ביאור:בבלי עבודה זרה דף סב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משנה:

השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך ^[1] - שכרו אסור;

שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת, אף על פי שאמר לו "העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום" - שכרו מותר ^[2];

השוכר את החמור להביא עליה יין נסך - שכרה אסור;

שכרה לישב עליה, אף על פי שהניח עובד כוכבים לגינו עליה - שכרה מותר.

גמרא:

מאי טעמא שכרו אסור? אילימא הואיל ויין נסך אסור בהנאה שכרו נמי אסור - הרי ערלה וכלאי הכרם דאסורין בהנאה, ותנן [קידושין פ"ב מ"ט] 'מכרן וקידש בדמיהן - מקודשת' ^[3]!? אלא הואיל ותופס את דמיו כעבודת כוכבים ^[4]? והרי שביעית, דתופסת את דמיה, ותנן: [שביעית פ"ח מ"ד] 'האומר לפועל "הילך דינר זה; לקוט לי בו ^[5] ירק היום" - שכרו אסור ^[6]; "לקוט לי ירק היום" ^[7] - שכרו מותר'!?

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: קנס הוא שקנסו חכמים בחמרין וביין נסך.

'יין נסך' – הא, דאמרן; 'חמרין' - מאי היא?

דתניא: 'החמרין שהיו עושין מלאכה בפירות שביעית - שכרן שביעית'; מאי 'שכרן שביעית'? אילימא דיהבינן להו שכר מפירות שביעית - נמצא זה פורע חובו מפירות שביעית, והתורה אמרה (ויקרא כה ו) [והיתה שבת הארץ לכם] לאכלה [לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך] - ולא לסחורה!? ואלא - דקדוש שכרן בקדושת שביעית? ומי קדוש? והתנן: [שביעית פ"ח מ"ד] 'האומר לפועל "הילך דינר זה ולקוט לי ירק היום" - שכרו מותר; "לקוט לי ירק בו היום" - שכרו אסור'!?

אמר אביי: לעולם יהבינן ליה שכר מפירות שביעית, ודקא קשיא לך 'לאכלה - ולא לסחורה' - דיהביה ניהליה בצד היתר ^[8], כדתנן ^[9] 'לא יאמר אדם לחבירו

עמוד ב

"העלה לי פירות הללו לירושלים לחלק ^[10]" ^[11], אבל אומר לו "העלם לאוכלם ולשתותם בירושלים" ונותנין זה לזה מתנה של חנם'!?

ורבא אמר: לעולם דקדוש בקדושת שביעית, ודקא קשיא לך פועל - פועל דלא נפיש אגריה, לא קנסוהו רבנן; חמרין דנפיש אגרייהו - קנסו רבנן בהו; ומתניתין ^[12] - חומרא דיין נסך שאני.

איבעיא להו: שכרו לסתם יינן מהו? מי אמרינן 'כיון דאיסורא חמור ^[13] כדיין נסך ^[14] - שכרו נמי אסור' או דלמא הואיל וטומאתו קיל ^[15] - אף שכרו נמי קיל?

תא שמע: דההוא גברא דאגר ארביה ^[16] לסתם יינן, יהבו ליה חיטי באגרא; אתא לקמיה דרב חסדא, אמר ליה: זיל קלינהו וקברינהו בי קברי ^[17].

ולימא ליה 'בדרינהו' ^[18]?

אתו בהו ^[19] לידי תקלה ^[20].

וליקלינהו וליבדרינהו?

דלמא מזבלי בהו.

ולקברינהו ^[21] בעינייהו?

מי לא תניא [סנהדרין דף מה,ב]: 'אחד אבן שנסקל בה, ואחד עץ שנתלה עליו, ואחד סייף שנהרג בו ,ואחד סודר שנחנק בו - כולם נקברים עמו ^[22]' ^[23]?

^[24] התם, דקא קברי בבי דינא ^[25] - מוכחא מילתא ^[26] דהרוגי בית דין נינהו ^[27], הכא - לא מוכחא מילתא, אימר אינש 'גנב ואייתי קברא הכא'.

דבי רבי ינאי יזפי פירי שביעית מעניים ^[28] ופרעו להו בשמינית ^[29]; אתו אמרו ליה לרבי יוחנן, אמר להו: יאות הן עבדין ^[30], וכנגדן באתנן ^[31] מותר ^[32], דתניא (תמורה כט א): 'נתן לה ולא בא עליה, בא עליה ולא נתן לה - אתננה מותר' ^[33]: נתן לה ולא בא עליה – פשיטא! כיון דלא בא עליה - מתנה בעלמא הוא דיהיב לה! ותו: 'בא עליה ולא נתן לה' - הא לא יהיב לה ולא מידי, וכיון דלא נתן לה מאי 'אתננה מותר'? אלא הכי קאמר: 'נתן לה ואחר כך בא עליה ^[34], או בא עליה ואחר כך נתן לה ^[35] – אתננה מותר'.

'נתן לה ואחר כך בא עליה': לכי בא עליה

הערות

^ עובד כוכבים ששכר את ישראל לעשות עמו מלאכה ביין נסך: להריקו מכלי אל כלי, או להעביר חבית ממקום למקום, וביין נסך ממש קאמר: שנתנסך לעבודת כוכבים; וסתם יינן - מיבעיא לן בגמרא
^ כל שכרו מותר: דאף על גב דאגרא דיהיב - לא משום מלאכה אחרת היא; ובגמרא מפרש לה שפיר
^ אלמא איסורי הנאה - דמיהן מותרין, וכל שכן שכר פעולתו
^ דכיון דנתנסך לעבודת כוכבים - הרי היא כעבודת כוכבים: דדמיה אסורין, כדאמרן (לעיל נד:) 'כל שאתה מהיה הימנו - הרי הוא כמוהו'; וכי היכי דדמיו אסורין - שכר פעולתו נמי אסור
^ לשון מכר הוא, דמשמע 'לקוט לי שוויו ירק'
^ לשהותו אחר זמן הביעור, אלא מתבער בשביעית
^ לשון שכירות הוא, ולא לשון מכר, ואין לו דמים שיתפסו בקדושת שביעית
^ מתנת חנם
^ לגבי מעשר שני [פ"ג מ"א]
^ שתטול שם חלק בהם
^ דאסור לפרוע חובו ממעשר שני, ואף על גב שגם זה אוכלו בירושלים
^ דיין נסך, דקניס נמי פועל דלא נפיש אגריה
^ דאסור בהנאה
^ כיין נסך ממש
^ כדאמרינן ב'אין מעמידין' (לעיל דף ל:) 'שלש יינות הן: יין נסך אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית; סתם יינן אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית'
^ ספינתו
^ בית הקברות
^ יפזרם כמות שהם, למה ליו לשרפן
^ אינשי
^ דהדרי ומלקטי להו
^ הכי
^ דכתיב (דברים כא כג) 'לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו' אף העץ במשמע והכי אמרינן בפרק 'נגמר הדין': 'עץ' - שומע אני בין תלוש בין מחובר? תלמוד לומר: 'כי קבור תקברנו': מי שאינו מחוסר אלא קבורה, יצא זה שמחוסר קבורה ותלישה'
^ אלמא עץ גופיה איסורי הנאה, וקברי ליה בעיניה, ולא חיישינן לתקלה
^ שאני
^ בבית הקברות המתוקנים בבית דין
^ לכל מאן דמשכח להו התם ידע
^ ופירש
^ קודם זמן הביעור
^ אשתכח דאכלי עניים בשמינית אחר הביעור חליפי פירות שביעית
^ כיון דההיא שעתא לא הוו הנך בעין, ולא איחלופי הני בהני - לאו חליפין נינהו, ולא חיילא קדושת שביעית עלייהו
^ בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה
^ להקרבה: דכיון דלאו בשעת ביאה יהביה ניהלה, כי הדר יהב לה ההוא טלה - מתנה בעלמא הוא
^ מפרש ואזיל
^ = נתן לה ולא בא עליה עכשיו אלא לאחר זמן
^ = או בא עליה ולא נתן לה עכשיו אלא לאחר זמן

[1] עובד כוכבים ששכר את ישראל לעשות עמו מלאכה ביין נסך: להריקו מכלי אל כלי, או להעביר חבית ממקום למקום, וביין נסך ממש קאמר: שנתנסך לעבודת כוכבים; וסתם יינן - מיבעיא לן בגמרא

[2] כל שכרו מותר: דאף על גב דאגרא דיהיב - לא משום מלאכה אחרת היא; ובגמרא מפרש לה שפיר

[3] אלמא איסורי הנאה - דמיהן מותרין, וכל שכן שכר פעולתו

[4] דכיון דנתנסך לעבודת כוכבים - הרי היא כעבודת כוכבים: דדמיה אסורין, כדאמרן (לעיל נד:) 'כל שאתה מהיה הימנו - הרי הוא כמוהו'; וכי היכי דדמיו אסורין - שכר פעולתו נמי אסור

[5] לשון מכר הוא, דמשמע 'לקוט לי שוויו ירק'

[6] לשהותו אחר זמן הביעור, אלא מתבער בשביעית

[7] לשון שכירות הוא, ולא לשון מכר, ואין לו דמים שיתפסו בקדושת שביעית

[8] מתנת חנם

[9] לגבי מעשר שני [פ"ג מ"א]

[10] שתטול שם חלק בהם

[11] דאסור לפרוע חובו ממעשר שני, ואף על גב שגם זה אוכלו בירושלים

[12] דיין נסך, דקניס נמי פועל דלא נפיש אגריה

[13] דאסור בהנאה

[14] כיין נסך ממש

[15] כדאמרינן ב'אין מעמידין' (לעיל דף ל:) 'שלש יינות הן: יין נסך אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית; סתם יינן אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית'

[16] ספינתו

[17] בית הקברות

[18] יפזרם כמות שהם, למה ליו לשרפן

[19] אינשי

[20] דהדרי ומלקטי להו

[21] הכי

[22] דכתיב (דברים כא כג) 'לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו' אף העץ במשמע והכי אמרינן בפרק 'נגמר הדין': 'עץ' - שומע אני בין תלוש בין מחובר? תלמוד לומר: 'כי קבור תקברנו': מי שאינו מחוסר אלא קבורה, יצא זה שמחוסר קבורה ותלישה'

[23] אלמא עץ גופיה איסורי הנאה, וקברי ליה בעיניה, ולא חיישינן לתקלה

[24] שאני

[25] בבית הקברות המתוקנים בבית דין

[26] לכל מאן דמשכח להו התם ידע

[27] ופירש

[28] קודם זמן הביעור

[29] אשתכח דאכלי עניים בשמינית אחר הביעור חליפי פירות שביעית

[30] כיון דההיא שעתא לא הוו הנך בעין, ולא איחלופי הני בהני - לאו חליפין נינהו, ולא חיילא קדושת שביעית עלייהו

[31] בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה

[32] להקרבה: דכיון דלאו בשעת ביאה יהביה ניהלה, כי הדר יהב לה ההוא טלה - מתנה בעלמא הוא

[33] מפרש ואזיל

[34] = נתן לה ולא בא עליה עכשיו אלא לאחר זמן

[35] = או בא עליה ולא נתן לה עכשיו אלא לאחר זמן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]