ביאור:בבלי עבודה זרה דף סד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אבל עוקרין עמו [1] כדי למעוטי את התיפלה';
סברוה: הא [2] - מני?
[3]רבי עקיבא היא, דאמר 'המקיים בכלאים לוקה'[4] -
דתניא:
'המנכש והמחפה [5] בכלאים לוקה [6];
רבי עקיבא אומר: אף המקיים';
מאי טעמא דרבי עקיבא?
אמר קרא (ויקרא יט יט) [את חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים] שדך לא תזרע כלאים [ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך]; אין לי אלא זורע, מקיים מנין? :תלמוד לומר: 'לא ... כלאים' [7] - ואילו למעוטי תיפלה שרי [8]!
לא! הא מני? - רבנן היא [9].
אי רבנן - מאי איריא 'עוקרין' [10] ? [11] אפילו קיומי נמי שפיר דמי!?
הכא במאי עסקינן?
- כגון דקא עביד בחנם [12],
ורבי יהודה היא, דאמר [13]: 'ליתן להם מתנת חנם אסור' [14];
[15] מדרבי יהודה - נשמע לרבי עקיבא?!
לאו אמר רבי יהודה 'אסור ליתן להם מתנת חנם' - אבל למעוטי תיפלה שפיר דמי [16]?
- לרבי עקיבא נמי! אף על גב דאמר רבי עקיבא 'המקיים בכלאים לוקה', למעוטי תיפלה - שפיר דמי [17].

ותו לא מידי [18].


הדור יתבי וקמבעיא להו:
דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים [19] – מהו [20]?
מי תופסת דמיה ביד עובד כוכבים או לא?
אמר להו רב נחמן:
מסתברא: דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים - מותרין...
מדהנהו דאתו לקמיה דרבה בר אבוה, אמר להו:
"זילו זבינו כל מה דאית לכו, ותו איתגיירו [21]" [22];
מאי טעמא? משום דקסבר: 'דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים - מותרין' [23]!
ודלמא שאני התם, דכיון דדעתיה לאיגיורי - ודאי בטלה [24]?
אלא מהכא [תוספתא פ"ח מ"ו, בשנויים]:
'ישראל שהיה נושה בעובד כוכבים מנה,
ומכר עבודת כוכבים - והביא לו,
... יין נסך - והביא לו:
– מותר [25];
אבל: אם אמר לו "המתן לי עד שאמכור עבודת כוכבים - ואביא לך",
"...יין נסך - ואביא לך"
– אסור.'!
[26] מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?
אמר רב ששת: סיפא - משום דהוה ליה כי 'רוצה בקיומו' [27].
וכי רוצה בקיומו כהאי גוונא - מי אסיר?
והתנן [דמאי פ"ו מ"י]:
'גר ועובד כוכבים שירשו אביהן עובד כוכבים:
גר - יכול לומר לו "טול אתה עבודת כוכבים - ואני מעות",
... "טול אתה יין נסך - ואני פירות" [28];
אם משבאו לרשות הגר – אסור.'.


אמר רבא בר עולא:

מתניתין - בעבודת כוכבים [29] המתחלקת לפי שבריה [30].
תינח עבודת כוכבים, יין נסך - מאי איכא למימר [31]?
- בחרס הדרייני [32].
והלא רוצה בקיומו: שלא יגנובו ושלא יאבדו?
אלא אמר רב פפא:
'ירושת הגר' קאמרת?!
שאני ירושת הגר, דאקילו בה רבנן! - גזירה שמא יחזור לקלקולו.
עמוד ב

תניא נמי הכי: במה דברים אמורים? שירשו, אבל נשתתפו – אסור.


הדור יתבו, וקמיבעיא להו:
גר תושב [33]
- מהו שיבטל עבודת כוכבים?
דפלח - מבטיל, דלא פלח - לא מבטיל?
או דלמא כל דבר מיניה מבטיל, והאי בר מיניה הוא?
אמר להו רב נחמן: מסתברא דפלח - מבטיל, דלא פלח - לא מבטיל.


מיתיבי:
'ישראל שמצא עבודת כוכבים בשוק:
עד שלא באתה לידו - אומר לעובד כוכבים ומבטלה;
משבאתה לידו - אינו אומר לעובד כוכבים ומבטלה,
מפני שאמרו: עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו, בין עובדה ובין שאין עובדה'.
מאי 'עובדה' ומאי 'שאינו עובדה'?
אילימא אידי ואידי - עובד כוכבים [34] - היינו 'שלו ושל חבירו'!?;
אלא לאו: 'עובדה' = עובד כוכבים, ומאי 'שאינו עובדה' = גר תושב! ושמע מינה: גר תושב נמי מבטל!?
לא! לעולם אימא לך 'אידי ואידי עובד כוכבים',
ודקאמרת 'היינו שלו ושל חבירו' –
רישא: זה וזה לפעור [35] וזה וזה למרקוליס, :סיפא: זה לפעור וזה למרקוליס [36].


מיתיבי:
'איזהו גר תושב?
כל שקיבל עליו בפני שלשה חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים - דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: כל שקיבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח;
אחרים אומרים: אלו לא באו לכלל גר תושב [37],
אלא איזהו גר תושב? - זה גר אוכל נבילות שקבל עליו לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות;
מייחדין אצלו יין, ואין מפקידין אצלו יין [38] -
ואפילו בעיר שרובה ישראל;
אבל מייחדין אצלו יין [39] - ואפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים;
שמנו כיינו [40];
'שמנו כיינו' סלקא דעתא?
שמן מי קא הוי יין נסך?

אלא: 'יינו כשמנו' [41]

ולשאר כל דבר - הרי הוא כעובד כוכבים.
רבן שמעון אומר: יינו - יין נסך!' [42].
ואמרי לה: 'מותר בשתיה!'.
קתני מיהא 'ולשאר כל דבריו הרי הוא כעובד כוכבים [43]' - למאי הלכתא?
לאו דמבטל עבודת כוכבים - כעובד כוכבים?
אמר רב נחמן בר יצחק: לא!
ליתן רשות ולבטל רשות [44],
וכדתניא:
ישראל מומר: משמר שבתו בשוק [45] - מבטל רשות;
שאין משמר שבתו בשוק - אין מבטל רשות!
מפני שאמרו: ישראל [46] נותן רשות ומבטל רשות [47];
ובעובד כוכבים - עד שישכור; כיצד?
[48] אומר לו "רשותי קנויה לך"! "רשותי מבוטלת לך" [49]
קנה [50]- ואין צריך לזכות [51]'.


רב יהודה שדר ליה קורבנא [52]

הערות[עריכה]

  1. ^ להשליכן לאיבוד, ואף על גב דרוצה בקיומן שלא יעקרו מאליהן עד שיעקרם הוא
  2. ^ דקתני 'עוקרין'
  3. ^ אפילו ל
  4. ^ דאם זרען אחֵר, ובא זה ועשה להן סייג וגדר כדי לקיימן – לוקה, אלמא אסור להיות רוצה בקיומן
  5. ^ לאחר זריעתן חופה עפר עליהן כדרך כל הזורעים
  6. ^ דהיינו נמי 'זורע'; דמה דרכו של זורע לצמוחי פירי מכוין - הא נמי לצמוחי פירי מכוין
  7. ^ כלאים דהרבעה קא דריש: מדסמך 'כלאים' ד'לא תרביע' גבי שדה - דרשינן (מועד קטן דף ב:) 'כלאים שדך לא', מדלא כתיב 'בהמתך לא תרביע כלאים ולא תזרע שדך כלאים' - שמע מינה: שדך אכלאים דלעיל נמי דרשינן, ומשמע דמזהיר הכתוב שלא יהו כלאים בשדה ויטול שכרו
  8. ^ ואילו עוקרין – שרי, למעוטי תיפלה, אף על גב דרוצה בקיומן עד שיעקרם הוא
  9. ^ דלא איכפת להו אי רוצה בקיומן; אבל יין נסך - דאסור להיות רוצה בקיומן, דישראל מצֻוֶּה לבטל עבודת כוכבים ותשמישיה - אימר לך דאסור
  10. ^ מדאצטריך למישרי 'עוקרין' - משמע דהא רוצה בקיומן דמיעוט תיפלה - הוא שרי, אבל קיום גמור – אסור
  11. ^ ואי רבנן -
  12. ^ לעולם רבנן היא, והאי דאיצטריך למישרי 'עוקרין' - לאו משום איסור רוצה בקיומו, אלא משום איסור מתנת חנם
  13. ^ דאמר בפרק קמא (לעיל כ.)
  14. ^ ואשמעינן דלמעוטי תיפלה - שפיר דמי
  15. ^ ומקשינן: ונהי נמי דרבי יהודה היא,
  16. ^ דשרי איסור דידיה גבי מיעוט תיפלה
  17. ^ דשרי נמי איסור קיום משום מיעוט תיפלה; וגבי יין נסך נמי משום מיעוט תיפלה שרי
  18. ^ ותו ליכא לאקשויי מיניה
  19. ^ עובד כוכבים שמוכר עבודת כוכבים
  20. ^ דמיהן מה הן בהנאה
  21. ^ בואו והתגיירו
  22. ^ דלאחר שתתגיירו אסור לכם למכור עבודת כוכבים שבידכם
  23. ^ אלמא כי מזבין ליה בהיותו עובד כוכבים - שרי לאתהנויי בה כשהוא גר
  24. ^ בטלו להו מקודם, ועובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים; הלכך דמיה מותרין, דהא בטלו
  25. ^ אלמא דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותר
  26. ^ בעיין איפשוט; מיהו מתניתין - היכי מיתרצא?
  27. ^ עד שימכרנה העובד כוכבים
  28. ^ אלמא: דגר רוצה בקיומה: שלא תשתבר עד שיטול מידו כנגדה - מותר
  29. ^ של זהב או של כסף
  30. ^ שאם תשבר - יחלקוה לשברים, דלא איכפת לגר בשבירתה
  31. ^ הא ודאי: אם ישתבר – יאבד, וקתני "טול אתה יין ואני פירות"
  32. ^ דלא איכפת לן, דהיין בלוע בתוכו ופולטו כששורהו במים
  33. ^ אינו עובד עבודת כוכבים, ובר מיניה של עובד כוכבים הוא בכל שאר עבירות
  34. ^ קאמר דזה מבטל יראתו של זה, ואף על פי שהמבטל לא עבד את זו מעולם, כי אם שלו הוא עובד
  35. ^ זה יש לו פעור שלו וזה יש לו פעור שלו, ואשמעינן רישא דזה מבטל פעורו של חבירו וזה מבטל פעורו של חבירו
  36. ^ וסיפא אשמעינן דאפילו זה לפעור וזה למרקוליס - מבטל זה את של חבירו
  37. ^ שיהו ישראל מצווים להחיותן, שהרי אף עובדי כוכבים גמורים נצטוו על עבודת כוכבים ועל שאר המצות
  38. ^ בביתו לזמן מרובה: דאיכא למיחש לאיחלופי ביין שלו, שהוא אסור כדקתני סיפא: 'יינן כשמנן'
  39. ^ ישראל מניח בחנותו עד שילך כדי מיל או יותר, מה שאין כן בעובד כוכבים: דהאי, כיון דלא פלח - לא נגע ולא מנסך, ולמגע עובד כוכבים דאתי מעלמא בביתו לא חיישינן. דכיון דאין לו הנאה בכך - אינו מניחו ליגע, ולאחלופי בזמן מועט - ליכא למיחש
  40. ^ משמע: שמנו אסור כיינו, ולהחמיר בא
  41. ^ יינו מותר בהנאה כשמנו; וקודם שהותר השמן באכילה קאי, אבל בשתיה - אסור
  42. ^ דאינו מקפיד על מגע עובד כוכבים
  43. ^ דכיון דלא מל חשוד הוא לכל התורה
  44. ^ שאינו יכול ליתן רשותו לישראל אלא אם כן שכר ממנו מערב שבת
  45. ^ בפרהסיא, ואף על פי שהוא מומר לחלל שבת בצינעא
  46. ^ אם היה פתח ביתו פתוח לחצר שישראל דרין בה, ושכח ולא עירב עמהן
  47. ^ מבטל להם את רשותו של חצר, ואם לא ביטל - אסור להוציא מבתיהם לחצר, דהוה להו 'מוציאין מרשות המיוחדת לכל אחד לרשות שיש לזה חלק בה', וחכמים גזרו שלא להוציא מרשותו לרשות חבירו
  48. ^ ישראל הנותן רשות
  49. ^ וזה נוטלה ממנו ומוציא לחצר
  50. ^ הנוטל באמירה בעלמא, בלא מתן מעות
  51. ^ על ידי קנין
  52. ^ תשורה