ביאור:בבלי עבודה זרה דף כח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מכה של חלל [1] - אין מתרפאין מהן.
מאי בינייהו [2]?
איכא בינייהו גב היד וגב הרגל [3], דאמר רב אדא בר מתנה אמר רב: גב היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל ומחללין עליהן את השבת.
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: כל מכה שצריכה אומד [4] - מחללין עליה את השבת.
אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן: והאי אישתא צמירתא [6] - כמכה של חלל דמי, ומחללין עליה את השבת.
מהיכן מכה של חלל?
פירש רבי אמי: מן השפה [7] ולפנים.
בעי רבי אליעזר: ככי [8] ושיני מאי? כיון דאקושי נינהו [9] כמכה דבראי דמו? או דלמא כיון דגואי קיימי כמכה של חלל דמו?
אמר אביי: תא שמע [שבת פ"יד, מ"ד]: 'החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ [10]': חושש הוא דלא, הא כאיב ליה טובא - שפיר דמי!
דלמא תנא היכא דכאיב ליה טובא – 'חושש' נמי קרי ליה?
תא שמע: 'רבי יוחנן חש בצפדינא [11]; אזל לגבה דההיא מטרוניתא [12], עבדה [13] חמשא [14] ומעלי שבתא; אמר לה: "למחר [15] מאי [16]"?
אמרה ליה: "לא צריכת";
"אי צריכנא מאי"?
אמרה: "אשתבע לי דלא מגלית"! אישתבע לה "לאלהא ישראל לא מגלינא"!
גלייה ליה; למחר נפק דרשה בפירקא [17]! והא אישתבע לה? 'לאלהא דישראל' - לא מגלינא, אבל לעמיה ישראל מגלינא.
והאיכא חילול השם [18]?
דגלי לה מעיקרא [19].' - אלמא [20] כמכה של חלל דמיא [21].
אמר רב נחמן בר יצחק: שאני צפדינא, הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים.
מאי סימניה [22]?
רמי מידי בי ככי ומייתי דמא מבי דרי [23].
ממאי הוי?
מקרירי קרירי דחיטי [24], ומחמימי חמימי דשערי, ומשיורי כסא דהרסנא [25].
מאי עבדא ליה [26]?
אמר רב אחא בריה דרבא: מי שאור ושמן זית ומלח.
ומר בר רב אשי אמר: משחא דאווזא בגדפא דאווזא [27].
אמר אביי: אנא עבדי כולהו ולא איתסאי עד דאמר לי ההוא טייעא "אייתי קשייתא דזיתא [28] דלא מלו תילתא [29], וקלנהו אמרא חדתא [30], ודביק ביה דדרי [31]; עבדי הכי - ואיתסאי.
ורבי יוחנן - היכי עביד הכי? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'כל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן'?
אדם חשוב שאני.
והא רבי אבהו, דאדם חשוב הוה [32], ורמא ליה יעקב מינאה סמא אשקיה, ואי לא רבי אמי ורבי אסי דלחכוהו לשקיה [33] - פסקיה לשקיה דרבי יוחנן!?
רופא מומחה הוה [34].
דרבי אבהו נמי רופא מומחה הוה!?
שאני רבי אבהו [35], דמוקמי ביה מיני בנפשייהו (שופטים טז ל) [ויאמר שמשון] תמות נפשי עם פלשתים [ויט בכח ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו].
אמר שמואל האי פדעתא [36] סכנתא היא, ומחללין עליה את השבת.
מאי אסותא?
למיפסק דמא [37] - תחלי בחלא [38]; לאסוקי [39] - גרדא דיבלא [40] וגירדא דאסנא [41] או ניקרא מקילקלתא [42].
אמר רב ספרא: האי עינבתא [43] - פרוונקא דמלאכא דמותא היא [44];
מאי אסותא?
טיגנא בדובשא [45] או כרפסא [46] בטילייא [47]; אדהכי והכי [48] ליתי עינבתא בת מינא [49], וניגנדר עילוי [50]: חורתי לחיורתי [51], אוכמתי לאוכמתי.
אמר רבא: האי סימטא [52] - פרוונקא דאשתא היא [53];
מאי אסותא?
למחייה שיתין איתקוטלי [54] וליקרעיה שתי וערב
והני מילי דלא חיור רישיה, אבל חיור רישיה [55] לית לן בה [56].
רבי יעקב חש
בפיקעא [57]; אורי ליה רבי אמי [58] - ואמרי לה רבי אסי אורי ליה: ליתי שב ביני אהלא תולנא [59] וצייר ליה בחללא דבי צוארא [60], וליכריך עילויה נירא ברקא [61], וטמיש [62] ליה בנטפא חיורא, וליקליה, ובדר ליה עילויה; אדהכי והכי [63] ליתי קשיתא דאסנא [64]: לינח פיקעא להדי פיקעא [65]; והני מילי פיקעא עילאה [66];
פיקעא תתאה [67] מאי?
לייתי תרבא דצפירתא דלא אפתח [68], וליפשר [69], ולישדי ביה; ואי לא - לייתי תלת טרפא קרא [70] דמייבשי בטולא [71], וליקלי, וליבדר עילויה; ואי לא - לייתי משקדי חלזוני [72]; ואי לא - מייתי משח קירא [73], ולינקוט בשחקי דכיתנא בקייטא [74] ודעמר גופנא בסיתווא [75].
בי אבהו חש באודניה; אורי ליה רבי יוחנן - ואמרי ליה בי מדרשא.
מאי אורי ליה?
כי הא: דאמר אביי: אמרה לי אם: לא איברי כולייתא אלא לאודנא.
ואמר רבא: אמר לי מניומי אסיא: כולהו שקיינו [76] קשו לאודנא, לבר ממיא דכולייתא; לייתי כולייתא דברחא [77] קרחא [78] וליקרעיה שתי וערב, ולינח אמללא דנורא [79], והנהו מיא דנפקי מיניה - לישדינהו באודניה, לא קרירי ולא חמימי אלא פשורי; ואי לא - לייתי תרבא דחיפושתא [80] גמלניתא [81], וליפשר, ולישדי ביה; ואי לא - למלייה לאודניה מישחא, וליעבד שב פתילתא דאספסתא [82], וליתי שופתא דתומא [83], וליתוב ברקא [84] בחד רישא, וליתלי בהו נורא [85], ואידך רישא מותבא באודנא, וליתוב אודניה להדא נורא, ויזדהר מזיקא [86], ונישקול חדא וננח חדא [87]; לישנא אחרינא: ואי לא - לייתי שב פתילתא ביקרא, ושייף ליה מישחא דאספסתא, ונייתי חד רישא בנורא וחד רישא באודניה, ונשקול חדא וננח חדא ויזדהר מזיקא; ואי לא - לייתי אודרא דנדא [88] דלא משקיף [89], וננח בה, ולתלייה לאודניה להדי נורא, ומיזדהר מזיקא; ואי לא - לייתי גובתא דקניא עתיקא בר מאה שנין [90] ולימלחיה מילחא גללניתא [91], ולקלי, ולידבק; וסימנך 'רטיבא ליבשתא ויבשתא לרטיבא [92].
אמר רבה בר זוטרא אמר רבי חנינא: מעלין אזנים בשבת [93].
תני רב שמואל בר יהודה: ביד, אבל לא בסם [94].
איכא דאמרי: בסם, אבל לא ביד; מאי טעמא? מזריף זריף [95].
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: עין שמרדה [96] - מותר לכוחלה בשבת.
סבור מיניה: הני מילי הוא דשחקי סמנין מאתמול, אבל משחק בשבת ואתויי דרך רשות הרבים – לא [97]. אמר ליה ההוא מרבנן, ורבי יעקב שמיה: לדידי מיפרשא מיניה דרב יהודה: אפילו מישחק בשבת ואתויי דרך רשות הרבים מותר [98].
