מזרחי על רש"י שמות י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מזרחי · על רש"י שמות · י · >>

פסוק א[עריכה]

וְהַתְרֵה בו - . . .

"שתי" שומי, שאשית אני - מפני שמלת שות נאמרת של שלש עניינים, מענין שימה "ולא שת לבו", ומענין יסוד "השתות יהרסון", ומענין מלחמה "שות שתו השערה". הוצרך לפרש שזה מענין שימה.
ואמר שתי - שומי, ולא מענין יסוד, מפני שהמכה לא באה אלא בשבוע אחד או בשלש שבועותף למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ולא שיהיה בה תמיד כדמות היסוד. ולא מענין מלחמה, מפני שאינו נופל בלשון לומר למען הִלָחְמִי אותותי אלה בקרבו, אלא למען הלחמי 'עם' אותותי אלה בקרבו, כמו שילחם האדם עם איובו עם החצים שלו.
אחר זה רצה לפרש היו"ד שבמלת שתי, שהוא מורה על הפועל, 'שאשית אני' כמו "טוב תתי" - תת אני, ולא על הפעול כמו "מאן ה' לתתי" - לתת אותי, דאם כן מה אעם "אותותי אלה בקרבו" המורים על הפעול.

פסוק ח[עריכה]

הושבו על ידי שליח - כי "ויושב" מבניין הופעל, שהוא מקבל פעולה מאחר.

פסוק כב[עריכה]

קטע זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה

ועוד שלשת ימים אחרים חשך מוכפל על זה, שלא קמו איש מתחתיו - בשמות רבה, דאם לא כן "שלשת ימים" תניינא למה לי. והכי קאמר ויהי חשך של אופל בכל ארץ מצרים שלשת ימים, שלא ראו איש את אחיו, אבל לא היה חשך מוכפל שימנעם מלקום, ואחר זה היה חשך מוכפל שלא קמו איש מתחתיו שלשת ימים.

ולמה הביא עליהם חשך, שהיו בישראל - בשמות רבה. וכן נתנו טעם בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו, כדאיתא במדרש רבי תנחומא, והביאו הרב במכת ערוב.