מכילתא על שמות טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · מכילתא על שמות · טז · >>

פסוק א[עריכה]

ויסעו מאלים ויבואו למה נאמר יום מגיד שאותו היום אירעה שבת להיות שהיא סדורה ובאה מששת ימי בראשית עד שנתנה להם לישראל [בעשרים ושנים באייר ד"א] בחמשה עשר יום לחדש למה נאמר יום לידע באיזה יום נתנה תורה לישראל ניסן שיצאו בו ישראל ממצרים אירע להיות בחמישי בשבת השלים ניסן אירע אייר להיות בשבת חסר אייר אירע סיון להיות באחד בשבת ואומר ממחרת הפסח יצאו (במדבר לג ג) ואומ' בחמשה עשר יום לחדש השני ואומ' בחדש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים (שמות יט א) נמצאת אומר בחדש השלישי בששי בחדש בששי בשבת ד"א בחמשה עשר יום למה נאמר יום לידע באי זה יום ירד המן לישראל חררה שנטלו ישראל ממצרים אכלו ממנה שלשים ואחד יום שנ' ויאפו את הבצק וגו' (שם /שמות יב לט/ יג) ואומר בחדש השני לצאתם מארץ מצרים ובצדו מה הוא אומר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. רבי שילא אומר נתפרנסו ממנה ששים ואחת סעודות.


פסוק ב[עריכה]

וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר, ר' יהושע אומר היה להם לישראל להמלך בגדול שבהם מה נאכל אלא עמדו ואמרו דברי תערומת על משה. רבי אלעזר המודעי אומר למודין היו ישראל להיות אומרים דברי תרעומת על משה ולא על משה בלבד אלא אף על אהרן.


פסוק ג[עריכה]

ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה', אמרו להם לואי מתנו בשלשת ימי אפלה של מצרים: בשבתנו על סיר הבשר, ר' יהושע אומר תאבים היו ישראל לאכל. ר' אלעזר המודעי אומר עבדים היו ישראל למלכים במצרים יצאו לשוק נוטלין פת בשר ודגים וכל דבר ואין כל בריה מוחה בידם יוצאין לשדה נוטלים ענבים ותאנים ורימונים וכל דבר ואין בריה מוחה בידם. ר' יוסי אומר תדע שלא נתן להם אלא באחרונה לכך נאמר את הקשואים שהיו קשים למעיהם: כי הוצאתם אותנו אל המדבר, אמרו להם הוצאתם אותנו אל המדבר הזה תוהו שאין בו כלום: להמית את כל הקהל הזה ברעב, ר' יהושע בן קרחה אומר אין לך מיתה קשה יותר ממיתת רעב שנ' טובים היו חללי חרב מחללי רעב וגו' (איכה ד ט). ר' אלעזר המודעי אומר ברעב בא עלינו רעב אחר רעב דבר אחר דבר חשך אחר חשך


פסוק ג[עריכה]

ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם וגו', ר' יהושע אומר אמר הקב"ה למשה הריני נגלה מיד ואיני מעכב. ר' אלעזר המודעי אומר אינו אומר הנני אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב [לכם, ר' יהושע אומר בוודאי אינו ראוי לכם. ר' אלעזר המודעי אומר אינו אומר לכם אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב] מן השמים, מאוצר הטוב של השמים שנ' יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (דברים כח יב). רבן שמעון בן גמליאל אומר בא וראה כמה חביבין ישראל לפני המקום ולפי שהן חביבין לפניו שנה עליהם מעשה בראשית, עשה להם תחתונים עליונים ועליונים תחתונים. לשעבר היה הלחם עולה מן הארץ והטל יורד מן השמים שנאמר ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל (שם /דברים/ לג כח) ועתה נתחלפו הדברים התחיל הלחם יורד מן השמים והטל עולה מן הארץ דכת' הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכתיב ותעל שכבת הטל וגו': ויצא העם ולקטו, שלא יהיו יוצאין לחצרות ומלקטין אלא יהיו יוצאין למדברות ומלקטין:

דבר יום ביומו, ר' יהושע אומר כדי שילקוט אדם מהיום למחר כעין מערב שבת לערב שבת. ר' אלעזר המודעי אומר כדי שלא ילקט אדם מהיום למחר כעין מערב שבת לערב שבת שנ' דבר יום ביומו מי שברא יום ברא פרנסתו מכאן היה ר' אלעזר המודעי אומר כל מי שיש לו מה יאכל היום ואומר מה אוכל למחר הרי זה מחוסר אמנה שנאמר למען אנסנו הילך בתורתי אם לא ר' יהושע אומר שנה אדם שתי הלכות בשחרית ושתים בערבית ועוסק במלאכתו כל היום מעלין עליו כאלו קיים כל התורה כולה מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן הא כיצד היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה ומהיכן היה לובש ומתכסה הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה.


פסוק ה[עריכה]

והיה ביום הששי והכינו, מכאן שמערב אדם מערב שבת לשבת: והיה משנה, לחם משונה אתה אומר לחם משונה הוא או אינו אלא לחם כפול כשהוא אומר שני העמר לאחד הרי לחם כפול אמור הא מה ת"ל והיה משנה לחם שהוא משונה כיצד בכל יום היה בו עומר אחד ובשבת שני עמרים בכל יום היה ריחו נודף ובשבת יותר בכל יום היה מצולהב כזהב ובשבת יותר.


פסוק ו[עריכה]

ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם וגו', אמרו להם עד שאתם ישנים במטותיכם הקב"ה מפרנס אתכם:

וידעתם כי ה' הוציא אתכם, מכאן אתה למד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל נסים וגבורות שעשה הקב"ה לישראל.


פסוק ז[עריכה]

ובקר וראיתם את כבוד ה', מכאן אתה למד שבפנים מאירות ניתן המן לישראל השלו ששאלו אותו ממלא מעים ניתן להם בפנים חשכות אבל המן ששאלו אותו כהלכה ניתן להם בפנים מאירות: בשמעו את תלונותיכם ונחנו מה כי תלינו עלינו, אמרו להם וכי מה אנו ספונין שאתם עומדים ומתרעמים עלינו.


פסוק ח[עריכה]

ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול, מכאן את למד שבפנים חשיכות ניתן השלו לישראל והמן ששאלו אותו כהלכה ניתן להם בפנים מאירות: בשמוע ה' את תלונותיכם, אמרו להם אלו עלינו הייתם עומדים ומתרעמים היינו סובלין אתכם אלא הרי אתם עומדים ומתרעמים לפני חי וקיים לעולמים: ויאמר משה אל אהרן אמור אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני ה', ר' יהושע אומר קרבו על שנגלתה גבורה. ר' אלעזר המודעי אומר קרבו כדי ליתן את הדין.


פסוק י[עריכה]

ויהי כדבר אהרן, מה ת"ל ויהי מלמד שכשם שגזר הקב"ה כן היה: ויפנו אל המדבר, ר' יהושע אומר לא נפנו עד שנגלתה גבורה. ר' אלעזר אומר לא הפנו אלא על מעשה אבות שנאמר המדבר מה מדבר אין בו כלום אף אבות הראשונים אין בהם לא עון ולא חטאת: והנה כבוד ה' נראה בענן, ר' יוסי בן שמעון אומר כל זמן שישראל מבקשין לרגום את משה ואת אהרן מיד וכבוד ה' נראה בענן ולהלן הוא אומר ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים (במד' יד י) וכאן מהו אומר וכבוד ה' נראה בענן וכל כך למה אמר הקדוש ברוך הוא מוטב שילקה עמוד הענן ואל יסקל משה ואהרן.


פסוק יב[עריכה]

שמעתי את תלונות בני ישראל, ר' יהושע אומר אמר הקב"ה למשה גלוי לפני מה שאמרה כנסת ישראל ומה שהן עתידין לומר: דבר אליהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם, אמור להם בין שני דברים אתם עומדים שאלתם לחם לפי שאי איפשר לבשר ודם בלא לחם וגתתיו /ונתתיו/ לכם חזרתם שאלתם בשר ממלא מעים הרי אני נותנו לכם מפני מה אני נותנו לכם שלא תאמרו אין ספק בידו ליתנו לנו אלא הריני נותנו לכם ולבסוף אפרע מכם: וידעתם כי אני ה' אלהיכם, דיין אני להפרע מכם.


פסוק יג[עריכה]

ויהי בערב ותעל השלו, מכאן אתה למד שבפנים חשכות ניתן להם השלו: ותכס את המחנה, איני יודע כמה ת"ל וכאמתים על פני כל הארץ (במדבר יא) שתי אמות היתה גבוהה מן הארץ כדי שיהא אדם עומד כנגד לבו ונוטל כדי שלא יצטער שמלבו ולמטה שתי אמות ומלבו ולמעלה אמה אחת. ר' יוסי הגלילי אומר ויטוש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה (במדבר יא לא) שלשה פרסאות לכל רוח וכאמתים על פני כל הארץ ואו' ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנותיו (תהלים עח) ר' יאשיה אומר הרי הוא אומר ויטוש על המחנה שלשה פרסאות לכל רוח ורוח ומה ת"ל כדרך יום כה וכדרך יום כה שלשה כלפי למעלה שלשה על שלשה הרי תשעה ותשעה על תשעה הרי שמונה עשר וכאמתים על פני כל הארץ ואומר ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנותם אחרים אומרים ויטוש על המחנה כדרך יום דרך בינונית עשרה פרסאות כה הרי עשרים כדרך יום כה הרי ארבעים וכאמתים על פני כל הארץ ואו' תערוך לפני שלחן (שם כג) יכול יהוא אסטרטיאות מקולקלות ת"ל על פני כל הארץ על הפנוי שבארץ כתוב אחד אומר סביבות המחנה וכתוב אחד אומר סביב למשכנותיו אלא שהיה סובב למשכנות. ר' אליעזר אומר וכאמתים על פני כל הארץ שתי אמות היה המן גבוה מן הארץ ולא נטלוהו ישראל אלא מן הגבוה אמרת צא וראה כיצד היה המן יורד לישראל יוצאה רוח צפונית ומכבדת המדבר יורד מטר ומכבש הארץ והטל עולה והרוח מנשבת בו ועושהו כמין שלחנות של זהב והמן יורד עליהם ומהם היו ישראל נוטלין ואוכלין אם כן זמן הקב"ה למכעיסיו קל וחומר שישלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא: הבשר עודנו בין שיניהם, אמרו הכשר שביניהם אוכלו ונתרז מיד הרשע שביניה' אוכלו ומצטער עד שלשים יום. ואף ה' חרה בעם ויך ה' בעם מכה רבה מאד מקברות התאוה נסעו העם מחצרות וכי מחצרות נסעו ובחצרות חנו אלא מלמד שחזר מסען לאחוריהם שלשה מסעות בשביל מרים


פסוק יד[עריכה]

ובבקר היתה שכבת הטל וגו' ותעל שכבת הטל לענין שאמרנו והרי בא ללמדך הכתוב כיצד המן יורד לישראל יוצאה רוח צפונית ומכבדת המדבר יורד מטר מכבס הארץ והטל עולה והרוח מנשבת בו ועושהו כמין שולחנות של זהב והמן יורד עליהם: והנה על פני המדבר, לא על המדבר כלו אלא על מקצתו: דק, מלמד שהיה דק: מחספס, [מלמד שהוא מחספס ככפור] מלמד שהיה יורד כגליד על הארץ דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר ותעל שכבת הטל עלה פלול תפלתן של אבותינו שהיו שכובים כטל על פני הארץ: והנה על פני המדבר, לא על המדבר כלו אלא על מקצתו. דק שהיה יורד מן הרקיע שנ' הנוטה כדוק שמים ולפי שהיה יורד מן הרקיע יכול יהא יורד צונן ת"ל חם, יכול יהא יורד בקולות ומנין שאינו יורד אלא בשתיקה ת"ל חם, יכול יהא יורד על הארץ ומנין שאינו יורד אלא על הכלים ת"ל ככפור. רבי טרפון אומר אינו יורד אלא על האופסים [ככפור על הארץ] כביכול פשט הקב"ה ידו ונטל תפלתן של אבותינו שהיו שכובים בעפר והוריד המן כטל לישראל כענין שנ' ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר (איוב לג כד). כבר היה רבי טרפון והזקנים יושבין ורבי אלעזר המודעי יושב לפניהם אמר להם רבי אלעזר המודעי ששים אמה היה גבהו של מן אמרו לו מודעי עד מתי אתה מתמיה עלינו אמר להם מקרא הוא מן התורה וכי איזו מדה מרובה טובה או רעה הוי אומר מדה טובה מרובה ממדת פורענות במדת פורענות הרי הוא אומר חמש עשרה אמה מלמעלה גברו [המים (בראשית ז כ) מה נפשך על גבי ההר חמש עשרה אמה ובבקעה חמש עשרה אמה] ובמדה טובה מה הוא אומר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח (תהלים עח כג) מיעוט דלתות שתים וכמה ארובות בדלת ארבע ארבע על ארבע הרי שמונה ח' על ח' ט"ז באו וחשבו ס' אמה היה גבהו של המן. אסי בר שמיי אומר כשירד המן לישראל ראוהו כל האומות שנאמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי (שם /תהלים/ כג ה).


פסוק טו[עריכה]

ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו וגו', כאדם שאומר לחבירו מה הוא כך אמרו זה לזה מה הוא. דורשי רשומות אמרו ישראל קראוהו מן: ויאמר משה אליהם הוא הלחם, רבי יהושע אומר אמר משה לזקנים וזקנים לכל ישראל [ר' אלעזר המודעי אומר משה אומר לזקנים ולכל ישראל הוא הלחם] מכאן היה רבי יוסי ורבי שמעון אומ' כסוסים נתפטמו ישראל באותו שעה נאמר כאן לאכלה ונאמר להלן לחם אבירים אכל איש (שם /תהלים/ עח כה) אל תיקרי אבירים אלא איברים לחם שנטוח באיברים אמר להם המן הזה שאתם אוכלים נטוח באיבריכם אכל איש צדה שלח להם לשובע זה יהושע בן נון שירד לו מן כנגד כל ישראל ויש אומרים על איבריו היה יורד ומאבריו היה נוטל ואוכל לכך נאמר לחם אבירים אכל איש.


פסוק טז[עריכה]

זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו וגו', אמרו עכשיו יצא נחשון בן עמינדב וביתו ומלקט הרבה יצא עני שבישראל ומלקט קימעא וכשהן באין לידי מדה [נמצאו כולן שוין שנ'] וימודו בעומר וגו' אמרו אוכל כשיעור הזה הרי הוא בריא ומבורך פחות מכאן קללה במעיו יותר מכן רעבתן.


פסוק יז[עריכה]

ויעשו כן בני ישראל, עשו מה שנתפקדו ולא עברו על גזרת משה: וילקטו המרבה והממעיט וימודו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר ויאמר אליהם משה איש אל יותר ממנו עד בקר.


פסוק כ[עריכה]

ולא שמעו אל משה, אלו מחוסרי אמנה שבישראל: ויותירו אנשים ממנו אמרו אנשים לא הותירו שאינן אנשים הותירו: וירם תולעים ויבאש, הרי זה מקרא מסורס וכי מאחר שמרחיש הוא מבאיש אלא מבאיש ואחר כך מרחיש כענין שנאמר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו: ויקצוף עליהם משה, כעס עליהם ואמר להם מפני מה עשיתם כן.


פסוק כא[עריכה]

וילקטו אותו בבקר בבקר בשחרית בשחרית דורשי רשומות אמרו מכאן שהיה במן בזיעת אפך תאכל לחם: וחם השמש ונמס, בארבע שעות אתה אומר בארבע שעות או אינו אלא בשש שעות כשהוא אומר וחם השמש משמע בשעה שהשמש חם והצל צונן זו היא שעה רביעית ביום. ונמס, כיון שחמה זורחת עליו היה פושר והולך ונחלים היו מושכין ממנו והולכין לים הגדול ובאין אילים וצבאים ויחמורים וכל בהמה ושותין מהם ואחר כך באין האומות וצדין מהם ואוכלים אותן וטועמים בהם טעם מן שהיה יורד לישראל:


פסוק כב[עריכה]

ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה ר' יהושע אומר זה לחם כפול שני העומר לאחד: ויבאו כל נשיאי העדה וגו', אמרו לו משה רבינו מה נשתנה היום הזה מכל הימים.


פסוק כג[עריכה]

ויאמר אליהם הוא אשר דבר ה', אמרו לו אימתי אמר להם מחר: את אשר תאפו אפו, ר' יהושע אומר מי שהוא רוצה אפוי היה מתאפה לו והרוצה מבושל היה מתבשל לו. ר' אלעזר המודעי אומר הרוצה לאכול דבר אפוי היה טועם בו כל אפויים שבעולם והרוצה לאכול דבר מבושל היה טועם בו כל בשולים שבעולם ר' אליעזר אומר על אפוי אפו ועל מבושל בשלו הא כיצד יום טוב שחל להיות ערב שבת מנין שאין רשאין לא לאפות ולא לבשל אלא אם כן עירבו ת"ל את אשר תאפו אפו אפו על אפוי ובשלו על מבושל: ואת כל העודף הניחו אותו למשמרת ויניחו אותו עד הבקר לענין שאמר.


פסוק כה[עריכה]

ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה רבי זריקה אומר מכאן שלש סעודות בשבת לפי שהיו רגילין לצאת בשחרית אמרו לו משה רבינו נצא בשחרית אמר להם אכלוהו היום אמרו לו הואיל ולא יצאנו שחרית נצא בין הערבים אמר להם כי שבת היום לה' ומה ת"ל היום לא תמצאוהו בשדה אמרו בקע לבן של אבותינו באותה שעה שהיו אומרים הואיל ולא מצאנוהו היום שמא לא נמצאהו למחר אמר להם היום הזה אי אתם מוצאים אותו אבל אתם מוצאים אותו מחר. רבי אלעזר חסמא אומר בעולם הזה אי אתם מוצאים אותו אבל לעולם הבא אתם מוצאים אותו. ד"א ויאמר משה אכלוהו היום רבי יהושע אומר אם תזכו לשמור את השבת עתיד הקב"ה לתת לכם שלשה מועדות פסח ועצרת וסוכות לכך נאמר ויאמר משה אכלוהו היום ר' אלעזר המודעי אומר אם תזכו לשמור את השבת עתיד הקב"ה ליתן לכם שש מדות טובות ארץ ישראל ועולם הבא ועולם חדש ומלכות בית דוד וכהונה ולוייה לכך נאמר אכלוהו היום. ר' אליעזר אומר אם תזכו לשמור את השבת תנצלו משלש פורעניות מיומו של גוג ומגוג ומחבלו של משיח ומיום דין הגדול לכך נאמר אכלוהו היום.


פסוק כו[עריכה]

ששת ימים תלקטוהו, ר' יהושע אומר למדנו שאין יורד בשבת ביו"ט מנין ת"ל שבת לא יהיה בו. ר' אלעזר המודעי אומר למדנו שאינו יורד בשבת ביו"ט מנין ת"ל לא יהיה בו ביום הכפורים מנין ת"ל שבת לא יהיה בו:


פסוק כז[עריכה]

ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו אלו מחוסרי אמנה שבישראל.


פסוק כח[עריכה]

ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם, ר' יהושע אומר אמר לו הקב"ה למשה משה אמור להם לישראל הוצאתי אתכם ממצרים וקרעתי לכם את הים והורדתי לכם המן והעליתי לכם הבאר והגזתי לכם השליו ונלחמתי לכם מלחמת עמלק ועשיתי לכם נסים וגבורות עד מתי מאנתם לשמור מצותי ותורותי שמא תאמרו מצות הרבה הטלתי לכם שבת זו הטלתי לכם ממרה לשמרה ולא שמרתם אותה שמא תאמרו כל מי שמשמר השבת מה שכר נוטל עליו ת"ל אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע (ישעיה נו ב) הא למדנו שכל מי שמשמר את השבת מרוחק מן העבירה.


פסוק כט[עריכה]

ראו כי ה' נתן לכם השבת, אמר להם משה לישראל הזהרו כי ה' נתן לכם את השבת שתשמרוה: על כן הוא נותן לכם וגו' זהו שהיה ר' יהושע אומר לחם כפול שני העומר לאחד: שבו איש תחתיו, אלו ארבע אמות: אל יצא איש ממקומו, אלו אלפים אמה ומנין ששמעו דבר זה וקבלו עליהם שנ' וישבתו העם ביום השביעי.


פסוק ל[עריכה]

ד"א וישבתו העם ביום השביעי רבי יהושע אומר אמר להם לישראל אם תשמרו שבת זו עתיד הקב"ה ליתן לכם שלשה מועדות חג ניסן וחג סיון וחג תשרי כיון ששמעו דבר זה קבלו עליהם ושבתו. ר' אלעזר המודעי אומר אמר להם המקום אם תשמרו שבת זו עתיד אני ליתן לכם שש מדות טובות ארץ ישראל וכו'. ר' אליעזר אומר אם תשמרו שבת זו תנצלו משלש פורעניות מחבלו של משיח ומיומו של גוג ומיום דין הגדול וכששמעו דבר זה קבלו ושבתו.


פסוק לא[עריכה]

ויקראו בית ישראל את שמו מן, דורשי רשומות אמרו בית ישראל קראו את שמו מן: והוא כזרע גד, איני יודע של מי דומה רבי יהושע אומר דומה לזרע פשתן יכול מה זרע פשתן אדום כך זה אדום ת"ל לבן. ר' אלעזר המודעי אומר דומה לדבר הגדה שהוא מושך לבו של אדם אחרים אומרים הוא מעיד על עצמו שהוא מן שאינו יורד לא בשבת ולא ביום טוב ולא ביום הכפורים. ר' יוסי אומר כשם שהנביא מגיד חדרים וסתרים לישראל כך היה המן מגיד לישראל חדרים וסתרים הא כיצד איש ואשה שבאו לפני משה וכן שנים שבאו לפני בית דין זה אומר עבדי גנבת וכו': וטעמו כצפיחית בדבש, ר' יהושע אומר כלפס וכעין אסקריטי. ר' אליעזר אומר כסולת זו שצפה על גבי נפה ונלושה בדבש וחמאה. אם אומר אני זה הדבר אשר צוה ה' וגו' יכול לומר לא הניחו אהרן אלא בשנת הארבעים ת"ל ויניחהו אהרן לפני העדות אימתי נעשה הארון בשנה שניה כך לא הניחו אהרן אלא בשנה שניה וזה אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות אלו הן הקשת והמן והמטה והכתב והשמיר והלוחות ופתיחת פי הארץ לבלוע הרשעים ופתיחת פי האתון וקברו של משה ומערה שעמד בה משה ואליהו ויש אומרים אף בגדיו של אדם הראשון ומקלו של אהרן שקדיו ופרחיו. שבעה דברים מכוסין מבני אדם ואלו הן יום המיתה ויום הנחמה ועומק הדין ואין אדם יודע במה משתכר ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו ומלכות בית דוד אימתי תחזור למקומה ומלכות זו חייבת אימתי תעקור.


פסוק לג[עריכה]

ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת, איני יודע של מה היא אם של כסף היתה או של ברזל או של עופרת או של נחשת או של בדיל ת"ל צנצנת לא אמרתי אלא דבר שהוא מציץ מחברו אי אתה מוצא אלא כלי חרס: ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדרותיכם רבי יהושע אומר לאבות רבי אלעזר המודעי אומר לדורות רבי אליעזר אומר לימות ירמיה הנביא שבשעה שאמר ירמיה לישראל מפני מה אין אתם עוסקין בתורה אמרו לו במה נתפרנס באותה שעה הוציא להם צלוחית של מן ואמר להם הדור אתם ראו דבר ה' וגו' (ירמיה ב לא) אבותיכם שהיו עוסקין בתורה ראו במה נתפרנסו אף אתם אם תעסקו בתורה הקדוש ברוך הוא יפרנסכם מזה וזה אחד משלשה דברים שאליהו עתיד להעמיד לישראל צלוחית המן וצלוחית של מי נדה וצלוחית של שמן המשחה ויש אומרים אף מקלו של אהרן שקדיו ופרחיו שנ' השב את מטה אהרן (במדבר יז כה).


פסוק לה[עריכה]

ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, ר' יהושע אומר ארבעים יום אכלו את המן אחרי מות משה כיצד משה מת בשבעה באדר ואכלו ממנו ארבעה ועשרים יום של אדר וששה עשר של ניסן הרי ארבעים שנאמר וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ (יהושע ה יב) ואומר ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי (שם /יהושע ה/ יא). ר' אלעזר המודעי אומר שבעים יום אכלו את המן אחר מיתתו של משה הא כיצד משה מת בשבעה באדר ואכלו ממנו עשרים וארבעה ימים של אדר הראשון ושלשים של אדר השני ששנת עבור היתה וששה עשר של ניסן הרי שבעים שנאמר וישבות העם ממחרת. ר' אליעזר אומר שבעים יום אכלו ישראל את המן אחר מיתתו של משה הא כיצד משה מת בשבעה בשבט ואכלו הימנו עשרים וארבעה של שבט ושלשים של אדר ואותה שנה לא היתה מעוברת וששה עשר של ניסן שנאמר וישבות המן ממחרת. ר' יוסי אומר חמשים וארבע שנה אכלו ישראל את המן ארבעים שנה בחיי משה וארבע עשרה אחר מיתתו שנאמר ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם שאין ת"ל את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען אלא אלו ארבע עשרה שנה שאכלוהו אחר מיתת משה ואלו הן שבע שכבשו ושבע שחלקו מתה מרים נסתלקה הבאר מת אהרן נסתלקו ענני כבוד מת משה נסתלק המן. ר' יהושע אומר מתה מרים נסתלקה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן מת אהרן נסתלק עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה מת משה נסתלקו שלשתן ולא חזרו והצרעה לא עברה עמהם את הירדן: והעומר, איני יודע כמה הוא ת"ל עשירית האיפה וכמה הוא עשירית האיפה אחד משבעה רביעים ועוד ועוד זה כמה הוא אחד מחמשה ברביע.


<< · מכילתא על שמות · טז · >>