ביאור:בבלי עבודה זרה דף טז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אי אפשר [1].
הכא נמי איכא דאמרי תריסין היינו טעמא דלא דכי שלים זינייהו [2] - קטלי בגוייהו [3]; ויש אומרים מוכרים להם תריסין, דכי שלים זינייהו - מערק ערקי.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הלכה כיש אומרים.
אמר רב אדא בר אהבה: אין מוכרין להן עששיות [4] של ברזל; מאי טעמא? משום דחלשי מינייהו כלי זיין [5].
אי הכי אפילו מרי [6] וחציני [7] נמי [8]?
אמר רב זביד: בפרזלא הינדואה [9].
והאידנא דקא מזבנינן?
אמר רב אשי" לפרסאי, דמגנו עילוון [10].
עגלים וסייחים:
תניא [תוספתא עבודה זרה פב מ"א]: 'רבי יהודה מתיר בשבורה מפני שאינה יכולה להתרפאות ולחיות [11]; אמרו לו: והלא מרביעין עליה ויולדת' [ומסבירה הגמרא] וכיון דמרביעין עליה [12] ויולדת - אתו לשהויה [13];
אמר להן: לכשתלד [14]. [תשובה זו אינה בתוספתא.]
אלמא לא מקבלת זכר.
בן בתירא מתיר בסוס:
תניא [תוספתא עבודה זרה פ"ב מ"א, בשנויים]: בן בתירא מתיר בסוס מפני שהוא עושה בו מלאכה [בתוספתא: בשבת] שאין חייבין עליה חטאת, ורבי אוסר [בתוספתא: וחכמים אוסרין] מפני שני דברים: אחד משום תורת כלי זיין, ואחד משום תורת בהמה גסה.' [בתוספתא בלי המילים 'תורת’]; בשלמא תורת כלי זיין: איכא דקטיל בסחופיה [15], אלא תורת בהמה גסה מאי היא [16]?
אמר רבי יוחנן: לכשיזקין מטחינו ברחיים בשבת [17].
אמר רבי יוחנן: הלכה כבן בתירא.
איבעיא להו: שור של פטם [18] – מהו [19]? תיבעי לרבי יהודה תיבעי לרבנן: תיבעי לרבי יהודה: עד כאן לא קא שרי רבי יהודה אלא בשבורה, דלא אתי לכלל מלאכה, אבל האי - דכי משהי ליה אתי לכלל מלאכה – אסור [20]? או דלמא אפילו לרבנן לא קא אסרי התם אלא דסתמיה לאו לשחיטה קאי [21], אבל האי - דסתמיה לשחיטה קאי - אפילו רבנן שרו?
תא שמע דאמר רב יהודה אמר שמואל: של בית רבי היו מקריבין [22] שור של פטם [23] ביום אידם, חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו היום [24], אלא למחר [25]; חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו חי אלא שחוט; חסר ד' ריבבן שאין מקריבין אותו כל עיקר'; מאי טעמא? לאו משום דלמא אתי לשהויי?
וליטעמיך שאין מקריבין אותו היום אלא למחר - מאי טעמא? אלא רבי מיעקר מילתא בעי וסבר יעקר ואתי פורתא פורתא.
וכי משהי ליה [26] בריא [27] ועביד מלאכה [28]?
אמר רב אשי: אמר לי זבידא [29]: בר תורא [30] משהינן ליה [31] - ועביד על חד תרין [32].
משנה:
אין מוכרין להם דובין ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים;
אין בונין עמהם בסילקי [33], גרדום [34], איצטדייא [35] ובימה [36], אבל בונין עמהם בימוסיאות [37] ובית מרחצאות [38]; הגיע לכיפה [39] שמעמידין בה עבודת כוכבים [40] - אסור לבנות.
גמרא:
אמר רב חנין בר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב חנן בר רבא אמר רב: חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס [41], אבל לא למכירה [42]; ואני אומר אף למכירה: מקום שנהגו למכור – מוכרין, שלא למכור - אין מוכרין.
תנן 'אין מוכרין להן דובין ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים'; טעמא דאית ביה נזק לרבים, הא לית ביה נזק לרבים [43] שרי [44]!?
אמר רבה בר עולא: [45] בארי שבור,
ואליבא דרבי יהודה [46].
רב אשי אמר: [47] סתם ארי - שבור הוא אצל מלאכה [48].
מיתיבי: 'כשם שאין מוכרין להן בהמה גסה - כך אין מוכרין להן חיה גסה, ואפילו במקום שמוכרין להן בהמה דקה - חיה גסה אין מוכרין להן' [49]! תיובתא דרב חנן בר רבא [50]!
תיובתא.
רבינא רמי מתניתין אברייתא ומשני: תנן 'אין מוכרין להן דובין ואריות ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים'; טעמא דאית ביה נזק, הא לית ביה נזק – מוכרין; ורמינהי 'כשם שאין מוכרין בהמה גסה כך אין מוכרין חיה גסה ואפילו במקום שמוכרין בהמה דקה חיה גסה אין מוכרין'! [51]? ומשני: בארי שבור, ואליבא דרבי יהודה.
רב אשי אמר: סתם ארי - שבור הוא אצל מלאכה.
מתקיף לה רב נחמן: מאן לימא לן דארי - חיה גסה היא? דלמא חיה דקה היא?
רב אשי דייק מתניתין ומותיב תיובתא [52]: תנן: 'אין מוכרין להן דובים ואריות, ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים'; טעמא דאית ביה נזק, הא לית ביה נזק – מוכרין! וטעמא ארי, דסתם ארי שבור הוא אצל מלאכה, אבל מידי אחרינא דעביד מלאכה – לא! [53] תיובתא דרב חנן בר רבא!
תיובתא.
וחיה גסה מיהת מאי מלאכה עבדא?
אמר אביי: אמר לי מר יהודה: דבי מר יוחני טחני ריחים בערודי [54].
אמר רבי זירא: כי הוינן בי רב יהודה, אמר לן: גמירו מינאי הא מילתא, דמגברא רבה שמיע לי, ולא ידענא אי מרב אי משמואל [55]: חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס.
כי אתאי לקורקוניא, אשכחתיה לרב חייא בר אשי ויתיב וקאמר משמיה דשמואל: 'חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס'; אמינא שמע מינה משמיה דשמואל איתמר; כי אתאי לסורא - אשכחתיה לרבה בר ירמיה, דיתיב וקאמר ליה משמיה דרב 'חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס'! אמינא שמע מינה איתמר משמיה דרב ואיתמר משמיה דשמואל! כי סליקת להתם [56], אשכחתיה לרב אסי דיתיב וקאמר: אמר רב חמא בר גוריא משמיה דרב: 'חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס'; אמרי ליה: ולא סבר לה מר דמאן מרא דשמעתתא רבה בר ירמיה [57]? אמר לי: פתיא אוכמא [58]! מינאי ומינך [59] תסתיים שמעתא [60].
איתמר נמי: אמר רבי זירא אמר רב אסי אמר רבה בר ירמיה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: 'חיה גסה הרי היא כבהמה דקה לפירכוס'.
אין בונין [אין בונין עמהם בסילקי, גרדום, איצטדייא ובימה, אבל בונין עמהם בימוסיאות ובית מרחצאות; הגיע לכיפה שמעמידין בה עבודת כוכבים - אסור לבנות.]:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שלשה בסילקאות הן: של מלכי עובדי כוכבים, ושל מרחצאות, ושל אוצרות [61].
אמר רבא: שנים להיתר [62] ואחד לאיסור [63], וסימן (תהלים קמט ח) לאסור מלכיהם בזיקים [ונכבדיהם בכבלי ברזל] [64].
ואיכא דאמרי אמר רבא: כולם להיתר.
והתנן 'אין בונין עמהן בסילקי גרדום איצטדייא ובימה' [65]?
אימא '[66] של גרדום ושל איצטדייא ושל בימה' [67].
תנו רבנן: כשנתפס רבי אליעזר למינות [68] - העלהו לגרדום לידון; אמר לו אותו הגמון זקן "שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו"? אמר לו: "נאמן עלי הדיין".
כסבור אותו הגמון עליו הוא אומר [69], והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים [70].
אמר לו: "הואיל והאמנתי עליך [71] – דימוס! פטור אתה" [72];
כשבא לביתו, נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו, ולא קיבל עליו תנחומין. אמר לו רבי עקיבא: רבי! תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני.