רב יהודה שרא למיכחל עינא בשבת. אמר להו רב שמואל בר יהודה: מאן ציית ליהודה [99] - מחיל שבי [100].
לסוף חש בעיניה, שלח ליה: שרי או אסיר?
שלח ליה: לכולי עלמא שרי, לדידך אסיר [101]: וכי מדידי הוא [102]? דמר שמואל היא [103]: ההיא אמתא דהואי בי מר שמואל דקדחא [104] לה עינא בשבתא; צווחא וליכא דאשגח בה, פקעא עינא. למחר נפק מר שמואל ודרש: עין שמרדה - מותר לכוחלה בשבת; מאי טעמא? דשורייני דעינא - באובנתא דליבא תלו.
כגון מאי [105]?
אמר רב יהודה: כגון רירא [106], דיצא [107], דמא, דימעתא, וקידחא [108], ותחלת אוכלא [109] - לאפוקי סוף אוכלא [110] ופצוחי עינא [111], דלא.
אמר רב יהודה: [112] זיבורא [113], ודחרזיה סילוא [114], וסמטא [115], ודכאיב ליה עינא, ואתי עילויה אישתא - כולהו בי בני [116] - סכנתא [117];
חמה [118] לחמה [119], וסילקא [120] לצינא [121], וחילופא סכנתא [122]; חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא, וחילופא סכנתא;
חמימי לסילוא [123] וקרירי
הערות[עריכה]
- ^ בחלל גופו
- ^ היא היא, דהא קיימא לן בפרק בתרא דיומא (דף פד.) דכל מכה של חלל - שמחללין עליה את השבת
- ^ גב היד מחללין שבת אף על פי שאינה של חלל: ללישנא קמא אין מתרפאין, אבל ללישנא בתרא מתרפאין: דהואיל ומתחזיא: אי חזי דמקלקל בה לחיך ליה לסמא ומעבירו
- ^ שמסוכנת כל כך שצריך לאמדו אם יחיה ואם ימות
- ^ 'מכה של חלל אינה צריכה אומד' לא גרסינן לה.
- ^ חולי חמה בלע"ז מלווי"ד: 'צמירתא' לשון שריפה וחמימות, ודוגמתו ב'הכונס צאן לדיר' (בבא קמא דף ס.) 'דצמרא צמורי'
- ^ שפתיים
- ^ זינציב"ש
- ^ קשין הן
- ^ דכל רפואה אסרו חכמים לעשותה בשבת היכא דליכא סכנה, משום שחיקת סממנין; במסכת שבת (דף נג:)
- ^ חולי השינים ובלע"ז מישג"א
- ^ עובדת כוכבים היתה
- ^ ליה רפואה
- ^ חמשא בשבתא
- ^ בשבתא
- ^ מאי איעביד דלא מצינא למייתי גבך מפני תלמידי בני כלה
- ^ לימד הרפואה לכל
- ^ דאיהי סברה אישתבע ועבר אשבועתיה
- ^ משעה שגילתה לו - אמר לה: "דעי שלא נשבעתי ולא אמרתי 'באלהא דישראל' אלא 'לאלהא דישראל'
- ^ מדבעי לאסויי בשבתא
- ^ ולקמיה פריך: כיון דהכי הוא - היכי מיתסי מעובד כוכבים? והאמר רבי יוחנן 'כל מכה שמחללין עליה [את השבת] אין מתרפאין מהן'!? והכא לא גרס לה עד לקמן
- ^ למידע דהוא צפדינא
- ^ כשנותן כלום לתוך פיו יוצא מבין שיניו דם; 'דרי' הן שורות השינים
- ^ מאכל של חיטין ואכלו כשהוא צונן מאד בימי חורף
