ביאור:בבלי פסחים דף מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אחרוסת קאמר מר [1] או אחרדל קאמר מר?

אמר ליה: למאי נפקא מינה?

לדרב כהנא, דאמר רב כהנא: מחלוקת לתוך החרדל, אבל לתוך החרוסת דברי הכל ישרף מיד!

אמר ליה: לא שמיע לי

כלומר: לא סבירא לי [2].

אמר רב אשי: כוותיה דרב כהנא מסתברא [3]: מדאמר שמואל 'אין הלכה כרבי יוסי [4]', מאי לאו צמותי הוא דלא צמית [5], הא חמועי מחמעא [6]!

לא, דילמא לא מצמת צמית [7] ולא חמוע מחמע [8].

אין מבשלין [את הפסח, לא במשקין ולא במי פירות, אבל סכין ומטבילין אותו בהן]:

תנו רבנן: '(שמות יב ט) [אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל] בַּמָּיִם [כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ]; אין לי אלא במים, שאר משקין מניין?

אמרת קל וחומר: ומה מים שאין מפיגין טעמן אסורין, שאר משקין שמפיגין טעמן [9] לא כל שכן!

רבי אומר: בַּמָּיִם: אין לי אלא מים, שאר משקין מניין? - תלמוד לומר: וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל מכל מקום [10].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו צלי קדר [11].

ורבנן, האי [וּ]בָשֵׁל מְבֻשָּׁל מאי עבדי להו?

מבעי ליה לכדתניא: 'בשלו ואחר כך צלאו, או שצלאו ואחר כך בשלו – חייב [12]'; בשלמא בשלו ואחר כך צלאו חייב - דהא בשליה, אלא צלאו ואחר כך בשלו, הא צלי אש הוא! אמאי!?

אמר רב כהנא: הא מני? - רבי יוסי היא [13], דתניא: יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח [14], דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: יוצאין ברקיק השרוי, אבל לא במבושל [15], אף על פי שלא נימוח.

עולא אמר: אפילו תימא רבי מאיר; שאני הכא דאמר קרא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל - מכל מקום [16].

תנו רבנן: 'יכול צלאו כל צורכו [17] יהא חייב? [18]

תלמוד לומר: (שמות יב ט) אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם [כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ]; נא ובשל מבושל אמרתי לך, ולא שצלאו כל צורכו';

היכי דמי?

אמר רב אשי: דשויא חרוכא [19].

תנו רבנן: 'יכול אכל כזית חי [20] יהא חייב?

תלמוד לומר: (שמות יב ט) אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל: נא [21] ובשל אמרתי לך, ולא חי;

יכול יהא מותר [22]?

תלמוד לומר: [23] כִּי אִם צְלִי אֵשׁ [24]';

היכי דמי 'נא'?

אמר רב: כדאמרי פרסאי: אברנים [25].

אמר רב חסדא: המבשל בחמי טבריא [26] בשבת – פטור; פסח שבשלו בחמי טבריא – חייב [27]; מאי שנא בשבת דלא? - דתולדות אש בעינן וליכא [28]; פסח נמי לאו תולדות אש הוא!?

אמר רבא: מאי 'חייב' דקתני? - דקא עבר משום צלי אש [29].

רב חייא בריה דרב נתן מתני לה להא דרב חסדא בהדיא [30]: אמר רב חסדא: המבשל בחמי טבריא בשבת – פטור; ופסח שבשלו בחמי טבריא – חייב, שעבר משום צלי אש.

אמר רבא: אכלוֹ נא -


עמוד ב

לוקה שתים [31]; מבושל - לוקה שתים [32]; נא ומבושל - לוקה שלש.

אביי אמר: אין לוקין על לאו שבכללות [33].

איכא דאמרי: תרתי הוא דלא לקי [34], חדא מיהת לקי [35];

איכא דאמרי: חדא נמי לא לקי [36], דלא מייחד [37] לאויה כלאו דחסימה (דברים כה ד: לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ) [38].

רבא אמר: אכל [39] זג - לוקה שתים [40]; חרצן - לוקה שתים; זג וחרצן - לוקה שלש [מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל [במדבר ו,ד]].

אביי אמר: אין לוקין על לאו שבכללות [41].

איכא דאמרי: תרתי - הוא דלא לקי [42], חדא מיהת לקי [43];

איכא דאמרי: חדא נמי לא לקי, דלא מייחד לאויה כלאו דחסימה.

תנו רבנן: 'אכל כזית נא מבעוד יום [44] – פטור; כזית נא משחשיכה – חייב;

אכל כזית צלי מבעוד יום - לא פסל עצמו מבני חבורה [45] 'אין הפסח נאכל לא בשתי חבורות כאחד ואין האוכל אוכל בשני מקומות', ונפקא לן מבְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל (שמות יב מו) ומתרגמינן 'בחבורא חדא יתאכל', ואכילה דמבעוד יום - לאו 'אכילה' היא, ומותר לאכול משתחשך עם בני חבורה שנמנה עמהן</ref>; כזית צלי משחשיכה [46] - פסל עצמו מבני החבורה [47].'

