומר: דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא; הם אמרו לֹא לָנוּ ורוח הקודש משיבה ואומרת להם לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה;
רבי אלעזר בן עזריה אומר: חזקיה וסייעתו אמרוהו בשעה שעמד עליהם סנחריב; הם אמרו לֹא לָנוּ ומשיבה וכו';
רבי עקיבא אומר: חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנצר הרשע; הם אמרו לֹא לָנוּ ומשיבה וכו';
רבי יוסי הגלילי אומר: מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע; הם אמרו לֹא לָנוּ ומשיבה וכו';
וחכמים אומרים: נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.'
אמר רב חסדא: הללויה [34] = סוף פירקא;
רבה בר רב הונא אמר: הללויה = ריש פירקא [35];
אמר רב חסדא: חזינא להו לתילי דבי רב חנין בר רב, דכתיב בהו הללויה באמצע פירקא, אלמא מספקא ליה!
אמר רב חנין בר רבא:
הכל מודים בתְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד (תהלים קמה כא) [ש]הַלְלוּיָהּ דבתריה [תהלים קמט,א: הַלְלוּיָהּ הַלְלִי נַפְשִׁי אֶת ה’] ריש פירקא;
(תהלים קיב י) רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד [ש]הַלְלוּיָהּ דבתריה [(תהלים קיג א) הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה' הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה’] ריש פירקא;
(תהלים קלה ב) שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית ה' [בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ] - הַלְלוּיָהּ דבתריה (תהלים קלח ג: הַלְלוּ יָהּ כִּי טוֹב ה' זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים) ריש פירקא;
קראי [36] מוסיפין אף את אלו:
(תהלים קי ז) מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ - הללויה דבתריה (תהלים קיא א: הַלְלוּ יָהּ כִּי טוֹב ה' זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים) ריש פירקא;
(תהלים קיא י) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם [תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד] - הללויה דבתריה (תהלים קיא א: הַלְלוּיָהּ אוֹדֶה ה' בְּכָל לֵבָב בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה) ריש פירקא.
נימא כתנאי: [במשנתנו] 'עד היכן הוא אומר?
בית שמאי אומרים: עד (תהלים קיג ט: מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת) אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה [הַלְלוּיָהּ];
ובית הלל אומרים: עד (תהלים קיד ח: הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם) חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם'
ותניא אידך: 'עד היכן הוא אומר? - בית שמאי אומרים: עד (תהלים קיד א) בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם [בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז], ובית הלל אומרים עד (תהלים קטו א) לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ [כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ]’
מאי לאו בהא קמיפלגי: למאן דאמר 'עד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה' סבר הללויה ריש פירקא, ומאן דאמר 'עד בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל' סבר הללויה סוף פירקא [37]?
רב חסדא מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא סברי הללויה סוף פירקא; מאן דאמר 'עד בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל' – שפיר; ומאן דאמר 'עד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה' [גערסת רש"י: קסבר] עד ועד בכלל [38];
ונימא 'עד הַלְלוּיָהּ', וכי תימא דלא ידעינן הי הללויה - ונימא 'הַלְלוּיָהּ של אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה'?
קשיא.
רבה בר רב הונא מתרץ לטעמיה: דכולי עלמא הללויה = ריש פירקא; מאן דאמר 'עד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה' - שפיר; ומאן דאמר 'עד בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל' סבר עד ולא עד בכלל [39];
ונימא [40] 'עד הללויה', וכי תימא 'דלא ידעינן הי הללויה' - ונימא 'עד הללויה שבצאת ישראל' – קשיא.
וחותם בגאולה:
אמר רבא: קריאת שמע [41] והלל [42] – 'גאל ישראל' [43]; דצלותא 'גואל ישראל', מאי טעמא? - דרחמי נינהו [44].
אמר רבי זירא: דקידושא - 'אשר קדשנו במצותיו וצונו' [45]; דצלותא – 'קדשנו במצותיך', מאי טעמא? - דרחמי נינהו [46].
אמר רב אחא בר יעקב: וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום [47], כתיב הכא (דברים טז ג) [לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם] לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם [צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ], וכתיב התם (שמות כ ז) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.
אמר רבה בר שילא: דצלותא – 'מצמיח קרן ישועה'; דאפטרתא – 'מגן דוד' [48].
(שמואל ב ז ט) [וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ] וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ [49] [50]
- תני רב יוסף: זהו שאומרים מגן דוד [51].
א"ר שמעון בן לקיש: (בראשית יב ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל [וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה]
- זהו שאומרים 'אלהי אברהם'; וַאֲבָרֶכְךָ - זהו שאומרים 'אלהי יצחק'; וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ - זהו שאומרים אלהי יעקב; יכול יהו חותמין בכולן? תלמוד לומר: וֶהְיֵה בְּרָכָה: בך חותמין ואין חותמין בכולן [52].
אמר רבא: אשכחתינא לסבי דפומבדיתא [53] דיתבי וקאמרי: בשבתא [54], בין בצלותא בין בקידושא 'מקדש השבת'; ביומא טבא [55] בין בצלותא ובין בקידושא 'מקדש ישראל והזמנים' [56]; ואמינא להו: אנא אדרבה דצלותא בין בשבתא בין ביומא טבא 'מקדש ישראל'; בקידושא דשבתא 'מקדש השבת'; ביומא טבא 'מקדש ישראל והזמנים'; ואנא אמינא טעמא דידי וטעמא דידכו: טעמא דידכו שבת דקביעא וקיימא [57], בין בצלותא ובין בקידושא 'מקדש השבת'; יומא טבא - דישראל הוא דקבעי ליה, דקמעברי ירחי וקבעי לשני – 'מקדש ישראל והזמנים' טעמא דידי צלותא דברבים איתא [58] 'מקדש ישראל'; קידוש דביחיד איתא, בשבת 'מקדש השבת', ביום טוב 'מקדש ישראל והזמנים'; ולא היא: צלותא ביחיד מי ליתיה? וקידושא ברבים מי ליתיה [59]?
ורבא סבר זיל בתר עיקר.
עולא בר רב נחית קמיה דרבא, אמר כסבי דפומבדיתא, ולא אמר ליה ולא מידי, אלמא הדר ביה רבא.
רב נתן - אבוה דרב הונא בריה דרב נתן - נחית קמיה דרב פפא אמר כסבי דפומבדיתא, ושבחיה רב פפא.
אמר רבינא: אנא איקלע לסורא קמיה דמרימר, ונחית קמיה שלוחא דציבורא, ואמר כסבי דפומבדיתא, והוו משתקי ליה כולי עלמא! אמר להו: שבקוהו; הילכתא כסבי דפומבדיתא, ולא הוו משתקו ליה.
משנה:
מזגו לו כוס שלישי - מברך על מזונו;
רביעי - גומר עליו את הלל ואומר עליו ברכת השיר [60];
בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה; בין שלישי לרביעי לא ישתה. [61]
גמרא:
אמר ליה רב חנן לרבא: שמע מינה ברכת המזון טעונה כוס!
אמר ליה: ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות, כל חד וחד נעביד ביה מצוה.
רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר:
הערות
[עריכה]- ^ רשב"ם: וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ (שמואל ב יב כה); נתן הנביא קרא כן לשלמה
- ^ כלומר תיבה אחת היא ואין התיבה נחלקת לשנים
- ^ רשב"ם: רב מפליג פליג או אוסופי מוסיף? אבל רבה פשיטא דפליג, מדקאמר 'בלבד';
- ^ רשב"ם: דודי, רבי חייא
- ^ בסוף שיטה
- ^ בתחלת שיטה האחרת
- ^ רשב"ם: בהללויה הרבה, וכולהו הללויה דריש ליה הכי, אלמא תיבה אחת היא
- ^ רשב"ם: תְּהִלָּה לְדָוִד (תהלים קמה א)
- ^ רשב"ם: תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף (תהלים קב א); תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה (תהלים צ א)
- ^ רשב"ם: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב (תהלים קיח א)
- ^ אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה (שמות טו א)
- ^ רשב"ם: כלומר באותו פשיטא לן דמשה וישראל באותה שעה שעלו מן הים תיקנוהו, ולא היה מקודם לכן; אבל הלל דראשי חדשים וימים טובים מי תיקנו?
- ^ לישנא מעליא הוא דנקט, כלומר: שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה - אומרים אותו על גאולתן כגון חנוכה
- ^ גירסת רש"י: כל תפלות: כל מזמורים הפותחים בתפלה כגון תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף (תהלים קב א)
- ^ רשב"ם: על המאורעות שאירעו
- ^ רשב"ם: תפלות
- ^ רשב"ם: בספר תהלים שאנו אומרים על כל פרק ופרק
- ^ רשב"ם: דכתיב ביה: בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם ... הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס (תהלים קיד א,ג), ואחר כך קבעו דוד בספרו
- ^ מיציאת מצרים ועד דוד ולא אמרו עליו הלל?
- ^ בימי דוד
- ^ באותו מקום; רשב"ם: דבימי דוד היה דכתיב ביה עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ (שופטים יח ל); ול"נ 'בבכי' - כינוי הוא לגנאי, כלומר: עומד בשמחה!
