מפרשי רש"י על שמות יב כ
<< | מפרשי רש"י על שמות • פרק י"ב • פסוק כ' | >>
• א • ב • ג • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כז • כח • כט • ל • לא • לג • לד • לה • לו • לז • מ • מב • מג • מד • מה • מו • מט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כׇּל־מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ בְּכֹל֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם תֹּאכְל֖וּ מַצּֽוֹת׃
רש"י
"מחמצת לא תאכלו" - אזהרה על אכילת שאור
"כל מחמצת" - להביא את תערובתו
"בכל מושבתיכם תאכלו מצות" - זה בא ללמד שתהא ראויה ליאכל בכל מושבותיכם פרט למעשר שני וחלות תודה (מכילתא ע"ש) שאינם ראוים ליאכל בכל מושבות אלא בירושלים
רש"י מנוקד ומעוצב
מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ – אַזְהָרָה עַל אֲכִילַת שְׂאוֹר.
כָּל מַחְמֶצֶת – לְהָבִיא אֶת תַּעֲרָבְתּוֹ (מכילתא כאן).
בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת – זֶה בָּא לְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לֵאָכֵל בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם; פְּרָט לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְחַלּוֹת תּוֹדָה[1] (ראו מכילתא כאן).
מפרשי רש"י
[מו] להביא את תערובתו. והוא אליבא דרבי אליעזר, דסתם מתניתין דריש אלו עוברין (פסחים דף מב.) כותיה, שתערובת חמץ בלאו, ודריש "כל מחמצת" לרבות עירובו (שם מג.). אבל רב אלפס והרמב"ן פסקו כחכמים, ולא סמכו על סתמא דמתניתין דריש אלו עוברין, ואמרו דהאי סתמא לאו סתמא הוא, דהא סבירא דחמץ נוקשה הוא בלאו, ותנן סתמא שיאור ישרף ואוכלו פטור:
[מז] שתהא ראויה לאכול בכל מושבות. כך איתא במכילתא (כאן), אבל אינה כפי גמרא דידן, דבפרק כל שעה (פסחים דף לח:) מסיק חלות תודה מקרא אחריני, וקאמר התם - ותיפוק ליה דאינו נאכל בכל מושבות, ומתרץ ריש לקיש זאת אומרת חלות תודה נאכלין בנוב וגבעון. וכן מעשר שני קאמר התם (פסחים דף לו:) דמותר לצאת בה בירושלים אליבא דרבי עקיבא כיון דיש לה היתר מושבות כרבי אלעזר, דמעשר שני שנטמא פודין אותו אפילו בירושלים, וקרא ד"כל מושבותיכם" אתא למעוטי בכורים דאינו נאכל בכל מושבות:
והא דקאמר בפרק קמא דקדושין (דף לז:) מושבות דכתב רחמנא גבי מצה ומרור למה לי, הא חובת הגוף הוא, ומתרץ הא כיון דכתיב (במדבר ט', י"א) "על מצות ומרורים יאכלוהו" בזמן דאיכא פסח ליכול מצה ומרור, בזמן דליכא פסח לא לאכול, קא משמע לן, ואין לתרץ כמו שתירץ הרא"ם דההיא דמכילתא לא סבירא ליה דאתא קרא להכי, דהא בפרק כל שעה (פסחים לו. - ע"ב) מוכח כל הסוגיא בין אליבא דרבי יוסי הגלילי בין אליבא דרבי עקיבא דקרא אתי למצה הנאכלת בכל מושבות, לאפוקי בכורים אליבא דרבי אלעזר, ומעשר שני אליבא דרבי יוסי, ומנא ליה למילף מינה, הא קרא לגופיה הוא דאתא, ולפיכך נראה דבפרק קמא דקדושין דריש הא דכתיב "בכל מושבותיכם תאכלו מצות", דאי למצה הראויה לאכול בכל מושבות קאמר - הוי למכתב 'תאכלו מצות במושבות', מאי "בכל מושבותיכם", לכך קרא ללמוד לגופיה גם כן. והא דדריש מיניה מצה הראויה לאכול בכל מושבותיכם, דאי קרא אתא שיאכל בכל מושבותיכם, אם כן לא הוי ליה למכתב באנפיה נפשיה "בכל מושבותיכם תאכלו מצות", ליכתוב 'מושבות' בקרא קמא (פסוק יח) 'בערב תאכלו מצות בכל מושבותיכם', אלא דאתא למילף שתהא המצוה ראויה להיות נאכלת בכל מושבות, לכך כתב עוד (בפסוקנו) "תאכלו מצות" למדרש דאינו יוצא רק מצה הנאכלת בכל מושבות, לכך סמך "תאכלו מצות" אל "מושבותיכם", אבל אי לא אתא רק שחייבים לאכול מצה בכל מושבות - לא הוי צריך למיכתב עוד "תאכלו מצות", והוי ליה לכתוב "בכל מושבותיכם" בקרא של "בערב תאכלו מצות":
- ^ שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְהֵאָכֵל אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם.