מכילתא על שמות יז

<< · מכילתא על שמות · יז · >>

פרשה א

פסוק א

ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין, לפי שפרשו ישראל מן התורה לכך בא השונא עליהם, שאין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה.

פסוק ב

וירב העם עם משה, עברו על שורת הדין. דרך ארץ אדם כועס בביתו ואין נותן עינו אלא בבנו הקטון, אבל אלו לא נתנו עיניהם אלא בגדול, לכך נאמר: וירב העם, עברו על שורת הדין:

ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון, אמר להם: כל זמן שאתם מריבין עמי אתם מנסין המקום, שנאמר "מה תנסון את ה'". דבר אחר: כל זמן שאתם מדיינין עמי הקב"ה עושה לכם נסים ונפלאות ושמו מתגדל בעולם.

פסוק ג

ויצמא שם העם למים וגו', במקום אחר מה הוא אומר? "ויבאו מרתה", אבל כאן נגע בהם צמאון:

וילן העם על משה, מכאן היה ר' הושעיה אומר: נפל ביתא חבל לכוותא, השוו בהמתן לגופן, אמרין: בהמתו של אדם היא חייו, אדם המהלך בדרך אם אין בהמתו עמו מסתגף הוא.

פסוק ד

ויצעק משה אל ה', להודיע שבחו של משה, שלא אמר משה: הואיל והם מדיינין עמי איני מבקש עליהם רחמים, אלא "ויצעק משה אל ה' לאמר מה אעשה לעם הזה". אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בינך לבינם אני הרוג. אתה אומר לי: אל תקפיד כנגדן, שנאמר: "כי תאמר אלי שאהו בחיקך", והם רוצין להרגני. כאן המקום ממיך ומשה מגביה, ובמקום אחר המקום מגביה ומשה ממיך, כענין שנאמר: "ועתה הניחה לי" (שמות לב י), ואחריו מה הוא אומר? "ויחל משה".

פסוק ה

ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם, עבור על דבריהם. רבי יהודה אומר: עבור מהם, שאתה מוציא להם את המים. רבי נחמיה אומר: עבור על חטא שלהם. דבר אחר: עבור לפני העם, ודגיישה ליה ימלל:

וקח אתך מזקני ישראל. לעדות, שלא יאמרו מעיינות היו שם:

ומטך אשר הכית בו את היאור. מפני התרעומת. וזה אחד משלשה דברים שישראל מתרעמין עליהם והיו אומרים מיני פורענות הן, ואלו הן: הקטורת והארון והמטה. אמרו: הקטורת הזו של פורענות היא, היא הרגה נדב ואביהוא, שנאמר: "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא" (ויקרא י א), לכך ידעו כל ישראל שהיא של כפרה, שנאמר: "ויתן את הקטרת ויכפר על העם" (במדבר יז יב). אמרו: הארון הזה של פורענות הוא, הוא הכה עזא ואנשי בית שמש, שנאמר: "ויך באנשי בית שמש" (שמואל א ו יט); הכה עזא שנאמר: "ויחר אף ה' בעזא" (שמואל ב ו ז); לכך ידעו ישראל של ברכה הוא עתה, שנאמר: "וישב ארון ה' בית עובד אדום ויברך ה' את עובד אדום וגו' ויגד למלך דוד" וגו' (שמואל ב ו יא). אמרו: המטה הזה של סנפירינון הוא, של פורענות הוא, הביא עשר מכות על המצריים במצרים ועשר על הים; לפיכך ידעו שהוא של נסים, שנאמר: "ומטך אשר הכית בו את היאור", מפני התרעומת.

פסוק ו

הנני עומד לפניך שם, אמר לו הקדוש ברוך הוא: כל מקום שאתה מוצא רושם רגלי אדם, שם אני לפניך:

והכית בצור. מכאן היה רבי יוסי בן זמרא אומר: המטה הזה של סנפירינון הוא. והכית על הצור אינו אומר כאן, אלא "והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם" וגו'.

