ביאור:בבלי עבודה זרה דף כז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ברופא מומחה ^[1]; דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אם היה מומחה לרבים – מותר.

וסבר רבי יהודה כותי שפיר דמי? והתניא [המשך התוספתא עבודה זרה פ"ג מ"ה]’ישראל מל את הכותי וכותי לא ימול ישראל מפני שמל לשם הר גרזים - דברי רבי יהודה; אמר לו רבי יוסי: וכי היכן מצינו מילה מן התורה לשמה? אלא מל והולך עד שתצא נשמתו.'

אלא לעולם איפוך, כדאפכינן מעיקרא ^[2]; ודקא קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה ^[3] - ההיא דרבי יהודה הנשיא היא, דתניא רבי יהודה הנשיא אומר מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה? - תלמוד לומר: (בראשית יז ט) [ויאמר אלקים אל אברהם] ואתה את בריתי תשמור [אתה וזרעך אחריך לדרתם].

אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבי יהודה ^[4]? - דכתיב (שמות יב מח) [וכי יגור אתך גר ועשה פסח] לה' המול [לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו] ^[5].

ורבי יוסי?

(בראשית יז יג) המול ימול [יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם] ^[6]. ואידך [ה]כתיב 'לה' המול' - ההוא בפסח כתיב ^[7].

ואידך [רבי יהודה] נמי הכתיב 'המול ימול'?

דברה תורה כלשון בני אדם.

איתמר: מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה?

דרו בר פפא משמיה דרב אמר: (בראשית יז ט) [ויאמר אלקים אל אברהם] ואתה את בריתי תשמור [אתה וזרעך אחריך לדרתם] ^[8];

ורבי יוחנן - (בראשית יז יג) המול ימול [יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם] ^[9].

מאי בינייהו?

ערבי מהול וגבנוני מהול ^[10] איכא בינייהו: מאן דאמר 'המול ימול' – איכא, ומאן דאמר ’[ואתה] את בריתי תשמור' ליכא.

ולמאן דאמר 'המול ימול' איכא? והתנן [נדרים פ"ג מ"י]: '"קונם שאני נהנה מן הערלים ^[11]" ^[12] - מותר בערלי ישראל ואסור במולי האומות', אלמא אף על גב דמהילי - כמאן דלא מהילי דמו!

אלא איכא בינייהו ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלוהו ^[13]: למאן דאמר 'ואתה את בריתי תשמור' – איכא, למאן דאמר 'המול ימול' ליכא.

ולמאן דאמר 'המול ימול' ליכא? והתנן [נדרים פ"ג מ"י]: '"קונם שאני נהנה ממולים" - אסור בערלי ישראל ומותר במולי האומות', אלמא אף על גב דלא מהילי - כמאן דמהילי דמו!

אלא איכא בינייהו אשה: למאן דאמר 'ואתה את בריתי תשמור' ליכא, דאשה לאו בת מילה היא, ולמאן דאמר 'המול ימול' איכא: דאשה כמאן דמהילא דמיא.

ומי איכא למאן דאמר אשה לא? והכתיב ^[14] ותקח צפורה צר [ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי]?!

קרי ביה 'ותקח ^[15]'

והכתיב 'ותכרות'

קרי ביה 'ותֻּכרת' ^[16]: דאמרה לאיניש אחרינא ועבד. ואיבעית אימא: אתיא איהי ואתחלה, ואתא משה ואגמרה.

משנה:

מתרפאין מהן ^[17] ריפוי ממון אבל לא ריפוי נפשות ^[18];

ואין מסתפרין מהן בכל מקום ^[19] - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: ברשות הרבים מותר, אבל לא בינו לבינו.

גמרא:

מאי 'ריפוי ממון' ומאי 'ריפוי נפשות'? אילימא 'ריפוי ממון' = בשכר ^[20], 'ריפוי נפשות' = בחנם ^[21], ליתני 'מתרפאין מהן בשכר אבל לא בחנם'!?

