ביאורי מהרא"י על רש"י בא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ביאורי מהרא"י · על רש"י בא · >>

שמות י[עריכה]

פסוק א[עריכה]

שתי, רש"י שימי שאשית אני - יש לישב קצת לפי שתיבה זו זרה, דמדינא היתה מלאה יו"ד בין שי"ן לתי"ו וכאן חסרה, נזקק רש"י לפרש דמכל מקום לשון שימה היא, אבל מקמי' דהאי לישנא כגון (שמות ז, כג) "ולא שת לבו", (בראשית ל, מ) "וישת לו עדרים" לא הוצרך לפרש, דודאי לשון שימה הם.

פסוק כב[עריכה]

ויהי חשך אפלה, רש"י ולמה הביא עליהם חושך - וי"ל דשפיר יש לתמוה על מכה זו, לפי שהבטיח הקב"ה כבר את יושבי הארץ (בראשית ח, כב) ד"יום ולילה לא ישבותו" וכאן שבת היום ששה ימים, אע"ג דמתוך הפסוק מדויק שפיר דכתיב "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" יש לומר דבכל מושבותם והילוכם, אף כשהלכו לבתי מצרים כדמוכח מדברי רש"י שחפשו וראו ישראל בבתי מצרים בימי החושך ולא הבטיח הקב"ה את העולם אלא שביתה שהיא לכל, מכל מקום אי לאו טעמא למה הביא עליהם חושך, היה לתמוה על שהביא מכה שהיתה נראית נגד הבטחתו.

שמות יב[עריכה]

פסוק א[עריכה]

בארץ מצרים, רש"י חוץ לכרך כו' עד ומה תפלה קלה לא התפלל בתוך הכרך - ואע"ג דרש"י פירש לעיל על (שמות יא, ד) "כה אמר ה' כחצות הלילה" בעמדו לפני פרעה נאמר, אלמא נתייחד עמו הדבור בתוך הכרך, י"ל דודאי כל דיבור שהיה לטובתן של ישראל ולהראותן חיבתן לפניו נתייחד הדיבור אפילו במקום טומאה ובגלוליה, ופרשת "כה אמר ה'" כולה חיבתם של ישראל נראה בו, והכי אשכחן גבי בלעם דכתיב (במדבר כג, ד) "ויקר אלהים אל בלעם", ופירש רש"י דבקושי נגלה אליו ביום לפי שהוא כאשה טמאה ופלגש ודרך ללכת אליה בחשאי ובלילה, וכדי להראות חיבתו לישראל נגלה עליו ביום, אבל כאן שהדיבור היה לצוות מצוה אין בזה להראות חיבתו דמצוה עול מלכות הוא, וכ"ש תפלה שהתפלל על המצריים דלא תהא במקום גילולים.

פסוק כב[עריכה]

והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות. מקשים למה שינה משה מאשר ציווהו ה' ית' (שמות יב, ז) "ונתנו על שתי המזוזות" תחלה ואח"כ "על משקוף". ויש לומר דהכי קאמר: אם בנתינה, כלומר שתדבקו האזוב על הקיר בדם, אז "ונתנו" תחלה על מזוזה ולא על המשקוף תחלה, לפי שהוא מקודש ביותר, כדאשכחן גבי תפילין של ראש דחמירי מהאי טעמא משל יד, וכשמדבקים הדם בקיר אי איפשר שלא יחזור וידבק באזוב מן הדם שנותן על המשקוף, וכשהיה נותן שוב על המזוזות היה מוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה, אבל אם בהגעה כלומר בזריקה כמו שתירגם אונקלוס "ותדון" על והגעתם ולא תרגם ויתנון כמו שתרגם על "ונתנו", וכיון שאין מדביקין האזוב בקיר ודאי המשקוף קודם.

פסוק לה[עריכה]

כלי כסף וכלי זהב ושמלות. גבי הצוואה לא כתב "ושמלות" אע"ג דחשובין היו להן יותר מן הכל כדפירש רש"י, משום דהקדוש ברוך הוא לא רצה לצוותם על השמלות שלא יהו נכשלין בדבר הש"י, דאולי ישאלון כסות ע"ז כדכתיב לעיל לגבי יעקב "והטהרו והחליפו שמלותיכם" כדפירש רש"י שם, ומכל מקום בשביל הנאתם לא עיכב על ידם לשאלם. ובפרשת שמות נמי כתב "ושמלות" והתם איירי בדבר ה' אל משה, היינו משום דגלה וסיפר לו המקום מה שעתידין לעשות ולא יעכב על ידם, אבל כאן דכתב "נא" לשון בקשה לא רצה להשיאם לכך שישאלו שמלות.

שמות יג[עריכה]

פסוק ח[עריכה]

עשה ה' לי, רש"י רמז תשובה לבן רשע - האי דלא כתב האי רמיזה בתשובת רשע גופו, יש לומר דאשמעינן דמי שהוא כל כך גולם שאינו יודע לשאול נחשב כרשע.