ביאור:בבלי פסחים דף לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הזיד במעילה [1] במיתה - רבי היא [2], דתניא [תוספתא זבחים פ"יב ה"יז [צוקרמנדל]: 'הזיד במעילה: רבי אומר במיתה [3] [נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל] וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה, וכתיב בתרומה וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא וּמֵתוּ בוֹ [כִּי יְחַלְּלֻהוּ] (ויקרא כב ט)</ref>, וחכמים אומרים באזהרה [4]'; מאי טעמא דרבי?

אמר רבי אבהו: גמר חטא חטא מתרומה [בתרומה נאמר (ויקרא כב ט) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם, ובמעילה נאמר (ויקרא ה טו) נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה' וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַה' אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם]: מה תרומה במיתה אף מעילה במיתה, ומינה [5] - מה תרומה [6] בכזית, אף מעילה בכזית [7]!

ומתקיף לה רב פפא [8]: ממאי דרבי [9] כרבנן [10] סבירא ליה [11]? דילמא כאבא שאול סבירא ליה, דאמר: יש בה שוה פרוטה אף על גב דלית בה כזית [12]!?

והא רב פפא הוא דאמר דאבא שאול תרתי בעי! אלא שמע מינה הדר ביה!

מר בריה דרבנא אמר: [13]הכי קאמר [14]: 'לא! אם אמרת בשאר מצות שלא עשה בהן שאין מתכוין כמתכוין [15]: שאם נתכוין לחתוך את התלוש [16] וחתך את המחובר שפטור [17], תאמר במעילה שאם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה – שמעל [18]!'

רב נחמן בר יצחק אמר: [19] הכי קאמר: לא! אם אמרת בשאר מצות שכן לא מתחייב בהן: שאין מתעסק [20] כמתעסק [21]: שאם נתכוין להגביה את התלוש [22] וחתך את המחובר – שפטור [23], תאמר במעילה שאם הושיט ידו לכלי ליטול חפץ [24] וסך ידו בשמן של קודש – שמעל!

אמר מר: 'במה דברים אמורים? - במפריש תרומה והחמיצה, אבל הפריש חמץ תרומה, דברי הכל אינה קדושה [25]' - מנא הני מילי?

אמר רב נחמן בר יצחק: אמר קרא: (דברים יח ד) [רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ] תִּתֶּן לּוֹ - ולא לאוּרו [26].

מתיב רב הונא בריה דרב יהושע: אין תורמין מן הטמאה לטהורה [27], ואם תרם בשוגג [28] - תרומתו תרומה, ואמאי? לימא 'לּוֹ - ולא לאוּרו'?

לא קשיא: התם היתה לו שעת הכושר [29], הכא [30] [31]לא היתה לו שעת הכושר [32]; ודלא היתה לו שעת הכושר היכי דמי? כגון דאחמיץ במחובר [33] אבל אחמיץ בתלוש הכי נמי דקדשה.

אמר ליה: אִין: בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא [עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט עליא עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אנושא אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עליה עֲלַהּ] [34], וכן מורין [35] בבי מדרשא כוותי [36].

כי אתא רב הונא בריה דרב יהושע -


עמוד ב

אמר [37]: אמר קרא: (דברים יח ד) [רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּו] רֵאשִׁית - ששיריה ניכרין לישראל, יצתה זו שאין שיריה ניכרין [38].

יתיב רב אחא בר רב עויא קמיה דרב חסדא, ויתיב ואמר משמיה דרבי יוחנן: ענבים שנטמאו - דורכן פחות פחות מכביצה [39] ויינן כשר לנסכין [40]; אלמא קסבר משקין מיפקד פקידי [41]; לאימת קא מיטמאי [42]? לכי סחיט להו [43]; לכי סחיט להו ליתיה לשיעוריה [44]!

אי הכי - כביצה נמי [45], דהתנן [טהרות פ"ג מ"ג]: טמא מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוונת 'טהורין [46]'!

התם דאי עבד [47], הכא לכתחלה [48], [49] גזירה דילמא אתי למיעבד יותר מכביצה [50].

אמר ליה רב חסדא: מאן ציית לך ולרבי יוחנן רבך? וכי טומאה שבהן [51] להיכן הלכה?

אלמא קא סבר משקין מיבלע בליעי [52], וכיון דאיטמו ליה אוכלא - איטמו ליה משקין [53].

אמר ליה: ואת לא תיסברא דמשקין מיפקד פקידי? והתנן טמא מת שסחט זיתים וענבים מכוונת כביצה טהורין? אי אמרת בשלמא מיפקד פקידי, משום הכי טהורין; אלא אי אמרת מיבלע בליעי - אמאי טהורין [54]?

אמר ליה: הכא במאי עסקינן? - בענבים שלא הוכשרו: לאימת מתכשרי? - לכי סחיט להו; כי סחיט להו בציר להו שיעורא [55]! דאי לא תימא הכי [56] - הא דתניא [57]: הא למה זה דומה? - לתרומת תותין וענבים שנטמאה [58] שאין לו בה לא היתר אכילה ולא היתר הסקה [59]' - הא היתר אכילה נמי אית ביה: דאי בעי - דריך להו פחות פחות מכביצה!

תוספות פסחים לג,ב ד"ה לאימת מתכשרי לכי סחיט להו וכי סחיט להו בציר ליה שיעוריה - מכאן מקשה ר"ת לפ"ה, דפירש דכל שהוא מקבל טומאה מן התורה, דהא מכי נפיק מינה פורתא מתכשרי ומיד מקבל טומאה כל הנשאר, דמשקין מיבלע בליעי

וה"ר יוסף תירץ דאע"פ שאוכל מקבל טומאה בפחות מכביצה - אין מקבל הכשר בפחות מכביצה;

ואומר ר"י דהיינו טעמא: דמ[מִכָּל הָאֹכֶל] אֲשֶׁר יֵאָכֵל [אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא] (ויקרא יא לד) נפקא ליה לטמא אחרים בכביצה: אוכל הנאכל בבת אחת, ועלה קאי אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם, אלמא לא מקבל הכשר בפחות מכביצה;

גליון הש"ס: עיין תוספות מסכת כריתות דף יג עמוד א

ד"ה כיון דינק לה מחלב איטמי ליה מחלב כו' - הא איתכשרת בטיפה מלוכלכת על פי הדד: שאותה טיפה אין סופה שיניקנה התינוק, והוא משקה; ואם תאמר והא אמר פרק 'כל שעה' (פסחים לג ב) מכי סחט לה בצר שיעוריה, ופירש הר"י לענין הכשר דפחות מכשיעור לא מקבל הכשר והכא בפה התינוק אין חלב כביצה!?

ויש לומר דמדרבנן לא בעי כביצה והתם היינו דאורייתא.

ועוד מקשה ר"ת דאמרינן בפרק 'אלו עוברין' (לקמן מד.) 'השום והשמן של תרומה ומקפה של חולין ונגע טבול יום במקצתו - לא פסל אלא מקום מגעו', וכתב בכל הספרים 'והוינן בה מקום מגעו אמאי פסול והא לא הוי כביצה' - אלמא לא מקבל טומאה בכל שהוא?

ורש"י מוחק שם מן הספרים ומפרש בדוחק!

ועוד ה"ר אליהו מביא ראיה מת"כ [ספרא שמיני פרשתא ז הלכה יג] דדרשינן גבי כלי חרס דכתיב (ויקרא יא לג) [וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא] וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ - אותו אתה שובר לטהרתו, ואי אתה שובר אוכלין לטהרתן', ואי מקבלין טומאה בכל שהוא - פשיטא דלא מהני להו שבירה! וההיא דת"כ שהביא רש"י שאוכל מטמא בכל שהוא - אסמכתא היא, ומילי טובא מפיק מקרא בת"כ, וליתנהו אלא אסמכתא

ורש"י בעצמו חזר בו בפרק 'אותו ואת בנו' (חולין פב א) בשמעתא דפרה מטמא טומאת אוכלים, דהקשה: למה לה קבלת טומאה? היא גופה מטמא אדם ובגדים!? ותירץ רש"י: דכי האי גוונא מפרש בכריתות בפרק 'דם שחיטה' [60] כגון שחיפוה בפחות מכביצה בצק: אי משוית ליה אוכל - מצטרף ליה בהדי בצק ומקבל האי בצק טומאה אם יגע בטומאה ומטמא שאר אוכלין, ואי לאו אוכל הוא - לא מקבל האי בצק טומאה, דלית בה שיעור, וכי נגעי ביה אוכלין אחריני - טהורין הן, שאין נוגעין בנבילה אלא בבצק - לשון רש"י [וע"ע תוס' שבת צא,א ד"ה אי לענין ותו' זבחים לא,א ד"ה אמר].