אמר לו: אמור! אמר לו: רבי! שמא מינות בא לידך
הערות[עריכה]
- ^ בלא איבה
- ^ כשכלים כלי זיינן במלחמה
- ^ בתריסין
- ^ חתיכות עבות שקורין מש"ש
- ^ מחלישין אותן בקורנס עד שנעשו דקות ועושין מהן כלי זיין
- ^ פושיו"ר [מכוש]
- ^ דולדורי"א [מעצד]
- ^ לא נזבין להו דחלישי מינייהו כלי זיין
- ^ של ארץ הודו, שאין עושין אותה אלא לכלי זיין
- ^ נלחמים לשמור העיר ואת יושביה
- ^ ומסתמא לשחיטה זבנה, ולא משהי ליה, ולא חזי ליה ישראל בי עובד כוכבים דתיפוק חורבה מיניה לזבוני שלימה
- ^ ומשהו לה
- ^ ומאן דחזי לה בי עובד כוכבים - יליף מינה לזבוני שלימה
- ^ לכשתלד תאסרוהו: דלא תלד לעולם
- ^ מלמדהו להרוג בידו את הנופלים במלחמה. סיחופיה מכת יד בהמה וחיה קרי סיחופא שמכה כלפי מטה כמו סחופי כסא (שבת דף סו:) אדנטי"ר בלע"ז
- ^ כלומר: איסור טעם מכירת בהמה גסה מאי היא? הא לא עביד מלאכה דחייב חטאת דנגזור משום נסיוני
- ^ ואב מלאכה היא
- ^ שפיטמו ושמן מאד ואינו ראוי למלאכה
- ^ למכרו לעובד כוכבים
- ^ דמשהו ליה וחזו ליה לאחר זמן בידיה, ואף על גב דהשתא ליכא למיחש לנסיוני - מיהו נפקא מינה חורבה: למכור שאר שוורים לעובד כוכבים
- ^ דכחושה, ומשהו לה לגדל וולדות
- ^ מס ודורן למלך
- ^ ועבודת בזיון היתה
- ^ הוציא ד' ריבואות ממון לבטל שלא יקריבוהו ביום אידם
- ^ ולמיעקר פורתא מיכוין
- ^ אתקפתא היא, כלומר: ואי משהו ליה
- ^ מתחזק
- ^ בריא תו למעבד מלאכה, דקא בעית למיסריה
- ^ פטם היה
- ^ שור שפטמוהו
- ^ עד דכחיש
- ^ בשוורים אחרים
- ^ לשון טירה גבוהה היא, כדאמר בסדר יומא (דף כה.) 'לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה', ושם דנין בני אדם ומפילין אותו ומת
- ^ בנין אחד הוא לדון נפשות, כמו 'שנים שעלו לגרדום' בר"ה (דף יח.)
- ^ מקום שעושין שם איצטדנית שור, כמו 'שור האיצטדין' (בבא קמא לט) מנגח והורג אנשים, ושחוק הוא להם
- ^ נמי כעין מגדל; קצר הוא, וגבוה, כדאמר במסכת סוטה (דף מא.) 'בימה של עץ עושים לו בעזרה'; ואנו קורין אותו אלמבר"א, והיו עושין אותו לדחוף משם איש להמיתו; ובכל אלה יש נזק לרבים, וכדי שלא יתפש ישראל שם - אסור לבנות עמהם
- ^ בנין שאינו לצורך עבודת כוכבים, ומפרש לקמן בפרק 'רבי ישמעאל' (דף נג:) וקורין לו אלט"ר; דקתני 'בימוסיאות של עובדי כוכבים מותרין', ומאי 'בימוס'? - בימה של אבן אחת, ומקריב זבחים, דהוי תשמיש דתשמיש לעבודת כוכבים
- ^ בקרקע הן עשוין, עמוקין מאד, והמים נופלין מתחת, ואנשים רוחצים מלמעלה ע"ג הנסרים
- ^ אריוולד"י
- ^ דרך עובדי כוכבים להעמיד דמות אפרודיטא בבית המרחץ שלהן
- ^ כדאמר גבי בהמה מסוכנת בשחיטת חולין (דף לז.) 'בהמה דקה שפשטה ידה אחר שחיטתה ולא החזירה – אסורה' דבהמה מסוכנת היא, ואינה מותרת עד שתפרכס, ואם לא פרכסה - הויא כמתה קודם שחיטה; ופישוט יד לדקה אינה אלא הוצאת נפש, אבל גסה - בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה – 'פירכוס' היא, וכשרה; הכי מפרש התם; וחיה גסה נמי דרכה לפשוט יד בהוצאת נפש, הלכך שחט חיה גסה מסוכנת ולא פרכסה אלא פשטה ידה ולא החזירה - אסורה
- ^ למיתלי במנהגא, אלא כבהמה גסה היא, ובכל מקום אין מוכרין
- ^ ארי דלית ביה ניזקא, כגון ארי תרבות
- ^ אלמא חיה גסה מוכרין להן, וקשיא לרב וסייעתא לרב חנן
- ^ הא דקתני מתניתין דארי תרבות שרי -
- ^ דשרי דכוותיה בבהמה גסה, אבל לרבנן – אסור; ולרבי יהודה נמי ארי שלם אסור, וחיה גסה כבהמה גסה, כרב
- ^ אפילו תימא בארי שלם
- ^ ומתניתין - רבי יהודה היא, דשרי בשבורה, וכל אריות שבורין הן אצל מלאכה: דארי - לאו בר מלאכה הוא; אבל רבנן, דאסרי בשבורה - אסרי נמי בארי; ורבעי יהודה נמי בשאר חיה גסה, כגון ערוד דטחני בהו ריחיא, כדלקמן - מודה דאין מוכרי
- ^ ושמע מינה: חיה גסה אינה כבהמה דקה למכירה
- ^ דאמר "ואני אומר אף למכירה"
- ^ 'חיה גסה אין מוכרין' וארי תרבות קתני מתניתין דמוכרין, ואף על גב דחיה גסה הוא
- ^ ולא גרסינן 'ומותיב מברייתא'
- ^ והכי פירושו: אנן אותבינן לעיל לרב מדוקיא דמתניתין: דנקט 'דבר שיש בו נזק', הא ארי תרבות שרי; וקסלקא דעתא דהוא הדין לשאר חיה גסה; ורב אשי שנייה אליבא דרב: ארי שאני, דשבור הוא אצל מלאכה, ומהך דוקיא דנקט במתניתין: ארי, הא שאר חיה דבת מלאכה היא, כדלקמן, אף על גב דליכא ניזקא – אסור' דייק רב אשי, ומותיב בתיובתא לרב חנן בר רבא, דפליג עליה דרב,
- ^ חמור הבר
- ^ רב יהודה - תלמידו דרב ותלמידו דשמואל
- ^ לארץ ישראל
- ^ לא סבר לה מר דהא שמעתא - רבה בר ירמיה אמרה משמיה דרב? אנא אשכחתיה בסוריא דיתיב וקאמר לה משמיה דרב, אלמא איהו קיבלה מיניה, ואת אמרת 'רב חמא בר גוריא קיבלה מרב'
- ^ פתיא אוכמא = כלי שחור, כמו (לקמן דף לג:) הני פתוותא דבי מיכסי אוכמא: שנשתחר ע"י מלאכה, כלומר: גם אתה רגיל ותדיר בתורה, כמו (ברכות דף כח.) 'מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה': חכמה מפוארה בכלי מכוער (תענית דף ז.) דרכן של תלמידי חכמים שמצטערין על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם
- ^ מינאי, דאמינא לך משמיה דרב חמא, ומינך: דשמעת ליה מדרבה בר ירמיה
- ^ תיאמר שמועה בשם אומרה, דהכי הוה: דרב חמא בר גוריא קיבלה מרב, ורבה קיבלה מרב חמא
- ^ לסגולת המלך בונין בנין חזק
- ^ בונין עמהן
- ^ שאין בונין עמהן
- ^ של מלכים אסור: שדנין שם נפשות
- ^ אלמא איכא בסילקי דאסירי
- ^ בסילקי
- ^ אבל בסילקי סתמא: שהיא לדירת מלכים - מותרת
- ^ מינין תפסוהו לכופו לעבודת כוכבים
- ^ כלומר: "הדין עמך, דדברים בטילין הן"
- ^ והוא לא אמר כן, אלא "נאמן עלי הדיין האמת, שבאמת דנני ליתן לי צרה, שפשעתי לקוני"
- ^ במה שדנתני עליך
- ^ היתה שם יראתו ונשבע בה