ביאור:בבלי פסחים דף מו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת פסחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לענין צירוף טומאה ^[1] בפסח, ובשאר ימות השנה איכא פלוגתא ^[2]; היכי דמי? - כגון דאיכא פחות מכביצה אוכלין, ונגעו בהאי בצק ^[3]: בפסח, דאיסורו חשוב ^[4] – ^[5]מצטרף ^[6]; בשאר ימות השנה ^[7] - דבקפידא תליא מילתא, אם מקפיד עליו – מצטרף ^[8], אם רוצה בקיומו - הרי הוא כעריבה.

מתקיף לה רבא: מי קתני 'מצטרף'? והא חוצץ קתני!?

אלא אמר רבא: 'וכן להעלות טהרה לעריבה' ^[9]; היכי דמי? - כגון דאיטמי הך עריבה, ובעי לאטבולי: בפסח ^[10], דאיסורו חשוב ^[11] – חוצץ ^[12] ולא סלקא לה טבילה; ^[13] בשאר ימות השנה ^[14] בקפידא תליא מילתא: אי מקפיד עליו – חוצץ, ואם רוצה בקיומו - הרי הוא כעריבה.

מתקיף לה רב פפא: מי קתני 'וכן לענין טהרה'? הא 'לענין טומאה' קתני!?

אלא אמר רב פפא: וכן לענין להוריד טומאה לעריבה ^[15]; היכי דמי? - כגון דנגע שרץ בהאי בצק: בפסח, דאיסורו חשוב ^[16] – חוצץ ^[17] ולא נחתה לה טומאה ^[18]; בשאר ימות השנה דבקפידא תליא, אם מקפיד עליו – ^[19] חוצץ, אם רוצה בקיומו - הרי הוא כעריבה ^[20].

משנה:

בצק החרש ^[21]: אם יש כיוצא בו שהחמיץ ^[22] - הרי זה אסור.

גמרא:

אם אין שם כיוצא בו מהו?

אמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש: כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא ^[23] מיל.

ונימא 'מיל'?

הא קא משמע לן: דשיעורא דמיל כממגדל נוניא ועד טבריא.

אמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש: לגבל ולתפלה ולנטילת ידים - ארבעה מילין ^[24]; ^[25].

אמר רב נחמן בר יצחק: אייבו אמרה ^[26] [היה 'אייבו' אביו של רב, אך לא אביו של רב יאמר שמועות של ריש לקיש! אלא הכוונה שאמרה ולא ששמעה מריש לקיש], וארבעה אמר בה ^[27], וחדא מינייהו – עִבוּד ^[28], דתנן [חולין פ"ט מ"ב]: וכולן ^[29] שעיבדן או שהילך בהן כדי עִבוּדָהּ ^[30] – טהורין, חוץ מעור האדם; וכמה כדי עִבוּדָהּ? אמר רבי אייבו אמר רבי ינאי: כדי הילוך ארבעה מילין.

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לא שנו אלא לפניו ^[31], אבל לאחריו - אפילו מיל אינו חוזר. אמר רב אחא: ומינה ^[32]: מיל הוא דאינו חוזר ^[33], הא פחות ממיל – חוזר!

משנה:

כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב? ^[34]

רבי אליעזר אומר: לא תקרא לה שם ^[35] עד שתאפה ^[36];

בן בתירא אומר: תטיל בצונן.

אמר רבי יהושע:

עמוד ב

המשך המשנה

לא זה הוא חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובבל ימצא ^[37], אלא מפרישתה ומניחתה עד הערב, ואם החמיצה – החמיצה.

גמרא:

לימא בטובת הנאה קמיפלגי: דרבי אליעזר סבר טובת הנאה ממון, ורבי יהושע סבר טובת הנאה אינה ממון ^[38]!?

לא! דכולי עלמא סברי טובת הנאה אינה ממון, והכא – ב'הואיל' קמיפלגי: דרבי אליעזר סבר: אמרינן 'הואיל ואי בעי איתשיל עלה - ממוניה הוא' ^[39], ורבי יהושע סבר: לא אמרינן 'הואיל' ^[40].

איתמר: האופה מיום טוב לחול ^[41]: רב חסדא אמר לוקה, רבה אמר אינו לוקה:

רב חסדא אמר לוקה ^[42]: לא אמרינן 'הואיל ומיקלעי ליה אורחים ^[43] - חזי ליה';

רבה אמר: אינו לוקה, אמרינן 'הואיל'.