- ^ דג שטיגנהו בשומן היוצא ממנו עם הקמח
- ^ מטרונא לרבי יוחנן
- ^ שמן אווזא המחוי באור, וסכתן על ידי אחד מכנפי האווז על שיניו מבחוץ
- ^ גרעינין של זיתים
- ^ שלא הביאו שליש
- ^ ליבן באור מרא חדשה: פושיי"ר בלע"ז, ושרפן עליו
- ^ בשורות שינים מבפנים
- ^ ומיסתפי ממלכותא למיקטליה
- ^ להעביר הסם, שהוא חזק; רבי אבהו הוה קרוב למלכות, כדאמרינן בסנהדרין (דף יד.) ובכתובות (דף יז.) 'דנפקי אמהתא דבי קיסר ומשרו ליה ומצער למיני בקראי
- ^ דאמרינן (לעיל דף כז.) 'אם היה מומחה לרבים – מותר', דלא מרע אנפשיה
- ^ שאני ההוא מטרוניתא דרבי יוחנן
- ^ פצע מכת חרב
- ^ של פדעתא אם יוצא יותר מדאי
- ^ ישקוהו שחלים בחומץ; 'תחלי' - קרישו"ן בלע"ז
- ^ להעלות בשר שתחיה המכה
- ^ עשב ששמו 'יבלא', כי ההוא דסוטה (דף י.) 'קמי רפוקא גרידי דיבלי'
- ^ סנה; שגורד שרשיה ונותן אותה גירדא עם גירדת עץ הסנה, ועושה תחבושת
- ^ תולעים שהתרנגולים מנקרין באשפה; 'מאשפות ירים אביון' מתרגמינן 'מקלקלתא מרים חשוכא' (תהלים קיג ז)
- ^ אבעבוע הדומה לענבא; מלנ"ט בלע"ז
- ^ כלומר מסוכן הוא להמית
- ^ עשב הנקרא רוד"א בלע"ז; ושוחקים אותו עם הדבש
- ^ אפי"א בלע"ז
- ^ יין חזק מאד, ומין יין הוא, כדאמרינן (לקמן דף ל.) 'טילא חריפתא דמצרי זיקי'
- ^ בעוד שהוא מחזר אחר סממנין אלו
- ^ עינבתא מענבי הגפן בת מינא, דוגמתה: אם גדולה גדולה ואם קטנה קטנה
- ^ יגלגל עליה
- ^ לאבעבוע לבן ענבה לבנה
- ^ קלו"ג בלע"ז; נפח העומד באדם
- ^ על ידי חולי ששמו 'חמה' הוא בא, וסימן הוא לה
- ^ מכת אצבע צרדה: מדביקה בגודלו ושומטה ומכה בצפרנה
- ^ נתבשל
- ^ להוציא הליחה היא רפואתו
- ^ פירוש: טבעת של בית רעי, ובלע"ז פיג"א
- ^ רפואה
- ^ לשון שבע גרעינין אדומים כתולעת הנמצאים באהל שמכבסין בו, כדתנן התם (שבת דף צ.) 'הבורית והאהל'; 'תולאנא' לשון תולעת שני
- ^ חתיכות בגד שנוטלין מבית הצואר של חלוק כשעושין לה פה
- ^ ליצ"א של שיער בהמה
- ^ וטובל
- ^ בעוד שהוא מחזר אחר סמנים הללו
- ^ גרעין של פרי הסנה: בטנים הגדילים בסנה ומלאין גרעינין
- ^ סדק של גרעינין נגד סדק שבבשרו
- ^ הנראה מבחוץ – למעלה, ויכול לדבק שם אותו אפר
- ^ בפי הנקב מלמטה
- ^ חלב שעירה שלא ילדה
- ^ ימחהו באור וימשחהו בו כדמתרגמינן 'נמס' = פשר
- ^ עלי דילועין
- ^ שנתייבשו בצל
- ^ נימי"ן בלע"ז מין חלזון
- ^ שמן זית ושעוה טרופין יחד
- ^ יתכסה בשחקים של פשתן בקיץ, שלא יתחמם יותר מדאי
