ביאור:בבלי פסחים דף קי
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת פסחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מצוה באפי נפשה הוא [1].
לא יעשה צרכיו תרי – אמאי? נמלך הוא [2]!?
אמר אביי: הכי קאמר: לא יאכל תרי וישתה תרי ולא יעשה צרכיו אפילו פעם אחת [3] דילמא חליש [4] ומיתרע [5].
תנו רבנן: שותה כפלים [6] - דמו בראשו;
אמר רב יהודה: אימתי? - בזמן שלא ראה פני השוק [7], אבל ראה פני השוק - הרשות בידו.
אמר רב אשי: חזינא ליה לרב חנניא בר ביבי דאכל כסא, הוה נפיק וחזי אפי שוקא; ולא אמרן [8] אלא לצאת לדרך אבל [9] בביתו – לא [10].
אמר רבי זירא: ולישן - כלצאת לדרך דמי.
אמר רב פפא: ולצאת לבית הכסא - כלצאת לדרך דמי.
ובביתו לא? והא רבא מני כשורי [11], ואביי כי שתי חד כסא מנקיט ליה אימיה תרי כסי בתרי ידיה [12], ורב נחמן בר יצחק כי הוה שתי תרי כסי - מנקיט ליה שמעיה חד כסא; חד כסא - מנקיט ליה תרי כסי בתרי ידיה!
אדם חשוב שאני [13].
אמר עולא: עשרה כוסות אין בהם משום זוגות [14].
עולא לטעמיה, דאמר עולא - ואמרי לה במתניתא תנא: 'עשרה כוסות תיקנו חכמים בבית האבל' [15], ואי סלקא דעתא עשרה כוסות יש בהן משום זוגות - היכי קיימי רבנן ותקנו מילתא דאתי לידי סכנה? אבל תמניא יש בהן משום זוגות.
רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרוייהו: שלום [16] לטובה מצטרף [17] לרעה לא מצטרף [18], אבל שיתא יש בהן משום זוגות;
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: ויחונך [המילה החמישית בברכה יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ [במדבר ו,כה]] - לטובה מצטרף, לרעה לא מצטרף [כלומר: גם ששי אין מצטרף לחמישי משום זוגות], אבל ארבעה יש בהן משום זוגות;
אביי ורבא דאמרי תרוייהו וישמרך [20] - לטובה מצטרף, לרעה לא מצטרף [כלומר: גם שלישי אין מצטרף לשני; ולפי זה החשש מזוגות – הוא רק לשנים ולא יותר];
ואזדא רבא לטעמיה, דרבא אפקינהו לרבנן בארבעה כוסות [21]; אף על גב דאיתזק רבא בר ליואי - לא חש לה למילתא, דאמר: ההוא משום דאותבן בפירקא הוה [22].
אמר רב יוסף: אמר לי יוסף שידא: אשמדאי מלכא דשידי, ממונה הוא אכולהו זוגי, ו'מלכא' לא איקרי 'מזיק' [23]!
איכא דאמרי לה להאי גיסא: אדרבה, מלכא רתחנא הוא - מאי דבעי עביד, שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין מוחין בידו [ספרי דברים פיסקא קסא ד"ה לפי שמצינו].
אמר רב פפא: אמר לי יוסף שידא: בתרי קטלינן [24], בארבעה לא קטלינן - בארבעה מזקינן!
בתרי, בין בשוגג בין במזיד; בארבעה - במזיד אִין, בשוגג – לא.
ואי אישתלי ואיקרי ונפק [25] - מאי תקנתיה?
לינקוט זקפא [26] דידיה דימיניה בידא דשמאליה וזקפא דשמאליה בידא דימיניה, ונימא הכי: "אתון ואנא הא תלתא", ואי שמיע ליה [27] דאמר "אתון ואנא הא ארבעה" - נימא ליה "אתון ואנא הא חמשה"; ואי שמיע ליה דאמר "אתון ואנא הא שיתא" - נימא ליה "אתון ואנא הא שבעה"!
הוה עובדא עד מאה וחד [28], ופקע שידא [29].
