לדלג לתוכן

קטגוריה:במדבר כג ט

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף במדבר כג ט)
<< | ספר במדבר • פרק כ"ג • פסוק ט' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב


המהדורה המנוקדת:

כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.


המהדורה המוטעמת:

כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃


המהדורה הדקדוקית:

כִּֽי־מֵ/רֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔/נּוּ וּ/מִ/גְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑/נּוּ הֶן־עָם֙ לְ/בָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּ/בַ/גּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

  • פרשנות מסורתית:
מקראות גדולות

עריכה


<< · מ"ג במדבר · כג · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
אֲרֵי מֵרֵישׁ טוּרַיָּא חֲזֵיתֵיהּ וּמֵרָמָתָא סְכֵיתֵיהּ הָא עַמָּא בִּלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִידִין דְּיַחְסְנוּן עָלְמָא וּבְעַמְמַיָּא לָא יִתְּדָנוּן גְּמִירָא׃
ירושלמי (יונתן):
אָמַר בִּלְעָם רַשִׁיעָא מִסְתַּכֵּל אֲנָא בְּעַמָא הָדֵין דְהִינוּן מְדַבְּרִין בִּזְכוּת אַבְהַתְהוֹן צַדִיקַיָא דִמְתִילִין לְטַוְרַיָא וּבִזְכוּת אִימָהַתְהוֹן דִמְתִילַן לִגְלִימָתָא הָא עַמָא בִלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִידִין לְמִיחְסַן עַלְמָא מְטוּל דִבְנִימוּסֵי אוּמַיָא לָא מְדַבְּרִין:
ירושלמי (קטעים):
חֲמֵי אֲנָא עַמָא הָאִלֵין מְדַבְּרִין בִּזְכוּת אַבְהַתְהוֹן צַדִיקַיָא דִמְתִילִין לְטוּרַיָא אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב וּבִזְכוּת אַרְבַּעְתֵּי אַמְהָתָא דִמְתִילִין כְּגַלְמָתָא שָרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה הָא עַמָא דְאִינוּן לְבִלְחוֹדֵיהוֹן שַׁרְיָין וּבְנִימוּסֵי עַמְמַיָא לָא מִתְעַרְבִין:

רש"י

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"כי מראש צרים אראנו" - אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות

"הן עם לבדד ישכון" - הוא אשר זכו לו אבותיו לשכון בדד כתרגומו

"ובגוים לא יתחשב" - כתרגומו לא יהיו נעשין כלה עם שאר האומות עו"ג שנאמר (ירמיהו ל) כי אעשה כלה בכל הגוים וגו' אינן נמנין עם השאר ד"א כשהן שמחין אין אומה שמחה עמהם שנאמר (דברים לב) ה' בדד ינחנו וכשהאומות עו"ג בטובה הם אוכלין עם כל אחד ואחד ואין עולה להם מן החשבון וזהו ובגוים לא יתחשב 


מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י


[ח] הוא אשר זיכו לו אבותיו. פירוש, מלת "הן" פירושו כך; "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו", הן אשר זיכו לו אבותינו, שהם הצורים והגבעות (רש"י כאן), שזיכו לו שיהיה "לבדד וגו'". והשתא מלת "הן" כמו 'הנה זה', כלומר דבר זה אשר אמרתי - זיכו להם אבותם שישכנו לבדד:

