מפרשי רש"י על שמות יב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שמות יב:


א


פסוק

(א-א) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.

רש"י

"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן" - בשביל שאהרן עשה וטרח במופתים כמשה חלק לו כבוד זה במצוה ראשונה שכללו עם משה בדבור

"בארץ מצרים" - (מכילתא) חוץ לכרך או אינו אלא בתוך הכרך ת"ל כצאתי את העיר וגו' ומה תפלה קלה לא התפלל בתוך הכרך לפי שהיתה מלאה גלולים דבור חמור כזה לא כ"ש

מפרשי רש"י

ביאורי מהרא"י

בארץ מצרים, רש"י חוץ לכרך כו' עד ומה תפלה קלה לא התפלל בתוך הכרך - ואע"ג דרש"י פירש לעיל על (שמות יא, ד) "כה אמר ה' כחצות הלילה" בעמדו לפני פרעה נאמר, אלמא נתייחד עמו הדבור בתוך הכרך, י"ל דודאי כל דיבור שהיה לטובתן של ישראל ולהראותן חיבתן לפניו נתייחד הדיבור אפילו במקום טומאה ובגלוליה, ופרשת "כה אמר ה'" כולה חיבתם של ישראל נראה בו, והכי אשכחן גבי בלעם דכתיב (במדבר כג, ד) "ויקר אלהים אל בלעם", ופירש רש"י דבקושי נגלה אליו ביום לפי שהוא כאשה טמאה ופלגש ודרך ללכת אליה בחשאי ובלילה, וכדי להראות חיבתו לישראל נגלה עליו ביום, אבל כאן שהדיבור היה לצוות מצוה אין בזה להראות חיבתו דמצוה עול מלכות הוא, וכ"ש תפלה שהתפלל על המצריים דלא תהא במקום גילולים.