קטגוריה:אסתר ג ח
ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל עם ואת דתי המלך אינם עשים ולמלך אין שוה להניחם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכׇּל־עָ֗ם וְאֶת־דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין־שֹׁוֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַ/מֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣/וֹ עַם־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּ/מְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽ/עַמִּ֔ים בְּ/כֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑/ךָ וְ/דָתֵי/הֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִ/כָּל־עָ֗ם וְ/אֶת־דָּתֵ֤י הַ/מֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣/ם עֹשִׂ֔ים וְ/לַ/מֶּ֥לֶךְ אֵין־שֹׁוֶ֖ה לְ/הַנִּיחָֽ/ם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
תרגום אחד (כל הפרק)
רש"י (כל הפרק)
"ואת דתי המלך" - לתת מס לעבודת המלך
"אין שוה" - אין חשש כלומר אין בצעמדרש רבה
ח.
ד"א "מִמְתִים יָדְךָ ה'" (תהלים יז, יד) מה גבורים הם שנטלו ממשלה מתחת ידך ה' ואיזה זה זה נבוכדנצר "מִמְתִים מֵחֶלֶד" אלו שנטלו חלקם בארץ "חֶלְקָם בַּחַיִּים" אלו שנטלו חלקם כשהן חיים "וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם" שהיו עשירים מן הטמון בלשכה "יִשְׂבְּעוּ בָנִים" זה אויל ובלשצר "וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם" עוללה אחת שנשתיירה לו עשית אותה אגוסטא במלכות שאינה שלה ואיזו זו זו ושתי:
תרגום ויקיטקסט: אמר המן למלך אחשורוש: ישנו עם אחד מאוחד אשר מפוזר ומפורד ויש לו דריסת-רגל בכל מקום, בין העמים בכל מדינות מלכותך, והם לא מתמזגים בממלכה אלא דתיהם שונות מכל עם, ובגלל הדת שלהם הם מסרבים פקודה ואת דתי המלך אינם עושים, ובנוסף גם אין בהם שום תועלת כלכלית ולמלך אין שווה להניחם.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג ח.
טענות המן - תמצית האנטישמיות
הטענות שמעלה המן תחזורנה אחר-כך בצורה זו או אחרת אצל הוגים אנטישמיים לכל אורך ההיסטוריה.
ישנו עם אחד
אחדות העם היהודי תמיד הפחידה את הגויים; הם ראו בהם מעין כת סודית המתכננת להשתלט על העולם (כמו תיאוריות-הקשר המופנות בימינו כנגד כת הבונים החופשיים או האילומינטי).
מפוזר ומפרד בין העמים
1. ליהודים יש נציגים בכל מקום - בהתאם לכת המאיימת להשתלט על העולם.
2. ליהודים אין ארץ משלהם - הם גלו משם בעקבות חטאיהם, כך שגם אלוהיהם זנחם והשליכם מעליו.
ודתיהם שונות מכל עם ועם
1. יש להם מנהגים מוזרים ושונים - מחזק את הטענה שמדובר בכת סודית אפלה. גם היוונים טענו למוזרות מנהגי היהודים.
2. וייתכן שיש כאן רמז לטענת הגויים, בעיקר הנוצרים מאוחר יותר, שחוקי היהדות משנים ומפלים בין יהודי ובין גוי (מה שגם נכון עובדתית),
ואת דתי המלך אינם עושים
היהודים תמיד מסרבים פקודה ומורדים במלכות; כך סופר גם בספר דניאל, על כמה גזירות של המלך, שדניאל וחבריו לא שמעו להן (ראו ביאור:אחדות העמים).
ולמלך אין שוה להניחם
"לא שווה" - טענה כלכלית. היהודים אינם יצרניים בגטאותיהם, לא משתלם, מבחינה כלכלית, להשאיר אותם בחיים. את הטענה הזאת שמענו גם בגרמניה הנאצית.
ויש מפרשים ואת דתי המלך אינם עושים = משתמטים מתשלום ה"מס לעבודת המלך" (רש"י), ולכן למלך אין שווה להניחם.
מקורות
על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה באתר הניווט בתנך בתאריך 2009-02-22
.
אמנם, הביטוי עם אחד הוא מעורפל ואינו מזכיר בפירוש את היהודים; המן גורם למלך לחשוב שהוא מדבר על אחד מהשבטים הנודדים שהציקו לתושבי הממלכה בשוד ורצח (יעקב אשכנזי, "בשדה חמד" 1).
טענות המן בהקשר התרבות הפרסית
איך יכל המן לטעון שהעם אינו מכבד את כל חוקי המלך, הרי ידוע שמרדכי כיבד את החוק ולא הופיע בשער העיר בלבוש שק (אסתר ד ב), ושאסתר סרבה להופיע לא קרואה בפני המלך (אסתר ד יא)? שתי תשובות:
1. התקפתו הרחבה של המן נועדה להכעיס את המלך ולגרום לו לשאול מי הוא העם, אם היה זה עם מועדף שקיבל פטור מסוים ממנו, או לרצות להעניש את העם.
2. בכל חברה יש שני סוגי חוקים: חוקי "עשה" (שמספרם מצומצם), לעומת חוקי "לא תעשה", ובדבריו המן פונה לחוקי "עשה" בלבד. בספרו "הפרסים" מסביר אייסכילוס (אייסכילוס (589-585), הפרסים, עמ' 18, ששלושת המעשים החשובים ביותר לשליטים הפרסיים היו:
1. כיבוד החוק – המלך הקפיד שהוא ונתיניו יכבדו את החוק: התייעץ עם יודעי דת ודין לעשות כדת (אסתר א יג,אסתר א טו), חקר את אמיתות פשעם של בגתן ותרש (אסתר ב כג), הסכים להעניש עם שמפר את חוקי המלך (אסתר ג יא), לא גזר את עוון המן על בניו (אסתר ז ט), ושמר על כבוד מסמך החתום בשמו (אסתר ח ח);
2. כיבוד הרשות – המלך כעס שוושתי בזה לו ולפקודתו (אסתר א יב). המלך הקפיד לשמור על כבודו, כאשר הוא נמנע מפרסום חטאם של בגתן ותרש (אסתר ו ו) ופגיעת המן בשלטונו (אסתר ח ז);
3. תשלום מיסים – המלך הקפיד לאסוף מיסים (אסתר י א) כדי שיהיה לו עושר שיוכל להציג לפני אורחיו (אסתר א ד).
סרוב לכבד את חוקי המלך זו האשמה כללית המכילה את שתי ההאשמות הספיציפיות של חוסר מתן כבוד לרשות ואי תשלום מיסים. המן, בדבריו, התכוון לשתי העבירות הללו בלבד ולא לכל חוקי המלך.
תהליך משפטי
בעניין עבירתה של וושתי, ממוכן, הזוטר בשרי המלך, דיבר ראשון כנהוג "בדיני נפשות" בהם "מתחילין מן הצד", להבדיל מהנהוג "בדיני ממון" ששם "מתחילין מן הגדול" "בדיני הטמאות והטהרות מתחילין מן הגדול, דיני נפשות מתחילין מן הצד" (משנה, סדר נזיקין, מסכת סנהדרין, פרק ד, משנה ב) ויש הגורסים דיני ממון מתחילין מן הגדול (בתוספתא, סנהדרין פרק ז)). לדוגמא, בענייני מיסים, רחבעם התיעץ בזקנים ואחר כך בצעירים (מלכים א יב ד)).
המן היה מעל כל השרים ולכן היה הגדול שבהם. כיוון שהגדול בשריו דיבר ראשון, בעניין העם שאינו עושה את חוקי המלך, סביר להניח שהמלך חשב שמדובר "בדיני ממון" כתשלום מיסים, ולא "דיני נפשות" כאי-מתן כבוד למלכות. המלך לא היה מודע לעם שמסרב לכבּדו, וכפי שנראה בהמשך, הוא כנראה התרכז בעבירה של סרוב לשלם מיסים.
מקורות
נלקח מ- מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014
הקבלות
המן האשים את עם ישראל שהם עם מפוזר ומפורד.
מרדכי ואסתר הבינו שאכן, הפירוד בעם ישראל הוא הסיבה לצרות. ולכן אסתר ביקשה (אסתר ד טז): "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן".
ואחרי שניצחו את המן, קבעו מנהגים שכל מטרתם ליצור אחדות בעם ישראל (אסתר ט כב): "מִשְׁתֶּה, וְשִׂמְחָה, ומשלח מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לאבינים".
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "אסתר ג ח"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.