פסוק ז

ויקרא שם המקום מסה ומריבה, ר' יהושע אומר: משה קראו מסה ומריבה, שנאמר: "ויקרא שם המקום מסה ומריבה". רבי אלעזר המודעי אומר: המקום קראו מסה ומריבה, שנאמר: "ויקרא שם המקום מסה ומריבה", מכאן לבית דין הגדול שהוא קרוי מסה.

על ריב בני ישראל. רבי יהושע אומר, אמרו ישראל: אם יש הוא רבון כל המעשים כשם שהוא רבון עלינו, נדע, ואם לאו לא נדע. רבי אליעזר אומר, אמרו: אם מספק לנו צרכנו נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, לכך נאמר: "על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין". חסלת פרשתא דויסע.

פסוק ח

ויבא עמלק. ר' יהושע ור' אלעזר בן חסמא אומרים: המקרא הזה רשום ומפורש על ידי איוב, שנאמר: "היגאה גומא בלא ביצה ישגא אחו בלי מים" (איוב ח יא). וכי איפשר לגומא להתגדל בלא ביצה? "הישגא אחו בלי מים?" וכי איפשר לאחו בלי מים? כך אי איפשר לישראל בלא תורה. ולפי שפרשו מדברי תורה, לכך בא עליהם השונא, שאין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה; לכך נאמר: "ויבא עמלק". רבי אלעזר המודעי אומר: ויבא עמלק. לפי שהיה עמלק נכנס תחת כנפי ענן וגונב נפשות מישראל והורגן, שנאמר: "אשר קרך בדרך" וגו' (דברים כה יח). אחרים אומרים: "ולא ירא אלהים" אלו ישראל, שלא היו בידם מצות.

רבי אליעזר אומר: ויבא עמלק, שבא בגלוי פנים, לפי שכל הביאות שבא לא בא אלא במטמוניות, שנאמר: "אשר קרך בדרך" וגו', אבל ביאה זו לא בא אלא בגילוי פנים, לכך נאמר "ויבא עמלק", שבא בגלוי פנים. רבי יוסי בן חלפתא אומר: ויבא עמלק, שבא בעצה; מלמד שכנס כל אומות העולם ואמר להם: בואו וסייעוני על ישראל. אמרו לו: לא נוכל לעמוד כנגדן, פרעה שעמד כנגדן טבעו המקום הוא וחילו בים סוף, שנאמר: "וניער פרעה וחילו בים סוף" (תהלים קלו טו), והיאך אנו נוכל לעמוד כנגדן? אמר להם: בואו ואתן לכם עצה מה תעשו. אם הם ינצחוני, ברחו לכם; ואם לאו, בואו וסייעוני על ישראל. לכך נאמר ויבא עמלק, שבא בעצה. רבי יהודה הנשיא אומר: חמשה עממים פסע עמלק ובא ונלחם עם ישראל, שנאמר: "עמלק יושב בארץ הנגב החתי והחוי והיבוסי והאמורי יושב בהר" (במדבר יג כט), לפי שהיה לפנים מכולן. רבי נתן אומר: לא בא עמלק אלא מהררי שעיר, ארבע מאות פרסה פסע עמלק ובא ונלחם עם ישראל.

