ביאור:בבלי פסחים דף יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בטלו במעיה [1]' ואי סלקא דעתך מכלים הוא דהדר ביה, אבל באוכלין כרבי יוסי ורבי שמעון סבירא ליה [2] - אמאי בטלו במעיה לגמרי? נהי דטומאה חמורה [3] לא מטמאו, טומאה קלה [4] מיהא ניטמאו [5]!?

מאי בטלו במעיה? - נמי בטלו מטומאה חמורה, אבל טומאה קלה מטמאו; מכלל דתנא קמא סבר טומאה חמורה נמי מטמאו? הא בשרה טמא קתני [6]?

כולה רבי יהודה היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'פרה ששתתה מי חטאת - בשרה טמא; במה דברים אמורים? - טומאה קלה, אבל טומאה חמורה [7] – לא [8], שרבי יהודה אומר: בטלו במעיה [9].

רב אשי אמר: לעולם בטלו במעיה לגמרי [10], משום דהוה ליה משקה סרוח [11].

רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: לאוכלין טמאין לכלים טהורים: אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש: רבי יוסי - בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה [12], דדריש 'יִטְמָא' = יְטַמֵּא [13], דתנן [סוטה פ"ה מ"ב]: 'בו ביום [14] דרש רבי עקיבא (ויקרא יא לג) וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם [אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ] [15]; אינו אומר 'טמא' אלא 'יטמא' [16] יְטַמֵּא אחרים; לימד על ככר שני שעושה שלישי בחולין [17]'. [18]

והכא [19] היכי דריש [20]?: '(ויקרא יא לד) [מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא] וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא [21] 'יטמא' לטמא טומאת אוכלין;

אתה אומר לטמא טומאת אוכלין או אינו אלא לטמא טומאת משקין?

אמרת: לא כך היה.'

מאי לא כך היה?

אמר רב פפא: לא מצינו טומאה שעושה כיוצא בה [22].

רבינא אמר: מגופיה דקרא [(ויקרא יא לד) [מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא] נמי לא מצית אמרת 'יטמא - לטמא טומאת משקין', דאי סלקא דעתך [23] 'יטמא' דסיפא [24] - לטמא טומאת משקין [25], 'יטמא' דרישא [26] [27] נמי לטמא טומאת משקין [28] - ניערבינהו וניכתבינהו: 'מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים [ולא לכתוב כאן את המילה 'יטמא’] וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא, תרי 'יטמא' למה לי? אלא 'יטמא' דרישא - לטמא טומאת משקין, 'יטמא' דסיפא לטמא טומאת אוכלין.

ואימא [29] לטמא את הכלים [30]?

ולאו קל וחומר הוא?: ומה כלי שמטמא משקה אין מטמא כלי [31], משקין [32] הבאין מחמת כלי אינו דין שלא יטמאו את הכלים!?

ואימא כי לא מטמאו - משקין הבאין מחמת כלי [33], אבל משקין הבאין מחמת שרץ הכי נמי דמטמאו [34]!

[35] משקין הבאין מחמת שרץ מי כתיבי [36]?


עמוד ב

ולאו מקל וחומר קאתי: ומה משקין הבאין מחמת כלי מטמאין משקין הבאין מחמת שרץ לא כל שכן [37] דיו לבא מן הדין [38] להיות כנדון [39]!

'יטמא' דרישא [40] היכי דריש [41]?

’[ויקרא יא,לד] מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא [וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא] 'יטמא' - לטמא את המשקין;

אתה אומר לטמא את המשקין - או אינו אלא לטמא את הכלי?

אמרת קל וחומר: ומה משקה שמטמא אוכל [42] אינו מטמא כלי [43], אוכל שאין מטמא אוכל [44] אינו דין שלא יטמא כלי [45]! הא מה אני מקיים 'יטמא'? - לטמא את המשקין, שהן עלולין לקבל טומאה.

מאי איריא משקין משום דעלולין לקבל טומאה? תיפוק ליה משום דליכא מידי אחרינא?

הכי קאמר: וכי תימא אוכל חמור דמטמא משקין [46] - [47] ניטמייה לכלי [48]!

ההוא [49] חומרא דמשקין הוא, משום דמשקין עלולין לקבל טומאה; ומה היא עלילתן? - שמקבלין טומאה שלא בהכשר; 'יטמא' - דאין עושה כיוצא בה [50].

מהכא נפקא? מהתם נפקא: (ויקרא יא לח) וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא [לָכֶם] - הוא טמא ואין עושה טומאה כיוצא בה [51]!?

חד - [52] במשקין הבאין מחמת שרץ [53], וחד [54] - [55] במשקין הבאין מחמת כלי.

וצריכי: דאי אשמועינן במשקין הבאין מחמת כלי - משום דלא חמירי, אבל במשקין הבאין מחמת שרץ - דחמירי - אימא עושה טומאה כיוצא בה.

ולשמעינן משקין הבאין מחמת שרץ וכל שכן משקין הבאין מחמת כלי!?

מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא.

אמר ליה רבינא לרב אשי: והא אמר רבא 'לא רבי יוסי [56] סבר כרבי עקיבא [57], ולא רבי עקיבא סבר כרבי יוסי [58]'!?

אמר ליה: רבי יוסי - בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה [59], וליה לא סבירא ליה [60].

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: בשלמא רבי יוסי לא סבר לה כרבי עקיבא [61], דתניא [תוספתא חגיגה פ"ג ה"יח [ליברמן]]: 'אמר רבי יוסי: מניין לרביעי בקודש שהוא פסול?

ודין הוא: ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה [62] פסול בקודש [63], שלישי שפסול בתרומה [64] אינו דין שיעשה רביעי בקודש [65]!

ולמדנו שלישי בקודש מן התורה [66], ורביעי מקל וחומר: שלישי מן התורה - דכתיב (ויקרא ז יט) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע

הערות[עריכה]