רש"י מנוקד ומעוצב

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ – אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּרֵאשִׁיתָם וּבִתְחִלַּת שָׁרְשֵׁיהֶם, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם מְיֻסָּדִים וַחֲזָקִים כַּצּוּרִים וּגְבָעוֹת הַלָּלוּ, עַל יְדֵי אָבוֹת וְאִמָּהוֹת (תנחומא שם).
הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן – הוּא אֲשֶׁר זָכוּ לוֹ אֲבוֹתָיו לִשְׁכֹּן בָּדָד, כְּתַרְגּוּמוֹ ["בִּלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִידִין דְּיַחְסְנוּן עָלְמָא"; לְבַדָּם עֲתִידִים שֶׁיִּירְשׁוּ הָעוֹלָם].
וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב – כְּתַרְגּוּמוֹ ["וּבְעַמְמַיָּא לָא יִתְּדָנוּן גְּמִירָא"]: לֹא יִהְיוּ נַעֲשִׂין כָּלָה עִם שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם" וְגוֹמֵר ["כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם, אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה; וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ"] (ירמיהו ל,יא); אֵינָן נִמְנִין עִם הַשְּׁאָר. דָּבָר אַחֵר: כְּשֶׁהֵן שְׂמֵחִין – אֵין אֻמָּה שְׂמֵחָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ" (דברים לב,יב); וּכְשֶׁהָאֻמּוֹת בְּטוֹבָה – הֵם אוֹכְלִין עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵין עוֹלֶה לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, וְזֶהוּ "וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (מדרש תנחומא בלק יב).

רמב"ן

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"כי מראש צורים אראנו" - הטעם בעבור שהעלהו במות בעל לראותו אמר מראש צורים ומן הגבעות אני מביט ורואה אותו כי ישכון לבדו ואין עמו גוי אחר שיחשב הוא אליו כמו שיתקבצו עמים רבים ואומות שונות להיות מחנה אחת אבל אלו כולם תורה אחת ומשפט אחד להם וגוי אחד הם וישכון בדד בשם יעקב וישראל ועל כן הזכיר (פסוק ז) ארה לי יעקב וזועמה ישראל כי הזכיר להם שמם הנכבד ושמות אבותם לאמר שהם עם לבדד ושמות נאות להם מאבותם כי בלק לא היה מזכיר לו שם ישראל רק אמר (לעיל כב ה) עם יצא ממצרים כמתנכר בהם שלא ידע אותם שהיה כפוי טובת אביהם והכוונה לומר כי כאשר אני רואה אותו עתה שוכן לבדו כן ישכון לעולמים בטח בדד עין יעקב והוא יהיה לראש לעולם ואין אומה שתתגבר עליו ולא שיטפל הוא אליהם

רבינו בחיי בן אשר

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

כי מראש צורים אראנו. על דרך הפשט הוא המקום הגבוה שהזכיר למעלה וילך שפי.

וע"ד המדרש צורים אלו האבות, ומגבעות אלו השבטים. וקרא האבות צורים לפי שהם נמשלים להרים שנאמר (מיכה ו) שמעו הרים את ריב ה', וכתיב (שם) קום ריב את ההרים, ולפי שהיה אברהם ראש להם וראש האמונה והיחוד לכך קראו הכתוב ראש צורים. וקרא לשנים עשר שבטי יעקב גבעות כי הם למטה ממדרגת האבות, כשם שהגבעות למטה מהצורים הגדולים. ואחר שהזכיר מעלת ראשיתם ההרים שהיו עיקר תולדותם ושורש יחוסם שהיו השורש הטוב שממנו תתפרסם מעלת הענפים והוסיף לפרש מעלת אחריתם, הוא שאמר הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. ויהיה קשור הכתובים כן, אמר מה אקוב ומה אזעם ואני רואה אומה זו שיסודה ועקרה גדול, ועקירתה אינו דבר קל לא מצד ראשיתם ולא מצד אחריתם, לא מצד ראשיתם לפי ששרשם חזק כחוזק הצור שאין כח באדם לעקרו, כי הם משתלשלים ובאים מן הצורים והגבעות הם האבות והשבטים שזכותם חזק מצור, ועל כן אי אפשר לי לבא כנגדם לא מצד ראשיתם ולא מצד אחריתם לפי שהן עתידין שינחלו העולם באחרית הימים, וכל העכו"ם יהיו אובדים והם לבדם קיימים, וזהו שאמר לבדד ישכון. ולשון בדד הוא יחיד, כענין שנאמר (איכה א) איכה ישבה בדד, ונקרא היחיד בדד לפי שהיחיד מתבודד, ומלת לבדד כוללת בדד וכוללת לבדם כי התיבה תשמש לשתי פנים, והכוונה כשאמר לבדד כי הוא עם מיוחד לא יתחשב בשאר העמים, אבל הוא מובדל מהם בתורתו ואמונתו, וכענין שכתוב (ויקרא כ) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, וכשאמר לבדד הכוונה שהם עם מיוחד לבדד, כלומר לשם המיוחד שכתוב בו (דברים לב) ה' בדד ינחנו, ומפני זה הזכיר לבדד כי היה ראוי לומר הן עם בדד ישכון כענין שאמר משה (שם לג) וישכון ישראל בטח בדד, אבל הענין לרמוז כי העם מיוחד בשאר הגוים לא יתחשב, והוא מיוחד לשם המיוחד שהוא אלהי ישראל אשר באלהי הגוים לא יתחשב.