- ^ בגדים של צמר גפן שהן חמים
- ^ משקין
- ^ שם צאן
- ^ עז שאינה מסורבל בצמר כרחל
- ^ גחלים לוחשות
- ^ אשקרבו"ט; ובלשון כנען קרוקי"ם
- ^ גסה והוא הנטו"ן
- ^ עלה ארוך של שחת ירק של חטין
- ^ בית יד של שום, והן עלין היבשים שהן נאחזין בהן; 'שופתא' לשון אחיזה, כדאמרינן בגיטין (דף לב.) 'שופתא דקופינא דמרא רפיא'
- ^ כמו 'נירא ברקא': שֵׂעָר של לייצ"א
- ^ יבעיר בהן האור
- ^ לא יתן אזנו לרוח [יש מפרשים: שיזהר שמהאש לא יפול לאוזן]
- ^ כשיטול זו מן האזן - יתן את זו, עד שיכלו כולן
- ^ מוכין הצבועים בצבע שקורין פויילי"ד
- ^ אינו חבוט בשמן לנפצו; 'משקף' לשון 'עלה נדף' (ויקרא כו לו) 'טרפא דשקיף'; נחבט
- ^ שפופרת של קנה ישן שנתלש הרי מאה שנה
- ^ מלח של אבן הדומה לשייש; בלע"ז שליימ"א
- ^ כל הרפואות הללו אינן שוות לכל חולי האזן, אלא: אותן הרפואות שיש בהן דבר לח, כגון מיא דכוליתא ומשח קירא וכיוצא בהן - מעלין לאוזן יבשה שיש לו חולי ואינה מוציאה לחה; ורפואות של יבש, כגון גובתא דקניא ומילחא גללניתא - לאודנא רטיבא המוציאה לחה
- ^ גידי אזנים, פעמים שיורדין למטה ומתפרקין הלחיים, וצריך להעלותן, ויש סכנה בדבר
- ^ הואיל ואפשר ביד
- ^ עושה חבורה, ויש חילול שבת יותר; אבל קשירת סם - אין שם חילול דאורייתא
- ^ שרוצה לצאת כאדם המורד ויוצא
- ^ דלאו סכנת נפשות, אלא סכנת עוורון
- ^ כדאמרינן לקמן: 'שורייני דעינא בליבא תלו': מאור העין מעורין ואחוזין בטרפשי הלב
- ^ השומע דבריו ומקבלם
- ^ יחלל שבת
- ^ שאתה אסרת וערערת על דברי
- ^ מדעתי הייתי אומר דבר זה שמחית על ידי
- ^ ממנו קיבלתיה
- ^ אשלפי"ר; לשון 'כקדוח אש' (ישעיהו סד א): חמימות
- ^ על איזה חולי העין מחללין שבת
- ^ נוטפת עינו רירא; בלע"ז קצייר"א
- ^ אישפוננ"ט; לשון נעיצה ותחיבה
- ^ חמימות
- ^ בתחלת החולי
- ^ שכבר נתרפא ועדיין קודחת מעט
- ^ שבא לכוחלה כדי להאיר מראית עינו
- ^ מי שיש עליו אחת מאלה:
- ^ שנשכתו צרעה
- ^ או שנתחב קוץ בבשרו; 'דחרזיה' לשון 'מחרוזות של דגים' (בבא מציעא כא.); 'סילוא' = קוץ
- ^ או שיש עליו סימטא = קלו"ג
- ^ ונכנס במרחץ באחת מכל אלה
- ^ היא
- ^ צנון
- ^ יפה לחולי חמה
- ^ תרדין
- ^ גירסת רש"י: לזיקא = לשחפת צוננת
- ^ לפי שהצנון מוסיף עליו קור והתרדין מחממין
- ^ צריך לשרות המכה בחמין; והא דאמרינן לעיל 'סילוא בי בני סכנתא' - היכא דרחיץ כל גופו בי בני: שמחמם כל גופו