אמר אמימר: אמרה לי רישתינהי דנשים כשפניות [30]: האי מאן דפגע בהו בנשים כשפניות - נימא הכי "חרי חמימי בדיקולא בזייא [31] לפומייכו; נשי דחרשייא [32]; קרח קרחייכי [33]; פרח פרחייכי [34]"! [35]
איבדור תבלונייכי [36]! פרחא זיקא למוריקא חדתא דנקטיתו [37]! נשים כשפניות אדחנני וחננכי [38] - לא אתיתי לגו [39]; השתא דאתיתי לגו - קרחנני וחננכי [40]"!
במערבא לא קפדי אזוגי.
רב דימי מנהרדעא קפיד אפילו ארושמא דחביתא [41].
הוה עובדא ופקע חביתא!
כללא דמילתא: כל דקפיד [42] - קפדי בהדיה [43], ודלא קפיד [44] - לא קפדי בהדיה [45]! - ומיהו למיחש מיבעי [46].
כי אתא רב דימי – אמר: שתי ביצים ושתי אגוזין שתי קישואין ודבר אחר - הלכה למשה מסיני [47]! ומסתפקא להו לרבנן מאי ניהו 'דבר אחר', וגזור רבנן בכולהו זוגי משום דבר אחר; והא דאמרן 'עשרה תמניא שיתא ארבעה אין בהן משום זוגי' [48] - לא אמרן אלא לענין מזיקין, אבל לענין כשפים - אפילו טובא נמי חיישינן
כי הא: דההוא גברא דגרשה לדביתהו, אזלה אינסבה לחנואה; כל יומא הוה אזיל ושתי חמרא; הוה קא עבדא ליה כשפים ולא קא מהניא לה ביה משום דהוה מזדהר בנפשיה בזוגא; יומא חד אשתי טובא ולא הוה ידע כמה שתי; עד שיתסר הוה צייל ואיזדהר בנפשיה, מכאן ואילך לא הוה צייל ולא איזדהר בנפשיה, אפיקתיה בזוגא; כי הוה אזיל - גס ביה [49] ההוא טייעא, אמר ליה: גברא קטילא הוא דאזיל הכא; אזיל חבקיה לדיקלא [50], צווח דיקלא [51] ופקע הוא.
אמר רב עוירא: קערות [52] וככרות - אין בהם משום זוגות.
כללא דמילתא: כל שגמרו בידי אדם - אין בהם משום זוגות; גמרו בידי שמים [53], במילי מיני דמיכל חיישינן [54];
חנות אין בהן משום זוגות [55];
נמלך אין בהן משום זוגות;
אורח אין בו משום זוגות [56];
אשה אין בה משום זוגות [57]; ואי אשה חשובה – חיישינן.
אמר רב חיננא בריה דרבי יהושע: איספרגוס [58] מצטרף לטובה [59] ואין מצטרף לרעה [60].
אמר רבינא משמיה דרבא: זוגי לחומרא [61]!
ואמרי ליה: זוגי לקולא [62]!
אמר רב יוסף: תרי דחמרא וחד דשיכרא לא מצטרף; תרי דשיכרא וחד דחמרא מצטרף, וסימניך: 'זה הכלל: כל המחובר לו מן החמור ממנו – טמא, מן הקל ממנו - טהור' [63]!
אמר רב נחמן אמר רב: תרי קמא תכא [שתה שתי כוסות לפני שהסב ליד השולחן; תכא = שולחן שאוכלים עליו, כמו ברכות מב,א: לבתר דסליקו תכא מקמייהו] וחד אתכא [ואחת לאחר שהסב ליד השולחן] - מצטרפי; חד מקמי תכא ותרי אתכא - לא מצטרפין [64].
מתקיף לה רב משרשיא: אטו אנן לתקוני תכא קא בעינן? לתקוני גברא בעינן, וגברא קא מיתקן וקאי!
דכולי עלמא [65] תרי אתכא וחד לבתר תכא לא מצטרפי, כי ההיא [66] מעשה דרבה בר נחמני [67].
הערות[עריכה]
- ^ ואין מצטרפין זה לזה
- ^ ואין מצטרפין לזוגות; רשב"ם: דתשמיש ראשון גמרה ביאתו ובטל תאותו
- ^ או אם שתה - לא ישמש
- ^ מחמת תשמיש
- ^ איידי דבזוגות קאי
- ^ רשב"ם: כמו זוגות
- ^ בין כוס לכוס
- ^ דמרעי ליה זוגות
- ^ לעמוד
- ^ לית לן בה
- ^ כששותה כוס זה - מסתכל בקורה זו, וכשהוא שותה שני - מסתכל בשאצלה, ולפי חשבון הקורות מזדהר בזוגות
- ^ דהוו להו תלתא; רשב"ם: ולכך מזמנים אותם ביחד: שלא יבוא הדבר לידי שכחה ויעמוד בזוגות; אביי - עיברתו אמו מת אביו, ילדתו אמו - מתה אמו, והא דאמר אביי 'אמרה לי אם' ההיא מרבינתיה הואי [בקדושין לא,ב]
- ^ דמסרי שדים נפשייהו לאזוקי
- ^ רשב"ם: וכל שכן טפי
- ^ מפרש טעמא בכתובות בפרק קמא (דף ח,ב)
- ^ תיבה שביעית ליִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (במדבר ו כו)
- ^ רשב"ם: תיבה שביעית היא, דכתיב ישא ה' וגו' - לטובה מצטרף אם שתה ששה ושתה השביעי - מצטרף לבטל הזוגות
- ^ אם שתה שבעה וחזר ושתה את השמיני - אין שמיני מצטרף עמהן; רשב"ם: אין שמיני מצטרף על השביעי להזיק, וסברא הוא: כיון שבירכן בשלום שהוא תיבה שביעית - אין שום היזק בעולם
- ^ רשב"ם: כמו שהיו הדורות זו אחר זו היו מקילין בזוגות והולכין ופוחתין!
- ^ [המילה השלישית בברכה יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ (במדבר ו כד)
- ^ פעמים הרבה כשהיו נפטרים ממנו היה משקן, ויש פעמים שלא היה משקן אלא ארבע פעמים ונפטרין
- ^ שהיה רגיל להקשות בשעת הדרשה; רשב"ם: שהקשה לי בשעת הדרשה וביישני ברבים: שדרכו היה להקשות לו ברבים
- ^ ולא חיישינן לזוגות; רשב"ם: אין רגיל בכך, דגנאי הוא לו, ולא חיישינן לזוגות: דמילתא דלא שכיחא היא; ומיהו זימנין דניזוק, והרוצה להחמיר ולעשות נטירותא יתירתא - עביד
- ^ משום זוגות
- ^ בזוגות
- ^ אגודל
- ^ ואי שמע קלא - ואפילו קול אדם או אשה
- ^ רשב"ם: שהיה שד מונה זוגות והוא היה מוסיף אחת שלא לעמוד בזוגות
- ^ רשב"ם: מרוב צער
- ^ השולטות עליהם אמרה לי דבר זה
- ^ צואה חמה בסלים נקובים וקרועים
- ^ יזדמנו לפיכם
- ^ יהי רצון שימרטו אותן שערות שלכם שאתן מכשפות בהן
- ^ ישא הרוח אותן פירורי לחם שאתן מכשפות בהן
- ^ רשב"ם: ונראה לי דהאי דכתיב בנשים כשפניות ביחזקאל (יג,כ) הִנְנִי אֶל כִּסְּתוֹתֵיכֶנָה אֲשֶׁר אַתֵּנָה מְצֹדְדוֹת שָׁם אֶת הַנְּפָשׁוֹת לְפֹרְחוֹת - אחד מכלי אומנות של כשוף.
- ^ יהו מפוזרין תבלין שלכם
- ^ ישא הרוח אותו בושם חדש שאתן אוחזות בידכן לכשף בו
- ^ כל זמן שחסו עלי מן השמים ואני חסתי על עצמי ואתן חסתן עלי
- ^ לא באתי ביניכם
- ^ השתא שבאתי ביניכם יודע אני שנתקררו עלי רחמיכם וגם רחמי נתקררו: שלא חסתי על עצמי! לשון אחר גרסינן: חרי חמימי בדיקולי בזייא: צואה רותחת בסלים קרועין יהא לפומייכו נשי חרשייתא: אותן חרי יהא מזונות לפיכם כשפניות; בתשובות הגאונים
- ^ כשמוכרים יין - חוקקין פגימות בחבית למספר האיפות, וקפיד עלייהו שלא יצאו בזוגות
- ^ יותר מדאי
- ^ השדים להזיקו
- ^ כל כך
- ^ להזיקו
- ^ אפילו מאן דלא קפיד דלא קפדינן בהדיה; דאי תימא דלא קפדי בהדיה כלל, אם כן זוגות למה נזכרו בגמרא? כך היה להם לחכמים לומר 'לא יזהר אדם בזוגות דלא לקפדו בהדיה'!
- ^ עדיין יש פרי אחד שמקפידין בזוגותיו הלכה למשה מסיני דמזקי
- ^ הני מילי היכא דליכא נשים כשפניות
- ^ פגע בו; לשנא אחרינא: הבין בו שהיה מסוכן
- ^ מתוך חולי ודאגה נסמך עליו
- ^ והדקל יבש מכח הכשפים
- ^ אם אכלהּ שתי קערות; רשב"ם: אם אכל שתי קערות תבשיל
- ^ רשב"ם: פירות וכל דדמי ליה
- ^ רשב"ם: חיישינן דההוא דבר אחר דגזרו בשבילו כל זוגות
- ^ אם שתה בשתי חנויות לא אמרינן כשתי כוסות דמי; לשון אחר: חנות השותה בה זוגות - לא קפדי מזיקין עלה, דלאו קביעותא היא; וההוא עובדא דלעיל [רשב"ם: דההוא גברא דשתה בחנות] - כשפים שאני [רשב"ם: כשפים שעשתה לו גרושתו]
- ^ רשב"ם: דאינו יודע אם ישקוהו עוד הלכך אכל כסא הוה ליה כנמלך
- ^ רשב"ם: כאורח דמיא: דאינה קבועה לשתות
- ^ משקין לשתות קודם אכילתו בבוקר; רשב"ם: בלשון פרסי קורין לכרוב אספרגוס, וזהו ששנינו 'הנודר מן הכרוב אסור באספרגוס', ומשקין הוא שעושין מכרוב ומיין, ורגילין היו לשתותו בכל בוקר לרפואה קודם אכילה, והלכך מצטרף לטובה ולא לרעה: דמידי דרפואה הוא
- ^ רשב"ם: אם שתה שנים ושתה זה שלישי מצטרף לאפוקי מזוגות
- ^ רשב"ם: אם שתה אחד וזה שני - לא יצטרף לראשון
- ^ אם אינו יודע אם שתה זוגות אם לאו – ישתה: דאם שתה זוגות, הואיל ודעתו לצרפן - מצטרפין לטובה, ואם לא שתה זוגות - נמלך הוא, ואין מצטרפות לרעה
- ^ שלא ישתה: דכיון דשתי - גלי דעתיה דקפיד אזוגות, ואי מעיקרא לאו בזוגות קאי והשתא שתי - הוה מצטרפי להו, וקפדי להו בהדיה; רשב"ם: הלכך לא ישתה: דאפילו אי בזוגות הוה קאי, דילמא כיון דלא קפיד - לא קפדי בהדיה
- ^ גבי טומאות קאי דתנן (כלים פכ"ז מ"ב): מפץ חמשה על חמשה, ... מחצלת ששה על ששה, והכי קאמר: אם יש מחצלת חמשה ואינו מקבל טומאה, וטפח מפץ מחובר לו - הואיל וחמור הימנו - מצטרף לו ומקבל טומאה, אבל אם מפץ ארבעה וטפח מחצלת מחובר לו, הואיל וקל הוא ממנו - אין מצטרף לו; רשב"ם: הכא נמי הואיל ושתי תרי שיכרא והדר שתי חד חמרא - מצטרף להם, הואיל וחשוב יותר
- ^ הואיל ושתי אתכא זוגות - לא מהני ליה צירוף
- ^ אפילו רב משרשיא
- ^ גירסת רש"י: משום
- ^ דאצרכינהו לאהדורי תכא קמיה [בבבא מציעא ב'השוכר את הפועלים' דף פו,א] רשב"ם: דאי חד דבתר תכא מצטרף לתרי דתכא - לשקינהו כוס שלישי בתר תכא בלא אהדורי תכא
- ^ אם שתה יין מזוג ואחר כך שתה משקה אחר המזון
- ^ בין לטובה בין לרעה; רשב"ם: דכיון דתרווייהו מזוגין נינהו - כמין אחד חשיבי, ומצטרפי