ביאור:בבלי עבודה זרה דף מה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משנה:
הנכרים העובדים את ההרים ואת הגבעות, הן [1] מותרין [2], ומה שעליהן [3], אסורין, שנאמר (דברים ז כה): "לא תחמוד כסף וזהב עליהם"[4];
רבי יוסי הגלילי אומר: [5] (דברים יב ב) [אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם [6] את] אלהיהם על ההרים [הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן] - [7] ולא ההרים [8] אלהיהם; 'אלהיהם ... על הגבעות' ולא הגבעות אלהיהם; [9] ומפני מה אשירה אסורה [10]? - מפני שיש בה תפיסת ידי אדם [11], וכל שיש בה תפיסת ידי אדם – אסור.
אמר רבי עקיבא: אני אובין [12] ואדון לפניך [13]: כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן - דע שיש שם עבודת כוכבים [14].
גמרא:
ורבי יוסי הגלילי - היינו תנא קמא [15]?
אמר רמי בר חמא אמר ריש לקיש: צפוי הר כהר איכא בינייהו: תנא קמא סבר צפוי הר אינו כהר, ומיתסר [16], ורבי יוסי הגלילי סבר צפוי הר הרי הוא כהר [17].
רב ששת אמר: דכולי עלמא צפוי הר אינו כהר [18],
והכא באילן שנטעו [19] ולבסוף עבדו קמיפלגי: תנא קמא סבר: אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר, ורבי יוסי הגלילי סבר: אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור [20]; ממאי [21]? - מדקתני סיפא: 'מפני מה אשירה אסורה? מפני שיש בה תפיסת ידי אדם, וכל שיש בו תפיסת ידי אדם אסור'; [22] 'וכל שיש בו תפיסת אדם' לאתויי מאי? לאו לאתויי אילן שנטעו ולבסוף עבדו? ואף רבי יוסי ברבי יהודה סבר אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור, דתניא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מתוך שנאמר (דברים יב ב) [אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את] אלהיהם על ההרים [הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן] ולא 'ההרים אלהיהם', 'אלהיהם ... על הגבעות' ולא גבעות אלהיהם - שומע אני 'תחת כל עץ רענן' אלהיהם, ולא רענן אלהיהם! תלמוד לומר: (דברים יב ג) [ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם] ואשריהם תשרפון באש [ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא] [23]. [24]
אלא 'תחת כל עץ רענן' למה לי?
ההוא – לכדרבי עקיבא הוא דאתא [25], דאמר רבי עקיבא: אני אובין ואדון לפניך: כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן - דע שיש שם עבודת כוכבים.
ורבנן - האי 'ואשריהם תשרפון באש' מאי עבדי ליה?
מיבעי ליה לאילן שנטעו מתחילה לכך;
ורבי יוסי ברבי יהודה נמי מיבעי ליה להכי?
הכי נמי.
אלא אילן שנטעו ולבסוף עבדו מנא ליה?
נפקא ליה מ'ואשריהם תגדעון' (דברים ז ה: כי אם כה תעשו להם מזבחתיהם תתצו ומצבתם תשברו ואשירהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש); איזהו עץ שגידועו אסור ועיקרו מותר? הוי אומר אילן שנטעו ולבסוף עבדו [26].
והא 'ואשריהם תשרפון באש' קא נסיב לה [27] תלמודא [28]!?
'אילו לא נאמר' קאמר [29]: אילו לא נאמר 'תשרפון באש' [30] הייתי אומר 'ואשריהם תגדעון' - באילן שנטעו מתחילה לכך [31]; השתא דכתיב 'ואשריהם תשרפון באש' [32] - אייתר ליה 'ואשריהם תגדעון' לאילן שנטעו ולבסוף עבדו.
ורבנן [33] - האי 'ואשריהם תגדעון' [34] מאי עבדי ליה [35]?
לכדרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: גידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש ארץ ישראל, כיבוש ארץ ישראל קודם לביעור עבודת כוכבים [36], דתני רב יוסף: (דברים יב ג) [ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם [מן המקום ההוא] 'ונתצתם את מזבחותם' – והנח, 'ושברתם את מצבותם' – והנח;
'והנח' [37] סלקא דעתא? שריפה בעי [38]!?
אמר רב הונא: רדוף ואחר כך שרוף [39].
ורבי יוסי ברבי יהודה - האי סברא מנא ליה [40]?
נפקא ליה מ'אבד תאבדון' (דברים יב ב: אבד תאבדון את כל המקמות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן): 'אבד' - ואחר כך 'תאבדון' [41].
ורבנן?
הא מיבעי ליה לעוקר עבודת כוכבים: שצריך לשרש אחריה.
ורבי יוסי ברבי יהודה, לשרש אחריה מנא ליה?
נפקא ליה מ'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא' [42]
ורבנן?
ההוא - לכנות לה שם, דתניא: רבי אליעזר אומר: מנין לעוקר עבודת כוכבים שצריך לשרש אחריה? תלמוד לומר: (דברים יב ג) [ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון] ואבדתם את שמם [מן המקום ההוא]
הערות[עריכה]
- ^ ההרים עצמן
- ^ לחצוב אבנים מהן, ולזריעה; דמחובר לא מתסר, כדנפקא לן (לקמן) מ'אלהיהם על ההרים' (דברים יב ב) ולא ההרים אלהיהם, כדדריש רבי יוסי הגלילי
- ^ כגון אם ציפום זהב וכסף אסור, שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך. ואף על גב דאינהו - לאו 'עבודת כוכבים' מקרו, ולא מתסרי, גזירת הכתוב היא (שהרים וגבעות שהן קרקע עולם - אין בהן כח לאסרן, אבל עבודת כוכבים מיהא הוי)
- ^ דתלוש שעליהם כתלוש של שאר עבודת כוכבים, שנאמר (דברים ז כה): "לא תחמוד [כסף וזהב] עליהם", על כל שהן נעבדין משמע, ועל כרחנו אנו צריכין לפרש דלאו עבודת כוכבים מיקרו, דאמרינן ב'השוחט' 'הא דאמר להר והא דאמר לגדא דהר': שהשוחט לשם הר לא מיקרי 'זבחי מתים'; והא דתניא לקמן 'ועובדיהם בסייף' משום האי טעמא הוא דאף על גב דלאו עבודת כוכבים נינהו, לענין איתסורי, עובדיהם מיהא לשם עבודת כוכבים עבדי להו, ולעבודת כוכבים מיכווני – חייב, דהוא דומיא דמחובר, בפרק בתרא (דף נד)
- ^ הרי המקרא מלמדנו שהמחובר אינו נאסר שנאמר
- ^ ומה תאבדו? -
- ^ משמע צלמים ופסיליהם שעל ההרים קרויים 'אלהיהם' ולא ההרים
- ^ קרויים
- ^ ומאחר שהוא כן
- ^ ולא דרשינן נמי 'תחת כל עץ רענן' אלהיהם, ולא 'עץ רענן אלהיהם'? והלא אילן מחובר הוא, ולמה אסָרוֹ הכתוב, דכתיב 'ואשריהם תגדעון' (דברים ז ה)
- ^ שאדם נטעו
- ^ אפרש
- ^ שאין לנו לדרוש מיעוטא מתחת עץ רענן, שלא נאמר אלא למסור להם סימני מקום שרגילין אמוריים לעבוד שם עבודת כוכבים, כדי שיחפשו ישראל שם ויבערום
- ^ ומיעוטא דהרים וגבעות - מיהא מינה ממעטינן ממשמעותיה דקרא: שלא צוה לאבד את ההרים, אבל כל עץ רענן צוה לנו לאבד, במקום אחר 'ואשריהם תשרפון באש' (דברים ז כה), והכא לא נקיט ליה אלא משום סימנא
- ^ בין למר בין למר הרים וגבעות שרו
- ^ דכתיב 'לא תחמוד [כסף] עליהם' (דברים ז כה): כל שעליהם
- ^ ציפוי הר בטל לגבי הר; וכיון דהר - לאו עבודת כוכבים, ציפוי נמי לא מיתסר, ו'עליהם' – א'פסילי אלפיהם' תלושין קאי
- ^ ואסור, ורבי יוסי - לטפויי אתנא קמא קאתי למיתסר
- ^ שלא לשם אשרה
- ^ דשמעיה לתנא קמא, דאמר הרים וגבעות שרו - הוא הדין כל כיוצא בהן שמחוברין ולא היתה תחילתו לעבודת כוכבים, ואיזו היא אשירה אסורה? - שנטעו מתחילה לכך, דתפיסת יד אדם אינו כלום אלא אם כן היא לשם עבודת כוכבים, אבל נטעו גרעין שלא לשם אשירה - אין זו 'תפיסת ידי אדם' הואיל וההיא שעתא - לאו דעתיה לעבודת כוכבים היה; וממעטי ליה מ'תחת כל עץ רענן' (דברים יב ב) - ולא עץ עצמו; ואתא רבי יוסי הגלילי למימר: אילן שנטעו גרעין - אפילו שלא לשם אשירה, ולבסוף עבדו – אסור, דלא דמי להר: שהרי יש בה תפיסת ידי אדם בנטיעה, הילכך תוספתו אסור! אבל עיקרו - קודם שהשתחוה לו - מודה דשרי, כד(לקמן דף מח.)
