מ"ג שמות יב כ
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כׇּל־מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ בְּכֹל֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם תֹּאכְל֖וּ מַצּֽוֹת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | כָּל מַחְמְעָא לָא תֵיכְלוּן בְּכֹל מוֹתְבָנֵיכוֹן תֵּיכְלוּן פַּטִּירָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | כָּל עַרְבִיבֵי דִּמְחָמַע לָא תֵיכְלוּן בְּכָל אֲתַר מוֹתְבָנֵיכוֹן תֵּיכְלוּן פַּטִירֵי: |
רש"י
"כל מחמצת" - להביא את תערובתו
"בכל מושבתיכם תאכלו מצות" - זה בא ללמד שתהא ראויה ליאכל בכל מושבותיכם פרט למעשר שני וחלות תודה (מכילתא ע"ש) שאינם ראוים ליאכל בכל מושבות אלא בירושלים
מפרשי רש"י
[מז] שתהא ראויה לאכול בכל מושבות. כך איתא במכילתא (כאן), אבל אינה כפי גמרא דידן, דבפרק כל שעה (פסחים דף לח:) מסיק חלות תודה מקרא אחריני, וקאמר התם - ותיפוק ליה דאינו נאכל בכל מושבות, ומתרץ ריש לקיש זאת אומרת חלות תודה נאכלין בנוב וגבעון. וכן מעשר שני קאמר התם (פסחים דף לו:) דמותר לצאת בה בירושלים אליבא דרבי עקיבא כיון דיש לה היתר מושבות כרבי אלעזר, דמעשר שני שנטמא פודין אותו אפילו בירושלים, וקרא ד"כל מושבותיכם" אתא למעוטי בכורים דאינו נאכל בכל מושבות:
והא דקאמר בפרק קמא דקדושין (דף לז:) מושבות דכתב רחמנא גבי מצה ומרור למה לי, הא חובת הגוף הוא, ומתרץ הא כיון דכתיב (במדבר ט', י"א) "על מצות ומרורים יאכלוהו" בזמן דאיכא פסח ליכול מצה ומרור, בזמן דליכא פסח לא לאכול, קא משמע לן, ואין לתרץ כמו שתירץ הרא"ם דההיא דמכילתא לא סבירא ליה דאתא קרא להכי, דהא בפרק כל שעה (פסחים לו. - ע"ב) מוכח כל הסוגיא בין אליבא דרבי יוסי הגלילי בין אליבא דרבי עקיבא דקרא אתי למצה הנאכלת בכל מושבות, לאפוקי בכורים אליבא דרבי אלעזר, ומעשר שני אליבא דרבי יוסי, ומנא ליה למילף מינה, הא קרא לגופיה הוא דאתא, ולפיכך נראה דבפרק קמא דקדושין דריש הא דכתיב "בכל מושבותיכם תאכלו מצות", דאי למצה הראויה לאכול בכל מושבות קאמר - הוי למכתב 'תאכלו מצות במושבות', מאי "בכל מושבותיכם", לכך קרא ללמוד לגופיה גם כן. והא דדריש מיניה מצה הראויה לאכול בכל מושבותיכם, דאי קרא אתא שיאכל בכל מושבותיכם, אם כן לא הוי ליה למכתב באנפיה נפשיה "בכל מושבותיכם תאכלו מצות", ליכתוב 'מושבות' בקרא קמא (פסוק יח) 'בערב תאכלו מצות בכל מושבותיכם', אלא דאתא למילף שתהא המצוה ראויה להיות נאכלת בכל מושבות, לכך כתב עוד (בפסוקנו) "תאכלו מצות" למדרש דאינו יוצא רק מצה הנאכלת בכל מושבות, לכך סמך "תאכלו מצות" אל "מושבותיכם", אבל אי לא אתא רק שחייבים לאכול מצה בכל מושבות - לא הוי צריך למיכתב עוד "תאכלו מצות", והוי ליה לכתוב "בכל מושבותיכם" בקרא של "בערב תאכלו מצות":
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כָּל מַחְמֶצֶת – לְהָבִיא אֶת תַּעֲרָבְתּוֹ (מכילתא כאן).
בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת – זֶה בָּא לְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לֵאָכֵל בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם; פְּרָט לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְחַלּוֹת תּוֹדָה[2] (ראו מכילתא כאן).
רשב"ם
רמב"ן
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
עב. בכל מושבותיכם תאכלו מצות . למה נאמר? לפי שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך . הרי שהעלה מעשר שני לירושלים, שומע אני יוצא בה ידי חובתו משום מצה- תלמוד לומר בכל מושבותיכם- יצא זה שאינו נאכל בכל מקום. ומנין שלא יצא לא בלחם הפנים ולא בשירי מנחות ולא בחלות תודה ולא ברקיקי נזיר ולא בבכורים. תלמוד לומר בכל מושבותיכם תאכלו מצות, יצאו אלו שאינן נאכלין בכל מושבותינם . משמע מוציא אני את אלו ומביא האספגנין והדובשנין והאסקריטין וחלות משרת ואשישה - תלמוד לומר לחם עוני, דברי ר' ישמעאל. (וחכמים אומרים), יוצא בם ובמעשר שני. ומה תלמוד לומר לחם עוני -שלא ילוש לא ביין ולא בשמן ולא בשאר המשקים, אבל מקטף הוא מכלן. רבי אליעזר אומר, יוצא בם ובמעשר שני. ומה תלמוד לומר לחם עוני- אלא מה לחמו של עני כל השנה אשתו לווה והוא מסיק בתנור, אף כאן היא לשה והוא מסיק. ר' יוסי אומר, הרי הוא אומר שבעת ימים תאכלו, מצות שומע אני אף מעשר שני במשמע -תלמוד לומר לחם עוני, יצא זה שאינו נאכל אלא בשמחה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
עא. כל מהמצת לא תאכלו . מלת כל מרבה והוא כשיטת ר' אליעזר בפסחים (דף מג).
עב. בכל מושבותיכם תאכלו מצות . דעת ר' ישמעאל שממעט מצה של מעשר שני ולהכי פירש ושירי מנחות וכו ' ובכורים, יען שאין נאכלים בכל מושבות. ומן לחם עוני, ממעט הסופגנין והדובשנין וכו '. וחכמים אומרים יוצאים בהם ובמעשר שני, הנך חכמים הוא ר' עקיבא כמו שאמרו בפסחים (דף לו) שמרבה מעשר שני. ובכל מושבותיכם ממעט בכורים. ומלחם עוני ממעט שלא ילוש בשמן ודבש. ור ' אליעזר אמר, אשה לשה וכו ' עין פסחים (דף לח ע"ב), ור ' יוסי הלילי ממעט מעשר שני מלחם עוני שאינו נאכל באנינות, עיין בפסחים שם