מוֹשִׁיבִי מושיב אתעֲקֶרֶת האישה העקרההַבַּיִת בבית, עם בעלה (למרות שאין לה בנים ה' דואג לחבבה על בעלה)אֵם הַבָּנִים ולאחר מכן ה' נותן לה בנים, והופך אותה ל- שְׂמֵחָה. הַלְלוּ יָהּ!
עם טעמים:
מֽוֹשִׁיבִ֨י ׀ עֲקֶ֬רֶת הַבַּ֗יִת אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה הַֽלְﬞלוּ־יָֽהּ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
מושיבי עקרת - במשקל גברת ואין המלה סמוכה אל הבית, העקרה יושיבנה והיא שבה בית כמו מושיב יחידים ביתה והבית, כמו: בית אהרן, בית יעקב, איש וביתו.
וטעם אם הבנים – כי תהיה העקרת אם הבנים שמחה, כדברי חנה: כי שמחתי בישועתך וחתם המשורר במלת הללויה, על אלה נפלאות שיעשה השם.
"מושיבי" - הוא מושיב את העקרה בבית כי בעודה עקרה שבתה הבית מעט פעם בחוץ פעם ברחובות להפיג צערה וה' בהשגחתו פותח רחמה ותלד ותשב בבית ותהיה א"כ אם הבנים שמחה בהיותה יושבת בביתה עם בניה
"מושיבי", וגם "העקרת של הבית", האשה ששתתה כוס עקרים, (כי היה להם אשה מיוחדת לנוי והיא היתה שותה כוס עקרים שלא תלד) בכ"ז ירפא אותה בהשגחתו עד שתהיה אם הבנים שמחה:
