מפרשי רש"י על שמות יב כב
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק י"ב • פסוק כ"ב |
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כז • כח • כט • ל • לא • לג • לד • לה • לו • לז • מ • מב • מג • מד • מה • מו • מט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֮ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר־בַּסַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל־שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת מִן־הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח־בֵּית֖וֹ עַד־בֹּֽקֶר׃
רש"י
"אזוב" - מין ירק שיש לו גבעולין
"אגודת אזוב" - ג' קלחין קרויין אגודה
"אשר בסף" - בכלי כמו ספות כסף
"מן הדם אשר בסף" - למה חזר ושנאו שלא תאמר טבילה אחת לשלש המתנות לכך נאמר עוד אשר בסף שתהא כל נתינה ונתינה מן הדם אשר בסף על כל הגעה טבילה
"ואתם לא תצאו וגו'" - מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע ולילה רשות למחבלים הוא שנא' (תהלים קד) בו תרמוש כל חיתו יער
רש"י מנוקד ומעוצב
אֵזוֹב – מִין יָרָק שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִּבְעוֹלִין.
אֲגֻדַּת אֵזוֹב – שְׁלֹשָׁה קְלָחִין קְרוּיִין אֲגֻדָּה (ראו סוכה י"ג ע"א).
אֲשֶׁר בַּסַּף – בִּכְלִי, כְּמוֹ "סִפּוֹת כֶּסֶף" (מל"ב יב,יד).
מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף – לָמָּה חָזַר וּשְׁנָאוֹ? שֶׁלֹּא תֹּאמַר: טְבִילָה אַחַת לִשְׁלֹשׁ הַמַּתָּנוֹת; לְכָךְ נֶאֱמַר עוֹד: "אֲשֶׁר בַּסָּף". וְשֶׁתְּהֵא כָּל נְתִינָה וּנְתִינָה – מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף; עַל כָּל הַגָּעָה טְבִילָה (מכילתא כאן).
וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ וְגוֹמֵר – מַגִּיד שֶׁמֵּאַחַר שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל, אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לָרָשָׁע (ב"ק ס' ע"א). וְלַיְלָה רְשׁוּת לִמְחַבְּלִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר" (תהלים קד,כ).
מפרשי רש"י
[נ] שמשנתן רשות וכו'. פירוש דהך "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו" דקאמר, אין לפרש שאם הם בבית אין המשחית בא לביתם לפי שכתב (פסוק יג) "וראיתי את הדם" - ואם יצאו חוץ לבית יבא המשחית, שהרי מכת בכורות לא היה רק בחצי הלילה (פסוק כט), וכאן כתב "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד הבוקר", אלא טעמא דמילתא שכל לילה נתנה רשות למחבלים, לכך ישחיתו אם יצאו. ואין להקשות דאם כן כל לילה לעולם יהא אסור לצאת מפתח ביתו משום סכנה דלילה (קושית הרמב"ן), דהכא שאני, דכיון דהיו שם כמה וכמה משחיתין היה המזיק שכיח טפי בזה הלילה, אבל לילה אחרת לא שכיח הזיקא, דאף על גב דמכת בכורות לא היה רק בחצי הלילה, היה הלילה מיוחד להיות נמצא במצרים משחיתים, ואסרה תורה לצאת מפתח ביתו. ומה שהוצרך לומר כי 'לילה רשות למחבלים' ולא אמר כי 'לילה זה רשות למחבלים', דכיון דלא היה רשות של לילה זה רק בחצי הלילה, לא שייך למתלי ברשות לילה הזה, אלא הטעם הוא דבכל לילה נתנה רשות למחבלים, ובלילה הזה נמצא לשם המשחיתים, לכך אסר לצאת כל הלילה. אבל הרמב"ן מפרש דברי רש"י דלכך פירש דהלילה (הזה) רשות למחבלים, מפני שהקב"ה בכבודו ובעצמו היה המכה (רש"י פסוק יב), ואם כן מכח הלילה הזה בפרט לא היה משחית יותר, אבל מפני שכל לילה רשות למחבלים ציוה שלא לצאת:
