ביאור:בבלי עבודה זרה דף יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הוגה את השם באותיותיו [1]!

והיכי עביד הכי? והתנן [סנהדרין פ"י מ"א]: אלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר... אין תורה מן השמים... ואין תחיית המתים מן התורה;... אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו'!?

להתלמד עבד, כדתניא [ספרי פרשת שופטים סימן קע]: (דברים יח ט) ’[כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך] לא תלמד לעשות [כתועבת הגוים ההם] אבל אתה למד להבין ולהורות';

אלא מאי טעמא אענש?

משום הוגה את השם בפרהסיא דהוי [2].

ועל אשתו להריגה - דלא מיחה ביה;

מכאן אמרו: כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה - נענש עליו;

ועל בתו לישב בקובה [3] של זונות - דאמר רבי יוחנן: פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי; אמרו: "כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו?! מיד דקדקה בפסיעותיה [4]; והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב (תהלים מט ו) [למה אירא בימי רע] עון עקבי יסבני: עונות שאדם דש בעקביו [5] בעולם הזה - מסובין לו ליום הדין;

בשעה שיצאו שלשתן - צדקו עליהם את הדין. הוא אמר (דברים לב ד) הצור תמים פעלו [כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא];

ואשתו אמרה 'אל אמונה ואין עול';

בתו אמרה (ירמיהו לב יט) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי [בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו] [6].

אמר רבי: כמה גדולים צדיקים הללו, שנזדמנו להן שלש מקראות של צדוק הדין בשעת צדוק הדין!

תנו רבנן: כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו, אמר לו: חנינא אחי! אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה, שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת! ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [7] ומקהיל קהלות ברבים, וספר מונח לך בחיקך!?

אמר לו: מן השמים ירחמו.

אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם [8], ואתה אומר לי 'מן השמים ירחמו'? תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש!

אמר לו: רבי - מה אני לחיי העולם הבא?

אמר לו: כלום מעשה בא לידך [9]?

אמר לו: מעות של פורים [10] נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים [11].

אמר לו: אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי [12].

אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול, ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים, וספר תורה מונח לו בחיקו; הביאוהו וכרכוהו בס"ת והקיפוהו בחבילי זמורות, והציתו בהן את האור, והביאו ספוגין של צמר, ושראום במים, והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה.

אמרה לו בתו: "אבא! אראך בכך! [13]?"

אמר לה: אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי, עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי - מי שמבקש עלבונה של ספר תורה הוא יבקש עלבוני.

אמרו לו תלמידיו: רבי! מה אתה רואה?

אמר להן: גליון נשרפין ואותיות פורחות!

אף אתה פתח פיך ותכנס בך האש!

אמר להן: מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו.

אמר לו קלצטונירי [14]: רבי! אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך - אתה מביאני לחיי העולם הבא?

אמר לו: הן!

השבע לי!

נשבע לו; מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו, יצאה נשמתו במהרה;

אף הוא קפץ ונפל לתוך האור; יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא.

בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים.

ברוריא דביתהו דרבי מאיר, ברתיה דרבי חנינא בן תרדיון הואי; אמרה לו: זילא בי מלתא דיתבא אחתאי בקובה של זונות.

שקל תרקבא [15] דדינרי [16], ואזל; אמר: אי לא איתעביד בה איסורא - מיתעביד ניסא; אי עבדה איסורא - לא איתעביד לה ניסא.

אזל, נקט נפשיה כחד פרשא [17]; אמר לה: השמיעני לי!

אמרה ליה: דשתנא אנא [18].

אמר לה: מתרחנא מרתח [19]! [20]!

אמרה לו: נפישין טובא <ואיכא טובא הכא> דשפירן מינאי.

אמר: שמע מינה לא עבדה איסורא, כל דאתי אמרה ליה הכי.

אזל לגבי שומר דידה, אמר ליה: הבה ניהלה!

אמר ליה: מיסתפינא ממלכותא!

אמר ליה: שקול תרקבא דדינרא: פלגא פלח [21] ופלגא להוי לך.

אמר ליה: וכי שלמי [22] - מאי איעביד?

אמר ליה: אימא 'אלהא דמאיר ענני' – ומתצלת.

אמר ליה:


עמוד ב

ומי יימר דהכי איכא [23]!?

אמר ליה: השתא חזית: הוו הנהו כלבי דהוו קא אכלי אינשי; שקל קלא [24] - שדא בהו; הוו קאתו למיכליה; אמר "אלהא דמאיר ענני"! שבקוה ויהבה ליה.

לסוף אשתמע מילתא בי מלכא, אתיוה [25] אסקוה לזקיפה [26], אמר "אלהא דמאיר ענני" – אחתוה; אמרו ליה: מאי האי [27]? אמר להו: הכי הוה מעשה.

אתו חקקו לדמותיה דרבי מאיר אפיתחא דרומי, אמרי: כל דחזי לפרצופא הדין – לייתיה.

יומא חדא חזיוהי; רהט אבתריה - רהט מקמייהו, על לבי זונות [28]; איכא דאמרי: בשולי עובדי כוכבים חזא, טמש בהא ומתק בהא [29]; איכא דאמרי אתא אליהו, אדמי להו כזונה, כרכתיה [30]; אמרי: חס ושלום אי רבי מאיר הוה - לא הוה עביד הכי.

קם, ערק, אתא לבבל; איכא דאמרי מהאי מעשה [31], ואיכא דאמרי ממעשה דברוריא [32].

תנו רבנן [דומה לתוספתא עבודה זרה פ"ב מ"ב]: 'ההולך לאיצטדינין [33] ולכרקום [34] וראה שם את הנחשים [35] ואת החברין [36] בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין [37] - הרי זה מושב לצים, ועליהם הכתוב אומר (תהלים א א) אשרי האיש אשר לא הלך [בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב] [פסוק ב] כי אם בתורת ה' חפצו [ובתורתו יהגה יומם ולילה] - הא למדת שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה [38].

ורמינהי [דומה להמשך התוספתא עבודה זרה פ"ב מ"ב]: 'הולכין לאיצטדינין מותר, מפני שצווח ומציל [39], ולכרקום מותר מפני ישוב מדינה [40], ובלבד שלא יתחשב עמהם [41], ואם נתחשב עמהם אסור' - קשיא איצטדינין אאיצטדינין, קשיא כרקום אכרקום!?

בשלמא כרקום אכרקום - לא קשיא: כאן במתחשב עמהן, כאן בשאין מתחשב עמהן, אלא איצטדינין אאיצטדינין קשיא!?

תנאי היא, [דתניא]: אין הולכין לאיצטדינין מפני מושב לצים, ורבי נתן מתיר מפני שני דברים: אחד מפני שצווח ומציל, ואחד מפני שמעיד עדות אשה להשיאה [42].

תנו רבנן: אין הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות מפני שמזבלין שם זיבול לעבודת כוכבים [43] - דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: מקום שמזבלין אסור מפני חשד עבודת כוכבים [44], ומקום שאין מזבלין שם - אסור מפני מושב לצים';

מאי בינייהו [45]?

אמר רבי חנינא מסורא: נשא ונתן איכא בינייהו [46].

דרש רבע שמעון בן פזי: מאי דכתיב 'אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב' (תהלים א א) וכי מאחר שלא הלך - היכן עמד? ומאחר שלא עמד - היכן ישב? ומאחר שלא ישב - היכן לץ? [אלא] לומר לך: שאם הלך [47] - סופו לעמוד [48], ואם עמד - סופו לישב, ואם ישב - סופו ללוץ [49], ואם לץ - עליו הכתוב אומר (משלי ט יב) אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא.

אמר רבי אלעזר: כל המתלוצץ - יסורין באין עליו, שנאמר (ישעיהו כח כב) ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם [50] [כי כלה ונחרצה שמעתי מאת ד' ה' צבאות על כל הארץ].

אמר להו רבא לרבנן: במטותא! בעינא מינייכו דלא תתלוצצו, דלא ליתו עלייכו יסורין.

אמר רב קטינא: כל המתלוצץ - מזונותיו מתמעטין, שנאמר (הושע ז ה) [יום מלכנו החלו שרים חמת מיין] משך [51] ידו את לוצצים [52].

אמר רבי שמעון בן לקיש: כל המתלוצץ - נופל בגיהנם, שנאמר (משלי כא כד) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, ואין 'עברה' אלא גיהנם, שנאמר (צפניה א טו) יום עברה היום ההוא [יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל] [53].

אמר רבי אושעיא: כל המתייהר - נופל בגיהנם, שנאמר (משלי כא כד) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין 'עברה' אלא גיהנם, שנאמר (צפניה א טו) יום עברה היום ההוא [יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל].

אמר רבי חנילאי בר חנילאי: כל המתלוצץ - גורם כלייה לעולם, שנאמר (ישעיהו כח כב)] ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם כי כלה ונחרצה שמעתי [מאת ד' ה' צבאות על כל הארץ].

אמר רבי אלעזר: קשה היא, שתחילתה יסורין וסופו כלייה.

דרש רבי שמעון בן פזי: (תהלים א א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים [ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב] זה שלא הלך לטרטיאות [54] ולקרקסיאות של עובדי כוכבים;

'ובדרך חטאים לא עמד' - זה שלא עמד בקנגיון [55];

'ובמושב לצים לא ישב' - שלא ישב בתחבולות: שמא יאמר אדם הואיל ולא הלכתי לטרטיאות ולקרקסיאות, ולא עמדתי בקנגיון - אלך ואתגרה בשינה תלמוד לומר (תהלים א ב): [כי אם בתורת ה' חפצו] ובתורתו יהגה יומם ולילה.

אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים - זה

הערות[עריכה]

  1. ^ דורשו בארבעים ושתים אותיות, ועושה בו מה שהוא חפץ
  2. ^ ומיהו הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה (יבמות דף כא:) ואפילו להתלמד יש לחוש לכבוד הרב, וקרא ד'לא תלמד לעשות' - במילי אחרניתא תוקמה, כמו נטיעת קישואין דסנהדרין (דף סח.) ודמות צורת לבנה דרבן גמליאל (ר"ה דף כד.)
  3. ^ אהל זונות כדכתיב (במדבר כה ח) 'אל הקובה'
  4. ^ לפסוע פסיעות נאות, וכתיב (תהלים מה יד) 'כל כבודה בת מלך פנימה'
  5. ^ דקדוק פסיעות כי הכא; לישנא אחרינא: שאדם דורסן ברגליו: שאין חשובין בעיניו כלום
  6. ^ אפילו דקדוק פסיעות
  7. ^ והם גזרו על כך
  8. ^ שהחריבה את ביתו, והרגה את חסידיו, ועדיין קיימת
  9. ^ ואשמע איך היית נוהג
  10. ^ שהנחתים לסעודת פורים
  11. ^ וסבור הייתי שארנקי של צדקה היא, ולא נפרעתי מארנקי של צדקה
  12. ^ הואיל והיית וותרן בממונך
  13. ^ כלומר: זו היא שכרה של תורה
  14. ^ ממונה עליו
  15. ^ תרי וקב: חצי סאה
  16. ^ דינרי זהובים
  17. ^ התקין ענייני לבושו כאחד מן הפרשים
  18. ^ דרך נשים לי
  19. ^ כלומר: אמתין לך עד שיפסוק ליך
  20. ^ ודוגמתו בבבא קמא בפרק 'מרובה' (דף פ:) 'מאן תרח נתרח שמואל'
  21. ^ את השלטון בכל עת שיעליל עליך פייסהו בממון
  22. ^ כשיכלו הדינרין ממאי פלחנא
  23. ^ שאמת אתך שאנצל בתפלה זו
  24. ^ פיסת רגבים
  25. ^ לשומר
  26. ^ לתליה; 'זקיפה' = פורק"א, שצולבין בה
  27. ^ דלא מצינא למיזקפיה
  28. ^ כדי שיאמרו לא הוא דאיהו לא הוה עייל
  29. ^ טבל אחת מאצבעותיו ומצץ את חבירתה
  30. ^ חיבקתו כאילו היה רגיל אצלה
  31. ^ משום האי מעשה ערק
  32. ^ שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קדושין דף פ:) 'נשים דעתן קלות הן עלייהו', ואמר לה: "חייך סופך להודות לדבריהם"! וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה, והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית; וכשנודע לה - חנקה עצמה; וערק רבי מאיר מחמת כסופא
  33. ^ מקום שמנגחין את השור
  34. ^ מצור, ועושין שם שחוק וליצנות
  35. ^ מנחשים ומכשפים
  36. ^ לוחשי נחשים
  37. ^ כולן מיני ליצנים הן
  38. ^ הא למדת מדסמיך ליה 'כי אם בתורת וגו', מכלל דאזיל להכי - לאו בתורת ה' חפצו
  39. ^ אם רואה שיגיחו שם יהודי - צועק ומתחנן להם ומצילו
  40. ^ ישראל הדרים באותה העיר שזה מבקש בני [ישוב] הכרקום להצילם
  41. ^ לחזק עובדי כוכבים ולעשות עמהם מצור
  42. ^ אם רואה חבירו ישראל נהרג שם מעיד באשתו ומשיאה
  43. ^ מסדרין צרכי עבודת כוכבים להתנדב לה; 'מזבלין' לשון 'יזבלני אישי' (בראשית ל כ): ענין חנייה של חיבור ואסיפה; אמיישנ"ר בלע"ז
  44. ^ שלא יחשדוהו [בחזקת זיבול לעבודת כוכבים]
  45. ^ לרבי מאיר נמי כולהו אסירי, דהא לרבי מאיר - כולהו בחזקת זיבול לעבודת כוכבים נינהו
  46. ^ לרבי מאיר: נשא ונתן (לעבודת כוכבים) אסור, דהא 'מפני שמזבלין לעבודת כוכבים' - סתמא קאמר, וסבר דודאי מזבלין לעבודת כוכבים שם, ואיכא למיחש לדמי עבודת כוכבים בידו, וקונין מישראל זה לצורך עבודת כוכבים; ורבנן [דמפרשי] משום חשד ליצנות, ולמידי אחריני לא חיישי - נשא ונתן מותר: דלא חיישינן לדמי עבודת כוכבים
  47. ^ 'הלך' משמע בהעברה בעלמא
  48. ^ ולהתעכב ביניהם מעט
  49. ^ והכי קאמר: אשרי שלא הלך, ומתוך שלא הלך - לא עמד, ומתוך שלא עמד - לא ישב; הא אם הלך - סופו לעמוד כו'
  50. ^ יסוריכם
  51. ^ הקב"ה
  52. ^ הפותח ידו לזון את הכל - מושכה מן הלוצצין
  53. ^ ביום הדין משתעי קרא, שנידונין עובדי כוכבים לגיהנם
  54. ^ פלטין; וכל דבריהן כשהן נאספין - לשחוק וללצון
  55. ^ צידת חיה על ידי כלבים; וכל מעשיהם לשם שחוק ושמחה; דוגמתו בשחיטת חולין (דף ס:) 'וכי משה קניגי הוה'