ביאור:בבלי עבודה זרה דף כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ברופא מומחה [1]; דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: אם היה מומחה לרבים – מותר.

וסבר רבי יהודה כותי שפיר דמי? והתניא [המשך התוספתא עבודה זרה פ"ג מ"ה]’ישראל מל את הכותי וכותי לא ימול ישראל מפני שמל לשם הר גרזים - דברי רבי יהודה; אמר לו רבי יוסי: וכי היכן מצינו מילה מן התורה לשמה? אלא מל והולך עד שתצא נשמתו.'

אלא לעולם איפוך, כדאפכינן מעיקרא [2]; ודקא קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה [3] - ההיא דרבי יהודה הנשיא היא, דתניא רבי יהודה הנשיא אומר מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה? - תלמוד לומר: (בראשית יז ט) [ויאמר אלקים אל אברהם] ואתה את בריתי תשמור [אתה וזרעך אחריך לדרתם].

אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבי יהודה [4]? - דכתיב (שמות יב מח) [וכי יגור אתך גר ועשה פסח] לה' המול [לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו] [5].

ורבי יוסי?

(בראשית יז יג) המול ימול [יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם] [6]. ואידך [ה]כתיב 'לה' המול' - ההוא בפסח כתיב [7].

ואידך [רבי יהודה] נמי הכתיב 'המול ימול'?

דברה תורה כלשון בני אדם.

איתמר: מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה?

דרו בר פפא משמיה דרב אמר: (בראשית יז ט) [ויאמר אלקים אל אברהם] ואתה את בריתי תשמור [אתה וזרעך אחריך לדרתם] [8];

ורבי יוחנן - (בראשית יז יג) המול ימול [יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם] [9].

מאי בינייהו?

ערבי מהול וגבנוני מהול [10] איכא בינייהו: מאן דאמר 'המול ימול' – איכא, ומאן דאמר ’[ואתה] את בריתי תשמור' ליכא.

ולמאן דאמר 'המול ימול' איכא? והתנן [נדרים פ"ג מ"י]: '"קונם שאני נהנה מן הערלים [11]" [12] - מותר בערלי ישראל ואסור במולי האומות', אלמא אף על גב דמהילי - כמאן דלא מהילי דמו!

אלא איכא בינייהו ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלוהו [13]: למאן דאמר 'ואתה את בריתי תשמור' – איכא, למאן דאמר 'המול ימול' ליכא.

ולמאן דאמר 'המול ימול' ליכא? והתנן [נדרים פ"ג מ"י]: '"קונם שאני נהנה ממולים" - אסור בערלי ישראל ומותר במולי האומות', אלמא אף על גב דלא מהילי - כמאן דמהילי דמו!

אלא איכא בינייהו אשה: למאן דאמר 'ואתה את בריתי תשמור' ליכא, דאשה לאו בת מילה היא, ולמאן דאמר 'המול ימול' איכא: דאשה כמאן דמהילא דמיא.

ומי איכא למאן דאמר אשה לא? והכתיב [14] ותקח צפורה צר [ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי]?!

קרי ביה 'ותקח [15]'

והכתיב 'ותכרות'

קרי ביה 'ותֻּכרת' [16]: דאמרה לאיניש אחרינא ועבד. ואיבעית אימא: אתיא איהי ואתחלה, ואתא משה ואגמרה.

משנה:

מתרפאין מהן [17] ריפוי ממון אבל לא ריפוי נפשות [18];

ואין מסתפרין מהן בכל מקום [19] - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: ברשות הרבים מותר, אבל לא בינו לבינו.

גמרא:

מאי 'ריפוי ממון' ומאי 'ריפוי נפשות'? אילימא 'ריפוי ממון' = בשכר [20], 'ריפוי נפשות' = בחנם [21], ליתני 'מתרפאין מהן בשכר אבל לא בחנם'!?

אלא 'ריפוי ממון' = דבר שאין בו סכנה [22], 'ריפוי נפשות' = דבר שיש בו סכנה? - והאמר רב יהודה: אפילו ריבדא דכוסילתא [23] לא מתסינן מינייהו [24]!?

אלא 'ריפוי ממון' = בהמתו, 'ריפוי נפשות' = גופיה [25], והיינו דאמר רב יהודה: אפילו ריבדא דכוסילתא לא מתסינן מינייהו.

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: אבל אם אמר לו "סם פלוני יפה לו", "סם פלוני רע לו" – מותר.


עמוד ב

סבר [26] 'שיולי משאיל לו [27]; כי היכי דמשאיל לו - משאיל לאיניש אחרינא, ואתא ההוא גברא לאורועי נפשיה.

אמר רבא אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר רבי יוחנן: ספק חי ספק מת [28] - אין מתרפאין מהן[29]; ודאי מת [30] - מתרפאין מהן [31].

'מת'? האיכא חיי שעה [32]!?

לחיי שעה לא חיישינן.

ומנא תימרא דלחיי שעה לא חיישינן?

דכתיב [33]: (מלכים ב ז ד) אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם [34]'; והאיכא חיי שעה [35]!? אלא לאו לחיי שעה לא חיישינן [36].

מיתיבי: 'לא ישא ויתן אדם עם המינין, ואין מתרפאין מהן אפילו לחיי שעה; מעשה בבן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שהכישו נחש, ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו [37], ולא הניחו רבי ישמעאל, ואצר לו: "רבי ישמעאל אחי! הנח לו וארפא ממנו, ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר" [38] - ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו ומת; קרא עליו רבי ישמעאל: "אשריך בן דמא, שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה [39], ולא עברת על דברי חביריך, שהיו אומרים (קהלת י ח) [חפר גומץ בו יפול] ופורץ גדר [40] ישכנו נחש [41].

