קטגוריה:שמות יב ט

תרגום

מה זה נָא?

1. בלשון ימינו, בשר נא הוא בשר חי - לא מבושל, וכן פירשו חז"ל (מכילתא, רש"י, אבן עזרא). רמז לפירוש זה ב(שמואל א ב טו): "וְלֹא יִקַּח מִמְּךָ בָשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם חָי" - כאן הניגוד של מבושל הוא נָא, ושם הניגוד של מבושל הוא חָי.

אמנם, בלשון המקרא המילה נָא לא מופיעה אף פעם במשמעות בשר חי, אלא רק כמילת בקשה (כמו אָנָא) או במשמעות "עכשיו" (כמו נוּ, now). ועל כך כתב אבן עזרא (אבן עזרא על שמות יב ט): "נא - יש אומרים 'כאשר הוא עתה [עכשיו], שהבשר חי'; ובדרך הזאת לא מצאנו בכל המקרא.  ואחרים אמרו כי הוא מגזרת "כי הניא אביה אותה", והטעם - שבור; ואין זה נכון, כי אחר כן אמר "ועצם לא תשברו בו".  והנכון בעיני, שאין לו חבר במקרא, ופירושו - הפך מבושל, והוא שנקרא חי...  וכבר אמרתי, כי רוב לשון ערבי דומה ללשון עברית, והבשר החי נקרא בלשון ערבי ני"י, ואותיות אהו"י מתחלפים להם בלשונם כמו בלשוננו".

אמנם, לפי חכמי התלמוד (פסחים מא א): "יכול אכל כזית חי יהא חייב? תלמוד לומר 'אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל' - נא ובשל אמרתי לך, ולא חי". ופירש מלבי"ם: (התורה והמצוה על שמות יב ט): "שפירוש נא - שנצלה קצת ולא נצלה כל צרכו... כי בלשון הקודש יש הבדל, שחי הוא שלא נצלה כלל, כמו "ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי", ונא הוא הנצלה קצת...".

מה זה בשל מבושל במים?

"בָשֵׁל" הוא שם תואר (אבן עזרא), על-משקל שמן, כבד, זקן (ע"פ ניסן נצר, "עברית של שבת" על שמות יב ט, עמ' 65-66). ועניינו כמו "מְבֻשָּׁל". מדוע הכפילות? כמה הסברים:

1. בשל מבושל כמו (משלי ל כד): "חֲכָמִים מְחֻכָּמִים": הכפל מציין חיזוק, בשר מבושל היטב (ניסן נצר שם).

2. בשל מבושל הכוונה לבישול בשני כלים, כלי בתוך כלי (אבן עזרא על שמות יב ט): "ויתכן להיות ובשל מבושל כמאכל המלכים על דרך המשקיות. כי ישימו על האש כלי נחשת רחב וימלאו חציו מים, וכאשר ירתיחו המים ישימו סיר הבשר עם מים קרים על המים הרותחים, וככה יתבשל הבשר. וזה המאכל מועיל יותר מכל המאכל אשר יהיה קרוב אל האש".

3. ומלבי"ם כתב "והנה, כפל המקור על הפעל, או כפל הפעל, יורה לפעמים על השנות הפעל כמה פעמים, ולפעמים יצין כל שנעשה הפעל, אף אם נעשה קצת ממנו. כמו שאמרו במכילתא (משפטים פי"ח) אם ענה תענה אותו- אחד ענוי מרובה ואחד ענוי מועט. רבי אומר מנין שאינו חייב עד שיענה וישנה – שמר אמר שכפל הפעל מורה על ענוי אף קצת, ומר אמר שמורה על השנות הפעל. וכן במה שאמר, ובשל מבושל יש לפרש שרצה לומר כל שיעשה פעולת הבשול, אף שלא נתבשל רק קצת, ויש לפרש שמורה על השנות הבשול דהיינו המבושל ביותר. ופי' המכילתא שהכוונה על שיעשה קצת מן הפעל. רוצה לומר המבושל שלא נתבשל כל צרכו."

"וזהו שאמרו, ובשל מבושל -לחייב על החי ועל המבושל. רוצה לומר מבושל שהוא חי, דהיינו שלא נתבשל כל צרכו. שבוה חייב שתים : א] מצד שהוא חי, רצה לומר שלא נתבשל כל צרכו, ב] מצד שהוא מבושל, כי הבשול בקצת נקרא בשול לענין זה, וחייב משום שני לאוין. [וזה עולה כשיטת רש"י בפסחים (דף מא). והרמב"ם לא הביא חדוש זה בהלכותיו, שלשיטתיה אכל נא ומבושל, אינו לוקה אלא אחת (פ"ח מהלכות קרבן פסח ה"ד)]. ושואל- או אינו אלא לחייב על המבושל ביותר, רצה לומר הלא יש לפרש שכפל הפעל מורה על כפל הבשול, וכמו שאמר רבי אם ענה תענה עד שיענה וישנה - ומשיב שאי אפשר לומר כן, דהא אמר כי אם צלי אש, שמוציא מבושל."

"ובשל מבושל במים . הגם ששם צלי מיוחד רק להמבושל בלא משקה (כנ"ל בא לח ), שם בשול הוא שם כולל לכל דבר שנגמר עד שראוי לאכילה. כי בשל קציר (יואל ד) הבשילו אשכולותיה ענבים (בראשית מ). ובא גם על הצלי, ובשלת ואכלת (דברים טז) [שלכן סבירא ליה לר' יאשיה שהנודר מן המבושל אסור בצלי]."

"ולכן הוצרך לפרש מבושל במים. וכן כתב הראב"ע, ובשל שם התואר- ופירושו שהוא מבושל במים, כי גם הצלי יקרא מבושל אולם יש לומר שבמים דוקא, ומנלן לאסור מבושל בשאר משקים- וסבירא ליה לר"י שידעינן זה מקל וחומר. ופירושו, אף שמבושל במים שאין מפיגים טעמו."

"וכבר התבאר באילת השחר ( כלל צא ) שמצאנו פעמים רבות שתפסה התורה השם שבו יעשה הפעל ואינו אלא לדוגמא. כמו והכה את רעהו באבן או באגרוף , ושם ( כלל צד ) שלפעמים תפס שם אחד לרבותא. וכן תפס שם במים לרבותא. ור' עקיבא מרבה שאר משקים מכפל בשל מבושל. שרוצה לומר- בין הבשל במשקים או צלי קדר שמתבשל בשומן של עצמו, ובין המבושל במים."

"ואמר בגמרא דא"ב צלי קדר. דלר' ישמעאל מותר כי אין מפיג טעמו, ואמר בירושלמי דר' ישמעאל לשיטתו דאינו דורש מלות כפולות [ובגמרא גריס רבי במקום ר' עקיבא ובירושלמי גריס ר' עקיבא]. ובמה שאמרו, רבי אומר אני אקרא בשל ומה תלמוד לומר מבושל כן הוא בגמרא. ומקשה, הא מבע"ל בשל מבושל לצלי קדר ולשאר משקים- ומשיב אם כן לימא קרא או בשל בשל או מבושל מבושל, מאי בשל מבושל שמעת מינה תרתי."

"ומובן על פי מה שאמר הראב"ע כי בשל אינו שם המקור, שהוא לא יתחבר רק עם לשון עבר או עתיד, רק הוא שם התואר על משקל כבד, זקן. ומפרש רבי, שמוסיף בשם מבושל אף שנתבשל שלא בזמן הראוי. כי בנין פועל נקרא, בנין שלא נזכר שם פועלו שלא יציין פעולת פועל כמו שכתבנו באילת השחר ( כלל כו ) ומרבה בשנתבשל מבעוד יום- שלא פעל בו החיוב הזמני שהוא הראוי ויהיה הפועל בזה.אמנם הלא יש לומר שלכן אמר בשל מבושל מפני שיש חלקי בשר שראוים לצליה ויש חלקי בשר שצריכים שליקה שהוא בשול הרבה. והוי אמינא שבהם אין הבשול אסור כי דרכם בכך- ולכן אמר שלא יאכל לא בשל ולא מבושל דהיינו הבלתי ראוי רק לבשול."

"וזהו שאמרו, הייתי אומר הראוי לצלות יצלה וכו' – על זה אמרו כי אם צלי אש וידעינן שלא יהיה בו שום חלק שיאכל על ידי בשול רק כולו צלי. ואם כן מיותר בשל מבושל לרבות נתבשל מבעוד יום." (מלבי"ם, התורה והמצוה מ-מא).

למה דווקא צלי אש? ולמה ראשו על כרעיו ועל קרבו?

1. צליה באש מהירה יותר מבישול במים, כי במים החום מוגבל ל-100 מעלות (טמפרטורת הרתיחה של המים) ובאש החום גבוה הרבה יותר. המצוה לצלות באש מתאימה לעקרון החיפזון, המשותף לרוב דיני הפסח (ראו ביאור פסוק יא. אמנם אכילת בשר נא מהירה אפילו יותר, אבל בשר נא עלול להיות נגוע בחיידקים. צלי אש מציין את דרך הביניים: לא מסוכן כמו בשר נא, ולא דורש יותר מדי זמן כמו בשר מבושל.

המילה על כאן עניינה כמו עם , בנוסף, כמו "על מצות ומרורים" בפסוק הקודם, וכמו  (בראשית לא נ): "וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי"(ע"פ ניסן נצר, "עברית של שבת" על שמות יב ח, עמ' 64-65) ,  (שמות לה כב): "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים"( פירוט ). גם הצלייה עם הראש והכרעיים היא "דרך מהירות" (רשב"ם) , כאדם המתכונן לברוח, שאין לו זמן לפרק את הבשר לחלקים.

2. טעם נוסף לדינים אלה הוא הפגנת ההתנגדות לאלילי מצרים, המיוצגים ע"י טלה "פירש ראב"ע, דלפי שתועבת מצרים תזבחו, שמא תאמרו 'לא נצלהו כל צרכו פן ירגישו בו המצרים' - תלמוד לומר: אל תאכלו ממנו נא. ושמא תאמרו 'נבשלנו ונכסנו בקדרה' - תלמוד לומר: ובשל מבושל. ושמא תאמרו 'נחתוך הראש והכרעים ואל יכירו מה זאת' - תלמוד לומר ראשו על כרעיו ועל קרבו" (דעת זקנים, מבעלי התוספות).