ביאור:בבלי פסחים דף עב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

גמרא:

במאי עסקינן?: אילימא בטועה ^[1] - שמעת מינה ^[2] עקירה בטעות ^[3] הויא עקירה ^[4]! [תוספות: אומר ר"י: פלוגתא היא ב'הצכלת' [מנחות מט,א]]

אלא בעוקר? אימא סיפא: ושאר כל הזבחים ששחטן לשום הפסח: אם אינן ראויין - חייב, אם ראויין הן: רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר, ואי בעוקר - מה לי ראויין מה לי שאינן ראויין ^[5]? אלא פשיטא, בטועה! רישא ^[6] בעוקר, וסיפא ^[7] בטועה!?

אמר רבי אבין: אִין, רישא בעוקר וסיפא בטועה.

אשכחיה רב יצחק בר יוסף לרבי אבהו דהוה קאי באוכלוסא דאינשי ^[8], אמר ליה: מתניתין מאי?

אמר ליה: רישא בעוקר וסיפא בטועה.

תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנחא בכיסיה.

תנן: אמר רבי אליעזר: מה אם פסח שמותר לשמו, כששינה את שמו – חייב, זבחים שהן אסורין לשמן, כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב? ואם איתא, הא לא דמי ^[9]: דרישא בעוקר ^[10], וסיפא בטועה!

לרבי אליעזר ^[11] לא שני ליה ^[12];

^[13] לרבי יהושע - דשני ליה - לישני ליה הכי ^[14]?

הכי קאמר ליה: לדידי, לא דמי רישא בעוקר וסיפא בטועה; לדידך, 'לא! אם אמרת בפסח ששינה את שמו לדבר האסור תאמר בזבחים ששינה את שמן לדבר המותר!? אמר לו רבי אליעזר: אימורי ציבור יוכיחו, שהן מותרין לשמן, והשוחט לשמן [אחרי שכבר שחטו בהמה אחרת לקרבן הציבור] חייב; אמר לו רבי יהושע: לא! אם אמרת באימורי ציבור - שכן יש להן קצבה - תאמר בפסח שאין לו קצבה ^[15]?

למימרא דכל היכא דאית ליה קצבה מחייב רבי יהושע? והרי תינוקות - דיש להן קצבה ^[16] – ותנן [שבת פ"יט מ"ד]:

'מי שהיו לו שני תינוקות: אחד למולו אחר השבת ואחד למולו בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת – חייב ^[17]; אחד למולו בערב שבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת ^[18]: רבי אליעזר מחייב חטאת ^[19], ורבי יהושע פוטר ^[20]'

אמר רבי אמי: הכא במאי עסקינן? - כגון שקדם ומל את של ערב שבת בשבת ^[21], ^[22] דאיכא הך דשבת דטריד ביה ^[23]; הכא ^[24] - כגון שקדם ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא ^[25].

אי הכי, רבי מאיר אומר: אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור - אף על גב דקדים ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא ^[26]? והתניא רבי חייא מאָבֵל עֲרָב ^[27]: אמר רבי מאיר: לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על שהיו לו שני תינוקות אחד למול ערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, דחייב ^[28]; על מה נחלקו? - על שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת, דרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר ^[29]!

ותסברא ^[30]? מה התם ^[31] דלא עביד מצוה ^[32] פטר רבי יהושע, ^[33] היכא דקא עביד מצוה מחייב?

אמרי דבי רבי ינאי: רישא כגון שקדם ומל של שבת בערב שבת ^[34]

עמוד ב

^[35] שלא נתנה שבת לִדָחוֹת, וסיפא נתנה שבת לדחות אצלו ^[36]; הכא ^[37] - הרי נתנה שבת לדחות אצל קרבן ציבור ^[38].

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: הכא נמי, הרי נתנה שבת לדחות אצל תינוקות דעלמא!?

אמר ליה: לגבי דהאי גברא מיהת לא איתיהיב.