והנה משה רבינו ע"ה רמז בדבריו באמרו (שם) אשריך ישראל מי כמוך, ובאמרו (שם) אין כאל ישורון, באר כי ישראל עם מיוחד אין כמוהו בשאר העמים, וכן אלהי ישראל מיוחד אין כמוהו באלהי העמים. וכן מצינו שהתנבא דניאל באבדן כל העכו"ם ושתהיה המלכות קיימת לישראל לעולם, הוא שהזכיר באבדן העכו"ם (דניאל ז) והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא, ועל אבדן שאר העכו"ם (שם) ושאר חיותא העדיו שלטנהון וארכא בחיין יהיבת להון עד זמן ועדן, ועל קיום ישראל לעולם אמר אחריו על מלך המשיח (שם) וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטא וקדמוהי הקרבוהי, וליה יהיב שולטן ויקר ומלכו וכל עממיא אומיא ולשניא ליה יפלחון שלטניה שלטן עלם די לא יעדה ומלכותיה די לא תתחבל.

וע"ד החכמה צורים הם שבעה כוכבי לכת, גבעות אלו י"ב מזלות, והמשיל הכוכבים שהם קבועים בגלגל לצורים הקבועים בארץ, כי כשם שאבני הבנין לשוכני בתי חומר נגזרים מן הצורים, כן בניני העולם השפל הזה והפעולות שבו נגזרות ובאות מן הכוכבים, והמשיל הגלגל לראש שהוא תחלת הגוף ועליונו כן הגלגל תחלת הסבות וראשית הפעולות בכח הבורא וגזרתו. והאיש הזה הקוסם לא היה לו חלק באלהי ישראל אבל היה לו חלק הכוכבים והמזלות, ומתוך חכמתו הגדולה בחכמת התכונה היה רואה במשפטי הכוכבים ובחכמת המזלות המעלה הגדולה אשר ישראל מעותדים לה לעתיד שישכנו לבדד ולא יתערבו בגוים ולא ימירו כבוד אמונתם באמונה אחרת, וזהו שאמר הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב.

ספורנו

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

"הן עם לבדד ישכון" הן לבדם ישכנו ארץ בסוף הענין כאמרו ה' כדד ינחנו ואיך אוכל להכריתם:

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

"כי מראש", באר לו שא"א שתחול עליהם קללה מצד רעות העולם השפל ומקריו [שזה בקש ממנו עתה], כי אינם נתונים תחת מקרי העולם השפל ורעותיו מצד ארבעה

טעמים: [א] מצד יחוסם מראש מצד האבות ודמה אותם להררי עד גבוהים ורמים ונשאים מכל כדור העולם השפל הלז והם צור ויסוד הכדור הארצי, וישראל נמשכו ביחוס ישר מן הצורים האלה כמ"ש הביטו אל צור חוצבתם, וההרים נשענים תמיד על הגבעות שהם קטנים מההרים והוא במשל האמהות, ויש הבדל בין ראה ובין שור, ששור הוא הראיה

מרחוק, ועז"א כי מראש צרים אראנו, וגם מגבעות אשורנו, מרחוק כמי שרואה דבר מרחוק שאינו נראה כ"כ כדבר הנראה מקרוב, וכן זכות האמהות אינו גלוי כ"כ כמו זכות האבות,

בעל הטורים

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

כי מראש צרים אראנו. אני רואה שנבראו קודם שנברא העולם והצורים:

כי מראש. בגימטריא על הר המוריה. מראש צרים. בגימטריא מזכות אבות:

מגבעות. בגימטריא הן האמהות:

לבדד. ג' במסורה הן עם לבדד ישכון. שכני לבדד בתרי עשר בפ' רעה עמך בשבטך בענין הגאולה שבלעם היה מתנבא על הגאולה. כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני. שלא כעס כל אותן הימים על כן לבטח תושיבני:

לבדד ישכון. ז' תגין על שי"ן דישכון לומר לך שישכון בארץ ז' עממים:

לבדד. עולה לחשבון מ' לומר לך שישכון בארץ ישראל שהוא מהלך מ' יום:

לבדד ישכן. עולה לחשבון ת"כ שרמז לימי בית שני:

לבדד ישכן. בגימטריא בימי משיח:

<< · מ"ג במדבר · כג · ט · >>



  • פרשנות מודרנית:
ביאור ויקי

עריכה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.





הן עם לבדד ישכון, ובגוים לא יתחשב

גורלו של עם ישראל אינו נקבע לפי חוקי הטבע הרגילים, אלא לפי חוקים אלהיים מיוחדים. כך אמר בלעם הנביא, בתגובה לבקשתו של בלק שיקלל את עם ישראל:

(במדבר כג ח): "מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל? וּמָה אֶזְעֹם, לֹא זָעַם ה'?"

(במדבר כג ט): "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ; הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב!"

אקוב = אזעום = אקלל;   "אינני יכול לקלל את העם שה' אינו רוצה לקלל", אומר בלעם אל בלק, ומוסיף:

אשורנו = אראה אותו ;   "אתה, בלק, העלית אותי למקום גבוה (ראו במדבר כב מא), כך שאוכל להטיל עליהם קללה; אולם, גם אם אעמוד בראש צורים גבוהים ועל גבעות גבוהות, אוכל רק לראות אותם ולא לקללם; הן עם ישראל הוא עם לבדד ישכון, יזכה  לגור בבטחון בארצו ואף עם אחר לא יוכל לחדור אליו ולפגוע בו, ובגוים לא יתחשב, אינו נחשב כמו כל שאר העמים, החוקים הרגילים החלים על עמים אחרים אינם חלים עליהם, הקללות שלי עובדות רק על עמים רגילים ולא על העם הזה".

ראש צורים הוא גם משל לראשית, לסלע היסוד של עם ישראל - האבות והאמהות: " "אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם, ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו, ע"י אבות ואמהות" " (רש"י) . עם ישראל היה עם מופלא עוד מתחילתו, עוד כשנוצר יצחק אבינו בגבעות חברון, לאב בן 100 ואם בת 90. ומאז ועד היום, בעם ישראל " "מי שלא מאמין בניסים - לא ריאלי" " (מיוחס לדוד בן גוריון) - ובגויים לא יתחשב.

כך בירך בלעם את עם ישראל. אולם, ע"פ חז"ל בלעם לא באמת התכוון לברך - בלעם שנא את עם ישראל ואמר קללה במסוה של ברכה (ראו האמנם בלעם רק ברך? / מוטי לקסמן ). גם הברכה שאנו עוסקים בה עלולה, חלילה, לגרום לנו להיות שאננים ולהיכשל במבחן המציאות (ראו עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב / מוטי לקסמן ). ויהי רצון מלפני ה', שהפסוק יתקיים בנו רק לטובה ולברכה!

מקורות ופירושים נוספים

עם לבדד ישכון

1. ישנם פסוקים רבים שבהם הביטוי בדד מציין ביטחון:

  • (דברים לג כח): "וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח, בָּדָד עֵין יַעֲקֹב; אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל"
  • (ירמיהו מט לא): "קוּמוּ עֲלוֹֹּ אֶל גּוֹי שְׁלֵיו יוֹשֵׁב לָבֶטַח, נְאֻם ה'; לֹא דְלָתַיִם וְלֹא בְרִיחַ לו, בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ"
  • (תהלים ד ט): "בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן, כִּי אַתָּה ה' לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי"( פירוט )
  • ואולי גם (מיכה ז יד): "רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ, צֹאן נַחֲלָתֶךָ; שֹׁכְנִי לְבָדָד, יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל; יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד, כִּימֵי עוֹלָם"

2. יש שפירשו שהביטוי בדד מציין בלעדיות - עם ישראל יהיה העם היחיד שיירש את הארץ: " "הוא אשר זכו לו אבותיו לשכון בדד" " (רש"י) , או היחיד שיזכה לחיי העולם הבא: " "בלחודיהון עתידין דיחסנון עלמא" " (אונקלוס) .

לפי שני הפירושים הללו, עם לבדד ישכון הוא ברכה לעתיד, שעם ישראל ישכון בארצו לבדו בביטחון ובשלוה, ואף עם אחר לא יטריד את מנוחתו.

אך יש שפירשו שהפסוק הוא שבח המתאר את תכונותיו של עם ישראל בהווה:

3. הם רבים מאד גם כאשר סופרים אותם לבדם, " "לבדם הם, ואין שאר אומות מתחשבין ומעורבין עמהם" " (רשב"ם) , ויש ביניהם גם ילדים רבים, ולכן ה' בוודאי ירחם עליהם ולא יסכים לקללם.

4. הם נאמנים למסורתם ותורתם, " "זאת האומה לבדה, ולא תתערב עם אחרת מתגברת עליה לעזוב תורתו כאשר עשו כל האומות" " (אבן עזרא) - למרות שהיו שנים רבות תחת שיעבוד מצרי, לא עזבו את תורתם אלא נשארו נבדלים ומיוחדים; מכאן שיש בהם עוצמה פנימית יותר מלכל עם אחר.   וכן פירשו על-פי תורת הסוד, " ""גפן" אלו ישראל שנמשלו לגפן... שאינה מקבלת נטיעה אחרת, שלא תתערב בשאר אילנות; כן ישראל, כתוב בהם הן עם לבדד ישכן, ואי אפשר שיטמע איש ישראל בסטרא אחרא ויתערב בה לגמרי, אלא סופו לצאת ממנה ויתוקן ע"י כמה גלגולים" " ( בן איש חי, שנה ראשונה, הלכות חנוכה ) .   וחז"ל דרשו כך את המילה הֵן: " "הן עם לבדד ישכון - מהו הן? - כל האותיות מזדווגין חוץ משתי אותיות הללו, כיצד? א"ט הרי י' ב"ח הרי י' ג"ז הרי י' ד"ו הרי י', נמצא ה' לעצמה; וכן האות הנ' אין לה זוג: י"צ הרי ק' כ"פ הרי ק' ל"ע הרי ק' מ"ס הרי ק' נמצא נ' לעצמה; אמר הקדוש ברוך הוא: כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינן יכולין להדבק עם כל העובדי כוכבים ומזלות הקדמונים אלא לעצמן מפורשים, שאפילו שונא גוזר עליהם לחלל השבת ומבטל את המילה או לעבוד עבודת כוכבים הן נהרגים ואין מתערבים בהם, שנאמר הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב; ומה אני עושה? כל שונא וכל אויב שיגזור עליהם גזרה אני הורגו..." " ( שמות רבה טו ז ) .

5. הם עם ייחודי הזכאי לקבל מקום משל עצמו תחת השמש, ולא להסתפח לעם אחר, " "בעבור שהעלהו במות בעל לראותו, אמר מראש צורים, ומן הגבעות אני מביט ורואה אותו, כי ישכון לבדו ואין עמו גוי אחר שיחשב הוא אליו, כמו שיתקבצו עמים רבים ואומות שונות להיות מחנה אחת, אבל אלו כולם תורה אחת ומשפט אחד להם, וגוי אחד הם, וישכון בדד בשם יעקב וישראל. ועל כן הזכיר (פסוק ז) "ארה לי יעקב וזועמה ישראל", כי הזכיר להם שמם הנכבד ושמות אבותם, לאמר שהם עם לבדד, ושמות נאות להם מאבותם. כי בלק לא היה מזכיר לו שם ישראל, רק אמר (לעיל כב ה) "עם יצא ממצרים", כמתנכר בהם, שלא ידע אותם, שהיה כפוי טובת אביהם. והכוונה לומר, כי כאשר אני רואה אותו עתה שוכן לבדו, כן ישכון לעולמים בטח בדד עין יעקב, והוא יהיה לראש לעולם, ואין אומה שתתגבר עליו, ולא שיטפל הוא אליהם" " ( רמב"ן ; באופן דומה גם חזקוני ורבינו בחיי על אתר) - הם אינם אוסף אקראי של שבטים ועדות (כמו שטוענים כלפינו אויבינו עד היום), אלא עם אחד, נבדל ונפרד משאר העמים.

ייתכן שבאותו זמן, כמו בימינו, היו גויים שטענו שלעם ישראל אין זכות לארץ משל עצמו. שלושת הפירושים הללו עונים לטענה זו ומסבירים מדוע מגיעה לעם ישראל ארץ משל עצמו: כי הם עם רב וגדול, עם מסורת ותרבות ייחודית, ועם מוצא ייחודי.

הביטוי בָּדָד נזכר גם בדברי משה בשירת האזינו, (דברים לב יב): "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ, וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר"( פירוט ); ומצד שני הוא נזכר גם במשמעות שלילית:

  • (ויקרא יג מו): "כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא; בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבּוֹֹ"
  • (ירמיהו טו יז): "לֹא יָשַׁבְתִּי בְסוֹד מְשַׂחֲקִים וָאֶעְלֹז; מִפְּנֵי יָדְךָ בָּדָד יָשַׁבְתִּי, כִּי זַעַם מִלֵּאתָנִי"
  • (איכה א א): "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם, הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס"( פירוט )
  • ואולי גם (איכה ג כח): "ישב בדד וידם, כי נטל עליו"
  • ואולי גם (ישעיהו כז י): "כי עיר בצורה בדד נוה משלח ונעזב כמדבר, שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעפיה"

ובגוים לא יתחשב

1. בלשון ימינו, הפועל התחשב משמעו הביא בחשבון, ייחס חשיבות; לפי זה, יש שפירשו את המשפט ובגויים לא יתחשב כהנחיה שלא לקחת ברצינות את דעת הקהל בעולם (וראו עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב / מוטי לקסמן ).    אולם, ישנם מקורות רבים המלמדים שאפילו הקב"ה בעצמו לוקח ברצינות את דעת הקהל בעולם:

  • (שמות ט טז): "וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאֶת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ"- ה' לא הרג את פרעה בדבר, כי הוא רצה שפרעה יעזור לו לפרסם את שמו.
  • (דברים ד ו): "ושמרתם ועשיתם, כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה"( פירוט )
  • (דברים לב כו): "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם, אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם; לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר, פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ, פֶּן יֹאמְרוּ ידנו רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת"- ה' לא גרם לעם ישראל להיעלם, כי הוא לא רצה שהגויים יטעו ויחשבו שהדבר נבע מכוחם ועוצם ידם.
  • (דברים לב מג): "הרנינו גוים עמו, כי דם עבדיו יקום; ונקם ישיב לצריו, וכפר אדמתו עמו"
  • (שמות לב יב): "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר 'בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה'? שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ!"
  • (במדבר יד טו): "וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד, וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר 'מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר'!"
  • (ישעיהו סא ט): "ונודע בגוים זרעם, וצאצאיהם בתוך העמים; כל ראיהם יכירום, כי הם זרע ברך ה'"
  • (יואל ב יז): "לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם?'"
  • תהלים עט י: " "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם 'אַיֵּה אלהיהם?' יִוָּדַע בגיים לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ" "
  • (תהלים קטו ב): "לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם 'אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם?'"
  • תהלים קכו ב: " "...אז" "יאמרו בגוים 'הגדיל ה' לעשות עם אלה'" "
  • (דברי הימים א טז לא): "ישמחו השמים, ותגל הארץ; ויאמרו בגוים 'ה' מלך'"

2. רוב המפרשים פירשו התחשב = נחשב, נמנה; ולפי זה ובגויים לא יתחשב - עם ישראל אינו נחשב כמו כל שאר העמים, יש לו גורל שונה ומיוחד:

  • " "ובגוים לא יתחשב - כתרגומו, לא יהיו נעשין כלה עם שאר האומות עובדי גילולים, שנאמר (ירמיהו ל) כי אעשה כלה בכל הגוים וגו'; אינן נמנין עם השאר" " ( רש"י ) . 
  • " "לבדד ישכון: שאינו נחשב בכלל הגויים, כי אין לו אדמה. איזה דבר טוב יש באמרו, כי אין ליעקב אדמה? אם כן אני אומר, כי לבדד ישכון הכוונה נבדל מן הגויים, ועל ידי כך לא נוטה מן הדרך הטוב והישר, ולפיכך ה' אלהיו עמו להצליח. ועל הדרך הזה אני מפרש ובגויים לא יתחשב, כלומר לא שם עצמו בכלל הגויים, וכמו שמשמשת המילה שהיא התפעל, וקרוב לזה פירש רלב"ג (שש"ם). ומה שכתוב " ה' בדד ינחנו" (דברים ל"ב י"ב) הוא סמך לפרוש זה" " ( שד"ל ) .
  • " "אמר ליה ההוא מינא לרבי אבינא: כתיב (שמואל ב ז כג) מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ - מאי רבותייהו? אתון נמי ערביתו בהדן, דכתיב (ישעיהו מ יז) כל הגוים כאין נגדו (גם אתכם לא הוציא מן הכלל)? אמר ליה: מדידכו אסהידו עלן (נביאים שיצאו מכם, דהיינו בלעם, שהיה נכרי - והעיד עלינו שאין אנו באותו כלל), דכתיב ובגוים לא יתחשב (כל מקום שהוזכרו שם נכרי - לא הוזכרו ישראל כלל)" " ( בבלי סנהדרין לט ב ) .
  • " "כתיב "כי מראש צורים אראנו" להודיע שנאתו של אותו רשע שמתוך ברכותיו אתה יודע מחשבתו למה הדבר דומה לאדם שבא לקוץ את אילן מי שאינו בקי קוצץ את הגופים כל ענף וענף ומתייגע והפיקח מגלה את השרשין וקוצץ כך אמר אותו רשע מה אני מקלל כל שבט ושבט הריני הולך לשרשן בא ליגע מצאן קשים לכן אמר כי "מראש צורים אראנו". ד"א "כי מראש" אלו אבות "ומגבעות" אלו אמהות. הן עם לבדד ישכן, וכשהוא משמחן משמחן לבדן שנאמר (דברים לב, יב): "ה' בדד ינחנו" וכשהאומות בעולם הזה שמחים הן אוכלים עם כל מלכות ומלכות ואין עולה להם מן החשבון שנאמר ובגוים לא יתחשב." " ( במדבר רבה כ יט ) .

פירושים על פסוק ח - מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה'

[המשך יבוא]

" ""מה אקב לא קבה אל" - (במ"ר) כשהיו ראוים להתקלל לא נתקללו כשהזכיר אביהם את עונם כי באפם הרגו איש לא קלל אלא אפם שנאמר (בראשית מט) ארור אפם כשנכנס אביהם במרמה אצל אביו היה ראוי להתקלל מה נאמר שם (שם כז) גם ברוך יהיה במברכים נאמר (דברים כז) אלה יעמדו לברך את העם במקללים לא נאמר ואלה יעמדו לקלל את העם אלא על הקללה לא רצה להזכיר עליהם שם קללה "לא זעם ה'" - (ברכות ו) אני אין כחי אלא שאני יודע לכוון השעה שהקב"ה כועס בה והוא לא כעס כל הימים הללו שבאתי אליך וזהו שנאמר (מיכה ו) עמי זכר נא מה יעץ וגו' ומה ענה אותו בלעם וגו' למען דעת צדקות ה'" " ( רש"י )

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל



מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-04-30.






קישורים

פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית


קטגוריות־משנה

קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)

א

ד

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=קטגוריה:במדבר_כג_ט&oldid=312144"