וקשה דהא כתיב (פסוק כג) "ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם", שנראה בפירוש כי היה המשחית מכה, והא (ד) כתיב (פסוק יב) "והכיתי" ולא המלאך, בודאי לא היתה ההכאה רק על ידו בכבודו ובעצמו, והיינו שהיתה הכאתו יותר כוללת ויותר ראשונה, ולפיכך מה יכה המשחית אחר שהוא בכבודו היה מכה והוא קודמו, ולא הגיע הדבר למשחיתים, כי הכאתו יתברך יותר קודמת. ובישראל שלא היתה המכה בהם הוצרך לומר "ולא יתן המשחית", דהא יגיע להם המכה, אם לא היה זה שהקב"ה לא נתן רשות. ועוד, דאפילו אם תאמר שממעט הכתוב שלא היה המכה על ידי מלאך ושרף ושליח, לא הוציא הכתוב כלל שלא תהא המכה על ידי משחית, שאין זה כבודו של מלך מלכי המלכים שיהיה הוא עצם המכה, אבל היה המשחית כלי. משל למה הדבר דומה, שכאשר שר או חשוב של המלך פועל דבר מה, לא יתיחס הפעל אל המלך בעצמו, ויאמר ששר הזה פעל דבר זה. אבל אם עבד אחד שהוא אצל המלך פעל על ידי צואת המלך, יאמר כי המלך בעצמו עשה הדבר. כך לא בא להוציא רק שלא פעל המלאך או שרף או שליח, אבל המשחית שהוא ככלי ביד הפועל - לא מעט הכתוב, ולפיכך אמר "ולא יתן המשחית". ופירוש ראשון עיקר, כי הוא היה מכה בהם, ומכיון שהוא יתברך היה מכה לא הגיע הדבר אל המשחית כדלעיל, ופשוט הוא:
אמנם גם לפירוש אשר אמרנו פירושו אינו מוכרח, דאף על גב שהיתה מכת בכורות בחצי הלילה - מי יאמר שלא נתן רשות למשחית כל הלילה, ולפיכך דוקא בלילה זה נתן רשות למשחית, ולא בכל לילה. ומה שאמרו במכילתא (כאן) אבות העולם היו נוהגים בדרך ארץ, שנאמר (בראשית כ"ב, ג') "וישכם אברהם בבוקר", דמשמע שרז"ל מפרשים דקרא של "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו" הוא בשביל דרך ארץ, זה אינו, רק הכי פירושו - שאין לסמוך על הנס (פסחים דף סד:), שהרי אבות העולם היו נוהגים בדרך ארץ ולא היו סומכים על הנס, לכך "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו", ולא תסמכו על הנס:
בד"ה ולילה רשות כו' נ"ב יפה פי' אבל מ"מ נ"ל לתרץ דלא תקשי מה נשתנה הלילה זו משאר הלילות דבשאר הלילות לא קפדי המזיקין אלא אחשובין והא ראייה שאמרו אלו צריכין שמור ת"ח וחתן ואבל וכן אמרו ת"ח אל יצא יחידי בלילה והכא שקיבלו עליה' מצות הפסח והמילה ילמדו דיני הפסח וקידוש החודש בכלל ובפרט בלילה ההוא שנעשו בני חורין ואכלו הפסח צלי כמאכל מלכי' ודוק מהרש"ל:
מהרא"י ז"ל הקשה למה אמר המקום למשה המזוזות מקודם ומשה רבינו ע"ה אמר בדברו לישראל להיפך וחילק בין נתינת הדם ר"ל דיבוק בין הגעת הדם ר"ל זריקה כו' ואני אומר יותר התמיה דא"כ למה שינה מרע"ה ואמר זריקה במקום נתינה ועוד שאלה תמוה הלא הקב"ה לא הזכיר כלל אגודת אזוב אלא נראה שהקב"ה לא דבר בפרטי הזריקה אלא דרך כלל שינתן הדם לשם ומ"ה הקדים המזוזות מקוד' שהם העיקרי' והם שתים ורוב הנתינה עליהם וחשיב יותר מן המשקוף שהיא נתינה אחת אבל מרע"ה פרט באיך ובמה תהיה הזריקה וסידורה ומ"ה צריך להקדים המשקוף משום מעלין בקודש כו' ודוק מהרש"ל: