מפרשי רש"י על שמות יב מד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< | מפרשי רש"י על שמותפרק י"ב • פסוק מ"ד | >>
א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כז • כח • כט • ל • לא • לג • לד • לה • לו • לז • מ • מב • מג • מד • מה • מו • מט • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות י"ב, מ"ד:

וְכׇל־עֶ֥בֶד אִ֖ישׁ מִקְנַת־כָּ֑סֶף וּמַלְתָּ֣ה אֹת֔וֹ אָ֖ז יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃


רש"י

"ומלתה אותו אז יאכל בו" - רבו (יבמות עא) מגיד שמילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח דברי רבי יהושוע ר"א אומר אין מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח א"כ מה ת"ל אז יאכל בו העבד


רש"י מנוקד ומעוצב

וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ – רַבּוֹ; מַגִּיד שֶׁמִּילַת עֲבָדָיו מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בַּפֶּסַח, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין מִילַת עֲבָדָיו מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בַּפֶּסַח; אִם כֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: אָז יֹאכַל בּוֹ? הָעֶבֶד[1].

מפרשי רש"י

[עד] מגיד שמילת עבדיו מעכבתו וכו'. ואם תאמר אם כן למה לי קרא (פסוק מח) "וכל ערל לא יאכל בו", דאם אפילו מלת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח - כל שכן מילת עצמו שמעכבתו מלאכול (קושית הרא"ם), דיש לומר דאין מזהירין מן הדין (פסחים דף כד.), ולכך הוצרך לכתוב שניהם. ולרבי אליעזר דאמר "אז יאכל בו" - 'העבד', אין להקשות פשיטא, וכי עדיף הוא מישראל דאינו אוכל בפסח, דיש לומר דלרבי אליעזר דסבירא ליה שגר שמל ולא טבל הוי גר מוקי ליה להך קרא שאם מל אותו רבו אף על גב דעדיין לא טבל העבד לשם עבדות - אוכל בו, ודורש "ומלתה אותו יאכל בו" שמיד הוא מותר. אי נמי דרבי אליעזר סבירא ליה דעבדים בפסח רשות ולא חובה שיאכל בפסח, ולפיכך כתב "ומלתה" אז מותר שיאכל בו, שלא כתב 'ומלתה ויאכל בו', אלא כלומר שאם אתה רוצה למול אותו "אז יאכל בו". ואם לא כתב הייתי אומר שעבד אסור בפסח, דכתיב (ר' במדבר ט, יד) "כל אזרח וכל גר" אבל לא עבד, לכך הוצרך לומר שהוא מותר. ואם כתב 'וכל עבד יאכל בו' הוה משמע מצוה, לכך כתב "ומלתה אז יאכל" שאם מל אותם אז מותר. וזה הפירוש משמע מדברי רבי אליעזר, דקאמר רבי אליעזר (מכילתא כאן) אין מילת עבדיו מעכב לאכול, [ומה תלמוד לומר "ומלתה אותו"] אלא שהיו לו עבדים ורוצה למולן [ו]להאכילן בפסח רשאי, עד כאן. ופירושו דקרא אתא לומר שמותר להאכיל פסח לעבד, שלא תאמר שאינו ישראל גמור כדאמרינן למעלה, לכך אמר שאם יש לו עבדים ורוצה להאכילם - מותר:

  1. ^ ראו יבמות דף ע' ע"ב ותוס' שם ד"ה אי מה פסח, ומכילתא כאן.