ושאר כל הזבחים ששחטן לשום פסח: אם אינן ראויין – חייב, ואם ראויין: רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר:

מאן תנא דשני ליה בין ראויין לשאינן ראויין?

רבי שמעון היא, דתניא: 'אחד הזבחים הראויין ואחד זבחים שאינן ראויין ^[39], וכן השוחט לשם אימורי ציבור – פטור ^[40], דברי רבי מאיר; אמר רבי שמעון: לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על שאינן ראויין – שחייב ^[41]; על מה נחלקו? - על הראויין, שרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר.'

אמר רב ביבי אמר רבי אלעזר: פוטר היה רבי מאיר אפילו עגל של זבחי שלמים ששחטו לשום הפסח ^[42].

אמר ליה רבי זירא לרב ביבי: והאמר רבי יוחנן 'מודה היה רבי מאיר בבעלי מומין'? אמר ליה: בבעלי מומין לא טריד בהו ^[43], והאי טריד ביה ^[44].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: חולין לשום פסח - מאי לי אמר רבי מאיר ^[45]?

אמר ליה: פוטר היה רבי מאיר אפילו חולין לשום פסח.

והאמר רבי יוחנן 'מודה היה רבי מאיר בבעלי מומין ^[46]'?

בעלי מומין ^[47] לא מיחלפי ^[48], הני ^[49] מיחלפי ^[50].

וטעמא דרבי מאיר משום איחלופי ולא איחלופי? והאמר רב ביבי אמר רבי אלעזר: 'פוטר היה רבי מאיר אפילו עגל של זבחי שלמים ששחטו לשום הפסח', אלמא טעמא דרבי מאיר משום דטריד ^[51]!

אמר ליה: טריד אף על גב דלא מחלף, מחלף אף על גב דלא טריד, לאפוקי בעלי מומין דלא איחלופי מחלף ולא מטריד טריד.

יתיב רבי זירא ורבי שמואל בר רב יצחק אקילעא ^[52] דרב שמואל בר רב יצחק, ויתבי וקא אמרי: אמר רבי שמעון בן לקיש: נתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי ^[53], ואכלו – חייב ^[54]; ורבי יוחנן אמר: אשתו נדה בעל – חייב ^[55]; יבמתו נדה בעל – פטור!

איכא דאמרי: כל שכן בההיא ^[56] דמחייב, דלא עשה מצוה ^[57]; אית דאמרי: בההיא פטור, מאי טעמא? - התם הוא דהוה ליה לשיולי, אבל הכא ^[58] דלא הוה ליה לשיולי ^[59] – לא;

ורבי יוחנן, מאי שנא יבמתו ^[60]?: דקא עביד מצוה ^[61]? אשתו נמי קא עביד מצוה ^[62]?!

באשתו מעוברת!

והא איכא שמחת עונה ^[63]?

שלא בשעת עונתה.

והאמר רבא: חייב אדם לשמח אשתו בדבר מצוה ^[64]?

^[65] סמוך לווסתה ^[66].

אי הכי - אפילו יבמתו נמי ^[67]!

יבמתו בזיז מינה ^[68], אשתו לא בזיז מינה.

ורבי יוחנן ^[69] - כמאן? אילימא כרבי יוסי, דתנן [סוכה פ"ג מ"יד]: 'רבי יוסי אומר: יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים – פטור, מפני שהוציא ברשות ^[70]' דילמא שאני התם, דזמנו בהול ^[71]?

ואלא רבי יהושע דזבחים ^[72]? דילמא התם נמי זמנו ^[73] בהול ^[74]?

ואלא כרבי יהושע דתינוקות?

התם נמי זמנו בהול?

ואלא כרבי יהושע דתרומה, דתנן [תרומות פ"ח מ"א]: 'היה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה ^[75] או בן חלוצה: רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ^[76]; רבי יהושע פוטר ^[77]'?