אמר ליה רבה לרב חסדא: לדידך, דאמרת לא אמרינן הואיל - היאך אופין מיום טוב לשבת ^[44]?

אמר ליה: משום עירובי תבשילין.

ומשום עירובי תבשילין שרינן איסורא דאורייתא?

אמר ליה: מדאורייתא צורכי שבת נעשין ביום טוב ^[45], ורבנן הוא דגזרו ביה גזירה ^[46] שמא יאמרו 'אופין מיום טוב אף לחול'; וכיון דאצרכוה רבנן עירובי תבשילין - אית ליה היכירא.

איתיביה: בהמה המסוכנת ^[47] - לא ישחוט אלא כדי שיכול לאכול הימנה כזית צלי ^[48] מבעוד יום ^[49] [ביצה פ"ג מ"ג]’; יכול לאכול' אף על גב דלא בעי למיכל! בשלמא לדידי דאמרי 'הואיל', הואיל ואי בעי למיכל מצי אכיל, משום הכי ישחוט; אלא לדידך, דאמרת לא אמרינן 'הואיל', אמאי ישחוט ^[50]?

אמר ליה: משום הפסד ממונו.

ומשום הפסד ממונו שרינן איסורא דאורייתא?

אמר ליה: אִין! משום הפסד ממונו ^[51] - גמר בלבו ^[52]לאכול כזית ^[53], ואי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה ^[54].

איתיביה [מנחות פ"יא מ"ט]: 'לחם הפנים

הערות

^ כדמפרש ואזיל, דבפסח תליא מילתא בשיעוריה
^ חילוק בין מקפיד לשאינו מקפיד, והיינו דתנא סיפא אם מקפיד עליו
^ הדבוק בעריבה ונגעה בהן טומאה ואיטמי, והדר נגעו בהן אוכלים טהורים
^ דאיסור חמץ מחשבו ועושהו חשוב, הואיל וכזית הוּזְכַּר להיחשב לענין איסור חמץ, דלא בטיל לגבי עריבה כדתניא רישא
^ השתא לענין טומאה נמי לא בטיל לגבי עריבה ו
^ להשלים לכביצה ואף על גב דאין מקפיד עליו, ומטמא את אחרים
^ דליכא למימר איסורו חישובו
^ דחשיב אוכלא הואיל וסופו ליטלו
^ תליא נמי בשיעורא ולא שיעורא - בפסח, ו'אם מקפיד עליו' קאי אשאר ימות השנה
^ הואיל ובכזית עובר עליה, ובדפנות
^ איסורו חישובו: דעל כרחו צריך ליטלו
^ דלא הוי כעריבה, ואפילו אינו מקפיד עליו
^ אבל
^ בין מרובה בין מועט
^ על ידי בצק זה תליא נמי בימות הפסח בשיעורא ולאו שיעורא, 'ואם מקפיד עליו' - אשאר ימות השנה קאי
^ דכזית איסורו חישובו
^ ולא הוי כעריבה
^ לעריבה ואפילו אין מקפיד עליו, ובפחות מכזית כי אינו מקפיד עליו - לא
^ אפילו בפחות מכזית
^ והוי כאלו נגע שרץ בעריבה ממש
^ שאין ניכר אם החמיץ אם לאו: שמשונה הוא, כחרש הזה שיש לו אזנים ואינו ניכר אם שומע אם לאו, דאין אדם עומד על בירורו ועל דעתו; לישנא אחרינא בצק החרש: קשה כחרש, ואינו ניכר שהחמיץ, רצונו לומר: הכסיפו פניו ואין סידוק לסימן החימוץ
^ אם יש עיסה אחרת שנילושה בשעתה וכבר החמיצה
^ דהיינו
^ המגבל עיסת אחרים בשכר, וכלי בעל הבית טמאים - עד ארבע מילין הטריחוהו חכמים לילך למקוה לטבול כליו, וכן לתפלה: אם מהלך אדם בדרך ובא עת ללון ולהתפלל, אם יש בית הכנסת לפניו ברחוק ארבע מילין - הולך ומתפלל שם ולן שם, וכן לנטילת ידים לאכילה: אם עתיד למצוא מים לפניו באברעה מילין - הולך לשם ונוטל את ידיו
^ משום דרבי אבהו אמר ריש לקיש נקט לה [נראה שבגורסת רש"י לא היו המילים 'אמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש’]
^ להא מילתא משמיה דריש לקיש, ולא רבי אבהו אמרה
^ לשיעור ארבע מילין: היינו תלת, וחדא מוסיף
^ גירסת רש"י: ומאי היא? – עבוד: שיעור עבוד של עור רך המטמא כבשר, כגון הנך דחשיב ב'העור והרוטב' - ארבע מילין הוא לבטלו מתורת בשר מחמת עיבודו
^ כל אלו שמנו חכמים ב'העור והרוטב' שעורותיהן מטמאין כבשרן מפני שהוא רך ודרכו לאכול
^ דרך עורות לשוטחן לפני דריסת רגלי אדם וזהו תחילת עיבודן
^ אנטילת ידים ואתפלה דמהלך בדרך קאי, דאילו גבל ילך עד ארבעה מילין, דמה יש לו להפסיד
^ מהא דרבי יוסי בר חנינא, דאמר בהדיא 'אפילו מיל אינו חוזר'
^ דוקא מיל קאמר
^ שנטמאת העיסה ושוב אין חלה הניטלת ממנה ראויה לאכילת כהן: כיצד מפרישין אותה ביום טוב של פסח? הרי אין יכול לאפותה מאחר שאינה ראויה לאכילה, ולשהותה לשורפה לערב אי אפשר שלא תחמיץ, ולשורפה או להאכילה לכלבים אי אפשר: שאין שורפין קדשים ביום טוב!?
^ חלה
^ תחלה: דאכתי כל חדא וחדא חזיא ליה דמפריש מכל חדא פורתא, ולאחר אפייה אם רצה - יפריש חלה שלימה על כולן, כדתניא בגמרא, דקסבר רבי אליעזר: הסל שהוא רודה מן התנור לתוכו מצרפו לחלה
^ כדמפרש בגמרא, דלאו דידיה הוא לאחר שקרא עליה שם, וקרא כתיב: שלך אי אתה רואה - וְזֶה אינו שלך ולא של חבירך: דאכתי לא מטא ליד כהן
^ דבר מועט דתניא (בכורות כז א): רשאי ישראל לומר לחבירו "הילך סלע ותן כל תרומתיך לבן בתי כהן", והיינו טובת הנאה שיש לו לישראל בחלה זו: שרשאי לתתה לכל כהן שירצה וליטול דבר מועט מאוהבו של כהן בשביל שיתנה לו; רבי אליעזר סבר: טובת הנאה = ממון, והויא הך חלה כדידיה, ועבר עלה אי מחמיצה גביה, הלכך אפי לה ברישא; ורבי יהושע סבר: טובת הנאה אינה ממון, ולאו דידיה הוא, ואינו מוזהר עליה; ומשום פקדון נמי ליכא, דאכתי לא מטא לידא דכהן
^ רבי אליעזר סבר: עבר עליה משום 'הואיל ואי בעי מיתשיל עלה והדרה לטיבלא ודידיה היא': דעל כל נדר והקדש ותרומה, הקדוש באמירת פה - יכול לישאל לחכם ולעקור דבורו; הלכך ממוניה הוא, ועבר עליה; ומלאכת אפייתה נמי ביום טוב כי לא קרא עליה שם, ואף על גב דאיכא חדא דלא חזיא – משתריא: דכל חדא וחדא איכא למימר 'הא לאו חלה היא', ואי נמי קרא עליה שם - מצי למיפא לה, הואיל ואי בעי מיתשיל עלה; מיהו כיון דאית לרבי אליעזר 'הסל מצרפן לחלה' - הכי שפיר טפי שתאפה תחלה, משום רווחא דמילתא, וכל כמה דאפשר למיעבד שפיר בלא שום 'הואיל' - ניחא למיעבד
^ הלכך על חימוצה אינו עובר, אבל על אפייתה עובר: דאיכא חדא דלא חזיא ליה
^ לאחר שאכל וגמר סעודתו, דפשיטא לן דלא חזיא ליה מידי האידנא עד אורתא, שהוא חול
^ משום לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה (שמות כ ט) [פסוק זה נאמר בשבת, אלא צריך להיות שמות יב,טז: [וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם] כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם [אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם]
^ שיהו צריכין לפת זה היום
^ אי לאו דאמרינן 'הואיל אי מיקלעי ליה אורחין חזי ליה כוליה ליום טוב'
^ דכתיב (שמות יב טז) אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, ושבת ויום טוב - חדא קדושה היא: דתרוייהו 'שבת' איקרו, וכי היכי דמותר לבשל לבו ביום - מותר לבשל למחר
^ כי לא אותיב עירוב תבשילין
^ ורוצה לשוחטה ביום טוב שלא תמות ויפסידנה
^ זהו קל בבישולים
^ שיהא שהות ביום כדי להפשיט ולחתוך כזית ולצלות ולאכול; ואי איכא שהות כי האי – שרי, ואף על גב דלא אכיל מינה
^ הא לא צריך למיכל שכבר אכל
^ ויודע הוא שאינו מותר בלא אכילה
^ לאנס את עצמו ולעבור על דעתו ו
^ והוה ליה כצריך לזית ביום טוב
^ ומשום ההוא זית בעיא למישחטיה לכולה דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה אבל הכא דליכא למימר גמר בלבו לאנס עצמו משום הואיל לא שרינן איסורא דאורייתא כיון דלא צריך למידי

[1] כדמפרש ואזיל, דבפסח תליא מילתא בשיעוריה

[2] חילוק בין מקפיד לשאינו מקפיד, והיינו דתנא סיפא אם מקפיד עליו

[3] הדבוק בעריבה ונגעה בהן טומאה ואיטמי, והדר נגעו בהן אוכלים טהורים

[4] דאיסור חמץ מחשבו ועושהו חשוב, הואיל וכזית הוּזְכַּר להיחשב לענין איסור חמץ, דלא בטיל לגבי עריבה כדתניא רישא

[5] השתא לענין טומאה נמי לא בטיל לגבי עריבה ו

[6] להשלים לכביצה ואף על גב דאין מקפיד עליו, ומטמא את אחרים

[7] דליכא למימר איסורו חישובו

[8] דחשיב אוכלא הואיל וסופו ליטלו

[9] תליא נמי בשיעורא ולא שיעורא - בפסח, ו'אם מקפיד עליו' קאי אשאר ימות השנה

[10] הואיל ובכזית עובר עליה, ובדפנות

[11] איסורו חישובו: דעל כרחו צריך ליטלו

[12] דלא הוי כעריבה, ואפילו אינו מקפיד עליו

[13] אבל

[14] בין מרובה בין מועט

[15] על ידי בצק זה תליא נמי בימות הפסח בשיעורא ולאו שיעורא, 'ואם מקפיד עליו' - אשאר ימות השנה קאי

[16] דכזית איסורו חישובו

[17] ולא הוי כעריבה

[18] לעריבה ואפילו אין מקפיד עליו, ובפחות מכזית כי אינו מקפיד עליו - לא

[19] אפילו בפחות מכזית

[20] והוי כאלו נגע שרץ בעריבה ממש

[21] שאין ניכר אם החמיץ אם לאו: שמשונה הוא, כחרש הזה שיש לו אזנים ואינו ניכר אם שומע אם לאו, דאין אדם עומד על בירורו ועל דעתו; לישנא אחרינא בצק החרש: קשה כחרש, ואינו ניכר שהחמיץ, רצונו לומר: הכסיפו פניו ואין סידוק לסימן החימוץ

[22] אם יש עיסה אחרת שנילושה בשעתה וכבר החמיצה

[23] דהיינו

[24] המגבל עיסת אחרים בשכר, וכלי בעל הבית טמאים - עד ארבע מילין הטריחוהו חכמים לילך למקוה לטבול כליו, וכן לתפלה: אם מהלך אדם בדרך ובא עת ללון ולהתפלל, אם יש בית הכנסת לפניו ברחוק ארבע מילין - הולך ומתפלל שם ולן שם, וכן לנטילת ידים לאכילה: אם עתיד למצוא מים לפניו באברעה מילין - הולך לשם ונוטל את ידיו

[25] משום דרבי אבהו אמר ריש לקיש נקט לה [נראה שבגורסת רש"י לא היו המילים 'אמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש’]

[26] להא מילתא משמיה דריש לקיש, ולא רבי אבהו אמרה

[27] לשיעור ארבע מילין: היינו תלת, וחדא מוסיף

[28] גירסת רש"י: ומאי היא? – עבוד: שיעור עבוד של עור רך המטמא כבשר, כגון הנך דחשיב ב'העור והרוטב' - ארבע מילין הוא לבטלו מתורת בשר מחמת עיבודו

[29] כל אלו שמנו חכמים ב'העור והרוטב' שעורותיהן מטמאין כבשרן מפני שהוא רך ודרכו לאכול

[30] דרך עורות לשוטחן לפני דריסת רגלי אדם וזהו תחילת עיבודן

[31] אנטילת ידים ואתפלה דמהלך בדרך קאי, דאילו גבל ילך עד ארבעה מילין, דמה יש לו להפסיד

[32] מהא דרבי יוסי בר חנינא, דאמר בהדיא 'אפילו מיל אינו חוזר'

[33] דוקא מיל קאמר

[34] שנטמאת העיסה ושוב אין חלה הניטלת ממנה ראויה לאכילת כהן: כיצד מפרישין אותה ביום טוב של פסח? הרי אין יכול לאפותה מאחר שאינה ראויה לאכילה, ולשהותה לשורפה לערב אי אפשר שלא תחמיץ, ולשורפה או להאכילה לכלבים אי אפשר: שאין שורפין קדשים ביום טוב!?

[35] חלה

[36] תחלה: דאכתי כל חדא וחדא חזיא ליה דמפריש מכל חדא פורתא, ולאחר אפייה אם רצה - יפריש חלה שלימה על כולן, כדתניא בגמרא, דקסבר רבי אליעזר: הסל שהוא רודה מן התנור לתוכו מצרפו לחלה

[37] כדמפרש בגמרא, דלאו דידיה הוא לאחר שקרא עליה שם, וקרא כתיב: שלך אי אתה רואה - וְזֶה אינו שלך ולא של חבירך: דאכתי לא מטא ליד כהן

[38] דבר מועט דתניא (בכורות כז א): רשאי ישראל לומר לחבירו "הילך סלע ותן כל תרומתיך לבן בתי כהן", והיינו טובת הנאה שיש לו לישראל בחלה זו: שרשאי לתתה לכל כהן שירצה וליטול דבר מועט מאוהבו של כהן בשביל שיתנה לו; רבי אליעזר סבר: טובת הנאה = ממון, והויא הך חלה כדידיה, ועבר עלה אי מחמיצה גביה, הלכך אפי לה ברישא; ורבי יהושע סבר: טובת הנאה אינה ממון, ולאו דידיה הוא, ואינו מוזהר עליה; ומשום פקדון נמי ליכא, דאכתי לא מטא לידא דכהן

[39] רבי אליעזר סבר: עבר עליה משום 'הואיל ואי בעי מיתשיל עלה והדרה לטיבלא ודידיה היא': דעל כל נדר והקדש ותרומה, הקדוש באמירת פה - יכול לישאל לחכם ולעקור דבורו; הלכך ממוניה הוא, ועבר עליה; ומלאכת אפייתה נמי ביום טוב כי לא קרא עליה שם, ואף על גב דאיכא חדא דלא חזיא – משתריא: דכל חדא וחדא איכא למימר 'הא לאו חלה היא', ואי נמי קרא עליה שם - מצי למיפא לה, הואיל ואי בעי מיתשיל עלה; מיהו כיון דאית לרבי אליעזר 'הסל מצרפן לחלה' - הכי שפיר טפי שתאפה תחלה, משום רווחא דמילתא, וכל כמה דאפשר למיעבד שפיר בלא שום 'הואיל' - ניחא למיעבד

[40] הלכך על חימוצה אינו עובר, אבל על אפייתה עובר: דאיכא חדא דלא חזיא ליה

[41] לאחר שאכל וגמר סעודתו, דפשיטא לן דלא חזיא ליה מידי האידנא עד אורתא, שהוא חול

[42] משום לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה (שמות כ ט) [פסוק זה נאמר בשבת, אלא צריך להיות שמות יב,טז: [וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם] כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם [אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם]

[43] שיהו צריכין לפת זה היום

[44] אי לאו דאמרינן 'הואיל אי מיקלעי ליה אורחין חזי ליה כוליה ליום טוב'

[45] דכתיב (שמות יב טז) אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ, ושבת ויום טוב - חדא קדושה היא: דתרוייהו 'שבת' איקרו, וכי היכי דמותר לבשל לבו ביום - מותר לבשל למחר

[46] כי לא אותיב עירוב תבשילין

[47] ורוצה לשוחטה ביום טוב שלא תמות ויפסידנה

[48] זהו קל בבישולים

[49] שיהא שהות ביום כדי להפשיט ולחתוך כזית ולצלות ולאכול; ואי איכא שהות כי האי – שרי, ואף על גב דלא אכיל מינה

[50] הא לא צריך למיכל שכבר אכל

[51] ויודע הוא שאינו מותר בלא אכילה

[52] לאנס את עצמו ולעבור על דעתו ו

[53] והוה ליה כצריך לזית ביום טוב

[54] ומשום ההוא זית בעיא למישחטיה לכולה דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה אבל הכא דליכא למימר גמר בלבו לאנס עצמו משום הואיל לא שרינן איסורא דאורייתא כיון דלא צריך למידי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]