אמר רבא: גזירה דילמא אתי בהו לידי תקלה [61].

אמר ליה אביי: ומי חיישינן לתקלה? והא תניא מדליקין בפת ובשמן של תרומה שנטמאת [62]!?

אמר ליה: פת זריק ליה בין העצים, שמן של תרומה רמי ליה בכלי מאוס.

גופא: מדליקין בפת ובשמן של תרומה שנטמאת; אביי אמר משמיה דחזקיה, ורבא אמר דבי רבי יצחק בר מרתא אמר רב הונא: לא שנו אלא פת [63], אבל חיטי – לא, שמא יבא בהן לידי תקלה [64];

ורבי יוחנן אמר: אפילו חיטי;

ואמאי ניחוש? - דילמא אתי בהן לידי תקלה? כדאמר רב אשי:

הערות[עריכה]

  1. ^ בהנאת קדש ששגגתה מעילה
  2. ^ ועל כרחך מתרומה גמר לה, כדמפרשינן, וכיון דמתרומה גמר - לא משכח בה מיתה אלא בכזית, כתרומה, דתרומה גבי מיתה כתיב בה אכילה, דמיתה דתרומה נפקא לן מדסמיך וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ (ויקרא כב י) גבי (ויקרא כב ט) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ ב'אלו הן הנשרפין' בסנהדרין (פג,ב)
  3. '^ כדמפרש [רבי אבהו להלן]: גמר חטא חטא: הנאת קדש מאכילת תרומה: כתיב הכא (ויקרא ה טו)
  4. ^ רבנן נמי אית להו גזירה שוה דרבי, דהא עיקר מילתא דמעילה בהא גזירה שוה גמרי בפרק חמישי דמעילה (יח,ב) בברייתא גבי פגם ונהנה, ובדבר שפגם נהנה, ובתלוש מן הקרקע, ובשליח שעשה שליחותו - כל הני מתרומה גמרי בה, ואזהרה נמי מתרומה גמרי: מה אכילת תרומה הזהיר, דכתיב (ויקרא כב י) [וְכָל זָר] לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ - אף הנאת הקדש דמעילה הזהיר, ומיהו מיתה לא גמרינן מינה, כדמפרשי רבנן טעמייהו בסנהדרין: דמיעט רחמנא בתרומה וּמֵתוּ בוֹ [כִּי יְחַלְּלֻהוּ] (ויקרא כב ט) והאי בוֹ – מיעוטא: בוֹ ולא במעילה, וכן עיקר
  5. ^ היינו ’[שדו ביה] 'נרגא, כלומר: וכיון דמיתה מהכא נפקא לן - על כרחיך הכי תילף 'ומינה
  6. ^ מיתה הכתובה בה אאכילה כתובה, דהוא
  7. ^ אין מיתה עד דאיכא כזית! וליכא למימר דתנא הכי: 'תאמר במעילה שחייב בה מיתה בפחות מכזית'
  8. ^ להני דשדו ביה נרגא
  9. ^ בתרומה
  10. ^ דפליגי אדאבא שאול
  11. ^ דבעו כזית בתרומה
  12. ^ ושפיר מצי למילף מינה מיתה במעילה דהיא בשוה פרוטה מתרומה - אפילו לפחות מכזית
  13. ^ הא מתניתא דלעיל - בשיבושא איתני בבי מדרשא ו
  14. ^ סיפא
  15. ^ שכן לא חייב בהן קרבן בשוגג שאין מתכוין לאותה מלאכה, כשוגג שמתכוין לאותה מלאכה
  16. ^ שהוא מתכוין לדבר המותר
  17. ^ שאפילו בשבת פטור, דמלאכת מחשבת בעינן: שיתכוין לחתיכת מחובר, ומיהו שגג בשבת: שאינו יודע שהוא שבת, או אינו יודע שהמלאכה זו אסורה
  18. ^ כגון: היו כאן גיזי חולין וגיזי עולה, ונתכוין ליטול של חולין והלכה ידו על של עולה, ומכיר הוא מי עולה ומי חולין אלא שנסתכל במקום אחר - דהיינו שאין מתכוין למעשה זה, וחייב מעילה: ד-וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה כל דהו כתיב (ויקרא ה טו), ולא כתב בה מיעוטא כדכתיב בשבת: מלאכת מחשבת, וכתיב בשאר מצות (ויקרא ד כג) [אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ] אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ - פרט למתעסק, והיינו 'מתעסק': שמתעסק בדבר אחר ובא זה לידו
  19. ^ הא - לא הוה ליה למיתני, דהא בשאר מצות נמי אם היה מתעסק בחתיכה ואפילו בשל היתר ועלתה בידו חתיכת איסור, ואף על גב דאין מתכוין לזו - מלאכת מחשבת היא, וחייב, אלא
  20. ^ בדבר היתר ושגג באיסור כיוצא בו
  21. ^ בדבר היתר ועלה בידו איסור
  22. ^ דהיינו אין מתעסק בחתיכה [בפעולת החיתוך] לגמרי, ואפילו בשל היתר
  23. ^ ולא עשאו כמתעסק לחתוך תלוש וחתך מחובר
  24. ^ ולא היה מתעסק בשום סיכה ואפילו בשל היתר
  25. ^ ואפילו למאן דשרי הנאת חמץ בפסח
  26. ^ אפילו היא ראויה להסיק, הואיל ואינה ראויה לאכילה
  27. ^ לכתחלה, שמפסיד את הכהן
  28. ^ שלא ידע שטבל זה טמא
  29. ^ שנראית כבר לתרומה קודם שנטמא
  30. ^ והא דלעיל -
  31. ^ בחמץ ש
  32. ^ לתרום ממנו
  33. ^ דקודם שחל הפסח היה מחובר והחמיץ במחובר, וכל זמן חיבורו לא היה ראוי לחול שם תרומה עליו, דרֵאשִׁית דְּגָנְךָ כתיב: משנדגן, ודיגון לשון אסיפה והעמדת כרי הוא
  34. ^ מקרא הוא בדניאל (דניאל ד יד)
  35. ^ מורין הוראה
  36. ^ כמותי; עירין = מלאכים, כלומר: תלמידי חכמים שהם כמלאכי השרת אמרי בבית המדרש כמותי, דהא דקתני לעיל 'אינה קדושה' - בשהחמיץ במחובר קאמר
  37. ^ אפילו בשהחמיץ בתלוש נמי קאמר דאינה קדושה
  38. ^ ראשית משמע שתהא היא ראשית, ואלו שיריים ניכרים שתהא היא מתירתן לישראל, ואי במפריש תרומת חמץ - מה היתר יש בשיריה שתהא ראשיתן עושה שיריים? כי הוו מעיקרא טבל הוו שרי בהנאה ואסורין באכילה, השתא נמי שרו בהנאה ואסורין באכילה משום חמץ, ולענין מאי הוו שיריים?
  39. ^ פחות מכביצה אוכל טמא אין מטמא אחרים
  40. ^ דאינו מטמא
  41. ^ מופקדין הן בתוך הזג, ואינן חיבור לו, אלא כמי שנותנין בכלי, וכשנטמא הזג - לא נטמא משקה בכלל זג טומאת אוכלין, דלאו אוכל דכוותיה חשיבי בהדייהו, וטומאת משקין נמי לא נטמאו ואף על פי שמשקה מקבל טומאה בכל שהוא, דלא היה שם משקה עליו מעולם, ואין צירוף חביריו עמו: דהא זג זה לא נגע במשקין שבחבירו
  42. ^ משקין
  43. ^ והנסחטין נוגעין לכל הזגים יחד
  44. ^ דאין בזגין כביצה ליתן טומאה, דהא פחות מכביצה דָרַך
  45. ^ דהא כי נפיק משקין מינייהו חסר ליה שיעוריה: אוכל ומשקה מקבל טומאה בכל שהן, אבל אין מטמא אחרים אלא אוכל כביצה ומשקה ברביעית, והכי תניא בתורת כהנים [ספרא שמיני פרשתא ז ראש פרק ט]: (ויקרא יא לד: מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא); מִכָּל הָאֹכֶל מלמד שמטמא בכל שהוא; יכול יטמא לאחרים בכל שהוא? תלמוד לומר: אֲשֶׁר יֵאָכֵל: אוכל הנאכל בבת אחת, והיינו כביצה, כדאמרינן בפרק 'יום הכפורים' (יומא פ א): אין בית הבליעה מחזקת יותר מביצת תרנגולת; ואני שמעתי דאף לקבל טומאה בעי כביצה
  46. ^ וכדמסיק מילתא במסכת טהרות: ובלבד שלא יגע במשקה, וכגון שדרכן בפשוטי כלי עץ שאין מטמאין: שאין כאן מטמא משקה אלא הזגין שנגע בהן הטמא קודם לכן בידים, שהוא לא נזהר אלא משיצא משקה, וכשהמשקין נוגעין בזגין - כבר חסר שיעור כביצה, ויותר מכביצה כל דהו קתני התם בהדיא 'טמא': שכיון שיצא טפה ראשונה - נטמאת הטפה בכביצה, שעדיין היה באוכל כביצה; אף על גב דאין משקה הנבלע באוכל מקבל טומאה עמו - משלים הוא את שיעורו, דדכוותה תנן התם טובא; ובמנחות (נד,ב) נמי מייתי לה בגמרא: [טהרות פ"ג מ"ד] 'כביצה אוכלין שהניחו בחמה ונתמעטו - טהורין וכן כזית חֵלב [בגירסתנו: כזית מן המת וכזית מן הנבלה...] ופיגול ונותר; חזר והניחן בגשמים ותפחו - טמאין וחייבין עליהן משום פיגול ונותר וחלב [עד כאן] - ואף על גב דגשמים הנבלעין בתוכו - לאו 'חֵלב' נינהו: דאי סחיט להו ושתי מינייהו כזית – פטור, אפילו הכי כל כמה דבגווה נינהו משלמי לשיעוריה; וטמא מת דוקא נקט: שאינו מטמא בהיסט, והוא הדין לטמא שרץ וכל טומאת מגע, ורישא דכולהו נקט; אבל זב - שמטמא בהיסט - שסחט אפילו גרגיר יחידי - תנן התם דמטמא אפילו בפשוטי כלי עץ: דכיון דיצאת טפה ראשונה ונטבל העץ והגביהו - נטמאו משקין שעל העץ במשא, דמשקה מקבל טומאה בכל שהוא, וכשחזר ונתנו לתוכו - נתערב טמא בטהור, והכל טמא
  47. ^ שסחט
  48. ^ בבא לימלך מה יעשה
  49. ^ נימא ליה "דרוך פחות מכביצה אבל כביצה לא"
  50. ^ כל שהוא, וכשיוצאה טפה ראשונה - עדיין יש באוכל כביצה, ונטמאת הטפה, וחוזרת ומתערבת במשקין
  51. ^ שקיבלו תחלה עם האוכל כשנטמאו הענבים
  52. ^ באוכל הן בלועין מכל דפנותיו, וחיבור הן לו
  53. ^ ונטמאו עמו
  54. ^ הרי נטמאו הענבים במגע טמא מת, ואף על פי שלא נגע במשקה - נטמא
  55. ^ וכשנוגע באוכל הנגוב ודוחהו אל תחת המדוך - אין בהן שיעור כדי לקבל טומאה, והוא זהיר מליגע במשקה, כדקתני בהדיא ובלבד שלא יגע במקום המשקה
  56. ^ דמשקין בליעי ואיטמאו אלא מיפקד פקידי, ואין מטמאין בנגיעת טומאה באוכל
  57. ^ לעיל
  58. ^ דמשמע שנטמאו תותים וענבים קודם דריכה
  59. ^ וקתני 'אין לו בה היתר אכילה'
  60. ^ כא,א
  61. ^ כשהוא דורכן שמא יאכל מהן
  62. ^ והא ודאי בחד שעתא לא מדליק שמן כולה, אלא לזמן מרובה, ולא חיישינן דילמא אכיל מיניה
  63. ^ דכי זרק ליה ממאיסא ותו לא אתי למיכליה
  64. ^ חיטי, אי נמי זריק להו - לא ממאיסי