דילמא כדרב ביבי בר אביי, דאמר רב ביבי בר אביי: בתרומה בערב הפסח דזמנה בהול? אי נמי שאני תרומה דאיקרי עבודה ^[78], ועבודה ^[79] רחמנא אכשר, דתנן [זה הסיפא של המשנה דלעיל: תרומות פ"ח מ"א]: היה עומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה [רבי אליעזר אומר:] כל הקרבנות כולן שהקריב על גבי המזבח פסולין, ורבי יהושע מכשיר, ואמרינן מאי טעמא דרבי יהושע? דכתיב ^[80] (דברים לג יא) בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה [מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן] ^[81].

ותרומה, היכא איקרי עבודה?

דתניא: 'מעשה ברבי טרפון שלא בא אמש ^[82] לבית המדרש; לשחרית מצאו רבן גמליאל, אמר לו: מפני מה לא באת אמש לבית המדרש? אמר לו: עבודה עבדתי.

אמר לו: כל דבריך אינן אלא דברי תימה, וכי עבודה בזמן הזה מנין?

אמר לו: הרי הוא אומר

הערות[עריכה]

^ כסבור שהוא זבח אחר
^ מדקתני 'חייב', אלמא פסול הוא [הקרבן, ואילו היה כשר - לא היה חייב]
^ שלא נתכוון לעקור שם פסח ממנו
^ כעוקר מדעת
^ עוקר - לאו טועה בדבר מצוה הוא, ואמאי פטר ליה רבי יהושע בראויין?: והלא לא טעה בו: שיודע שאינו פסח
^ הפסח ששחטו
^ ושאר כל הזבחים
^ חבורה גדולה מאד
^ רישא לסיפא
^ ולאו טועה הוא
^ דדאין האי קל וחומר
^ בין עוקר לטועה
^ ומקשינן:
^ לימא ליה דלא דמי טועה לעוקר! אמאי אהדר ליה טעמא משום ששינה בדבר האסור כו'
^ אין חשבון לפסחים, וזה שמצא טלה זה עומד בעזרה כסבור שהוא אבוד מבעליו, ושחטו לשם מי שהוא
^ מי שיש לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול באחד בשבת - יודע הוא שאין לו למול בשבת אלא אחד
^ דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הוא: דעדיין לא הגיע זמנו! ומודה רבי יהושע דחייב
^ קסבור שהוא של שבת וְזֶה של ערב שבת היה אתמול חולה או שנאנס, ומילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת: דהואיל ועבר זמנה - ימתין עד למחר
^ דלית ליה 'טועה בדבר מצוה ועשה מצוה' פטור
^ דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה – פטור, ואף על גב דחילל שבת ועשה שלא כדת - מכל מקום מצות מילה קיים; והכא נמי: אף על גב דאית להו קצבה – ליפטר, דמכל מקום עשה מצוה: דכל הזבחים שנִזְבְּחוּ שלא לשמן – כשירין, וְזֶה שמצא זבח אחד בעזרה ושחטו לשם תמידי ציבור - כשר לזבחו הראשון
^ בשעה שמל את זה עדיין שניהן עומדים
^ דמשום הכי פטור: דטרוד היה באחד מהן
^ דיודע הוא שהיום חובת האחד עליו
^ ומתניתין
^ דהשתא לא הוה טרוד ועסוק בשחיטתן
^ בתמיה
^ שם מקום
^ ואף על גב דעשה מצוה
^ וקא סלקא דעתא השתא ברישא מחייב רבי מאיר כשמל את שניהם על ידי ששניהן כבר הגיע זמנן, ומל של שבת תחלה: שזמנו היום, ואחר כך מל את של אתמול - ואף על גב דעשה מצוה, כיון דלא רמיא טירדא עליה בתר דמהליה לשל שבת - לאו 'טועה בדבר מצוה' הוא; וסיפא פטור: משום דטריד בשל שבת והוחלף לו של מחר - דהא ודאי לא קאמר שמל את שניהם, דהא לא טעי בהכי! אלמא היכא דלא טריד האידנא לרבי מאיר - חייב
^ דטעמא משום הכי הוא
^ סיפא
^ דעדיין לא הגיע זמנו
^ רישא