[אבן עזרא פירש בבראשית יב,יא; שמות ד,יג; שמות יב,ב נא = עתה, כלומר: מהר, מיד, עכשיו, ולכן נא = בשר [שאכלו אותו] לפני גמר בישולו]

תניא אידך: 'יכול אכל כזית נא מבעוד יום יהא חייב? - ודין הוא: ומה בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא, בשעה שאינו בקום אכול צלי [48] - אינו דין שישנו בבל תאכל נא?

או לא [49]: בשעה שאינו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא, בשעה שישנו בקום אכול צלי [50] אינו בבל תאכל נא! ואל תתמה שהרי הותר מכללו אצל צלי [51]?

תלמוד לומר (שמות יב ט) אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ [רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ], שאין תלמוד לומר כִּי אִם צְלִי אֵשׁ [52]! ומה תלמוד לומר כִּי אִם צְלִי אֵשׁ? לומר לך: בשעה שישנו בקום אכול צלי - ישנו בבל תאכל נא, בשעה שאינו בקום אכול צלי - אינו בבל תאכל נא!

רבי אומר: אקרא אני בָשֵׁל [53], מה תלמוד לומר מְבֻשָּׁל?: שיכול אין לי [54] אלא שבישלו משחשיכה [55], בשלו מבעוד יום [56] מנין? - תלמוד לומר וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל מכל מקום.'

והאי בָשֵׁל מְבֻשָּׁל - אפקיה רבי [57] לצלי קדר ולשאר משקין!?

אם כן לימא קרא או בָשֵׁל בָשֵׁל או מְבֻשָּׁל מְבֻשָּׁל, מאי בָשֵׁל מְבֻשָּׁל? - שמעת מינה תרתי [58]. [ראה מהרש"א]

תנו רבנן: אכל צלי מבעוד יום – חייב, וכזית נא משחשיכה – חייב [59];

קתני צְלִי דומיא דנָא [60]: מה נא בלאו - אף צלי בלאו; בשלמא נא, כתיב: (שמות יב ט) אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, אלא צלי מנלן?

דכתיב (שמות יב ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה [הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ]; בלילה – אִין, ביום - לא.

האי - לאו הבא מכלל עשה הוא, וכל לאו הבא מכלל עשה = עשה!

אמר רב חסדא: הא מני? -

הערות[עריכה]