אחרים אומרים: יבא עמלק כפויי טובה ויפרע מן העם כפויי טובה, שנאמר: "ואלה המתקשרים עליו זבד בן שמעת העמונית ויוזבד בן שמרית המואבית" (דברי הימים ב כד כו); יבאו אלו כפויי טובה ויפרעו מן יואש כפויי טובה, שנאמר: "ולא זכר יואש המלך החסד אשר עשה יהוידע אביו עמו ויהרג את בנו ובמותו אמר ירא אלהים וידרוש" (דברי הימים ב כד כב). מה ענשו? "ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם ויבאו אל יהודה וירושלם וישחיתו את כל שרי העם וכל שללם שלחו למלך דרמשק" (דברי הימים ב כד כג), וכתיב: "וה' נתן בידם חיל לרוב מאד". מפני מה? "כי עזבו את ה' אלהים; ואת יואש עשו שפטים", אל תקרי שפטים אלא שפוטים. ומה שפוטים עשו בו? אמרו: העמידו עליו בריונות קשים אשר לא ידעו אשה מימיהם וענו אותו במשכב זכור, כענין שנאמר: "וענה גאון ישראל" וגו' (הושע ה ה). "ובלכתם ממנו כי עזבו אותו במחלואים רבים התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכהן ויהרגוהו על מטתו וימת".

וילחם עם ישראל ברפידים. אמר ר' חנניה: דבר זה שאלתי את ר' אלעזר במתיבתא רבא, רפידים מהו? אמר לי: כמשמעו.

ועוד אמר רבי חנינא, שאלתי את רבי אלעזר: מה ראו ישראל לפדות פטרי חמורים ולא פטרי סוסים וגמלים? אמר לי: גזרת מלך היא, שלא היה בידן באותה שעה אלא חמורים בלבד, שאין כל אחד ואחד מישראל שלא העלה עמו תשעים חמורים טעונין כסף וזהב ושמלות. אחרים אומרים: אין רפידים אלא רפיון ידים, לפי שרפו ישראל ידיהם מדברי תורה, לכך בא שונא עליהם; לפי שאין השונא בא אלא על רפיון ידים מן התורה, שנאמר: "ויהי במלכות רחבעם ובחזקתו עזב את תורת ה' וכל ישראל עמו" (דברי הימים ב יב א). מה היה ענשו של דבר? "עלה שישק מלך מצרים" וגו'. וזה אחד משלשה דברים שחזרו למקומן. גלות יהודה חזרה למקומה, שנאמר: "בעבר הנהר ישבו אבותיכם" וגו' (יהושע כד ב); "ביתא דנא סתריה [ועמה הגלי לבבל]" (עזרא ה יב). כתב שמים חזר למקומו, שנאמר: "התעיף עיניך בו ואיננו" (משלי כג ה).

פסוק ט

ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים, מכאן שהיה עושהו כמותו. למדו כל אדם דרך ארץ ממשה, שלא אמר ליהושע "בחר לי אנשים" אלא "בחר לנו אנשים", מכאן שהיה עושה אותו כמותו. מכאן שיהא תלמיד חביב לפני רבו כמותו, שנאמר: "ויאמר אהרן אל משה בי אדני" (במדבר יב יא), והלא אהרן היה גדול ממנו, מה תלמוד לומר "בי אדני"? עשאו כרבו. ומנין שמורא רבו כמורא שמים? שנאמר: "ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו, אדני משה כלאם" (במדבר יא כח). אמר לו: רבינו משה, כשם שהמקום כלאם כך אתה כלאם. וכן אתה מוצא בגחזי, בשעה שאמר לו אלישע: חגור מתנך וקח משענתי בידך ולך, התחיל לסמוך על מקלו ולילך. אמרו לו: להיכן אתה הולך גחזי? אמר להם: להחיות מת. והלא "ה' ממית ומחיה" (שמואל א ב ו)? אמר להם: אף רבי ממית ומחיה.

בחר לנו אנשים, רבי יהושע אומר: בחר לנו אנשים גבורים. רבי אלעזר המודעי אומר: בחר לנו יראי חטא.

וצא הלחם בעמלק. רבי יהושע אומר, אמר לו משה ליהושע: צא מתחת הענן והלחם בעמלק. רבי אלעזר המודעי אומר, אמר לו משה ליהושע: יהושע, למה אתה משמר את ראשך? לא לכתר? צא מתחת הענן והלחם בעמלק.

