מ"ג שמות יב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות שמות


מ"ג שמות יב · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם לְמֵימַר׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה וּלְאַהֲרן בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם לְמֵימָר:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן" - בשביל שאהרן עשה וטרח במופתים כמשה חלק לו כבוד זה במצוה ראשונה שכללו עם משה בדבור

"בארץ מצרים" - (מכילתא) חוץ לכרך או אינו אלא בתוך הכרך ת"ל כצאתי את העיר וגו' ומה תפלה קלה לא התפלל בתוך הכרך לפי שהיתה מלאה גלולים דבור חמור כזה לא כ"ש

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)

א. "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר" : שומע אני, שהיה הדבר לאהרן ולמשה. כשהוא אומר "ויהי ביום דבר ה' אל משה (בארץ מצרים)" [שמות ו']- למשה היה ולא לאהרן. א"כ, מה תלמוד לומר אל משה ואל אהרן? אלא, מלמד שכשם שהיה משה כלל לדברות, כך היה אהרן כלל לדברות. ומפני מה לא היה מדבר עמו? מפני כבודו של משה. נמצא מעט אהרן מכל הדברות שבתורה חוץ משלושה מקומות, מפני שאפשר.

ב. דבר אחר, אל משה ואל אהרן, למה נאמר? לפי שהוא אומר 'ויאמר ה' אל משה ראה נתתך לאלקים לפרעה [שם ז']' אין לי אלא משה דיין, אהרן מנין? תלמוד לומר אל משה ואל אהרן – הקיש אהרן למשה, מה משה היה דיין, אף אהרן היה דיין לפרעה. מה משה היה אומר דבריו ולא ירא, אף אהרן היה אומר דבריו ולא ירא

ג. דבר אחר , אל משה ואל אהרן, שומע אני כל הקודם במקרא הוא קודם במעשה, כשהוא אומר הוא אהרן ומשה [שם ו'] מגיד ששניהם שקולים זה כזה. כיוצא בזה, אתה אומר 'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ' (בראשית, א) שומע אני, כל הקודם במקרא קדום במעשה. כשהוא אומר 'ביום עשות אלקים ארץ ושמים' (בראשית ב, ד) מגיד ששניהם שקולין כאחד זה כזה. כיוצא בדבר, אתה אומר 'אנכי האל אלהי אביך ואלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב' (שמות ג, ו) שומע אני, כל הקודם בדבר, הוא חשוב מחברו. כשהוא אומר 'וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם' מגיד (ששניהם) שקולין כאחד. כיוצא בדבר, אתה אומר 'כבד את אביך ואת אמך' [שם כ'] כשהוא אומר ' איש אמו ואביו תיראו' [ויקרא יט'] מגיד ששניהם שקולין זה כזה.

ד. בארץ מצרים חוץ לכרך, או אינו אלא תוך הכרך? כשהוא אומר 'ויאמר אליו משה כצאתי את העיר' [שמות ט'], והלא דברים ק"ו, ומה תפלה הקלה, לא התפלל אלא מחוץ לעיר , דבור חמור, לא כל שכן?! ומפני מה לא נדבר עמו תוך הכרך? מפני שהייתה מלאה שיקוצים וגילולים. ועד שלא נבחרה ארץ ישראל, היו כל הארצות כשרות לדברות, משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל הארצות. עד שלא נבחרה ירושלים, היתה כל ארץ ישראל כשרה למזבחות, משנבחרה ירושלים יצאת ארץ ישראל. שנאמר 'השמר לך פן תעלה עולותיך וכו' כי אם במקום אשר יבחר' [דברים יב']. עד שלא נבחר בית עולמים, הייתה ירושלים ראויה לשכינה, משנבנה בית עולמים יצאת ירושלים שנאמר (כי בחר ה בציון) ואומר 'זאת מנחתי עדי עד' [תהילים קלב]. עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל כשרים לכהונה,משנבחר אהרן יצאו כל ישראל שנאמר ' ברית מלח עולם היא לפני ה' '[במדבר יח'] ואומר 'והייתה לו ולזרעו אחריו' [שם כה']. עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל כשרים למלכות, משנבחר דוד יצאו כל ישראל שנאמר 'הלא לכם לדעת כי ה' אלקי ישראל נתן את הממלכה לדוד' [דבה"י ב' יג']. אם תאמר, דן אנכי מן הנביאים שנדבר עמהם בחוצה לארץ? אף על פי שנדבר עמהם בחוצה לארץ, לא נדבר עמהם אלא בזכות אבות. שנאמר 'כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקווה לאחריתך וגו' ' [ירמיה לא']. אף על פי שנדבר עמהם בחוצה לארץ ובזכות אבות, לא נדבר עמהם אלא במקום טהור של מים. שנאמר 'ואני הייתי על-אובל אולי' [דניאל ח'] 'ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל' [שם י'] ואומר 'היה דבר ה' אלי' [יחזקאל א']. ויש אומרים, נדבר עמו בארץ ונדבר עמו בחוצה לארץ, שנאמר "היה היה דבר ה'", היה- שנדבר עמו בארץ, היה - שנדבר עמו חוצה לארץ. ר' אלעזר בן צדוק אומר הרי הוא אומר 'קום צא אל הבקעה' [יחזקאל ג'] מגיד שהבקעה כשרה. תדע, שאין השכינה נגלית בחוצה לארץ, שנאמר 'ויקם יונה לברוח תרשישה' [יונה א'] וכי מלפני ה' הוא בורח? והלא כבר נאמר 'אנה אלך מרוחך וגו' אם אסק שמים וגו' אשא כנפי שחר [וכו'] גם שם ידך תנחני' [תהלים קלט'] 'עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. בכל מקום עיני ה' צופים רעים וטובים' [משלי טו']. 'אם יחתרו בשאול ואם יחבאו בראש הכרמל ואם ילכו בשבי' [עמוס ט'] 'אין חשך ואין צלמוות' [איוב לד']. אלא, אמר יונה, אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית. שהגויים קרובים לתשובה הן, שלא לחייב את ישראל. משל, לעבד כהן שברח מרבו. אמר, אלך לבית קברות, מקום שאין רבי יכול לבא אחרי. אמר לו רבו, יש לי כיוצא בך. כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית. שהגויים קרובים לתשובה הן, שלא לחייב את ישראל. אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר 'וה' הטיל רוח גדולה אל הים'. נמצאת אתה אומר, שלושה נביאים הם. אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן, ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן, ואחד תבע כבוד הבן ולא כבוד האב. ירמיה תבע כבוד האב וכבוד הבן שנאמר 'נחנו פשענו ומרינו' [איכה ג']. לכך נכפלה נבואתו, שנאמר 'נוסף עליהם דברים' [ירמיה לו']. אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן, שנאמר 'קנא קנאתי לה' אלקי צבאות' [מלכים א' יט']. ומה נאמר? 'לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך' שאין ת"ל לנביא תחתיך, אלא שאי אפשי בנבואתך. יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב, שנאמר 'ויהי דבר ה' אל יונה שנית' [יונה א'], שנית נדבר עמו שלישית לא. רבי יונתן אומר, לא הלך יונה אלא לאבד עצמו בים, שנאמר 'שאוני והטילוני אל הים'. וכן תמצא (האבות) והנביאים היו נותנים עצמם על ישראל. במשה מה הוא אומר, 'ועתה אם תשא חטאתם. ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת' [שמות לב'] [ואומר] 'ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי' [במדבר יא'] בדוד מה הוא אומר, 'הנה אנכי חטאתי ועויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי' [שמואל ב' כד']. הא בכל מקום אתה מוצא (האבות) והנביאים מסרו נפשם על ישראל.

ה. לאמר צא ואמור אליהם מיד. דברי ר' ישמעאל, שנאמר 'ויצא ודבר' [שמות לד']. ר' אליעזר אומר צא ואמור אליהם והשיבני דבר, שנאמר 'וישב משה את דברי העם אל ה' [שם יט']. ואומר, 'לבוש האיש הבדים אשר [ה]קסת (הסופר) במתניו וגו' [יחזקאל ט'], ואמר, 'התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו' [איוב לח']. שלוחי הקב"ה לא כשלוחי בשר ודם. ששלוחי בשר ודם, צריכין לחזור אצל שולחיהם. אבל לפניך אינו כן, אלא התשלח ברקים וילכו. וישבו לא נאמר, אלא וילכו ויאמרו . בכל מקום שהן מהלכין נמצאים לפניך, ואומרים עשינו שליחותך. לקיים מה שנאמר 'הלא את השמיים ואת הארץ אני מלא' [ירמיה כג']. כשהקב"ה גוזר גזרות טובות ורעות על ישראל, על הטובה מחזירים לפניו ועל הרעה אין מחזירין לפניו, שנאמר 'והנה שישה אנשים מדרך שער העליון' [יחזקאל ט'] (וכתיב) '[וכבוד] אלקי ישראל נעלה מעל הכרוב(ים) ואומר ה אלו {אליו ק'} עבור בתוך העיר וגו' ולאלה אמר באזני'. ונאמר 'זקן ובחור ובתולה וטף ונשים וגו'. ויאמר אליהן טמאו את הבית (הזה) וגו' יצאו אליו ועשו שליחותן. אלו שנצטוו על הרעה - לא למדנו שהחזירו שליחותן. וזה שנצטווה על הטובה- למדנו שהחזיר שליחותו שנאמר 'והנה איש לבוש הבדים'. שמעון בן עזאי אומר לאמר – בקול שאתה שומע בו למד. ר' עקיבא אומר לאמר- צא ואמור להם שבזכותם הוא מדבר עימי. שכל ל"ח שנה שהיה כועס על ישראל לא היה מדבר עמו שנאמר 'ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות (ויאמר) [וידבר] ה' אלי לאמר'. אמר ר' שמעון בן עזאי, איני כמשיב על דברי ר' עקיבא, אלא כמוסיף על דבריו. ולא עם משה בלבד היה מדבר בזכות ישראל אלא עם הנביאים כלם לא דבר אלא בזכות ישראל שנאמר 'ואשב [שם] שבעת ימים (משומם) [משמים] בתוכם' וכתיב 'ויהי מקץ שבעת ימים ויהי דבר ה' וגו' [יחזקאל ג']. '[ויהי מקץ וגו'] ויהי דבר ה' אל ירמיהו' [ירמיהו מב']. וכן אתה מוצא בברוך בן נריה שהיה מתרעם לפני המקום 'אמרתי אוי נא לי כי יסף ה' יגון על מכאובי' [שם מה'] נשתניתי אני מכל תלמידי הנביאים. יהושע שמש משה ושרתה עליו רוח הקודש, אלישע שמש אליהו ושרתה עליו רוח הקודש. מה נשתניתי אני מכל תלמידי הנביאים? 'יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי וגו', ואין מנוחה אלא נבואה שנאמר 'ותנח עליהם הרוח' [במדבר יא']. נחה רוחי על אליהו ועל אלישע. ונחה עליו הרוח. בא וראה, מה המקום משיבו? 'כה תאמר אליו כה אמר ה' הנה אשר בניתי אני הורס [וגו'] ואתה תבקש לך גדולות', ואין גדולות אלא נבואה, שנאמר 'ספרה נא לי את כל הגדולות וגו' [מלכים ב ח'] 'קרא אלי ואענך ואגידה לך גדולות ובצורות לא ידעתם' [ירמיה לג']. (אמר) ברוך (בן נריה) אם אין כרם אין סייג אם אין צאן אין רועה, מפני מה? כי הנני מביא רעה על כל בשר ונתתי נפשך לשלל אל המקום אשר תלך שם. הא בכל מקום אתה מוצא שאין הנביאים מתנבאים אלא בזכות ישראל.