^ כגון שנתחלף לו אתמול של שבת בערב שבת ומלוֹ בערב שבת ועדיין לא נודע טעותו, וסבור שזה העומד - של שבת הוא; ואף על גב דטריד ביה: דרמיא מצוה עליה כפי מחשבתו, וגם עשה מצוה - אפילו הכי חייב
^ משום
^ אצל של שבת, וטעה בדבר מצוה – פטור, ואפילו לא עשה מצוה לרבי מאיר פטור
^ והשוחט לשם אימורי צבור
^ ואף על גב דקדים שחטינהו לאימורי צבור - הרי שכח ועל ידי שטרוד בזבח זה בימים שעברו ויודע שזבח זה עומד ליקרב - נבהל ושכח שכבר נשחטו אימורי צבור ושחטן לשמן
^ לפסח
^ הואיל וטרוד במחשבת לבו מאז הופרשו ויודע שעליו להקריבם - טועה ושוחטן לשם פסח
^ דלאו טועה הוא
^ דסלקא דעתא אמינא ליכא דטעי בה
^ אין מחשבת הקרבתן בלבו עד הנה
^ כל ימי הפרשתן בלבו ועסוק ואומר "מתי אפנה ואקריבנו"
^ כלומר: מה רבי מאיר אמר לנו בו
^ הואיל ולאו בני קרבן נינהו - לא יכול לומר 'טועה הוא' וחייב! הכא נמי: חולין לשם פסח יהא חייב, הואיל ולאו בני קרבן נינהו
^ בקדשים
^ לא יכול לומר "טעיתי כסבור קדשים הן" - משום הכי חייב
^ חולין בקדשים
^ ויכול לומר "טעיתי, סבור הייתי קדשים הן" - משום הכי פטור
^ ולאו משום איחלופי, וחולין לא טריד בהקרבתן
^ לפני הבית כעין בית שער וקורין פוריי"א [פרוזדור]
^ של קודש הראוי, ואכילת קדשים – מצוה, דכתיב (שמות כט לג) וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם
^ דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה, ונותר חייבים על זדונו כרת ושגגתו חטאת, דכתיב (ויקרא יט,.ח) וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא [כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה' חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ]
^ כדמוקי לה לקמיה: בסמוך לווסתה ובמעוברת, דלאו מצוה היא; ולקמיה מפרש ואזיל אם חלוק הוא על ריש לקיש או מוסיף על דבריו
^ נותר
^ דאין שם לחלוחית מצוה, אבל הכא - אף על גב דמעוברת - מיהו מצות שמחת אשתו איכא
^ בשפוד
^ ליכא למאן נישייליה
^ דפטור ואף על גב דהוה ליה לשיולי
^ מצות יבום בביאה ראשונה קאמר
^ מצות פריה ורביה
^ לפי מה שהוא חמר או גמל או טייל או תלמיד, כדמפרש בכתובות (דף סא,ב)
^ אפילו שלא בשעת עונתה אם רואה שמתאוית לו
^ ומשני:
^ דמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לזמן ווסת נדותיהן, כדאמרינן בשבועות (דף יח,ב): (ויקרא טו לא) וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם... (ויקרא טו לג) וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ - מכאן אזהרה לבני ישראל שיהו פורשין מנשותיהן כו'
^ סמוך לווסתה לא רמיא מצוה עליה
^ בוש ממנה לשואלה אם סמוך לווסתה הוא
^ דאמר פטור
^ ברשות של מצוה: שהיה טרוד בה
^ שקבוע לה היום וטרוד ב'אם לא עכשיו אימתי' - הולך אצל בקי ללמדו
^ דפטור במתניתין בשוחט לשם פסח, משום דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה
^ של פסח
^ היום למהר פן יעבור זמנו
^ כהן חלל זר גמור הוא, דכתיב בכהן הנושא גרושה (ויקרא כא טו) וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ - שמחללו מדין כהונה
^ שהרי אכלה שוגג
^ שטעה בדבר מצוה
^ אכילתה, כדלקמן
^ של חלל בשוגג
^ בכהנים כתיב יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ (דברים לג י)
^ [בָּרֵךְ ה’] חֵילוֹ = חללים שבו
^ בערב

