ביאור:בבלי פסחים דף עב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

גמרא:

במאי עסקינן?: אילימא בטועה [1] - שמעת מינה [2] עקירה בטעות [3] הויא עקירה [4]! [תוספות: אומר ר"י: פלוגתא היא ב'הצכלת' [מנחות מט,א]]

אלא בעוקר? אימא סיפא: ושאר כל הזבחים ששחטן לשום הפסח: אם אינן ראויין - חייב, אם ראויין הן: רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר, ואי בעוקר - מה לי ראויין מה לי שאינן ראויין [5]? אלא פשיטא, בטועה! רישא [6] בעוקר, וסיפא [7] בטועה!?

אמר רבי אבין: אִין, רישא בעוקר וסיפא בטועה.

אשכחיה רב יצחק בר יוסף לרבי אבהו דהוה קאי באוכלוסא דאינשי [8], אמר ליה: מתניתין מאי?

אמר ליה: רישא בעוקר וסיפא בטועה.

תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנחא בכיסיה.

תנן: אמר רבי אליעזר: מה אם פסח שמותר לשמו, כששינה את שמו – חייב, זבחים שהן אסורין לשמן, כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב? ואם איתא, הא לא דמי [9]: דרישא בעוקר [10], וסיפא בטועה!

לרבי אליעזר [11] לא שני ליה [12];

[13] לרבי יהושע - דשני ליה - לישני ליה הכי [14]?

הכי קאמר ליה: לדידי, לא דמי רישא בעוקר וסיפא בטועה; לדידך, 'לא! אם אמרת בפסח ששינה את שמו לדבר האסור תאמר בזבחים ששינה את שמן לדבר המותר!? אמר לו רבי אליעזר: אימורי ציבור יוכיחו, שהן מותרין לשמן, והשוחט לשמן [אחרי שכבר שחטו בהמה אחרת לקרבן הציבור] חייב; אמר לו רבי יהושע: לא! אם אמרת באימורי ציבור - שכן יש להן קצבה - תאמר בפסח שאין לו קצבה [15]?

למימרא דכל היכא דאית ליה קצבה מחייב רבי יהושע? והרי תינוקות - דיש להן קצבה [16] – ותנן [שבת פ"יט מ"ד]:

'מי שהיו לו שני תינוקות: אחד למולו אחר השבת ואחד למולו בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת – חייב [17]; אחד למולו בערב שבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת [18]: רבי אליעזר מחייב חטאת [19], ורבי יהושע פוטר [20]'

אמר רבי אמי: הכא במאי עסקינן? - כגון שקדם ומל את של ערב שבת בשבת [21], [22] דאיכא הך דשבת דטריד ביה [23]; הכא [24] - כגון שקדם ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא [25].

אי הכי, רבי מאיר אומר: אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור - אף על גב דקדים ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא [26]? והתניא רבי חייא מאָבֵל עֲרָב [27]: אמר רבי מאיר: לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על שהיו לו שני תינוקות אחד למול ערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, דחייב [28]; על מה נחלקו? - על שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת, דרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר [29]!

ותסברא [30]? מה התם [31] דלא עביד מצוה [32] פטר רבי יהושע, [33] היכא דקא עביד מצוה מחייב?

אמרי דבי רבי ינאי: רישא כגון שקדם ומל של שבת בערב שבת [34]


עמוד ב

[35] שלא נתנה שבת לִדָחוֹת, וסיפא נתנה שבת לדחות אצלו [36]; הכא [37] - הרי נתנה שבת לדחות אצל קרבן ציבור [38].

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: הכא נמי, הרי נתנה שבת לדחות אצל תינוקות דעלמא!?

אמר ליה: לגבי דהאי גברא מיהת לא איתיהיב.

ושאר כל הזבחים ששחטן לשום פסח: אם אינן ראויין – חייב, ואם ראויין: רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר:

מאן תנא דשני ליה בין ראויין לשאינן ראויין?

רבי שמעון היא, דתניא: 'אחד הזבחים הראויין ואחד זבחים שאינן ראויין [39], וכן השוחט לשם אימורי ציבור – פטור [40], דברי רבי מאיר; אמר רבי שמעון: לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על שאינן ראויין – שחייב [41]; על מה נחלקו? - על הראויין, שרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר.'

