מ"ג שמות יב מג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות יב · מג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כׇּל־בֶּן־נֵכָ֖ר לֹא־יֹ֥אכַל בּֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן דָּא גְּזֵירַת פִּסְחָא כָּל בַּר יִשְׂרָאֵל דְּיִשְׁתַּמַּד לָא יֵיכוֹל בֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה וְאַהֲרן דָּא הִיא גְזֵירַת פִּסְחָא כָּל בַּר עַמְמִין אוֹ בַּר יִשְרָאֵל דְּאִיסְתְּלַק וְלָא הָדַר לָא יֵיכוּל בֵּיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זאת חקת הפסח" - בי"ד בניסן נאמרה להם פרשה זו

"כל בן נכר" - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואחד נכרי ואחד ישראל מומר במשמע (מכילתא)

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חקת הפסח" - בארבעה עשר בניסן נאמרה פרשה זו לשון רש"י וכן הדבר שהרי כתוב בסופה (פסוק נ) ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה ה' ללמד עליהם שנימולו הם ועבדיהם ואם כן היה בדין להקדים הפרשה הזאת קודם ויהי בחצי הלילה (לעיל פסוק כט) אבל הטעם כי פרשת החדש הזה לכם נאמרה בראש חדש ובו ביום מיד עשה משה שליחותו ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם (פסוק כא) צוה אותם בחקת הפסח והבטיחם שיגאלו בליל חמשה עשר והם האמינו ויקוד העם וישתחוו (פסוק כז) וסמך הכתוב לזה ויהי בחצי הלילה לומר שקיים להם הבטחתם וכשהשלים זה חזר לענין ראשון להשלים חקת הפסח והוסיפה זאת הפרשה מצות רבות איסור בן נכר וערל והוצאה מן הבית ושבירת עצם ופסח הגר והן מצות מיד ולדורות והשלים בה כי עשו בני ישראל כל זה ועשו כאשר צוה ה' ואמר בכאן כל בני ישראל לבאר שלא היה בהם אחד עובר את פי ה' בכל אלה ובכל אשר צוה בדיני הפסח בכל הפרשיות הנזכרות ור"א אמר כי זאת הפרשה בפסח דורות נאמרה אחרי פסח מצרים ואמר ויעשו בני ישראל על פסח מדבר שעשו בשנה השנית ונכתב בכאן עם הצוואה כדרך ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת (להלן טז לד) וזה שבוש כי לא נצטוו בכל הפרשיות האלו אלא בפסח מצרים ובפסחי הארץ כמו שנאמר למעלה (פסוק כה) והיה כי תבאו אל הארץ וגו' אבל פסח מדבר מצוה שנצטוו בה באותו הפרק

"כל בן נכר" - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואחד גוי ואחד ישראל במשמע לשון רש"י ממכילתא (כאן) והכתוב לא הוצרך אלא לישראל וכן תרגם אונקלוס כל בן נכר כל בר ישראל דאשתמד שהתנכר לאחיו ולאביו שבשמים במעשיו הרעים והוא משומד שהזכירו חכמים בכל מקום ופירושו מנוכר ושיעורו משומדע מלשון ואשתמודע יוסף לאחוהי ואינון לא אשתמודעוהי (בראשית מב ח) וחסרו העי"ן כמו שהבליעוה במלות רבות ואמרו מדם במקום מדעם (עי' ערוך ערך מדעם) דור קטי (כתובות י) דור קטיע בקי בקיע (סנהדרין ה)

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


פז. ויאמר ה' אל משה ואל אהרן . יש פרשיות כולל בתחלה ופורט בסוף, פורט בתחלה וכולל בסוף. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (שמות יט) פרט. אלה הדברים אשר תדבר כלל. זאת חקת התורה (במדבר יט) כלל. ויקחו אליך פרה אדומה פרט. זאת חוקת הפסח כלל. כל בן נכר פרט. כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. זאת חוקת הפסח בפסח מצרים ובפסח דורות הכתוב מדבר, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר, בפסח מצרים הכתוב מדבר. אין לי אלא פסח מצרים, פסח דורות מנין- תלמוד לומר ככל חקותיו וככל משפטיו. נם לו רבי יאשיה, בפסח מצרים ובפסח דורות הכתוב מדבר, ומה תלמוד לומר ככל חקותיו וככל משפטיו- אלא בא הכתוב ללמד דברים המחוסרים בו. רבי איסי בן עקיבא אומר, חוקה האמורה בפסח אינה אלא מפה.

פח. כל בן נכר לא יאכל בו. אחד ישראל מומר ואחד נכרי במשמע. שנאמר וכל בן נכר ערל לב (יחזקאל מד).

<< · מ"ג שמות · יב · מג · >>