מחר אנכי נצב, מחר נהיה עמכם מעותדים ועומדים על ראש הגבעה, דברי רבי יהושע.

רבי אלעזר המודעי אומר: מחר נגזור תענית ונהיה מעותדים על מעשה אבות. ראש, אלו מעשה אבות; הגבעה, אלו מעשה אמהות:

ומטה האלהים בידי. אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם! במטה הזה הוצאת את ישראל ממצרים, במטה זה קרעת להם הים, במטה זה עשית להם נסים וגבורות, במטה זה תעשה להם נסים גבורות בשעה הזאת. איסי בן יהודה אומר, חמשה דברים יש שאין להם בתורה הכרע: "שאת", "ארור", "מחר", "משוקדים", "וקם". "שאת" מנין? "הלא אם תיטיב שאת", או "שאת ואם לא תיטיב" (בראשית ד ז). "ארור אפם כי עז" (בראשית מט ז) או "כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור ארור". "מחר אנכי נצב על ראש הגבעה" או "צא הלחם בעמלק מחר". "משוקדים כפתוריה ופרחיה" (שמות כה לד) או "במנורה ארבעה גביעים משוקדים". "וקם העם הזה וזנה" (דברים לא טז) או "הנך שוכב עם אבותיך וקם". אלו חמשה דברים יש בתורה שאין להם הכרע.

פסוק י

ויעש יהושע כאשר אמר לו משה, מה שנתפקד, לא עבר על גזירת משה (ואהרן).

ומשה ואהרן וחור עלו, לענין שאמרנו, להזכיר מעשה אבות ומעשה אמהות, שנאמר: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" (במדבר כג ט).

פסוק יא

והיה כאשר ירים משה ידו וגבר, וכי ידיו של משה מגברות ישראל או ידיו שוברות עמלק? אלא כל זמן שהיה משה מגביה את ידיו כלפי מעלה היו ישראל מסתכלין בו ומאמינין במי שפיקד את משה לעשות כן, והקב"ה עושה להם נסים וגבורות. כיוצא בו, "ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף" (במדבר כא ח); וכי נחש ממית ומחיה? אלא כל זמן שהיה עושה כן, היו ישראל מסתכלין בו ומאמינין במי שפקד את משה לעשות כן, והקב"ה עשה להם רפואות. כיוצא בו, "והיה הדם לכם לאות" וגו' (שמות יב יג); וכי מה הדם מהנה למלאך או מה מהנה לישראל? אלא כל זמן שהיו ישראל עושין כן ונותנין מן הדם על פתחיהם הקב"ה חס עליהם, שנאמר: "ופסח ה' על הפתח". רבי אליעזר אומר: מה תלמוד לומר "וגבר ישראל" או "וגבר עמלק"? אלא כל זמן שהיה משה מגביה ידיו כלפי מעלה, עתידין ישראל להגביר בדברי תורה, שהם עתידין להנתן על ידיו; וכשהוא ממיך ידיו, עתידין ישראל להמיך בדברי תורה שהן עתידין להנתן על ידיו.

פסוק יב

וידי משה כבדים. מכאן שלא ישהה אדם במצות, אלולי שאמר משה ליהושע "בחר לנו אנשים" לא היה מצטער כן. אמרו: יקרו ידיו של משה באותה שעה כאדם שתלויין לו שני כדין של מים.

ויקחו אבן וישימו תחתיו, וכי לא היה לו למשה כר אחד או כסת אחת או קלוקרון שיניחו תחתיו? אלא אמר משה: הואיל וישראל שרויין בצער, אף אני אהיה עמהן בצער.

ואהרן וחור תמכו בידיו, שהיה מעלן ומורידן.

ויהי ידיו אמונה עד בא השמש, מגיד שהיה בתענית, דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר: יקר חטא על ידיו של משה באותה שעה ולא היה יכול לעמוד בו, משה מה עשה? הפנה על מעשה אבות, שנאמר: "ויקחו אבן וישימו תחתיו", אלו מעשה אבות; "וישב עליה", אלו מעשה אמהות.

