מפרשי רש"י על שמות י א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שמות י:


א


פסוק

(א) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ.

רש"י

"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה" - והתרה בו

"שתי" - שימי שאשית אני

מפרשי רש"י

מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)

עריכה

וְהַתְרֵה בו - . . .

"שתי" שומי, שאשית אני - מפני שמלת שות נאמרת של שלש עניינים, מענין שימה "ולא שת לבו", ומענין יסוד "השתות יהרסון", ומענין מלחמה "שות שתו השערה". הוצרך לפרש שזה מענין שימה.
ואמר שתי - שומי, ולא מענין יסוד, מפני שהמכה לא באה אלא בשבוע אחד או בשלש שבועותף למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ולא שיהיה בה תמיד כדמות היסוד. ולא מענין מלחמה, מפני שאינו נופל בלשון לומר למען הִלָחְמִי אותותי אלה בקרבו, אלא למען הלחמי 'עם' אותותי אלה בקרבו, כמו שילחם האדם עם איובו עם החצים שלו.

אחר זה רצה לפרש היו"ד שבמלת שתי, שהוא מורה על הפועל, 'שאשית אני' כמו "טוב תתי" - תת אני, ולא על הפעול כמו "מאן ה' לתתי" - לתת אותי, דאם כן מה אעם "אותותי אלה בקרבו" המורים על הפעול.

גור אריה (כל הפרק)

עריכה

יריעות שלמה (מהרש"ל) (כל הפרק)

עריכה

[על מזרחי] בד"ה והתרה בו - נ"ב וגם קשה מאי לשון "בא" הוי ליה למימר לך אל פרעה וק"ל. מהרש"ל:

ספר הזכרון (כל הפרק)

עריכה

עמר נקא (כל הפרק)

עריכה

צידה לדרך (כל הפרק)

עריכה

ביאורי מהרא"י

שתי, רש"י שימי שאשית אני - יש לישב קצת לפי שתיבה זו זרה, דמדינא היתה מלאה יו"ד בין שי"ן לתי"ו וכאן חסרה, נזקק רש"י לפרש דמכל מקום לשון שימה היא, אבל מקמי' דהאי לישנא כגון (שמות ז, כג) "ולא שת לבו", (בראשית ל, מ) "וישת לו עדרים" לא הוצרך לפרש, דודאי לשון שימה הם.