אמר רב ביבי אמר רבי אלעזר: פוטר היה רבי מאיר אפילו עגל של זבחי שלמים ששחטו לשום הפסח [42].

אמר ליה רבי זירא לרב ביבי: והאמר רבי יוחנן 'מודה היה רבי מאיר בבעלי מומין'? אמר ליה: בבעלי מומין לא טריד בהו [43], והאי טריד ביה [44].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: חולין לשום פסח - מאי לי אמר רבי מאיר [45]?

אמר ליה: פוטר היה רבי מאיר אפילו חולין לשום פסח.

והאמר רבי יוחנן 'מודה היה רבי מאיר בבעלי מומין [46]'?

בעלי מומין [47] לא מיחלפי [48], הני [49] מיחלפי [50].

וטעמא דרבי מאיר משום איחלופי ולא איחלופי? והאמר רב ביבי אמר רבי אלעזר: 'פוטר היה רבי מאיר אפילו עגל של זבחי שלמים ששחטו לשום הפסח', אלמא טעמא דרבי מאיר משום דטריד [51]!

אמר ליה: טריד אף על גב דלא מחלף, מחלף אף על גב דלא טריד, לאפוקי בעלי מומין דלא איחלופי מחלף ולא מטריד טריד.

יתיב רבי זירא ורבי שמואל בר רב יצחק אקילעא [52] דרב שמואל בר רב יצחק, ויתבי וקא אמרי: אמר רבי שמעון בן לקיש: נתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי [53], ואכלו – חייב [54]; ורבי יוחנן אמר: אשתו נדה בעל – חייב [55]; יבמתו נדה בעל – פטור!

איכא דאמרי: כל שכן בההיא [56] דמחייב, דלא עשה מצוה [57]; אית דאמרי: בההיא פטור, מאי טעמא? - התם הוא דהוה ליה לשיולי, אבל הכא [58] דלא הוה ליה לשיולי [59] – לא;

ורבי יוחנן, מאי שנא יבמתו [60]?: דקא עביד מצוה [61]? אשתו נמי קא עביד מצוה [62]?!

באשתו מעוברת!

והא איכא שמחת עונה [63]?

שלא בשעת עונתה.

והאמר רבא: חייב אדם לשמח אשתו בדבר מצוה [64]?

[65] סמוך לווסתה [66].

אי הכי - אפילו יבמתו נמי [67]!

יבמתו בזיז מינה [68], אשתו לא בזיז מינה.

ורבי יוחנן [69] - כמאן? אילימא כרבי יוסי, דתנן [סוכה פ"ג מ"יד]: 'רבי יוסי אומר: יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים – פטור, מפני שהוציא ברשות [70]' דילמא שאני התם, דזמנו בהול [71]?

ואלא רבי יהושע דזבחים [72]? דילמא התם נמי זמנו [73] בהול [74]?

ואלא כרבי יהושע דתינוקות?

התם נמי זמנו בהול?

ואלא כרבי יהושע דתרומה, דתנן [תרומות פ"ח מ"א]: 'היה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה [75] או בן חלוצה: רבי אליעזר מחייב קרן וחומש [76]; רבי יהושע פוטר [77]'?

דילמא כדרב ביבי בר אביי, דאמר רב ביבי בר אביי: בתרומה בערב הפסח דזמנה בהול? אי נמי שאני תרומה דאיקרי עבודה [78], ועבודה [79] רחמנא אכשר, דתנן [זה הסיפא של המשנה דלעיל: תרומות פ"ח מ"א]: היה עומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה [רבי אליעזר אומר:] כל הקרבנות כולן שהקריב על גבי המזבח פסולין, ורבי יהושע מכשיר, ואמרינן מאי טעמא דרבי יהושע? דכתיב [80] (דברים לג יא) בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה [מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן] [81].

ותרומה, היכא איקרי עבודה?

דתניא: 'מעשה ברבי טרפון שלא בא אמש [82] לבית המדרש; לשחרית מצאו רבן גמליאל, אמר לו: מפני מה לא באת אמש לבית המדרש? אמר לו: עבודה עבדתי.

אמר לו: כל דבריך אינן אלא דברי תימה, וכי עבודה בזמן הזה מנין?

אמר לו: הרי הוא אומר

הערות[עריכה]

  1. ^ כסבור שהוא זבח אחר
  2. ^ מדקתני 'חייב', אלמא פסול הוא [הקרבן, ואילו היה כשר - לא היה חייב]
  3. ^ שלא נתכוון לעקור שם פסח ממנו
  4. ^ כעוקר מדעת
  5. ^ עוקר - לאו טועה בדבר מצוה הוא, ואמאי פטר ליה רבי יהושע בראויין?: והלא לא טעה בו: שיודע שאינו פסח
  6. ^ הפסח ששחטו
  7. ^ ושאר כל הזבחים
  8. ^ חבורה גדולה מאד
  9. ^ רישא לסיפא
  10. ^ ולאו טועה הוא
  11. ^ דדאין האי קל וחומר
  12. ^ בין עוקר לטועה
  13. ^ ומקשינן:
  14. ^ לימא ליה דלא דמי טועה לעוקר! אמאי אהדר ליה טעמא משום ששינה בדבר האסור כו'
  15. ^ אין חשבון לפסחים, וזה שמצא טלה זה עומד בעזרה כסבור שהוא אבוד מבעליו, ושחטו לשם מי שהוא
  16. ^ מי שיש לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול באחד בשבת - יודע הוא שאין לו למול בשבת אלא אחד
  17. ^ דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הוא: דעדיין לא הגיע זמנו! ומודה רבי יהושע דחייב
  18. ^ קסבור שהוא של שבת וְזֶה של ערב שבת היה אתמול חולה או שנאנס, ומילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת: דהואיל ועבר זמנה - ימתין עד למחר
  19. ^ דלית ליה 'טועה בדבר מצוה ועשה מצוה' פטור
  20. ^ דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה – פטור, ואף על גב דחילל שבת ועשה שלא כדת - מכל מקום מצות מילה קיים; והכא נמי: אף על גב דאית להו קצבה – ליפטר, דמכל מקום עשה מצוה: דכל הזבחים שנִזְבְּחוּ שלא לשמן – כשירין, וְזֶה שמצא זבח אחד בעזרה ושחטו לשם תמידי ציבור - כשר לזבחו הראשון
  21. ^ בשעה שמל את זה עדיין שניהן עומדים
  22. ^ דמשום הכי פטור: דטרוד היה באחד מהן
  23. ^ דיודע הוא שהיום חובת האחד עליו
  24. ^ ומתניתין
  25. ^ דהשתא לא הוה טרוד ועסוק בשחיטתן
  26. ^ בתמיה
  27. ^ שם מקום
  28. ^ ואף על גב דעשה מצוה
  29. ^ וקא סלקא דעתא השתא ברישא מחייב רבי מאיר כשמל את שניהם על ידי ששניהן כבר הגיע זמנן, ומל של שבת תחלה: שזמנו היום, ואחר כך מל את של אתמול - ואף על גב דעשה מצוה, כיון דלא רמיא טירדא עליה בתר דמהליה לשל שבת - לאו 'טועה בדבר מצוה' הוא; וסיפא פטור: משום דטריד בשל שבת והוחלף לו של מחר - דהא ודאי לא קאמר שמל את שניהם, דהא לא טעי בהכי! אלמא היכא דלא טריד האידנא לרבי מאיר - חייב
  30. ^ דטעמא משום הכי הוא
  31. ^ סיפא
  32. ^ דעדיין לא הגיע זמנו
  33. ^ רישא
  34. ^ כגון שנתחלף לו אתמול של שבת בערב שבת ומלוֹ בערב שבת ועדיין לא נודע טעותו, וסבור שזה העומד - של שבת הוא; ואף על גב דטריד ביה: דרמיא מצוה עליה כפי מחשבתו, וגם עשה מצוה - אפילו הכי חייב
  35. ^ משום
  36. ^ אצל של שבת, וטעה בדבר מצוה – פטור, ואפילו לא עשה מצוה לרבי מאיר פטור
  37. ^ והשוחט לשם אימורי צבור
  38. ^ ואף על גב דקדים שחטינהו לאימורי צבור - הרי שכח ועל ידי שטרוד בזבח זה בימים שעברו ויודע שזבח זה עומד ליקרב - נבהל ושכח שכבר נשחטו אימורי צבור ושחטן לשמן