- ^ שמעינן דרבי יוסי אסר אילן שנטעו ולבסוף עבדו
- ^ הא דמיהדר ותני
- ^ ו(לקמן דף מח.) מפרש ממאי דבנטעו ולבסוף עבדו קאי
- ^ רבי יוסי ברבי יהודה סבר: אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור, מדקאמר דלא דרשינן 'ולא עץ רענן אלהיהם'; דאי קסבר אילן שנטעו ולבסוף עבדו שרי - לדרוש 'תחת כל עץ רענן' ולמישרייה, והכי איבעי ליה למיתני: 'מתוך שנאמר 'ולא עץ רענן אלהיהם' שומע אני כל האשרות מותרות? - תלמוד לומר: ואשריהם תשרפון וגו'.
- ^ דכיון דלא מצינן למידרשיה, דהא כתיב 'ואשריהם תשרפון' - מוקמינן ליה לסימנא, אבל קמאי - למיעוטא דרשינן
- ^ גידועו = מה שהחליף אחרי כן; דקאמר 'תגדעון' - מכלל דעיקרו עוזב בקרקע ויהנה ממנה
- ^ רבי יוסי ברבי יהודה
- ^ למלתיה ולמיסר אילן שנטעו ולבסוף עבדו
- ^ בלשון 'אילו לא נאמר' קא נסיב לה למלתיה, למיסר אילן שנטעו ולבסוף עבדו, והכי קאמר
- ^ לאילן שנטעו מתחלה
- ^ למיסריה הוא דאתי, אבל אילן שנטעו ולבסוף עבדו שרי
- ^ תלמוד לומר 'ואשריהם תשרפון באש' לאילן שנטעו מתחלה לכך
- ^ דאמרי כל האילן מותר
- ^ שעיקרו מונח בארץ
- ^ אי באילן שנטעו מתחלה לכך - כולה אסור
- ^ גידוע זה - לא להתיר עיקרו, אלא שיגדעו מיד בכניסתם, ולאחר כיבוש יחפשו אחריהם לשרשם ולבערם
- ^ 'והנח'- מדלא כתב 'ישרוף'
- ^ דהא אתי לידי תקלה!? ועוד כתיב אחרינא: 'פסילי אלהיהם תשרפון'
- ^ הנח עד שתרדוף ותכלה את העובדי כוכבים, ואחר כך שרוף
- ^ מדרב יוסף לא נפקא, דהוא גופיה א'תגדעון' וא'תשרפון' קא סמיך, דאי מ'ונתצתם' - הוה אמינא הנח דוקא: דגזירת הכתוב היא שאין צריך לבער, מדלא כתב בהו שריפה; אבל באשרה - כיון דחזינן בה שני ביטולין - אמרינן נמי התם ד'ונתצתם' קודם לכיבוש כתיב, ולאחר כיבוש בעי שריפה
- ^ אלמא יש שהות הפסק בינתיים
- ^ סוף דברים יב,ג