מצוה:לשבות ממלאכה ביום הכיפורים
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם.
(ויקרא כג, לב)
היא שצונו לשבות ביום הכיפורים מהמלאכות והמעשים. והוא אמרו יתעלה: "שבת שבתון הוא לכם" (ויקרא כג, לב). וכבר ביארנו פעמיים אמרם: האי "שבתון" עשה הוא.
לשבות מכל מלאכה ביום הכיפורים, שנאמר "שבת שבתון הוא לכם" (ויקרא כג, לב). וכבר כתבתי (מצוה רצז) מה שאמרו זכרונם לברכה (שבת כה.) האי שבתון עשה הוא, כלומר שפירושו כאילו יאמר שבתו ביום זה.
משרשי המצוה. על צד הפשט, כדי שלא נהיה טרודים בשום דבר ונשים כל מחשבותינו וכל כונתנו לבקש מחילה וסליחה מאת אדון הכל ביום זה, שהוא נכון לסליחת העונות מיום שנברא העולם, וכמו שכתבתי ב"אחרי מות" במצות עבודת יום הכפורים (מצוה קפה).
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (מגילה ז:) שכל דבר שאסור לעשותו בשבת אף על פי שאינו מלאכה גמורה אסור לעשותו ביום הכיפורים. כללו של דבר אין בין שבת ליום הכיפורים, אלא שזדון מלאכה בשבת בסקילה, וביום הכיפורים בכרת. ומכל מקום התירו זכרונם לברכה (שבת קטו.) לקנב הירק ביום הכפורים מן המנחה ולמעלה, כדי שנמצא אותו מוכן לערב מיד, מה שאינו מותר בשבת. ונהגו העם להחמיר בדבר ולנהוג בו איסור כשבת לכל דבר. ויתר פרטיה, מבוארים במסכת יומא.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ועשה מלאכה בטל עשה זה, מלבד שעבר על לאו, וכמו שנכתב בעזרת השם (מצוה רטו).