ואהרן וחור מזה אחד ומזה אחד. מה תלמוד לומר "אחד... אחד"? אלא שהיה אהרן מזכיר מעשה יהודה, וחור מעשה לוי. מכאן אמרו: אין פוחתין משלשה בני אדם עוברין לפני התיבה בתענית צבור.

ויהי ידיו אמונה, בידו אחת, שלא קבל בה מישראל כלום. ובידו אחת אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, על ידי הוצאת את ישראל ממצרים ועל ידי קרעת להם את הים ועל ידי עשית להם נסים וגבורות, כך על ידי תעשה להם נסים וגבורות בשעה הזאת.

'עד בא השמש, לפי שלמדנו על כל המלכיות כולם שאין עושות מלחמה אלא עד שש שעות, אבל מלכות חייבת זו עושה מלחמה משחרית לערבית.

פסוק יג

ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו, רבי יהושע אומר: ירד וחתך ראשי גבורין שעמו העומדים בשורות המלחמה. ר' אלעזר המודעי אומר בו לשון נוטריקון: ויחל ויזע וישבר. עמלק', כמשמעו. את, אלו אשתו ובניו. עַמו, אלו חיילות שעִמו. וכשהוא אומר [ו]את, אלו חיילים שעם בניו.

לפי חרב, רבי יהושע אומר: לא נוולם אלא דנם ברחמים. רבי אליעזר אומר: "לפי חרב" למה נאמר? למדנו שהמלחמה הזאת לא היתה אלא על פי הגבורה. אחרים אומרים, נתקיים עליהם המקרא הזה: "לכן חי אני נאם ה' אלהים כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך" (יחזקאל לה ו).

פרשה ב

פסוק יד

ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע. זקנים הראשונים אומרים, כך מדה מהלכת על פני כל הדורות: שוט שישראל לוקין בו סופו ללקות, ילמדו כל אדם דרך ארץ מעמלק שבא להזיק את ישראל ואבדו הקדוש ברוך הוא מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא, שנאמר: כי מחה אמחה, וכן פרעה הרשע ששעבד את ישראל טבעו הקדוש ברוך הוא בים סוף, שנאמר: "ונער פרעה וחילו בים סוף" (תהלים קלו טו), וכן כל אומה ומלכות שבאת להזיק את ישראל בו בדין דנן לעולם. אמרו: במדה שאדם מודד בה מודדין לו, שנאמר: "כי בדבר אשר זדו עליהם", ונאמר, כתוב זאת זכרון בספר. "זאת", מה שכתוב בספר זה. "זכרון", מה שכתוב בנביאים. "בספר", מה שכתוב במגלה. "ושים באזני יהושע", מגיד שאותו היום נמשח יהושע, דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר, זה אחד מארבעה צדיקים שנתן להם רמז: שנים חשו ושנים לא חשו. משה נתן לו רמז ולא חש, יעקב נתן לו רמז ולא חש, דוד ומרדכי נתן להם רמז וחשו. משה מנין? ושים באזני יהושע, אמר: יהושע מנחיל ישראל את הארץ; ובסוף משה עומד ומתחנן, שנאמר: "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר" (דברים ג כג).

משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס עמו לפלטרין שלו. נכנס פתח ראשון ושתקו לו, בשני ושתקו לו, בשלישי ונזפו בו, אמרו לו: דייך, עד כאן. כך כשכבש משה ארץ שני עממים, סיחון ועוג, ונתנה לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה, אמרו לו: דומה שלא נגזרה גזרה אלא על תנאי, אף אנו אין אנו נידונין אלא על תנאי. אמר משה לפני הקדוש ב"ה: רבונו של עולם, שמא דרכיך כדרכי בשר ודם? אפטרופוס גוזר גזירה, קלידיקוס מבטל אל ידו, קלידיקוס גוזר גזירה, דיקוריון מבטל על ידו, דיקוריון גוזר גזירה, הגמון מבטל על ידו, הגמון גוזר גזירה, איפיטיקוס מבטל על ידו, איפיטיקוס גוזר גזירה, בא המושל הגדול ומבטל על ידי כולם, מפני מה? שהן ממונין זה למעלה מזה, שנאמר: "כי גבוה מעל גבוה שומר" וגו' (קהלת ה ז). שמא דרכיך כדרכיהם? "אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך", כמעשיך על הים, וכגבורותיך על נחלי ארנון.

"אעברה נא ואראה", ואין "נא" אלא לשון בקשה. "את הארץ הטובה", זו ארץ ישראל. "ההר הטוב הזה", זה הר המלך. "והלבנון" זה בית המקדש, שנאמר: "פתח לבנון דלתיך" (זכריה יא א), וכתיב: "והלבנון באדיר יפול" (ישעיהו י לד).

"ויתעבר ה' בי למענכם", ר' אלעזר בן שמוע אומר: "בי" דבר קשה הוא, מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן. שמא תאמר בגיני? תלמוד לומר "למענכם", בגינכם ולא בגיני, אתם גרמתם לי שלא אכנס לארץ.

"ויאמר ה' אלי רב לך", אמר לו: דייך, עד כאן. רבי יהושע אומר: "רב לך", דייך העולם הבא. עדיין היה עומד ומבקש כל אותן הבקשות, אמר משה לפניו: רבונו של עולם~ כלום נגזרה גזרה שלא אכנס לה? "לכן לא תביאו את הקהל הזה", במלכות; אכנס לה כהדיוט. אמר לו: אין המלך נכנס כהדיוט. עדיין היה עומד ומבקש כל הבקשות ההם, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! הואיל ונגזרה גזרה שלא אכנס לארץ לא כמלך ולא כהדיוט, אכנס לה במחילת קסריון שהיא מתחת לפני לפנים? אמר לו: "ושמה לא תעבור". אמר לפניו: רבונו של עולם! הואיל ונגזר עלי שלא אכנס לא מלך ולא הדיוט ולא במחילה של קסריון שהוא מתחת לפני', מעתה עצמותי יעברו את הירדן? אמר לו: כי לא תעבור את הירדן הזה. ר' שמעון בן יוחאי אומר, אינו צריך. והלא כבר נאמר: "כי אנכי מת בארץ הזאת ואינני עובר את הירדן"; וכי איפשר למת לעבור? אלא שאמר לו: משה, אף עצמותיך לא יעברו את הירדן. ר' חנניה בן אידי אומר, משה היה בוכה על עצמו, שנאמר: "כי אנכי מת בארץ הזאת", ואומר: "כי אתם עוברים", ואני איני עובר. אחרים אומרים, היה משה מוטה על רגליו של אלעזר ואמר לו: אלעזר בן אחי, בקש עלי רחמים כשם שבקשתי על אהרן אביך, שנאמר: "ובאהרן התאנף ה' להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן" (דברים ט כ). אמר לפניו: רבונו של עולם! אם כן הוא, אראנה במראית העין. ובדבר זה נאמר לו: "עלה ראש הפסגה".