שאני מינות, דמשכא, דאתי למימשך בתרייהו.

אמר מר 'לא עברת על דברי חביריך שהיו אומרים ופורץ גדר ישכנו נחש'; איהו נמי חויא טרקיה [42]!

חויא דרבנן דלית ליה אסותא כלל [43].

ומאי הוה ליה [44] למימר [45]?

(ויקרא יח ה) [ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם] וחי בהם [אני ה’] - ולא שימות בהם.

ורבי ישמעאל?

הני מילי בצינעא, אבל בפרהסיא – לא [46]; דתניא: היה רבי ישמעאל אומר: מנין שאם אומרים לו לאדם "עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג" שיעבוד ואל יהרג? תלמוד לומר: (ויקרא יח ה) [ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם] וחי בהם [אני ה’] - ולא שימות בהם; יכול אפילו בפרהסיא? תלמוד לומר: (ויקרא כב לב) ולא תחללו את שם קדשי [ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם].

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מכה שמחללין עליה את השבת [47] - אין מתרפאין מהן [48]!

ואיכא דאמרי אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל

הערות[עריכה]

  1. ^ רופא מומחה לא מרע נפשיה לשוייה כרות שפכה
  2. ^ דלרבי יהודה כותי אסור ועובד כוכבים מותר: דעובד כוכבים אין דרכו למול בניו לשם עבודת כוכבים, ולשפיכת דמים לא חייש - הואיל ואחרים על גביו
  3. ^ דפסיל מילת עובד כוכבים מגזירת הכתוב
  4. ^ בר פלוגתא דרבי יוסי דפסיל כותי
  5. ^ ודריש ביה מילה לשמה: הלכך כותי פסול, דמל שלא לשמ; אבל עובד כוכבים לא מהיל אלא אדעתא דישראל שאומר לו 'מהול', והיינו 'לשמה'
  6. ^ 'המול ימול' רבויא הוא
  7. ^ דקרא אפסח קאי: שתהא עשייתו לשמה
  8. ^ ולא עובד כוכבים
  9. ^ 'המול ימול' קרי ביה 'הַמָּל ימול: מי שהוא מהול - ימול אחרים
  10. ^ אומה מהולה
  11. ^ מה שאני נהנה מן הערלים - אסור עלי בקונם
  12. ^ ו'קונם' הוא לשון הקדש
  13. ^ שלא ימות
  14. ^ שמות דכה
  15. ^ על ידי שליח
  16. ^ אמרה לאחר וכרת
  17. ^ מקבלין מהן רפואה
  18. ^ 'ממון' ו'נפשות' - בגמרא מפרש
  19. ^ אפילו בשבילי רשות הרבים שעוברין שם תדיר, שמא יחתוך צוארו בתער
  20. ^ לא קטיל, דחייש להפסדא דאגריה
  21. ^ כלומר: מעצמו ומנפשו הוא עושה, כמו 'אם יש את נפשכם' (בראשית כג ח) = בדעתכם
  22. ^ מכה שאין בה סכנה: שיכול העובד כוכבים לקלקלו שתכאב לו יותר ויוציא ממון לרפאות
  23. ^ כלי אומן המקיז בכתפים; 'ריבדא' = מכת הכלי, ובלעז פיינדר"א
  24. ^ כלומר: אי כבדא לי ריבדא דכוסילתא:שהקיז לי אומן ישראל - לא אמינא לעובד כוכבים לאסוייה: להעביר הכאב, דאסור למסור גופו ביד עובד כוכבים
  25. ^ ואפילו אין סכנה בדבר
  26. ^ העובד כוכבים
  27. ^ האי ישראל, מדלא בעי לאיתסי מנאי - לא סמיך עלי, ושיולי קא משייל: לנסותי אם אומר לו אמת
  28. ^ חולי שאם לא ירפאנו רופא - ספק יחיה ספק ימות
  29. ^ דעובד כוכבים ודאי קטיל ליה, ומוטב שיניח: אולי יחיה
  30. ^ היכא דידעינן שאם לא ירפאנו ימות ואין כאן ישראל לרפאותו
  31. ^ דעובד כוכבים מאי עביד ליה? הא בלאו הכי מיית, ושמא ירפאנו העובד כוכבים
  32. ^ שהעובד כוכבים ממהר להמיתו, ושמא יום או יומים יחיה
  33. ^ בארבעה אנשים מצורעים כתיב
  34. ^ ואם ישבנו פה ומתנו ועתה לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו ונחיה ואם ימיתנו ומתנו
  35. ^ ומיתה מיד
  36. ^ הואיל וסופו למות כאן
  37. ^ כדאמרן בפרק קמא (דף יז.)
  38. ^ לקמיה מפרש ליה
  39. ^ ב"מותר"
  40. ^ עובר על דברי חכמים
  41. ^ כדלקמן
  42. ^ והיה יכול להתרפאות ולהנצל ולחיות על ידי זה; ולחויא דרבנן נמי לא ניחוש: שאילו נשכו - היה יכול להתרפאות ולחיות
  43. ^ שאם נשכו נחש בשביל שעבר על דברי חכמים - לא תעלה לו רפואה, וימות: אם היה מתרפא מנשיכה זו - סופו למות על ידי נשיכת חביריו, שעובר על דברי חכמים חייב מיתה
  44. ^ לדמא
  45. ^ מאי מקרא היה רוצה להביא
  46. ^ בפרהסיא יש חילול השם: שיוצא [לחוץ], ולמידין ממנו לחלל בקדושת השם
  47. ^ דהיינו מכת סכנה
  48. ^ אבל שאין בה סכנה מתרפאים, ולית ליה דרב יהודה דאפילו ריבדא דכוסילתא לא מסי