- ^ שכתוב בו (תהלים קטו ח) כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם וגו'
- ^ אלא ודאי על הים נאמר תחלה, ושוב לא פסק
- ^ רשב"ם: כנסת ישראל שנתנבא על גלותן והתפלל עליהן
- ^ כל מקום שנאמר 'למנצח בנגינות' - מלעתיד הוא מדבר
- ^ הוא אומר ואחר מפרש; רשב"ם: הוא אומר ואחר משמיע לרבים, והיינו 'משכיל': לוחש לתורגמן
- ^ רשב"ם: לדוד מזמור - משמע תחלה היה לדוד רוח הקודש ואחר כך מזמור
- ^ רשב"ם: מזמור לדוד - משמע מתוך המזמור באה שכינה לדוד
- ^ רשב"ם: מכאן אתה למד וגם מפסוק אחר מוכיח,
- ^ רשב"ם: שמחה של מצוה כי הך דקְחוּ לִי מְנַגֵּן, שהיה מתכוין שתשרה עליו שכינה
- ^ רשב"ם: אם הולך לישן מתוך שמחה רואה חלום טוב
- ^ רשב"ם: שעמדו על הים לאחר שעברו כדכתיב (תהלים קיד ג) הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס והתפללו לֹא לָנוּ פן יעבור פרעה וחילו אחריהם
- ^ כלומר: אף יהושע וכל ישראל אמרוהו
- ^ כולהו דבספר תהלים
- ^ רשב"ם: כולהו הנך דספר תהלים שאין בו כי אם אחת לבדו בין פרק לפרק; אבל מקום שיש שני פעמים הללויה בין פרק לפרק - לא פליגי רב חסדא ורבה בר רב הונא דחד מלעיל וחד מלרע
- ^ בעלי מקרא
- ^ רשב"ם: דהנך תנאי אליבא דבית שמאי בהַלְלוּיָה פליגי, אי סוף פירקא הוא אי ריש פירקא הוא, הלכך האי נקט מילתיה בהך לישנא והאי מילתיה באידך לישנא, אבל אליבא דבית הלל - דליכא הללויה עד חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם - לא פליגי כו'; אלא איידי דמיחלפי מילתיה דבית שמאי משום הללויה אי ריש פירקא הוה אי לא - מיחלפי נמי מילתייהו דבית הלל למינקט האי מילתיה סוף פירקא ואידך ריש פירקא, כי היכי דאמרי אליבא דבית שמאי
- ^ ואי אמינא 'עד בְּצֵאת' - סברי עלמא דאף בְּצֵאת בכלל, משום הכי אמר 'עד אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה' ותו לא
- ^ ואי הוה אמינא 'עד אֵם הַבָּנִים', הוה משמע עד אֵם הַבָּנִים ולא אֵם הַבָּנִים בכלל
- ^ רשב"ם: למאן דאמר עד ולא עד בכלל
- ^ רשב"ם: ברכת גאולה שאחר ק"ש
- ^ רשב"ם: של ערבי פסחים שחותם גאל ישראל כר"ע דמתניתין שמספר ומשבח על גאולת ישראל שעברה
- ^ רשב"ם: חותם גאל ישראל כרבי עקיבא דמתניתין ,שמספר ומשבח על גאולת ישראל שעברה
- ^ רשב"ם: שאנו מתפללין על העתיד
- ^ רשב"ם: דהודאה היא על שעבר
- ^ רשב"ם: לפי שאנו אומרים אותה באמצע תפלה - ראוי לאומרה בלשון בקשה
- ^ רשב"ם: בין בכוס בין בתפלה של שבת: בגזירה שוה דפסח, ובשאר מועדים במה מצינו מפסח:
- ^ רשב"ם: במסכת סופרים (פרק יג) תניא להו לברכות דהפטרה, ומפרש ד'מגן דוד' אומר, ובצלותא שייך לומר טפי 'מצמיח קרן ישועה' משום דרחמי נינהו, ואנו מבקשין שיצמיח קרן ישועה לישראל; ורבינו שלמה היה אומר: משום הכי לא שייך למימר בתפלה מגן דוד, שכבר אמרנו מגן אברהם, ותרי חתימות כהדדי לא שייך בתפלה
- ^ כאברהם כיצחק ויעקב
- ^ רשב"ם: נתן הנביא אמר לדוד כן מפי הקב"ה: שכשם שחותמים במגן אברהם - חותמין במגן דוד
- ^ רשב"ם: אבל דוד שהוא יחיד בברכה הקבועה לו - במי יחתומו אם לא במגן דוד?
- ^ רשב"ם: מיהו שלשתן נזכרין בברכת אבות
- ^ רשב"ם: רב יהודה ורב עינא [בסוף פרק ראשון דסנהדרין (דף יז,ב)]
- ^ רשב"ם: בשבת דעלמא שאינו יום טוב
- ^ רשב"ם: בלא שבתא
- ^ רשב"ם: דאילו בשבת ויום טוב חתים תרוייהו 'מקדש השבת וישראל והזמנים', כדמפרש במסכת ביצה (דף יז)
- ^ רשב"ם: מששת ימי בראשית ואינה תלויה בקביעת החודש
- ^ משום כבוד רבים אומר
- ^ רשב"ם: בבית הכנסת ובסעודת חתן
- ^ רשב"ם: בגמרא מפרש
- ^ רשב"ם: מצאתי בגמרת ירושלמי למה לא ישתה: כדי שלא ישתכר, דתו לא מצי למימר הלל! ופריך התם: והלא כבר משוכר הוא: ששתה כבר הרבה בסעודתו! ומשני: יין שבתוך המזון אינו משכר, שלאחר המזון משכר; והוא הדין נמי דיַיִּן שלפני המזון אינו משכר, ואם רצה לשתות בין ראשון לשני ישתה, דהא לא ממעט תנא אלא בין שלישי לרביעי.