[1] כסבור שהוא זבח אחר

[2] מדקתני 'חייב', אלמא פסול הוא [הקרבן, ואילו היה כשר - לא היה חייב]

[3] שלא נתכוון לעקור שם פסח ממנו

[4] כעוקר מדעת

[5] עוקר - לאו טועה בדבר מצוה הוא, ואמאי פטר ליה רבי יהושע בראויין?: והלא לא טעה בו: שיודע שאינו פסח

[6] הפסח ששחטו

[7] ושאר כל הזבחים

[8] חבורה גדולה מאד

[9] רישא לסיפא

[10] ולאו טועה הוא

[11] דדאין האי קל וחומר

[12] בין עוקר לטועה

[13] ומקשינן:

[14] לימא ליה דלא דמי טועה לעוקר! אמאי אהדר ליה טעמא משום ששינה בדבר האסור כו'

[15] אין חשבון לפסחים, וזה שמצא טלה זה עומד בעזרה כסבור שהוא אבוד מבעליו, ושחטו לשם מי שהוא

[16] מי שיש לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול באחד בשבת - יודע הוא שאין לו למול בשבת אלא אחד

[17] דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הוא: דעדיין לא הגיע זמנו! ומודה רבי יהושע דחייב

[18] קסבור שהוא של שבת וְזֶה של ערב שבת היה אתמול חולה או שנאנס, ומילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת: דהואיל ועבר זמנה - ימתין עד למחר

[19] דלית ליה 'טועה בדבר מצוה ועשה מצוה' פטור

[20] דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה – פטור, ואף על גב דחילל שבת ועשה שלא כדת - מכל מקום מצות מילה קיים; והכא נמי: אף על גב דאית להו קצבה – ליפטר, דמכל מקום עשה מצוה: דכל הזבחים שנִזְבְּחוּ שלא לשמן – כשירין, וְזֶה שמצא זבח אחד בעזרה ושחטו לשם תמידי ציבור - כשר לזבחו הראשון

[21] בשעה שמל את זה עדיין שניהן עומדים

[22] דמשום הכי פטור: דטרוד היה באחד מהן

[23] דיודע הוא שהיום חובת האחד עליו

[24] ומתניתין

[25] דהשתא לא הוה טרוד ועסוק בשחיטתן

[26] בתמיה

[27] שם מקום

[28] ואף על גב דעשה מצוה

[29] וקא סלקא דעתא השתא ברישא מחייב רבי מאיר כשמל את שניהם על ידי ששניהן כבר הגיע זמנן, ומל של שבת תחלה: שזמנו היום, ואחר כך מל את של אתמול - ואף על גב דעשה מצוה, כיון דלא רמיא טירדא עליה בתר דמהליה לשל שבת - לאו 'טועה בדבר מצוה' הוא; וסיפא פטור: משום דטריד בשל שבת והוחלף לו של מחר - דהא ודאי לא קאמר שמל את שניהם, דהא לא טעי בהכי! אלמא היכא דלא טריד האידנא לרבי מאיר - חייב

[30] דטעמא משום הכי הוא

[31] סיפא

[32] דעדיין לא הגיע זמנו

[33] רישא

[34] כגון שנתחלף לו אתמול של שבת בערב שבת ומלוֹ בערב שבת ועדיין לא נודע טעותו, וסבור שזה העומד - של שבת הוא; ואף על גב דטריד ביה: דרמיא מצוה עליה כפי מחשבתו, וגם עשה מצוה - אפילו הכי חייב

[35] משום

[36] אצל של שבת, וטעה בדבר מצוה – פטור, ואפילו לא עשה מצוה לרבי מאיר פטור

[37] והשוחט לשם אימורי צבור

[38] ואף על גב דקדים שחטינהו לאימורי צבור - הרי שכח ועל ידי שטרוד בזבח זה בימים שעברו ויודע שזבח זה עומד ליקרב - נבהל ושכח שכבר נשחטו אימורי צבור ושחטן לשמן

[39] לפסח

[40] הואיל וטרוד במחשבת לבו מאז הופרשו ויודע שעליו להקריבם - טועה ושוחטן לשם פסח

[41] דלאו טועה הוא

[42] דסלקא דעתא אמינא ליכא דטעי בה

[43] אין מחשבת הקרבתן בלבו עד הנה

[44] כל ימי הפרשתן בלבו ועסוק ואומר "מתי אפנה ואקריבנו"

[45] כלומר: מה רבי מאיר אמר לנו בו

[46] הואיל ולאו בני קרבן נינהו - לא יכול לומר 'טועה הוא' וחייב! הכא נמי: חולין לשם פסח יהא חייב, הואיל ולאו בני קרבן נינהו

[47] בקדשים

[48] לא יכול לומר "טעיתי כסבור קדשים הן" - משום הכי חייב

[49] חולין בקדשים

[50] ויכול לומר "טעיתי, סבור הייתי קדשים הן" - משום הכי פטור

[51] ולאו משום איחלופי, וחולין לא טריד בהקרבתן

[52] לפני הבית כעין בית שער וקורין פוריי"א [פרוזדור]

[53] של קודש הראוי, ואכילת קדשים – מצוה, דכתיב (שמות כט לג) וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם

[54] דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה, ונותר חייבים על זדונו כרת ושגגתו חטאת, דכתיב (ויקרא יט,.ח) וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא [כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה' חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ]

[55] כדמוקי לה לקמיה: בסמוך לווסתה ובמעוברת, דלאו מצוה היא; ולקמיה מפרש ואזיל אם חלוק הוא על ריש לקיש או מוסיף על דבריו

[56] נותר

[57] דאין שם לחלוחית מצוה, אבל הכא - אף על גב דמעוברת - מיהו מצות שמחת אשתו איכא

[58] בשפוד

[59] ליכא למאן נישייליה

[60] דפטור ואף על גב דהוה ליה לשיולי

[61] מצות יבום בביאה ראשונה קאמר

[62] מצות פריה ורביה

[63] לפי מה שהוא חמר או גמל או טייל או תלמיד, כדמפרש בכתובות (דף סא,ב)

[64] אפילו שלא בשעת עונתה אם רואה שמתאוית לו

[65] ומשני:

[66] דמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לזמן ווסת נדותיהן, כדאמרינן בשבועות (דף יח,ב): (ויקרא טו לא) וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם... (ויקרא טו לג) וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ - מכאן אזהרה לבני ישראל שיהו פורשין מנשותיהן כו'

[67] סמוך לווסתה לא רמיא מצוה עליה

[68] בוש ממנה לשואלה אם סמוך לווסתה הוא

[69] דאמר פטור

[70] ברשות של מצוה: שהיה טרוד בה

[71] שקבוע לה היום וטרוד ב'אם לא עכשיו אימתי' - הולך אצל בקי ללמדו

[72] דפטור במתניתין בשוחט לשם פסח, משום דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה

[73] של פסח

[74] היום למהר פן יעבור זמנו

[75] כהן חלל זר גמור הוא, דכתיב בכהן הנושא גרושה (ויקרא כא טו) וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ - שמחללו מדין כהונה

[76] שהרי אכלה שוגג

[77] שטעה בדבר מצוה

[78] אכילתה, כדלקמן

[79] של חלל בשוגג

[80] בכהנים כתיב יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ (דברים לג י)

[81] [בָּרֵךְ ה’] חֵילוֹ = חללים שבו

[82] בערב

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]