  39. ^ לפסח
  40. ^ הואיל וטרוד במחשבת לבו מאז הופרשו ויודע שעליו להקריבם - טועה ושוחטן לשם פסח
  41. ^ דלאו טועה הוא
  42. ^ דסלקא דעתא אמינא ליכא דטעי בה
  43. ^ אין מחשבת הקרבתן בלבו עד הנה
  44. ^ כל ימי הפרשתן בלבו ועסוק ואומר "מתי אפנה ואקריבנו"
  45. ^ כלומר: מה רבי מאיר אמר לנו בו
  46. ^ הואיל ולאו בני קרבן נינהו - לא יכול לומר 'טועה הוא' וחייב! הכא נמי: חולין לשם פסח יהא חייב, הואיל ולאו בני קרבן נינהו
  47. ^ בקדשים
  48. ^ לא יכול לומר "טעיתי כסבור קדשים הן" - משום הכי חייב
  49. ^ חולין בקדשים
  50. ^ ויכול לומר "טעיתי, סבור הייתי קדשים הן" - משום הכי פטור
  51. ^ ולאו משום איחלופי, וחולין לא טריד בהקרבתן
  52. ^ לפני הבית כעין בית שער וקורין פוריי"א [פרוזדור]
  53. ^ של קודש הראוי, ואכילת קדשים – מצוה, דכתיב (שמות כט לג) וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם
  54. ^ דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה, ונותר חייבים על זדונו כרת ושגגתו חטאת, דכתיב (ויקרא יט,.ח) וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא [כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה' חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ]
  55. ^ כדמוקי לה לקמיה: בסמוך לווסתה ובמעוברת, דלאו מצוה היא; ולקמיה מפרש ואזיל אם חלוק הוא על ריש לקיש או מוסיף על דבריו
  56. ^ נותר
  57. ^ דאין שם לחלוחית מצוה, אבל הכא - אף על גב דמעוברת - מיהו מצות שמחת אשתו איכא
  58. ^ בשפוד
  59. ^ ליכא למאן נישייליה
  60. ^ דפטור ואף על גב דהוה ליה לשיולי
  61. ^ מצות יבום בביאה ראשונה קאמר
  62. ^ מצות פריה ורביה
  63. ^ לפי מה שהוא חמר או גמל או טייל או תלמיד, כדמפרש בכתובות (דף סא,ב)
  64. ^ אפילו שלא בשעת עונתה אם רואה שמתאוית לו
  65. ^ ומשני:
  66. ^ דמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לזמן ווסת נדותיהן, כדאמרינן בשבועות (דף יח,ב): (ויקרא טו לא) וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם... (ויקרא טו לג) וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ - מכאן אזהרה לבני ישראל שיהו פורשין מנשותיהן כו'
  67. ^ סמוך לווסתה לא רמיא מצוה עליה
  68. ^ בוש ממנה לשואלה אם סמוך לווסתה הוא
  69. ^ דאמר פטור
  70. ^ ברשות של מצוה: שהיה טרוד בה
  71. ^ שקבוע לה היום וטרוד ב'אם לא עכשיו אימתי' - הולך אצל בקי ללמדו
  72. ^ דפטור במתניתין בשוחט לשם פסח, משום דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה
  73. ^ של פסח
  74. ^ היום למהר פן יעבור זמנו
  75. ^ כהן חלל זר גמור הוא, דכתיב בכהן הנושא גרושה (ויקרא כא טו) וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ - שמחללו מדין כהונה
  76. ^ שהרי אכלה שוגג
  77. ^ שטעה בדבר מצוה
  78. ^ אכילתה, כדלקמן
  79. ^ של חלל בשוגג
  80. ^ בכהנים כתיב יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ (דברים לג י)
  81. ^ [בָּרֵךְ ה’] חֵילוֹ = חללים שבו
  82. ^ בערב