  1. ^ מי אית לך דרבנן נמי אחרוסת פליגי
  2. ^ אלא בחרוסת נמי שרו [לאכול מיד], והלכה כמותן
  3. ^ דאמר: רבנן אחרוסת לא פליגי, וכי אמר שמואל 'הלכה כחכמים' - אחרדל קאמר
  4. ^ דאמר לעיל: חומץ צומתן
  5. ^ מאי לאו מדלא צמית חטין שהתחילו לינפח כבר, אלמא כשאר משקין הוא
  6. ^ את הניתן מתחלה לתוכו, כדרב כהנא! אלמא שמואל כרב כהנא סבירא ליה, וכי קאמר שמואל 'הלכה כחכמים' - אחרדל קאמר, ולא אחרוסת
  7. ^ את שהתחיל להחמיץ
  8. ^ את הניתן לתוכו, דלא הוי כמים
  9. ^ שנותנין בו טעם שלהן
  10. ^ וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל רבויא הוא, דהוה ליה למיכתב 'נא ומבושל'
  11. ^ שמבשלין אותו בקדירה בלא מים ובלא שום משקה, אלא מים הנפלטין משמנו: למאן דיליף לה מקל וחומר - הכא שרי; לרבי דיליף מרבויא - האי נמי בשל מבושל הוא
  12. ^ מלקות על אכילתו
  13. ^ דאמר: בישול לאחר אפיה - בישול הוא
  14. ^ יוצאין ידי חובת מצה ברקיק השרוי בתבשיל לאחר אפייתו, ואף על פי שמתמסמס – 'לחם' הוא כל זמן שהוא קיים, שלא נימוח לגמרי, וכן במבושל
  15. ^ דלאו 'לחם' קרינא ביה, ואף על פי שכבר נאפה בתנור, הואיל וחזר ובישלו - ביטלו מתורת לחם
  16. ^ דהוי ליה למכתב ומבושל; וגזירת הכתוב הוא בפסח
  17. ^ ואחר כך בשלו
  18. ^ והאי תנא הוא דאמר לעיל צלאו ואחר כך בישלו חייב; |align = "right"|לישנא אחרינא: יכול צלאו כל צרכו = דשויא חרוכא, כדמפרש, יהא חייב?: דלאו צלי אש הוא אלא קלי אש, ושרוף, |align = "right"|וזה עיקר, וראשון אינו כלום: דההוא תנא, כיון דרבי קרא צלאו ואחר כך בישלו - מה לי שויה חרוכא מה לי לא שויה?
  19. ^ שרוף
  20. ^ חי לגמרי: שלא נצלה כלל
  21. ^ צלי ואינו צלי
  22. ^ לאכול ממנו חי לכתחלה: דאפילו איסורא נמי ליכא
  23. ^ אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא...
  24. ^ ולא זה שאינו צלי, והויא לאו שבכללות, והאי תנא סבר אין לוקין על לאו שבכללות
  25. ^ אותה צליה שבלשון פרסי קרויה 'אברנים' - בלשון הקודש קרי 'נא'
  26. ^ מעינות רותחין
  27. ^ על אכילתו; וקא סלקא דעתך משום דאַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא
  28. ^ הלכך לאו בישול הוא דליהוי חייב משום אב מלאכה
  29. ^ לאו דלא תאכל כִּי אִם צְלִי אֵשׁ איכא, ולא לאו דבישול, וסבר לוקין על לאו שבכללות
  30. ^ דחייב רב חסדא משום צלי אש ולאו משום בישול
  31. ^ משום אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא ומשום לא תאכלו כִּי אִם צְלִי אֵשׁ, דכִּי אִם צְלִי אֵשׁ נמי אלאו דלא תאכלו קאי
  32. ^ משום מבושל ומשום לא תאכלו כִּי אִם צְלִי אֵשׁ
  33. ^ דכולל בו כל מיני בשולים שאינן צליה לאסור
  34. ^ כיון שהוא לוקה משום נא או משום מבושל - תו לא לקי משום כלל דכִּי אִם צְלִי אֵשׁ
  35. ^ כגון המבשל בחמי טבריא ואכלו: דאין כאן מלקות דבישול, ולא מלקות של נא - לוקה משום כִּי אִם צְלִי אֵשׁ
  36. ^ משום כִּי אִם צְלִי אֵשׁ
  37. ^ מיוחד
  38. ^ שהוא - מפרש איסורו, וסמיכא ליה פרשת מלקות לעיל מיניה [גברים כה,א-ג]
  39. ^ נזיר
  40. ^ נזיר שאכלוֹ משום (במדבר ו ד) זָג לֹא יֹאכֵל ומשום מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וגו' (במדבר ו ד), דלֹא יֹאכֵל קאי נמי אמִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה
  41. ^ אין לוקין על מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה, דלאו שבכללות הוא, שכולל חרצנים וזגים וענבים לחים ויבשים ועלים ולולבין
  42. ^ היכא דאכל זג או חרצן ולקי עלייהו - לא לקי תו משום מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה; ומודה אביי דאם אכל זג וחרצן - לוקה שתים: דכיון דמפורש כל אחד לעצמו - קאי נמי אלאו דלֹא יֹאכֵל והוי כמאן דכתב לאו אכל חד וחד; והכי מוכח במסכת נזיר: דלא פליג אביי אלא אמלקות דמִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה
  43. ^ אם אכל עלין ולולבין - דאין כאן מלקות דזג וחרצן - לקי משום לאו דמִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה
  44. ^ טעמא מפרש לקמיה מקראי
  45. ^ דאמרינן (לקמן דף פו,א), על פי מכילתא דרבי ישמעאל פרשת בא מסכתא דפסחא פרשה טו
  46. ^ מפסח שנמנה עליו
  47. ^ כדפרישית: שאין האוכל מותר לאכול הימנו בשני מקומות
  48. ^ דאין לו היתר אכילת צלי
  49. ^ או לא נאמר כן, אלא בענין אחר
  50. ^ דהיינו בלילה, דכתיב (שמות יב ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה
  51. ^ דהא אפילו צלי היה אסור לאכול ביום, כדכתיב (שמות יב ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה - ולא ביום, וכשחשכה הותר מכלל איסור עשה דצלי, ונימא נמי: נהי דלא הותר לכתחלה אצל נא, מיהו לא לחייב עליה אם אכלו
  52. ^ דהא כתיב לעיל מיניה (שמות יב ח) צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ
  53. ^ דייך הוה ליה בקריאת בשל
  54. ^ שיתחייב על אכילת בשר
  55. ^ שהוא עיקר זמנו
  56. ^ ואכלו משתחשך
  57. ^ רבי גופיה דרשיה לעיל
  58. ^ מדשני בדבוריה - דריש ביה דרשה אחריתי נמי
  59. ^ מפרש ליה לקמיה
  60. ^ קתני חיובא דצלי דמבעוד יום דומיא דחיובא דנא משחשיכה