ר' חנינא בן עקביא אומר: חביבה ראייתו של אברהם אבינו יותר מראייתו של משה, שבאברהם לא לבטוהו ובמשה לבטוהו. באברהם מה הוא אומר? "שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה" (בראשית יג יד), ובמשה מה הוא אומר? "עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך" (דברים ג כז), עלה והביט וראה. ומנין לכל הבקשות כולן שבקש משה לראות הראהו הקדוש ברוך הוא? שנאמר: "ויראהו ה' את כל הארץ מן הגלעד עד דן" (דברים לד א), זו ארץ ישראל. בקש לראות בית המקדש והראהו, שנאמר: "את הגלעד", ואין גלעד אלא בית המקדש, שנאמר: "גלעד אתה לי ראש הלבנון" (ירמיהו כב ו). מנין שהראהו אף שמשון בן מנוח? שנאמר: "עד דן", ולהלן הוא אומר: "ויהי איש מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח" (שופטים יג ב). דבר אחר: "עד דן", עדיין לא באו שבטים לארץ ולא נתחלקה ארץ ישראל לישראל, ומה תלמוד לומר "עד דן"? אלא שאמר לו לאברהם: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מחלציך, וזה חלקו של אחד מהם. כיוצא בו: "וירדוף עד דן" (בראשית יד יד), עדיין לא באו השבטים לעולם ולא נתחלקה ארץ ישראל לישראל, ומה תלמוד לומר "עד דן"? אלא שאמר לו לאברהם אבינו: במקום הזה עתידין בניך לעבוד עבודה זרה, ותשש כחו מעליו.

ומנין שהראהו לברק? שנאמר: "ואת כל נפתלי", ולהלן הוא אומר: "ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי" (שופטים ד ו). ומנין שהראהו יהושע במלכותו? שנאמר: "ואת ארץ אפרים", ולהלן הוא אומר: "למטה אפרים הושע בן נון" (במדבר יג ח). ומנין שהראהו גדעון? שנאמר "ומנשה", ולהלן הוא אומר: "הנה אלפי הדל במנשה" (שופטים ו טו). ומנין שהראהו דוד במלכותו? שנאמר: "ואת כל ארץ יהודה", ולהלן הוא אומר: "ויבחר ה' בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל כי ביהודה בחר לנגיד" (דברי הימים א כח ד). ומנין שהראהו את כל המערב כלו? תלמוד לומר: "עד הים האחרון". ומנין שהראהו אף קברי אבות? תלמוד לומר "ואת הנגב". ומנין למדנו על קברי אבות שהם בנגב? שנאמר: "ויעלו בנגב ויבא עד חברון" (במדבר יג כב). ומנין שהראהו מהפכת סדום ועמורה? שנאמר: "ואת כל הככר", ולהלן כתיב: "ויהפך את הערים האל ואת כל הככר" (בראשית יט כה). ומנין שהראהו גוג וכל המונו? שנאמר: "בקעת יריחו", ולמדנו שעתידין גוג וכל המונו לעלות ולנפול בבקעת יריחו. דבר אחר: "בקעת יריחו", והלא ההדיוט רואה בקעת יריחו? אלא מה בקעה זו מיושבת שדה מלאה חטים כל שהוא, שדה מלאה שעורים כל שהוא, כך הראהו כל ארץ ישראל כבקעת יריחו. ומנין שהראהו לדבורה? שנאמר: "עיר התמרים", ולהלן הוא אומר: "והיא יושבת תחת תומר דבורה" (שופטים ד ה). ומנין שהראהו אשת לוט? שנאמר: "עד צוער", ולהלן הוא אומר: "ולוט בא צוערה" (בראשית יט כג).

יעקב נתן לו רמז ולא חש, שנאמר: "והנה אנכי עמך ושמרתיך" (בראשית כח טו), והוא היה מפחד ויירא, שנאמר: "ויירא יעקב מאד וייצר לו" (בראשית לב ח). אדם שהקב"ה הבטיחו היה ירא ומפחד? אלא שאמר יעקב אבינו: אוי לי, שמא יגרום החטא. דוד נתן לו רמז וחש, שנאמר: "גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך" (שמואל א יז לו). אמר דוד: וכי מה אני ספון שהכיתי חיות רעות אלו? אלא שמא עתיד לאירע לישראל דבר והם עתידין להינצל על ידי. מרדכי נתן לו רמז וחש, שנאמר: "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך" וגו' (אסתר ב יא), אלא אמר מרדכי: איפשר חסידה זו תנשא לערל זה? אלא שמא עתיד לאירע לישראל דבר והם עתידין להנצל על ידה.

כי מחה אמחה, "מחה" בעולם הזה, "אמחה" לעולם הבא. "את זכר", זה המן. "עמלק", כשמועו. דבר אחר: "מחה", לו ותולדותיו. "אמחה", לו ולמשפחותיו, דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר: "זכר", זה אגג, ו"עמלק" כשמועו. "מחה", לו ולכל תולדותיו. "אמחה", לו ולכל הדור ההוא. "מתחת השמים", שלא יהא נין ונכד לעמלק תחת השמים.

ר' יהושע אומר: כשבא עמלק להזיק את ישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! רשע זה בא לאבד בניך מתחת כנפיך, ספר תורה שנתת להם מי יקרא בו? רבי אלעזר המודעי אומר: כשבא עמלק להזיק את ישראל מתחת כנפי אביהם שבשמים, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! בניך שאתה עתיד לפזרן תחת רוחות השמים, שנאמר: "כי בארבע רוחות השמים" וגו' (זכריה ב י), רשע זה בא לכלן מתחת כנפיך, ספר תורה שנתת להם מי יקרא בו? ר' אלעזר המודעי אומר: אימתי יאבד שמן של אלו? בשעה שתעקר עבודה זרה היא ועובדיה ויהא המקום יחידי בעולם ותהי מלכותו לעולם ולעולמי עולמים, באותה שעה "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם", "והיה ה' למלך" וגו' (זכריה יד ג; זכריה יד ט); "תרדוף באף ותשמידם" (איכה ג סו). ר' נתן אומר, לא בא המן אלא זכר לדורות, שנאמר: "וימי הפורים האלה לא יעברו" וגו' (אסתר ט כח).

פסוק טו

ויבן משה מזבח ויקרא וגו'. אמר משה: הנס הזה שעשה המקום, בגיני עשאו. וכן אתה מוצא כל זמן שישראל בנס, כביכול הנס לפניו, שנאמר: "ה' נסי"; צרה לישראל, כאלו צרה לפניו, שנאמר: "בכל צרתם לו צר" (ישעיהו סג ט); שמחה לישראל, כאלו שמחה לפניו, שנאמר: "כי שמחתי בישועתך" (שמואל א ב א).

פסוק טז

ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' וגו'. ר' יהושע אומר: לכשישב הקדוש ברוך הוא על כסא מלכותו ותהי ממלכתו, באותה שעה "מלחמה לה' בעמלק". ר' אלעזר המודעי אומר, נשבע הקדוש ברוך הוא בכסא הכבוד שלו אם אניח נין ונכד של עמלק תחת כל השמים, שלא יאמרו: גמל זה של עמלק; אם אניח נין ונכד לעמלק.

ר' אליעזר אומר: נשבע המקום בכסא הכבוד שלו שאם יבא אחד מכל האומות שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו לא יקבלוהו, שנאמר: "ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי" (שמואל ב א יג). נזכר לדוד באותה שעה מה שנאמר למשה רבינו: אם יבא מכל האומות שבעולם להתגייר שיקבלוהו, ומביתו שלא יקבלוהו. מיד "ויאמר אליו דוד דמך על ראשך כי פיך ענה בך". לכך נאמר מדור דור. דבר אחר: מדור דור, ר' יהושע אומר: מדור, אלו חיי העולם הזה; דור, אלו חיי העולם הבא. ר' אלעזר המודעי: אומר מדורו של משה ומדורו של שמואל. ר' אליעזר אומר: מדורו של משיח, שהם ג' דורות. ומנין לדורו של משיח שהן ג' דורות? שנאמר: "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים" (תהלים עב ה). סליקא מסכתא וכולא סידרא שבח לאלהי תקיף וגברא.