אלא 'ריפוי ממון' = דבר שאין בו סכנה ^[22], 'ריפוי נפשות' = דבר שיש בו סכנה? - והאמר רב יהודה: אפילו ריבדא דכוסילתא ^[23] לא מתסינן מינייהו ^[24]!?

אלא 'ריפוי ממון' = בהמתו, 'ריפוי נפשות' = גופיה ^[25], והיינו דאמר רב יהודה: אפילו ריבדא דכוסילתא לא מתסינן מינייהו.

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: אבל אם אמר לו "סם פלוני יפה לו", "סם פלוני רע לו" – מותר.

עמוד ב

סבר ^[26] 'שיולי משאיל לו ^[27]; כי היכי דמשאיל לו - משאיל לאיניש אחרינא, ואתא ההוא גברא לאורועי נפשיה.

אמר רבא אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר רבי יוחנן: ספק חי ספק מת ^[28] - אין מתרפאין מהן^[29]; ודאי מת ^[30] - מתרפאין מהן ^[31].

'מת'? האיכא חיי שעה ^[32]!?

לחיי שעה לא חיישינן.

ומנא תימרא דלחיי שעה לא חיישינן?

דכתיב ^[33]: (מלכים ב ז ד) אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם ^[34]'; והאיכא חיי שעה ^[35]!? אלא לאו לחיי שעה לא חיישינן ^[36].

מיתיבי: 'לא ישא ויתן אדם עם המינין, ואין מתרפאין מהן אפילו לחיי שעה; מעשה בבן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שהכישו נחש, ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ^[37], ולא הניחו רבי ישמעאל, ואצר לו: "רבי ישמעאל אחי! הנח לו וארפא ממנו, ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר" ^[38] - ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו ומת; קרא עליו רבי ישמעאל: "אשריך בן דמא, שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה ^[39], ולא עברת על דברי חביריך, שהיו אומרים (קהלת י ח) [חפר גומץ בו יפול] ופורץ גדר ^[40] ישכנו נחש ^[41].

שאני מינות, דמשכא, דאתי למימשך בתרייהו.

אמר מר 'לא עברת על דברי חביריך שהיו אומרים ופורץ גדר ישכנו נחש'; איהו נמי חויא טרקיה ^[42]!

חויא דרבנן דלית ליה אסותא כלל ^[43].

ומאי הוה ליה ^[44] למימר ^[45]?

(ויקרא יח ה) [ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם] וחי בהם [אני ה’] - ולא שימות בהם.

ורבי ישמעאל?

הני מילי בצינעא, אבל בפרהסיא – לא ^[46]; דתניא: היה רבי ישמעאל אומר: מנין שאם אומרים לו לאדם "עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג" שיעבוד ואל יהרג? תלמוד לומר: (ויקרא יח ה) [ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם] וחי בהם [אני ה’] - ולא שימות בהם; יכול אפילו בפרהסיא? תלמוד לומר: (ויקרא כב לב) ולא תחללו את שם קדשי [ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם].

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מכה שמחללין עליה את השבת ^[47] - אין מתרפאין מהן ^[48]!

ואיכא דאמרי אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל

הערות

^ רופא מומחה לא מרע נפשיה לשוייה כרות שפכה
^ דלרבי יהודה כותי אסור ועובד כוכבים מותר: דעובד כוכבים אין דרכו למול בניו לשם עבודת כוכבים, ולשפיכת דמים לא חייש - הואיל ואחרים על גביו
^ דפסיל מילת עובד כוכבים מגזירת הכתוב
^ בר פלוגתא דרבי יוסי דפסיל כותי
^ ודריש ביה מילה לשמה: הלכך כותי פסול, דמל שלא לשמ; אבל עובד כוכבים לא מהיל אלא אדעתא דישראל שאומר לו 'מהול', והיינו 'לשמה'
^ 'המול ימול' רבויא הוא
^ דקרא אפסח קאי: שתהא עשייתו לשמה
^ ולא עובד כוכבים
^ 'המול ימול' קרי ביה 'הַמָּל ימול: מי שהוא מהול - ימול אחרים
^ אומה מהולה
^ מה שאני נהנה מן הערלים - אסור עלי בקונם
^ ו'קונם' הוא לשון הקדש
^ שלא ימות
^ שמות דכה
^ על ידי שליח
^ אמרה לאחר וכרת
^ מקבלין מהן רפואה
^ 'ממון' ו'נפשות' - בגמרא מפרש
^ אפילו בשבילי רשות הרבים שעוברין שם תדיר, שמא יחתוך צוארו בתער
^ לא קטיל, דחייש להפסדא דאגריה
^ כלומר: מעצמו ומנפשו הוא עושה, כמו 'אם יש את נפשכם' (בראשית כג ח) = בדעתכם
^ מכה שאין בה סכנה: שיכול העובד כוכבים לקלקלו שתכאב לו יותר ויוציא ממון לרפאות
^ כלי אומן המקיז בכתפים; 'ריבדא' = מכת הכלי, ובלעז פיינדר"א
^ כלומר: אי כבדא לי ריבדא דכוסילתא:שהקיז לי אומן ישראל - לא אמינא לעובד כוכבים לאסוייה: להעביר הכאב, דאסור למסור גופו ביד עובד כוכבים
^ ואפילו אין סכנה בדבר
^ העובד כוכבים
^ האי ישראל, מדלא בעי לאיתסי מנאי - לא סמיך עלי, ושיולי קא משייל: לנסותי אם אומר לו אמת
^ חולי שאם לא ירפאנו רופא - ספק יחיה ספק ימות
^ דעובד כוכבים ודאי קטיל ליה, ומוטב שיניח: אולי יחיה
^ היכא דידעינן שאם לא ירפאנו ימות ואין כאן ישראל לרפאותו
^ דעובד כוכבים מאי עביד ליה? הא בלאו הכי מיית, ושמא ירפאנו העובד כוכבים
^ שהעובד כוכבים ממהר להמיתו, ושמא יום או יומים יחיה
^ בארבעה אנשים מצורעים כתיב
^ ואם ישבנו פה ומתנו ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו ונחיה ואם ימיתנו ומתנו
^ ומיתה מיד
^ הואיל וסופו למות כאן
^ כדאמרן בפרק קמא (דף יז.)
^ לקמיה מפרש ליה
^ ב"מותר"
^ עובר על דברי חכמים
^ כדלקמן
^ והיה יכול להתרפאות ולהנצל ולחיות על ידי זה; ולחויא דרבנן נמי לא ניחוש: שאילו נשכו - היה יכול להתרפאות ולחיות
^ שאם נשכו נחש בשביל שעבר על דברי חכמים - לא תעלה לו רפואה, וימות: אם היה מתרפא מנשיכה זו - סופו למות על ידי נשיכת חביריו, שעובר על דברי חכמים חייב מיתה
^ לדמא
^ מאי מקרא היה רוצה להביא
^ בפרהסיא יש חילול השם: שיוצא [לחוץ], ולמידין ממנו לחלל בקדושת השם
^ דהיינו מכת סכנה
^ אבל שאין בה סכנה מתרפאים, ולית ליה דרב יהודה דאפילו ריבדא דכוסילתא לא מסי

[1] רופא מומחה לא מרע נפשיה לשוייה כרות שפכה

[2] דלרבי יהודה כותי אסור ועובד כוכבים מותר: דעובד כוכבים אין דרכו למול בניו לשם עבודת כוכבים, ולשפיכת דמים לא חייש - הואיל ואחרים על גביו

[3] דפסיל מילת עובד כוכבים מגזירת הכתוב

[4] בר פלוגתא דרבי יוסי דפסיל כותי

[5] ודריש ביה מילה לשמה: הלכך כותי פסול, דמל שלא לשמ; אבל עובד כוכבים לא מהיל אלא אדעתא דישראל שאומר לו 'מהול', והיינו 'לשמה'

[6] 'המול ימול' רבויא הוא

[7] דקרא אפסח קאי: שתהא עשייתו לשמה

[8] ולא עובד כוכבים

[9] 'המול ימול' קרי ביה 'הַמָּל ימול: מי שהוא מהול - ימול אחרים

[10] אומה מהולה

[11] מה שאני נהנה מן הערלים - אסור עלי בקונם

[12] ו'קונם' הוא לשון הקדש

[13] שלא ימות

[14] שמות דכה

[15] על ידי שליח

[16] אמרה לאחר וכרת

[17] מקבלין מהן רפואה

[18] 'ממון' ו'נפשות' - בגמרא מפרש

[19] אפילו בשבילי רשות הרבים שעוברין שם תדיר, שמא יחתוך צוארו בתער

[20] לא קטיל, דחייש להפסדא דאגריה

[21] כלומר: מעצמו ומנפשו הוא עושה, כמו 'אם יש את נפשכם' (בראשית כג ח) = בדעתכם

[22] מכה שאין בה סכנה: שיכול העובד כוכבים לקלקלו שתכאב לו יותר ויוציא ממון לרפאות

[23] כלי אומן המקיז בכתפים; 'ריבדא' = מכת הכלי, ובלעז פיינדר"א

[24] כלומר: אי כבדא לי ריבדא דכוסילתא:שהקיז לי אומן ישראל - לא אמינא לעובד כוכבים לאסוייה: להעביר הכאב, דאסור למסור גופו ביד עובד כוכבים

[25] ואפילו אין סכנה בדבר

[26] העובד כוכבים

[27] האי ישראל, מדלא בעי לאיתסי מנאי - לא סמיך עלי, ושיולי קא משייל: לנסותי אם אומר לו אמת

[28] חולי שאם לא ירפאנו רופא - ספק יחיה ספק ימות

[29] דעובד כוכבים ודאי קטיל ליה, ומוטב שיניח: אולי יחיה

[30] היכא דידעינן שאם לא ירפאנו ימות ואין כאן ישראל לרפאותו

[31] דעובד כוכבים מאי עביד ליה? הא בלאו הכי מיית, ושמא ירפאנו העובד כוכבים

[32] שהעובד כוכבים ממהר להמיתו, ושמא יום או יומים יחיה

[33] בארבעה אנשים מצורעים כתיב

[34] ואם ישבנו פה ומתנו ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו ונחיה ואם ימיתנו ומתנו

[35] ומיתה מיד

[36] הואיל וסופו למות כאן

[37] כדאמרן בפרק קמא (דף יז.)

[38] לקמיה מפרש ליה

[39] ב"מותר"

[40] עובר על דברי חכמים

[41] כדלקמן

[42] והיה יכול להתרפאות ולהנצל ולחיות על ידי זה; ולחויא דרבנן נמי לא ניחוש: שאילו נשכו - היה יכול להתרפאות ולחיות

[43] שאם נשכו נחש בשביל שעבר על דברי חכמים - לא תעלה לו רפואה, וימות: אם היה מתרפא מנשיכה זו - סופו למות על ידי נשיכת חביריו, שעובר על דברי חכמים חייב מיתה

[44] לדמא

[45] מאי מקרא היה רוצה להביא

[46] בפרהסיא יש חילול השם: שיוצא [לחוץ], ולמידין ממנו לחלל בקדושת השם

[47] דהיינו מכת סכנה

[48] אבל שאין בה סכנה מתרפאים, ולית ליה דרב יהודה דאפילו ריבדא דכוסילתא לא מסי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]