ביאור:בבלי עבודה זרה דף ד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בה, דכתיב (מלאכי ג יט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא [1] אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף: לא שורש בעולם הזה, ולא ענף לעולם הבא; צדיקים מתרפאין בה דכתיב (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה [ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק]; ולא עוד אלא שמתעדנין בה, שנאמר 'ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק' [2];
דבר אחר: מה דגים שבים - כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, אף בני אדם: אלמלא מוראה של מלכות - כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, והיינו דתנן 'רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו'.
רב חיננא בר פפא רמי: כתיב (איוב לז כג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח [ומשפט ורב צדקה לא יענה], וכתיב (תהלים קמז ה) גדול אדונינו ורב כח [לתבונתו אין מספר] וכתיב (שמות טו ו) ימינך ה' נאדרי בכח [ימינך ה' תרעץ אויב]!?
לא קשיא: כאן בשעת הדין [3], כאן בשעת מלחמה.
רבי חמא ברבי חנינא רמי: כתיב (ישעיהו כז ד) חימה אין לי [מי יתנני שמיר שית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד], וכתיב (נחום א ב) [אל קנוא ונקם ה’] נוקם ה' ובעל חימה [נקם ה' לצריו ונוטר הוא לאיביו]!?
לא קשיא: כאן בישראל, כאן בעובדי כוכבים.
רב חיננא בר פפא [4] אמר: [5] '[6] חימה אין לי' - שכבר נשבעתי [7]; 'מי יתנני' [8] שלא נשבעתי - אהיה שמיר ושית [במלחמה] [9].
והיינו דאמר רבי אלכסנדרי [10]: מאי דכתיב (זכריה יב ט) והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים [הבאים על ירושלם] – 'אבקש'? ממי? - אמר הקב"ה: אבקש בניגני שלהם [11]: אם יש להם זכות - אפדם, ואם לאו – אשמידם [12];
והיינו [13] דאמר רבא [14]: מאי דכתיב (איוב ל כד) 'אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע'? - אמר להן הקב"ה לישראל: כשאני דן את ישראל - אין אני דן אותם כעובדי כוכבים, דכתיב (יחזקאל כא לב) עוה עוה עוה אשימנה [גם זאת לא היה עד בא אשר לו המשפט ונתתיו] [15], אלא אני נפרע מהן כפיד [16] של תרנגולת [17];
דבר אחר: אפילו אין ישראל עושין מצוה לפני כי אם מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה - אני מצרפן לחשבון גדול, שנאמר 'אם בפידו להן שוע' [18];
דבר אחר: בשכר שמשוועין לפני - אני מושיע אותם;
והיינו דאמר רבי אבא: מאי דכתיב (הושע ז יג) ’[אוי להם כי נדדו ממני שד להם כי פשעו בי] ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים'? אני אמרתי אפדם בממונם בעוה"ז [19] כדי שיזכו לעולם הבא, והמה דברו עלי כזבים;
והיינו דאמר רב פפי משמיה דרבא: מאי דכתיב (הושע ז טו) 'ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע'? - אמר הקב"ה: אני אמרתי איסרם ביסורין בעולם הזה, כדי שיחזקו זרועותם לעולם הבא; ואלי יחשבו רע.
משתבח להו רבי אבהו למיני ברב ספרא דאדם גדול הוא; שבקו ליה מיכסא דתליסר שנין; יומא חד אשכחוהו, אמרו ליה: כתיב (עמוס ג ב) רק אתכם ידעתי [20] מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם; מאן דאית ליה סיסיא [21] ברחמיה מסיק ליה [22]?
אישתיק ולא אמר להו ולא מידי.
רמו ליה סודרא בצואריה וקא מצערו ליה!
אתא רבי אבהו, אשכחינהו, אמר להו: אמאי מצעריתו ליה?
אמרו ליה: ולאו אמרת לן דאדם גדול הוא, ולא ידע למימר לן פירושא דהאי פסוקא!
אמר להו: אימר דאמרי לכו בתנאי, בקראי מי אמרי לכו ?
אמרו ליה: מאי שנא אתון דידעיתון?
אמר להו: אנן דשכיחינן גביכון - רמינן אנפשין ומעיינן; אינהו לא מעייני.
אמרו ליה: לימא לן את!
אמר להו: אמשול לכם משל למה הדבר דומה: לאדם שנושה משני בני אדם: אחד אוהבו ואחד שונאו; אוהבו נפרע ממנו מעט מעט [23], שונאו נפרע ממנו בבת אחת.
אמר רבי אבא בר כהנא: מאי דכתיב (בראשית יח כה) 'חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע [והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט]’? - אמר אברהם לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! חולין הוא מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע.
ולא? והכתיב (יחזקאל כא ח) [ואמרת לאדמת ישראל כה אמר ה' הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה] והכרתי ממך צדיק ורשע!?
בצדיק שאינו גמור, אבל בצדיק גמור – לא.
והכתיב (יחזקאל ט ו) [זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו] וממקדשי תחלו [ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית] [24], ותני רב יוסף: אל תקרי 'ממקדָשי' אלא 'ממקודָשַי': אלו בני אדם שקיימו את התורה מאל"ף ועד תי"ו.
התם נמי: כיון שהיה בידם למחות ולא מיחו - הוו להו כצדיקים שאינן גמורים.
רב פפא רמי כתיב (תהלים ז יב) [אלהים שופט צדיק] אל זועם בכל יום [25], וכתיב (נחום א ו) לפני זעמו מי יעמוד [ומי יקום בחרון אפו חמתו נתכה כאש והצרים נתצו ממנו]?
לא קשיא: כאן ביחיד [26] כאן בצבור [27].
תנו רבנן: (תהלים ז יב) [אלהים שופט צדיק] אל זועם בכל יום - וכמה זעמו? - רגע; וכמה 'רגע'? - אחת מחמש ריבוא ושלשת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמנה בשעה - זו היא 'רגע', ואין כל בריה יכולה לכוין אותה רגע חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה
(במדבר כד טז) [נאם שמע אמרי אל] ויודע דעת עליון [מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים]; אפשר דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון מי הוה ידע?
מאי 'דעת בהמתו לא הוה ידע'?
בעידנא דחזו ליה דהוה רכיב אחמריה אמרו ליה 'מאי טעמא לא רכבתא אסוסיא'?
אמר להו: ברטיבא [28] שדאי ליה [29];
יד (במדבר כב ל) ותאמר האתון [אל בלעם] "הלא אנכי אתונך [אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה]" [ויאמר "לא"];
אמר לה: לטעינא בעלמא.
אמרה ליה: "אשר רכבת עלי".
אמר לה: אקראי בעלמא.
אמרה ליה: "מעודך ועד היום הזה", ולא עוד אלא שאני עושה לך רכיבות ביום ואישות בלילה: כתיב הכא 'ההסכן הסכנתי' וכתיב התם (מלכים א א ב) [ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך] ותהי לו סוכנת [30] [ושכבה בחיקך וחם לאדני המלך];
אלא מאי 'ויודע דעת עליון'? - שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס בה;
והיינו דקאמר להו נביא (מיכה ו ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל [31] למען דעת צדקות ה'; - אמר רבי אלעזר: אמר להן הקב"ה לישראל: עמי ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים, שאם כעסתי עליכם - לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט;
והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק: (במדבר כג ח) מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה'
וכמה זעמו? – רגע. וכמה 'רגע'?
אמר אמימר, ואיתימא רבינא: רגע כמימריה;
ומנלן דרגע הוה ריתחיה?
דכתיב (תהלים ל ו) כי רגע באפו חיים ברצונו [בערב ילין בכי ולבקר רנה] [32];
ואיבעית אימא מהכא: (ישעיהו כו כ) [לך עמי בא בחדריך וסגר דלתיך בעדך] חבי כמעט רגע עד יעבור זעם.
אימת רתח?
אמר אביי: בתלת שעי קמייתא, כי חיורא כרבלתא דתרנגולא, כל שעתא ושעתא מחוור חיורא; כל שעתא אית ביה סורייקי [33] סומקי; ההיא שעתא לית ביה סורייקי סומקי.
רבי יהושע בן לוי - הוה מצער ליה ההוא מינא [בקראי; יומא חד] נקט תרנגולא [ואוקמיה בין כרעיה דערסא], ועיין ביה; סבר: כי מטא ההיא שעתא – אלטייה! כי מטא ההיא שעתא – נימנם; אמר: שמע מינה לאו אורח ארעא למיעבד הכי [34]: (תהלים קמה ט) [טוב ה' לכל] ורחמיו על כל מעשיו כתיב, וכתיב (משלי יז כו) גם ענוש לצדיק לא טוב [להכות נדיבים על ישר].
תנא משמיה דרבי מאיר: בשעה שהמלכים מניחין כתריהן בראשיהן ומשתחוין לחמה - מיד כועס [הקב"ה].
אמר רב יוסף: לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא [35] ביומא קמא דריש שתא ביחיד [36], דלמא כיון דמפקיד דינא, דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי.
אי הכי דצבור נמי?
דצבור נפישא זכותיה.
אי הכי דיחיד דצפרא נמי לא?
כיון דאיכא צבורא דקא מצלו - לא קא מדחי.
והא אמרת 'שלש ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה [37]' [38]?
איפוך.
ואיבעית אימא: לעולם לא תיפוך: תורה, דכתיב בה 'אמת', דכתיב (משלי כג כג) אמת קנה ואל תמכור [חכמה ומוסר ובינה] [39] - אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין;; 'דין', דלא כתיב ביה 'אמת' [40] - הקב"ה עושה לפנים משורת הדין.
<יום מעיד טרף בעגל סימן>:
גופא אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (דברים ז יא) [ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים] אשר אנכי מצוך היום [לעשותם] - היום לעשותם, ולא למחר לעשותם [41]; היום לעשותם - ולא היום ליטול שכרן.
אמר רבי יהושע בן לוי: כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות אותם לעולם הבא, שנאמר (ישעיהו מג ט) [כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאמים מי בהם יגיד זאת וראשנות ישמיענו] יתנו עידיהם ויצדקו ישמעו ויאמרו אמת: 'יתנו עידיהם ויצדקו' - אלו ישראל; 'ישמעו ויאמרו אמת' - אלו עובדי כוכבים.
ואמר רבי יהושע בן לוי: כל מצות שישראל עושין בעולם הזה - באות וטורפות אותם לעובדי כוכבים לעולם הבא על פניהם, שנאמר (דברים ד ו) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים [אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה]; 'נגד העמים' לא נאמר אלא 'לעיני העמים' - מלמד שבאות וטורפות לעובדי כוכבים על פניהם לעולם הבא.
ואמר רבי יהושע בן לוי: לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה [42], שנאמר (דברים ה כה) מי יתן והיה לבבם זה [43] להם ליראה אותי [ולשמר את כל מצותי] כל הימים [למען ייטב להם ולבניהם לעלם];
והיינו דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: לא דוד ראוי לאותו מעשה [44] ולא ישראל ראוין לאותו מעשה לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב (תהלים קט כב) [כי עני ואביון אנכי] ולבי חלל בקרבי [45], ולא ישראל ראוין לאותו מעשה, דכתיב (דברים ה כה) מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי [ולשמר את כל מצותי] כל הימים [למען ייטב להם ולבניהם לעלם], אלא למה עשו?
הערות
[עריכה]- ^ השמש הבאה דבכמה דוכתין קרינן לשמשא יומא
- ^ סיפא ד'וזרחה לכם' הוא; 'ופשתם' לשון שומן וריבוי ועובי, כמו (תרגום בראשית א,כב) 'פושו וסגו', וכמו (איוב לה טו) ולא ידע בפש מאד
- ^ לא מצאנוהו שיהא שגיא כח בעת הדין; אם ישגיא כחו - יתחייבו כולם כלייה
- ^ גירסת רש"י: רבי אחא בר חנינא
- ^ תרוייהו בישראל, והכי קאמר:
- ^ אף על פי שבעל חימה אני -
- ^ 'מקצוף עליך' (ישעיהו נד ט)
- ^ סיפא דהאי קרא הוא
- ^ 'שמיר ושית' לשון ארץ גזירה וחורבן, ודוגמתו (איכה ג מז) 'השאת והשבר'
- ^ אדלעיל קאי: דאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו
- ^ בספר זכרון מעשיהם
- ^ ובדין אפקוד עליהם, ולא בחמלה, כי אם בדקדוק, כדאמרינן לעיל: מקדיר עליהם חמה מנרתקה - אולי יבעטו
- ^ נמי
- ^ שהקב"ה דן עובדי כוכבים בדקדוק
- ^ עיווי עיותה, ולעוה אשימנה; וכן תרגום יונתן: חוביהון חבו בחוביהון אתפרע מינהון
- ^ ניקור; ביקדור"א בלע"ז
- ^ שמנקרין מעט מעט, וכן נפרע מהן מעט מעט, בהסתר פנים ב'והיה לאכול' (דברים לא יז), לפדותם מעונותיהן, כדי שיזכו לעוה"ב
- ^ אני נותן להם פדיון, כמו (שמות יד ל) 'ויושע', ופרק, וכמו (בבא קמא פ.) 'ישוע הבן' = פדיון
- ^ אפדם לישראל בממונם, והיינו 'כפיד של תרנגולין': פורעין מעט מעט, ונוגשיך בצדקה
- ^ אהבתי, כמו (תהלים א ו) 'יודע ה' דרך צדיקים' וכמו (שמות לג יז) 'ואדעך בשם'
- ^ זעם
- ^ מעלהו על אוהבו? 'והנם זועפים' (בראשית מ ו) מתרגמינן 'נסיסין'; לשון אחר סוסיא: סוס שעסקו רע - את אוהבו מעלין עליו כדי שימות
- ^ כן ישראל: נפרע מהן הקב"ה את כל עונותיהן בעולם הזה, כדי שיזכו ליום הדין; ועובדי כוכבים אינו נפרע מהן כלל כדי לטרדן מן העולם הבא; ו'פקידה' משמע מעט מעט, כאדם שפוקד את חבירו לפרקים
- ^ גבי (ארבעה) משחיתים שבאו להשחית את ירושלים כתיב ביחזקאל
- ^ ואפילו הכי קיימין
- ^ 'מי יעמוד'
- ^ אף על גב דבכל יום זועם -מתקיימין
- ^ באחו
- ^ השלכתיו לרעות
- ^ לשון מחממת
- ^ עד באכם אל הגלגל, שהפלתי לפניכם שונאיכם
- ^ כי רגע באפו - אלמא דרגע הוי אפו
- ^ נוקייש לשון לעבודה זרה, כמו חוטין חוטין; ולשון ישמעאל קורין לחוט 'סוריאק'
- ^ לכוין שעת זעמו
- ^ בשעת חרון
- ^ צבורא מצלו שחרית בכל מקומות תפלת מוספין הואיל וזמנה כל היום, והיא שיחת שחרית וצהרים יש שמתפללין אותה בבקר ויש מאחרין; מוספי כל השנה הן שבח וסיפורי מעשה, אבל מוסף ראש השנה - מתוך שהוא מתפלל מלכיות זכרונות שופרות - מיפקד דינא טפי, ואל יפרוש אדם עצמו מן הצבור
- ^ שניות דן
- ^ והכא אמרת בקמייתא דן
- ^ אמת קנה: הוצא הוצאות על תלמוד תורה; ואל תמכור: בחנם למוד אחרים
- ^ והא דכתיב (תהלים יט י) 'משפטי ה' אמת'- במשפטים הכתובים בתורה וציום לישראל קא משתעי, דלעיל מיניה כתיב 'פקודי ה' ישרים'
- ^ דאין מצות לעתיד
- ^ כלומר: גבורים ושליטים ביצרם היו, ולא היה ראוי להתגבר יצרם עליהן, אלא גזירת מלך היתה לשלוט בם, כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה: שאם יאמר החוטא "לא אשוב שלא יקבלני" - אומרים לו "צא ולמד ממעשה העגל שכפרו ונתקבלו בתשובה"
- ^ בסיני נאמר, אלמא גבורים ואמיצי לבב ביראתם היו
- ^ דבת שבע
- ^ יצר הרע חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי