מ"ג שמות יב כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות יב · כ · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כׇּל־מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ בְּכֹל֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם תֹּאכְל֖וּ מַצּֽוֹת׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
כָּל מַחְמְעָא לָא תֵיכְלוּן בְּכֹל מוֹתְבָנֵיכוֹן תֵּיכְלוּן פַּטִּירָא׃
ירושלמי (יונתן):
כָּל עַרְבִיבֵי דִּמְחָמַע לָא תֵיכְלוּן בְּכָל אֲתַר מוֹתְבָנֵיכוֹן תֵּיכְלוּן פַּטִירֵי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מחמצת לא תאכלו" - אזהרה על אכילת שאור

"כל מחמצת" - להביא את תערובתו

"בכל מושבתיכם תאכלו מצות" - זה בא ללמד שתהא ראויה ליאכל בכל מושבותיכם פרט למעשר שני וחלות תודה (מכילתא ע"ש) שאינם ראוים ליאכל בכל מושבות אלא בירושלים

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל מחמצת" - להביא את תערובתו לשון רש"י וגם זה אינו שהלכה היא כדברי חכמים (שם מג) על חמץ דגן ענוש כרת ועל עירובו בלא כלום

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


עא. כל מחמצת לא תאכלו . למה נאמר? לפי שנאמר כי כל אוכל חמץ ונכרתה כי כל אוכל מחמצת ונכרתה, (אין לי אלא (אלו), תערובתן מנין- תלמוד לומר כל מחמצת לא תאכלו).

עב. בכל מושבותיכם תאכלו מצות . למה נאמר? לפי שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך . הרי שהעלה מעשר שני לירושלים, שומע אני יוצא בה ידי חובתו משום מצה- תלמוד לומר בכל מושבותיכם- יצא זה שאינו נאכל בכל מקום. ומנין שלא יצא לא בלחם הפנים ולא בשירי מנחות ולא בחלות תודה ולא ברקיקי נזיר ולא בבכורים. תלמוד לומר בכל מושבותיכם תאכלו מצות, יצאו אלו שאינן נאכלין בכל מושבותינם . משמע מוציא אני את אלו ומביא האספגנין והדובשנין והאסקריטין וחלות משרת ואשישה - תלמוד לומר לחם עוני, דברי ר' ישמעאל. (וחכמים אומרים), יוצא בם ובמעשר שני. ומה תלמוד לומר לחם עוני -שלא ילוש לא ביין ולא בשמן ולא בשאר המשקים, אבל מקטף הוא מכלן. רבי אליעזר אומר, יוצא בם ובמעשר שני. ומה תלמוד לומר לחם עוני- אלא מה לחמו של עני כל השנה אשתו לווה והוא מסיק בתנור, אף כאן היא לשה והוא מסיק. ר' יוסי אומר, הרי הוא אומר שבעת ימים תאכלו, מצות שומע אני אף מעשר שני במשמע -תלמוד לומר לחם עוני, יצא זה שאינו נאכל אלא בשמחה.

<< · מ"ג שמות · יב · כ · >>