מ"ג שמות יב מד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אתו אז יאכל בו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכׇל־עֶ֥בֶד אִ֖ישׁ מִקְנַת־כָּ֑סֶף וּמַלְתָּ֣ה אֹת֔וֹ אָ֖ז יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְכָל עֶבֶד גְּבַר זְבִין כַּסְפָּא וְתִגְזַר יָתֵיהּ בְּכֵין יֵיכוֹל בֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְכָל גּוּבְרָאֵי דְּאִזְדַּבַּן לְעֶבֶד לְגַבְרָא בַּר יִשְרָאֵל זַבִּין כַּסְפָּא וְתִגְזוֹר יָתֵיהּ וְתִטְבְּלִינֵיהּ בְּכֵן יֵיכוּל בֵּיהּ: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
צ. ומלתה אותו אז יאכל בו - רבו. מגיד שמילת עבדיו מעכבתו לאכול בפסח. אין לי אלא מילת עבדיו, מילת זכריו מנין -הרי אתה דן. נאמר כאן אז, ונאמר להלן אז, מה להלן מילת זכרים, אף כאן מילת זכרים. (או מה) [ומה] (להלן) מילת עבדיו, אף (כאן) מילת עבדיו, [דברי רבי אליעזר.] רבי ישמעאל אומר, אין מילת עבדיו מעכבתו לאכול בפסח. ומה תלמוד לומר ומלתה אותו- הרי שהיו לפניו עבדים ערלים, מנין אתה אומר שאם רצה למולן ולהאכילן רשאי- תלמוד לומר ומלתה אותו אז יאכל בו [העבד]. מצינו שהוא רשאי לקיים לו עבדים ערלים. שנאמר וינפש בן אמתך והגר. רבי אליעזר אומר, אינו רשאי לקיים לו עבדים ערלים (שנאמר ומלתה אותו אז יאכל בו). אם כן מה תלמוד לומר וינפש בן אמתך והגר - לומר לך, הרי שלקחו רבו ערב שבת עם חשכה, ולא הספיק למולו עד שהחשיך, לכך נאמר וינפש בן אמתך והגר.
צא. דבר אחר ומלתה אותו אז יאכל בו . למה נאמר, להביא את שנתקיימה בו מצות מילה אפילו שעה אחת, אפילו שחזר הבשר וחפה העטרה, אינו מעכבו לאכול בפסח ולא בתרומה. על זה נמנו רבותינו בלוד ואמרו אין חוצץ (לטומאה).
מלבי"ם - התורה והמצוה
פט. וכל עבד איש , כבר ביארתי ( צו פז ) ששם איש יבא לפעמים ליחס הקניין אל הקונה, ולפעמים בא לסימן המין. אולם פה אי אפשר לומר שבא על סימן המין דהא פירש הטעם מפני שהוא מקנת כסף יהיה הקונה מי שיהיה.
וברמב"ם (הלכות קרבן פסח פ"ה ה"ו) כתב, והקטן אין מלת עבדיו מעכבים אותו מלאכול הפסח. ולפי זה היה גרסתו: אשה מנין- תלמוד לומר מקנת כסף, אם כן מה תלמוד לומר עבד איש, להוציא את הקטן. אמנם בגמרא יבמות (דף מח) מבואר שאינו דורש כן, עיי"ש.
צ. ומלתה אותו אז יאכל בו , לדעת ר' ישמעאל שסבירא ליה שרשאי לקיים עבדים בלתי נמולים, אי אפשר לבאר ומלתה אותו שמחויב למולו, ובהכרח פירושו שצריך שתמול אותו כדי שיוכל האדון לאכול בפסח. ופי' אז יאכל בו- אדון העבד, כי מילת עבדיו מעכבת. ולשיטת ר' אליעזר אין רשאי לקיים עבדים בלתי נמולים, ופירוש ומלתה אותו, שאתה מצווה למולו ואז יאכל בו העבד, אבל אין מעכב את האדון.
אמנם הרמב"ם פוסק דאסור לקיים עבדים ערלים ופוסק דמילת עבדיו מעכבת. ונראה שהוא היה גורס כגירסת הילקוט שגרס במכילתא שר' אליעזר סובר דמילת עבדיו מעכבת ור' ישמעאל סובר אינו מעכב. ולפי זה הסברא בהפך. דלר' אליעזר דאסור לקיים עבדים ערלים, פירוש ומלתה אותו -אתה מחויב למולו ואז יאכל האדון, ולר' ישמעאל דרשאי לקיים עבדים ערלים, אינו מעכב מלאכול בפסח.
אמנם בתוס' יבמות (דף ע ע"ב ד"ה אי) גרס במכילתא כגרסתנו, דלר' אליעזר אין מעכב, ואמר דלר' עקיבא פירוש או יאכל בו- האדון, ור' עקיבא סבירא ליה דאין מקיימים עבדים ערלים, אם כן לא תליא זה בזה. ומה שאמרו מילת וכריו מנין, פירושו למילת זכריו בשעת אכילה ומילת עבדיו בשעת עשיה. וכן מפרש ביבמות (דף עא), ומה שאמרו מקרא דוינפש בן אמתך והגר מפרש ביבמות (דף מח ע"ב).
צא. ומלתה אותו כבר בארתי זאת בס' התו"ה ( תזריע ו ) וזה בנוי על ההבדל שיסדתי בלשון בין העתיד הגמור הבא בוי"ו החיבור ובין העבר המהופך לעתיד על ידי הוי"ו. שהעבר המהופך לעתיד מורה על פעולה עשויה ונגמרת ואין נעשית רק פעם אחת. והעתיד הגמור מורה על פעולה נמשכת. ואם היה אומר ותמול אותו, היה הצווי שימול תמיד ואם חזר הבשר צריך לחזור ולימול. אבל כשכתב ומלתה, אין צריך לימול רק פעם אחת, עיי"ש שבארתי זה היטב.
- ^ ראו יבמות דף ע' ע"ב ותוס' שם ד"ה אי מה פסח, ומכילתא כאן.
- ^ ראו יבמות דף ע' ע"ב ותוס' שם ד"ה אי מה פסח, ומכילתא כאן.