  1. ^ דאינן ראויין למי חטאת ואין עוד שמן עליהן
  2. ^ אית ליה לרבי יהודה משקין בעלמא מטמאו אוכל
  3. ^ אדם וכלים
  4. ^ אוכלין
  5. ^ נהי דבטלי מתורת מי חטאת לענין דלא הוי טמא אב הטומאה לטמא אדם וכלים, שם משקה טמא מי ליכא עלייהו כשאר משקין לטמא בשר זה שהוא אוכל, ואמאי בטלו במעיה לגמרי אפילו מלטמא בשר זה, דהיינו טומאת אוכלין קלה? נהי דטומאה חמורה לא מטמאו אם נגעו אדם וכלים בהן בתוך המעים - דהא אין שם מי חטאת עליהן - טומאה קלה, כגון את הבשר – לטמאו, דהא משקין בעלמא נינהו ושם טומאה לא פקע מינייהו דניטמאו מחמת עצמן - דאין נגיעה גדולה ממה שהן נוגעין בעצמן, וכי אזיל שם מי חטאת מינייהו - הוו להו משקין שנגעו במי חטאת! אלא שמע מינה מכולהו הדר ביה, וכיון דבחוץ לא מטמאו משקין אוכלין אלא מדרבנן, הכא דמילתא דלא שכיחא - לא גזור
  6. ^ דלא טימא אלא את הבשר, ולא תנא אדם וכלים הנוגעין בהן טמאין
  7. ^ שיהא עדיין שמן עליהן לטמא אדם הנוגע בהן
  8. ^ לא מטמאי
  9. ^ מתורת מי חטאת
  10. ^ דאפילו שם משקה בעלמא ליכא עלייהו
  11. '^ ותניא בתורת כהנים [ספרא שמיני פרשתא ח הלכה ד]: ’[רבי אליעזר אומר:] (ויקרא יא לד) [מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא] וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא - פרט למשקה סרוח
  12. ^ רבי יוסי - תלמידו של רבי עקיבא היה, כדתניא ביבמות ב'הבא על יבמתו' (סב,ב), והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, ואלו הן: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע
  13. ^ דדריש 'יטמא' דכתיב גבי אוכלין טמאין 'יְטַמֵּא'; ואיהו נמי דריש 'יטמא' דכתיב גבי משקין טמאין 'יְטַמֵּא'
  14. ^ ביום שמינו את רבי אלעזר בן עזריה לנשיאות
  15. ^ ותניא ב'הכל שוחטין' (חולין כד א) אף על פי שלא נגע אלא נתלה באוירו - הוה ליה כלי ראשון, וכתיב כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא מחמת הכלי, הוה ליה אוכל שני
  16. ^ לדרוש ביה
  17. ^ דהא קרא משתעי באוכלין, כדכתיב בתריה [וקרא יא,לד] מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל [אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא] והוא היה בתוך הכלי 'יטמא', אלמא ככר שני עושה שלישי, ואף בחולין, דקרא סתמא כתיב
  18. ^ והא ליכא למימר דאוכלין שבו מקבלין טומאה מן השרץ דליהוי אויר כלי כמאן דמלי טומאה וניהוו אוכל ראשון, דאם כן אף כלים שבאוירו יטמאו; ובפרקין מפרשינן לה בהדיא דעל כרחך שני הוא, ומן הכלי הוא מקבלה: שמטמא את השלישי; |align = "right"|ואני שמעתי: ככר עושה כיוצא בו, ואית ליה לרבי עקיבא אוכל מטמא אוכל; ואי אפשר לומר כן, משום דלא אשכחן לה בהדיא, ועל ידי הדחק נאמר; ואם כן, כי אקשי לעיל 'והא אין אוכל מטמא אוכל', ודחיק נפשיה ואוקמה מדרבנן טמא, נימא כרבי עקיבא סבירא ליה, דהא רבי עקיבא גופיה איירי ביה והוסיף עדות על עדותו! ולקמן, דקאמר 'לא כך היה' ולא מצי לדחויה אלא על ידי טעם זה 'לא מצינו טומאה עושה כיוצא בה' - הרי מצינו לרבי עקיבא! ועוד: בהדיא אמר לקמן בההוא 'יטמא לטמא את המשקין' ולא אוכל כיוצא בו.
  19. ^ גבי 'יטמא' דמשקין, דקאמר רבי יוסי דמטמא אוכל
  20. ^ ליה רבי יוסי דמוקי ליה לטמא אוכל ולא לטמא משקה כיוצא בו ולא כלי
  21. ^ אם היה המשקה הזה בתוכו של כלי חרס, דהא עלה קאי 'יטמא', ודריש ביה:
  22. ^ כדאמרינן לקמן: דלהכי קרינא 'יִטְמָא' - למימר דהוא טמא ואין עושה כיוצא בו
  23. ^ האי
  24. ^ דכתיב במשקה
  25. ^ קאמר
  26. ^ דכתיב גבי אוכל
  27. ^ על כרחך
  28. ^ לטמא משקין מוקמי ליה לקמיה, דהכתיב לעיל מהאי קרא 'טָמֵא הוּא' ואמרינן: הוא טמא ואין עושה כיוצא בו; ומדאיצטריך למעוטי אוכל - מכלל דמשקין מטמאי, אם כן 'יטמא' 'יטמא' למה לי
  29. ^ 'יטמא' דסיפא
  30. ^ ואמאי קאמר רבי יוסי לכלים טהור
  31. ^ כדאמר לקמן: (ויקרא יא לג) כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא (ויקרא יא לד) מִכָּל הָאֹכֶל - אוכלין ומשקין מיטמאים מאויר כלי חרס, ואין כלים מיטמאים מאויר כלי חרס
  32. ^ אלו
  33. ^ דבהאי קל וחומר הוא דנפקא לן דאין משקה מטמא כלי - הני מילי משקין הבאין מחמת כלי
  34. ^ אבל משקין שנגעו בשרץ יטמאוהו
  35. ^ ומשני:
  36. ^ באורייתא
  37. ^ וכיון דמינייהו הוא דילפי
  38. ^ למשקין שנגעו בשרץ הבאין מן הדין דמשקין שנגעו בכלי
  39. ^ מה אלו אין מטמאין כלי - אף אלו אין מטמאין כלי
  40. ^ גבי אוכל
  41. ^ ליה רבי עקיבא
  42. ^ כדאמרן לעיל
  43. ^ כדאמרן
  44. ^ דאין טומאה עושה כיוצא בה
  45. ^ והוא הדין דמצי למימר נמי קל וחומר מיניה וביה, כדאמרן גבי משקין, דנימא הכי: מה כלי שמטמא את האוכל הזה אינו מטמא כלי, אוכל שבא מחמת כלי כו'! אלא משום דהדר מצטריך ליה למימר כדלעיל 'ואימא הני מילי אוכל הבא מחמת כלי, אבל אוכל הבא מחמת שרץ לטמא כלי', וניחא ליה למילף ממשקה דאוקימנא בהו דלא שנא נגעו בשרץ לא שנא נטמאו מן הכלי - לא מטמאו כלי
  46. ^ אוכל חמור ממשקה: דאילו משקה אין מטמא משקה ואילו אוכל קאמרת מטמא משקה
  47. ^ הלכך אף על גב דאין משקה מטמא כלי
  48. ^ יהא אוכל מטמא כלי
  49. ^ דאוקימנא האי 'יטמא' דאוכל לטמא משקה
  50. ^ כלומר: השתא דרשינן 'יטמא' 'יטמא', והאי דקרינן בתרוייהו 'יטמא' - ללמדך מיעוט: דאין מטמא כיוצא בו, כגון אוכל אוכל ומשקה משקה
  51. ^ 'הוא' - מיעוטא, ואוכל דכוותיה קא ממעט
  52. ^ למעוטי
  53. ^ אף על גב דלא כתיבי בהאי קרא משקין, דכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וגו' דמשמע אפילו שנגע בהן שרץ לאחר שניגבו, מיהו גלי באוכל והוא הדין למשקה
  54. ^ ההוא 'יטמא' דלעיל
  55. ^ איירי
  56. ^ דלקמן דדריש קל וחומר ממחוסר כפורים
  57. ^ שיהא שני עושה שלישי בחולין
  58. ^ במאי דמייתי לקמן רביעי בקודש מקל וחומר ממחוסר כפורים; ומילתיה דרבא פרשוה רב אשי ורב כהנא לקמן בסמוך, וכיון דאית ליה לרבי יוסי משקין מטמאין אחרים דאורייתא - לא משכח ראיה אלא מ'יטמא'; דדריש 'יטמא' - על כרחך אית ליה שני עושה שלישי בחולין, דהא בין 'יטמא' דאוכלין בין 'יטמא' דמשקין - אשני כתיבי
  59. ^ להא דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא, מיבעי ליה למדרש 'יטמא' 'יטמא' - אליבא דרבי עקיבא אמרה דדריש ליה גבי אוכלין, וקאמר רבי יוסי: הואיל ודריש רבי עקיבא 'יטמא' 'יטמא' - אית ליה דמשקין מטמאין אחרים דאורייתא
  60. ^ אבל רבי יוסי לא סבירא ליה טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא, ולא דריש 'יטמא' 'יטמא'
  61. ^ דשני עושה שלישי בחולין
  62. ^ כדילפינן ביבמות פרק 'הערל' (עד,ב) מקראי: טבל ועלה אוכל במעשר; העריב שמשו אוכל בתרומה, כדכתיב (ויקרא כב ז) וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים [כִּי לַחְמוֹ הוּא]
  63. ^ אסור בקודש, כדיליף התם מ'וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה' (ויקרא יב ח) - מכלל שהיא טמאה עד עכשיו
  64. ^ לרבנן דפליגי אדרבי עקיבא, ונפקא לן בקל וחומר מטבול יום: ומה טבול יום דמותר בחולין אסור בתרומה, שני שפסול בחולין - אינו דין שיעשה שלישי בתרומה [במסכת סוטה בפרק 'כשם שהמים בודקין’]
  65. ^ ובקודש דין הוא שיעשה בה רביעי מקל וחומר ממחוסר כפורים
  66. ^ ודלא תימא 'דיו לבא מן הדין להיות כנדון: מה תרומה עושה שלישי ותו לא - אף זה: קודש - יעשה שלישי ותו לא' דמשום שלישי לא אצטריך לן קל וחומר, דמן התורה למדנו שלישי, וכי אתא קל וחומר - לרביעי הוא דאתא, דקיימא לן בבבא קמא פרק שני (כה,ב) דהיכא דמיפרך קל וחומר - לא אמרינן 'דיו'