מפרשי רש"י על שמות יב ט
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק י"ב • פסוק ט' | >>
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כז • כח • כט • ל • לא • לג • לד • לה • לו • לז • מ • מב • מג • מד • מה • מו • מט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ׃
רש"י
"אל תאכלו ממנו נא" - שאינו צלוי כל צורכו קוראו נא בלשון ערבי
"ובשל מבושל" - כל זה באזהרת אל תאכלו (ראו פסחים מא א)
"במים" - מנין לשאר משקין ת"ל ובשל מבושל מ"מ (שם)
"כי אם צלי אש" - למעלה גזר עליו במצות עשה וכאן הוסיף עליו ל"ת אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש
"ראשו על כרעיו" - צולהו כולו כאחד עם ראשו ועם כרעיו ועם קרבו ובני מעיו נותן לתוכו אחר הדחתן (שם עד) ולשון על כרעיו ועל קרבו כלשון (שמות יג) על צבאותם כמו בצבאותם כמות שהן אף זה כמות שהוא כל בשרו משלם
רש"י מנוקד ומעוצב
אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא – שֶׁאֵינוֹ צָלוּי כָּל צָרְכּוֹ, קוֹרְאוֹ נָא בִּלְשׁוֹן עַרְבִי.
וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל – כָּל זֶה בְּאַזְהָרַת לֹא תֹּאכְלוּ (ראו פסחים מ"א ע"א).
בַּמָּיִם – מִנַּיִן לִשְׁאָר מַשְׁקִין? תַּלְמוּד לוֹמַר "וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל" מִכָּל מָקוֹם (שם).
כִּי אִם צְלִי אֵשׁ – [לְמַעְלָה גָּזַר עָלָיו בְּמִצְוַת עֲשֵׂה, וְכָאן הוֹסִיף עָלָיו לֹא תַעֲשֶׂה: אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ כִּי אִם צְלִי אֵשׁ] (ראו רש"י פסחים מ"א ע"ב ד"ה לוקה שתים).
רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו – צוֹלֵהוּ כֻּלּוֹ כְּאֶחָד, [עִם] רֹאשׁוֹ וְעִם כְּרָעָיו וְעִם קִרְבּוֹ. וּבְנֵי מֵעָיו נוֹתֵן לְתוֹכוֹ (פסחים ע"ד ע"א) אַחַר הֲדָחָתָן. וּלְשׁוֹן "עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ" – כִּלְשׁוֹן "עַל צִבְאֹתָם" (שמות ו,כו), כְּמוֹ "בְּצִבְאֹתָם", כְּמוֹת שֶׁהֵן; אַף זֶה, כְּמוֹת שֶׁהוּא, כָּל בְּשָׂרוֹ מֻשְׁלָם.
מפרשי רש"י
[יט] ובשל מבושל כו' [כל זאת באזהרת אל תאכלו]. שאין לומר שיהיה הפסח בשל מבושל, דהא "כי אם צלי אש" כתיב. ואם תאמר לא לכתוב יתור "מבושל" ולא לכתוב גם כן "במים" רק "ובשל" בלבד, זה לא קשיא, דלכך כתיב "במים" לומר שהלאו ד"אל תאכלו ממנו בשל מבושל" קאי על בשל במים, ולא על צלי על ידי דבר אחר שלא על ידי אש, ואי לא כתב רחמנא "במים" הוה אמינא דאף בשול צלי נקרא בשול, כדכתיב (ר' דה"י ב, לה, יג) "ויבשלו את הפסח", "ובשלת ואכלת" (דברים ט"ז, ז'), והכל היה ב"אל תאכלו ממנו בשל". והא דכתיב "כי אם צלי", היינו צלי של אש, אבל צלי מתכת או דבר אחר אסור בלאו של "ובשל", וכך היה פירושו "אל תאכלו ממנו בשל" כל מה שהוא בשל, "כי אם צלי אש" דווקא, ולא צלי של דבר אחר. וכן איתא בהדיא בפרק כיצד צולין (פסחים דף עד.) שלא על ידי אש אסור, ד"צלי אש" אמר רחמנא ולא צלי על ידי דבר אחר, ולכך אי כתב "ובשל" סתמא היו שני לאווין על 'צלי דבר אחר' כמו על בשול משקה, דהיינו "אל תאכלו ממנו בשל" ו"אל תאכלו כי אם צלי אש" ולא צלי דבר אחר, והשתא דכתיב "ובשל מבושל במים" יש שני לאווין דווקא על בשול משקה; חדא - ד"אל תאכלו ממנו בשל במים". והא ד"אם צלי אש" אבל צלי דבר אחר אין כאן רק לאו אחד - "כי אם צלי אש" ולא של דבר אחר: