ביאור:בבלי עבודה זרה דף עב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ומאי 'לא ניתן להישבון' [1]?
דאינו בתורת הישבון [2].
אי הכי - אימא סיפא 'בא חבירו ונטלה ממנו - נהרג עליה'; בשלמא רישא - משום דצעריה לישראל, אלא סיפא - מאי עביד? אלא שמע מינה: משיכה בעובד כוכבים קונה [3]!
שמע מינה.
ההוא גברא דאמר ליה לחבריה: "אי מזביננא לה להא ארעא - לך מזביננא לה" [4]; אזל, זבנה לאיניש אחרינא;
אמר רב יוסף: קנה קמא.
אמר ליה אביי: והא לא פסק [5]!?
ומנא תימרא דכל היכא דלא פסק - לא קנה?
דתנן 'המוכר יינו לעובד כוכבים: פסק עד שלא מדד - דמיו מותרין, מדד עד שלא פסק - דמיו אסורין' [6]!?
מאי הוי עלה?
'מאי הוי עלה?' [7] – כדקאמרינן [8]: דלמא חומרא דיין נסך שאני [9].
תא שמע דאמר רב אידי בר אבין: עובדא הוה בי רב חסדא, ורב חסדא בי רב הונא, ופשטיה מהא: דתנן: 'משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו, בין פסק [10] עד שלא מדד, ובין מדד עד שלא פסק [11] - לא קנה [12], ושניהן יכולין לחזור בהן [13]; פרקן והכניסן לתוך ביתו: פסק עד שלא מדד - אין שניהן יכולין לחזור בהן [14], מדד עד שלא פסק - שניהן יכולין לחזור בהן [15].
ההוא גברא דאמר ליה לחבריה "אי מזביננא לה להא ארעא - מזביננא לך במאה זוזי." אזל, זבנה לאיניש אחרינא במאה ועשרין; אמר רב כהנא: קנה קמא [16]!
מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד: האי - זוזי אנסוהו [17]!
והלכתא כרב יעקב מנהר פקוד.
אמר ליה [המוכר או הקונה]: "כדשיימי בתלתא [18]" - [19]אפילו תרי מגו תלתא [20]; "כדאמרי בתלתא" - [21] עד דאמרי בתלתא; "כדשיימי בארבעה" - עד דאמרי בארבעה [22], וכל שכן היכא דאמר ליה 'כדאמרי בארבעה';
אמר ליה "כדשיימי בתלתא", ואתו תלתא ושמוה, ואמר ליה אידך "ליתו תלתא אחריני, דקים להו טפי"?
אמר רב פפא: דינא הוא דמעכב.
מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע: ממאי דהני קים להו טפי? דלמא הני קים להו טפי?
והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע.
משנה:
נטל את המשפך [23] ומדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים, וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל: אם יש בו [24] עכבת יין [25] – אסור [26].
המערה מכלי אל כלי [27]: את שעירה ממנו - מותר, ואת שעירה לתוכו – אסור [28].
גמרא:
תנן התם [טהרות פ"ח מ"ט]: 'הנצוק [29] והקטפרס [30], ומשקה טופח [31] - אינו חיבור: לא לטומאה [32] ולא לטהרה [33];
האשבורן [34] - חיבור לטומאה ולטהרה'. אמר רב הונא: נצוק וקטפרס ומשקה טופח - חיבור לענין יין נסך [35].
אמר ליה רב נחמן לרב הונא: מנא לך הא? אילימא מדתנן 'הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה'; לטומאה ולטהרה - הוא דלא הוי חיבור, הא לענין יין נסך הוי חיבור!? אימא סיפא: 'האשבורן חיבור לטומאה ולטהרה': לטומאה ולטהרה - הוא דהוי חיבור, הא לענין יין נסך לא הוי חיבור!? אלא מהא ליכא למשמע מינה.
תנן 'נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל:
אם יש בו עכבת יין אסור'; הא 'עכבת יין' [36] - במאי קא מתסרא [37]? לאו בנצוק [38]? שמע מינה נצוק חיבור!
[לא תימא הכי:] תני רבי חייא [39]: שפחסתו צלוחיתו [40]; אבל לא פחסתו צלוחיתו – מאי? לא [41]! תפשוט דנצוק אינו חיבור!
[42] לא! פחסתו צלוחיתו - תפשוט לך דאסור [43]; [44] נצוק תיבעי [45].
תא שמע: 'המערה מכלי לכלי [46]: את שמערה ממנו - מותר' הא דביני ביני אסור, שמע מינה נצוק חיבור!
אי נצוק חיבור - אפילו דגויה דמנא נמי ליתסר!?
הא - לא קשיא: דקא מקטיף קטופי [47]; מכל מקום נצוק חיבור!
ולטעמיך - אימא סיפא 'את שעירה לתוכו' - הוא דאסיר, הא דביני ביני – שרי!
אלא מהא ליכא למשמע מינה.
תא שמע: 'המערה מחבית לבור: קילוח היורד משפת חבית למטה אסור'!
תרגמה רב ששת בעובד כוכבים המערה, דאתי מכחו.
אי עובד כוכבים המערה - אפילו גוא דחביתא נמי מתסר!?
כח דעובד כוכבים - מדרבנן הוא דאסיר; ההוא דנפק לבראי - גזרו ביה רבנן, ההוא דלגואי - לא גזרו ביה רבנן [48].
תוספות ד"ה כחו של עובד כוכבים דרבנן בההוא דלבראי גזרו רבנן דלגואי לא גזרו. מכאן שאם היה היין כשר בתוך כלי אחד, ונטל העובד כוכבים את הכלי מבחוץ ושפך מן היין לחוץ ולא נגע ביין - מה שנפל חוץ לכלי אסור, אבל מה שבתוך הכלי מותר, כדאמרינן הכא: דלגואי לא גזור רבנן.
אמר להו רב חסדא להנהו סביתא: כי כייליתו חמרא לעובדי כוכבים - קטפי קטופי [49]; אי נמי נפצי נפוצי [50].
תוספות ד"ה אמר להו רב חסדא להנהו סביתא כי כייליתו חמרא לעובדי כוכבים מקטפי קטופי: פרש"י שיפסוק ראש העליון של נצוק מכליו של ישראל קודם שיגיע ראש התחתון לכליו של עובד כוכבים: דאם הגיע ראש התחתון לכליו של עובד כוכבים קודם שיפסוק ראש העליון מכליו של ישראל - תו לא מהני קיטוף, דנצוק חיבור; ופסק רש"י כרב הונא, דאמר נצוק חיבור, מדסבר רב חסדא הכא כוותיה, ומעשה רב. אבל ר"ת פסק דנצוק אינו חיבור ואע"ג דרב חסדא ס"ל דנצוק חיבור - מ"מ הא רב ששת - דבתרא הוא טפי - אמר דנצוק אינו חיבור, מדמוקי מתניתין בעובד כוכבים המערה, לעיל; וכן מר זוטרא - דבתראה הוא - אמר לקמן [עב,ב] 'קנישקנין שריא' וקנישקנין חשיב נצוק, אע"ג דאינו עולה אלא ע"י מציצה, דדמי לגישתא ובת גישתא, דחשיב ליה לקמן נצוק, מדפריך תלמודא עליה 'שמע מינה נצוק חיבור' - אלמא גבי גישתא, אע"ג דאין היין עולה אלא ע"י מציצה, ואין סופו להתערב מאליו כשאר נצוק - אפילו הכי חשיב ליה נצוק, הוא הדין נמי קנישקנין;
ועוד: מדתני ר' חייא 'כשפחסתו צלוחיתו' - אלמא דקסבר דנצוק אינו חיבור; ואע"ג דקאמר 'נצוק תיבעי לך' - לא הוי אלא דוחק, ותירוצא בעלמא; ועוד מביא ר"ת ראיה דנצוק אינו חיבור: מדפריך תלמודא בכל דוכתין 'שמע מינה נצוק חיבור' - משמע דקשה לתלמודא לאסור בנצוק; ועוד: דרב הונא, דדייק דנצוק חיבור מההיא דהנצוק והקטפרס ומשקה טופח כו', ודייק רב הונא מינה 'לטומאה ולטהרה - הוא דלא הוי חיבור, הא לענין יין נסך הוי חיבור', ולענין משקה טפוח ע"כ אין דיוק זה אמת! דהא בפרק 'רבי ישמעאל' (לעיל ס:) משמע דלענין יין נסך בעינן טופח על מנת להטפיח: גבי ההוא עובד כוכבים דאשתכח במעצרתא כו', אמר רב אשי: אי איכא טופח להטפיח כו', וכי היכי דאין הדיוק אמת לענין משקה טופח, כדפי' - הוא הדין לעינן נצוק נמי אינו אמת, דהא בהדי הדדי תני להו!
ועוד: מדבעי (לעיל דף נז:) גבי מלתא דרב הונא דגרגותני 'שמע מינה נצוק חיבור' - מאי קבעי? הא רב הונא דאמר בשמעתין נצוק חיבור! אלא ש"מ דרב הונא הדר ביה!
והשתא: במקום שיש הפסד גדול - יש לסמוך על דברי ר"ת להתיר מגע עובד כוכבים ע"י נצוק, אבל בהפסד מועט יכול להחמיר כדברי רש"י; אמנם אם משך יין מן החבית לתוך כלי שיש בו יין נסך, אם יש בחבית ששים מן היין שבכלי שיש בו נסך - ודאי מותר, אפילו למ"ד נצוק חיבור: דהא לא גרע חיבורו ע"י נצוק מאליו, מאליו היה כולו מעורב בחבית שהיה אז בטיל בששים, כסתם יינם, כמו שפר"ת; ונצוק דמיסתר היכי דמי? - כגון שהיה היין מקלח מן החבית ובא העובד כוכבים ונגע בקילוח - שהוא הנצוק: כי האי מיתסר למ"ד נצוק חיבור; ומכל מקום היכא שיש הפסד מרובה סמכינן אפסק רבינו תם.
אמר להו רבא להנהו שפוכאי [51]: כי שפכיתו חמרא - לא ליקרב עובד כוכבים לסייע בהדייכו, דלמא משתליתו ושדיתו ליה עליה [52], וקאתי מכחו – ואסיר [53].
תוספות ד"ה אמר להו רבא לשפוכאי כי שפיכתו חמרא לעובדי כוכבים לא ליקרב עובד כוכבים ולסייע בהדייכו כו': והלכך יש להזהר בישראל שופך יין מחבית לכלי אחר שלא יסייע העובד כוכבים אא"כ ישראל אחר שמסייע הרבה עמו, וכשהיין מקלח מן הגיגית או מן החבית בעגלה לתוך הכובא, והעובד כוכבים מגביה את העגלה כדי שיקלח היין יפה יפה - זה היה מעשה, ולא היה ר"י רוצה לומר לא איסור ולא היתר; ומ"מ נראה דכיון דבלאו הכי נמי היין מקלח, ולא הועיל מעשה העובד כוכבים אלא שע"י כך הוא מקלח יותר יפה - א"כ מותר, דהוי 'מסייע שאין בו ממש'; אבל יש ליזהר כשנשאר היין בכובא והעובד כוכבים מטה בכובא בסיוע נער קטן ישראל - דהוי 'מסייע שאין בו ממש', כדאמרן.
ההוא גברא דאסיק חמרא בגישתא ובת גישתא [54]; אתא עובד כוכבים, אנח ידיה אגישתא [55]; אסריה רבא לכוליה חמרא [56].
אמר ליה רב פפא לרבא, ואמר ליה רב אדא בר מתנה לרבא, ואמרי לה רבינא לרבא: במאי? בנצוק? שמעת מינה נצוק חיבור!?
שאני התם: דכולי חמרא אגישתא ובת גישתא גריר [57].
[רמב"ם מאכלות אסורות פ"יב ה"יא: מינקת כפופה שעושין אותה ממתכת או מזכוכית וכיוצא בהם שהניח ראשה לתוך היין שבחבית והראש האחר חוץ לחבית ומצץ היין והתחיל היין לירד כדרך שעושין תמיד ובא העכו"ם והניח אצבעו על פי המינקת ומנע היין מלירד נאסר כל היין שבחבית שהכל היה יוצא ונגרר לולי ידו ונמצא הכל כבא מכחו]
[נראה לי העקרון מוסבר על ידי הש"ך: יו"ד סימן קלד, ש"ך ס"ק ה: כתב הר"ן ולא ידעתי באיזה דבר החילוק בין צרצור קטן לחבית דהאיך נתן דבריו לשיעורים בכיוצא בזה. ונ"ל דהכי תריצתא דמילתא: שמפני שנהגו לערות יין לבור על ידי חבית גדולה, כיון שסוף היין שבחבית לירד על ידי כלי זה, ודרכו בכך, א"א לומר בו 'ראשון ראשון בטל', שכל שעומד ליפול ולהתערב חשיבנא ליה כמעורב כבר, משא"כ בצרצור קטן: שמפני שאין דרך לערות בכלי כיוצא בו לבור – אין אנו רואים כנפל ומעורב אלא מה שירד כבר; משום הכי אמרינן בכל כלי כיוצא בו ראשון ראשון בטל.]
אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: קנישקנין שרי [58], והני מילי דקדים פסק ישראל, אבל קדם פסק עובד כוכבים – לא.
רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא, שרא להו למשתא בקנישקנין;
הערות[עריכה]
- ^ הא לא שייך ביה הישבון: דכיון דעובד כוכבים לא קנייה -דישראל היא
- ^ כלומר: הכי נמי קאמר: אינה בתורת שום גזילה דעובד כוכבים: דכל היכא דאיתא - דמרהּ היא, והוא הדין לשוה פרוטה; והאי דנקט 'פחות' - לאשמועינן דנהרג עליה
- ^ הלכך קניה קמא והדר קניה האי, ונהרג על שגזל, ו'לא ניתן להישבון' דרישא - דוקא פחות משוה פרוטה, דישראל מחיל, ולא מיחייב עובד כוכבים לאהדורה
- ^ וקנו מיניה בקנין
- ^ ראשון דמים, ולא סמכא דעתיה אקנין, דסבר: אם ירצה לחזור - ירבה עליו בדמים
- ^ אלמא לא קניה משיכה, משום דלא פסק קודם לכן, הלכך קנין נמי לא מהני
- ^ הכי גרסינן: 'מאי הוי עלה מאי הוי עלה': קמא בלשון בעיא, ובתרא בלשון תימה
- ^ מהכא לא פשטינן לקנין דעלמא
- ^ דאחמירו רבנן למימר דלא קניא משיכה בלא פיסוק, אבל בעלמא - קני
- ^ דמים אחרי כן
- ^ כלומר: כל זמן שלא פסק - יכול מוכר לחזור בו, דביתו לא עדיפא ממשיכה, ומשיכה גופא לא קניא אלא אם כן פסק
- ^ הרי שהיה מביא חמריו טעונין פירות, ופועליו נושאים בכתף, ומשכה חבירו ממנו והכניסן לתוך ביתו - לאו משיכה, שאין משיכה קונה בבני אדם, ופירות - כל זמן שהן עלייהו לא קנה
- ^ אבל מדד ופסק, או פסק ומדד - קניא ליה ביתו, ולא בעי משיכה
- ^ דאף על גב דלא מדד, כיון דפסק - קניא ליה רשותו במשיכה
- ^ כל זמן שלא פסק: דמדידה לא מהניא מידי, ורשותו לא קניא עד דיפסוק; אלמא משיכה בלא פיסוק - לא קניא
- ^ דהא פסק וקנו מיניה
- ^ זה שנתן לו מאה ועשרין - אנסו למכרה, וכל כמה דלא יהבו ליה כולי האי - לא הוה בדעתיה לזבונה, ואיהו - אי מזביננא ליה - בשוייה קאמר ליה, והא לא זבנה מדעתיה אלא בעל כורחיה
- ^ מזביננא לה ניהלך
- ^ כיון דנקט לישנא דשומא, ונקט 'תלתא' שהן בית דין סתם - לתורת דיינין נחת, ו
- ^ שמין אותו; ואם שלישי חלוק על השנים - אזלינן בתר רובא
- ^ לשון זה - לאו בתורת דיינין נחת, ולאמירת שלשתן נתכוון:
- ^ כיון דנחת לדעות, להרבות דעות יותר מכדי בית דין - ודאי לאו לתורת דיינין נחית, ולא אזלינן בתר רובא עד דאמרין כולהו; דאי חולקין - מאי אהנו ליה דעות
- ^ טרייטו"ר: מלמעלה פיו רחב, ומלמטה נקב קצר, ומושיבין אותו על פי צלוחית של לוקחין שפיהן צר, ושופכין היין מן המידה לתוכו, והוא יורד לתוך הצלוחית.
- ^ בשולי המשפך
- ^ מקום שמתעכבת שם טיפת יין
- ^ לפי שנשאר שם מן היין שמדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים; ובגמרא מפרש ההוא 'עכבת יין' דמשפך - במאי מיתסרא
- ^ ובגמרא מפרש בעובד כוכבים המערה
- ^ ואיצטריך לאשמועינן 'את שעירה לתוכו אסור' - משום כחו, והעליון מותר, דלא גזור רבנן בכחו למיסר ההוא דגואי
- ^ קלוח צינור הבא מלמעלה למטה בזקיפה, כמרזב של גגין
- ^ מים הבאין מלמעלה למטה דרך מדרון של תל גבוה זקוף
- ^ ואין בו טופח על מנת להטפיח: שאם טפח בהן בידו - לא יעלה בה משקה שיוכל להטפיח דבר אחר
- ^ אם משקין תלושין הן, ונגע טמא בתחתון - העליון טהור; וכן לענין משקה טופח: אפילו במקום חלק, משקה מכאן ומכאן, ומשקה טופח באמצע, ונגע טמא במשקה - משקין שמכאן ומכאן טהורין, ואף על פי שמחוברין לו
- ^ גממית שאין בה ארבעים סאה, ונצוק או קטפרס או משקה טופח מחבר לגממית זו מקוה שלם - אינה חיבור, והטובל בגממית לא עלתה לו טבילה
- ^ ביקוע ארץ מליחה שנתבקעה, ונקוו שם מים
- ^ שהמערה מכלי כשר ליין נסך - נאסר אף מה שבכלי העליון דרך נצוק
- ^ דמשפך
- ^ הא לא נגע משפך ביין נסך משירד לתוך הצלוחית
- ^ שחיבר יין שבמשפך ליין שבקרקעיתה של צלוחית
- ^ במתניתיה להך מתניתא, ומוסיף בה
- ^ והכי קתני לה: נטל המשפך ומדד לתוך צלוחית של עובד כוכבים, והרי פחסתו צלוחיתו, וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל: אם יש בו עכבת יין – אסור, דכיון שנתמלאת צלוחיתו עד שפחס היין בשולי המשפך, שנתחבר ממש יין שבמשפך ליין נסך
- ^ כיון דהך דרבי חייא מתניתא היא, וקתני 'שפחסתו צלוחיתו' - הא לאו הכי שרי
- ^ ומשני:
- ^ והיא גופה איצטריכא לאשמועינן, דלא תימא 'הא נמי דמיא לנצוק, ולא תיתסר
- ^ אבל
- ^ ומהכא לא דייקי בה התירא, דהא גופא איצטריך
- ^ סלקא דעתיה בישראל עסקינן
- ^ גירסת רש"י: דמפסוקי פסוקי: קודם שירד הקילוח לתוך כלי העובד כוכבים - יפסוק ראש הנצוק מכלי העליון; דהשתא ליכא חיבור מידי, אבל דביני ביני: דמיחבר על ידי נצוק - אסור לקלטו מן האויר לשתותו; והכי נמי מחבית לבור, ומה שבבור יין נסך
- ^ והלכה כרב ששת, שאין אדם חלוק עליו; ואם שפך עובד כוכבים [מן] הכלי - מותר מה שנשאר בכלי
- ^ 'קטופי' = שיפסוק ראש העליון של נצוק קודם שיגיע ראש התחתון לכלי העובד כוכבים; ואי נגע מקמי דליפסוק ראש העליון - תו לא מהני קיטוף, דאיתסר לה בנצוק, דסבירא ליה נצוק חיבור, וכן הלכה
- ^ יעמדו מרחוק, ויזרקו היין לכליו של עובד כוכבים כי היכי דלא ליהוי נצוק
- ^ פועלין ישראל הרגילים לערות יין מכלי אל כלי
- ^ שמא הניחו את כל הכלי שמערין ממנו ביד העובד כוכבים, והוא יערה לבדו
- ^ ומיתסר התחתון
- ^ היינו 'דיופי' דגרס בעירובין (דף קד.): חותכין שני קנים בשיפוע, ומדביקין ראשיהן מלמעלה, ושניהן פונין למטה (כזה) ומניחין אחד מן הראשין בחבית מליאה עד שמגיע לשוליה, וראש קנה השני נותן בפיו, ומוצץ מעט עד שעולה היין, ושומטו מפיו, ומניח חבית ריקנית כנגד הקילוח, ויין עולה מאליו כולו מחבית לחבית
- ^ נגע בראש זה המקלח
- ^ אפילו מה שבכלי הראשון
- ^ שהרי מאליו עולה, והוה ליה כנוגע בחבית ממש, דהויא לה כחבית אריכתא
- ^ קנישקנין = כלי רחב, ויש לו שני קנין או שלשה, יוצאין מצידו ונמשכין ועולין כנגד גובהו; וכשנותנין יין בפיו - מתמלאין כל הקנים, ויכולין כמה בני אדם לשתות בו ביחד; וכאן קורין לו קרוגל"א, מפני שמוקף קנים כמחולות הללו; (קנישקנין) (שריא) לשתות בה ישראל ועובד כוכבים ביחד: שכל זמן שזה מוצץ - אין יין שנוגע בפי עובד כוכבים חוזר למטה