ביאור:בבלי עבודה זרה דף ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לומר שאף על פי שמקיימין אותן - אין מקבלין עליהם שכר [1].

ולא? והתניא: 'היה רבי מאיר אומר [בסיפרא פרשת אחרי מות פרק יג משנה יג, בשם רבי ירמיה]: מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? תלמוד לומר (ויקרא יח ה) [ושמרתם את חקתי ואת משפטי] אשר יעשה אותם האדם וחי בהם [אני ה’]; 'כהנים' 'לוים' ו'ישראלים' לא נאמר, אלא 'האדם' - הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה - הרי הוא ככהן גדול';

אלא לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה, דאמר רבי חנינא: 'גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה';?

[אלא כך] אומרים העובדי כוכבים לפני הקב"ה:

ריבונו של עולם! ישראל שקיבלוה - היכן קיימוה?

אמר להם הקב"ה: אני מעיד בהם שקיימו את התורה [כולה];

אומרים לפניו: ריבונו של עולם! כלום יש אב שמעיד על בנו, דכתיב (שמות ד כב) [ואמרת אל פרעה כה אמר ה’] בני בכורי ישראל!?

אמר להם הקב"ה: שמים וארץ יעידו בהם שקיימו את התורה כולה!

אומרים לפניו: ריבונו של עולם! שמים וארץ נוגעין בעדותן, שנאמ' (ירמיהו לג כה) [כה אמר ה’] אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי [2], ואמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב (בראשית א לא) [וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד] ויהי ערב ויהי בקר יום הששי [3]? - מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר: אם ישראל מקבלין את תורתי – מוטב, ואם לאו - אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו; ואמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו ט) משמים השמעתָ דין [4] ארץ יראה ושקטה; אם יראה - למה שקטה, ואם שקטה - למה יראה? אלא בתחלה יראה [5] ולבסוף [6] שקטה.

אמר להם הקב"ה: מכם יבאו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה: יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים [7], יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל [8], תבא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה [9], יבא נבוכד נצר ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם, יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפלה, יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני [ואליהו בן ברכאל הבוזי [10]] ויעידו בהם בישראל שקיימו את כל התורה כולה, שנאמר (ישעיהו מג ט) [כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאמים מי בהם יגיד זאת וראשנות ישמיענו] יתנו עידיהם ויצדקו [וישמעו ויאמרו אמת];

אמרו לפניו: ריבונו של עולם! תנה לנו מראש ונעשנה!

אמר להן הקב"ה: שוטים שבעולם: מי שטרח בערב שבת [11] יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת - מהיכן יאכל בשבת? אלא אף על פי כן מצוה קלה יש לי, ו'סוכה' שמה; לכו ועשו אותה.

ומי מצית אמרת הכי? והא אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (דברים ז יא) [ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים] אשר אנכי מצוך היום [לעשותם] - היום לעשותם [12] - ולא למחר לעשותם [13]; היום לעשותם - ולא היום ליטול שכר, אלא שאין הקב"ה בא בטרוניא [14] עם בריותיו.

ואמאי קרי ליה 'מצוה קלה'?

משום דלית ביה חסרון כיס.

מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו [15], והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה [16] בתקופת תמוז [17], וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר (תהלים ב ג) ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו [18];

'מקדיר'? והא אמרת 'אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו'?

משום דישראל נמי זימני


עמוד ב

דמשכא להו תקופת תמוז עד חגא [19], והוי להו צערא.

והאמר רבא: 'מצטער פטור מן הסוכה'?

נהי דפטור, בעוטי מי מבעטי?

מיד הקב"ה יושב ומשחק עליהן, שנאמר (תהלים ב ד) יושב בשמים ישחק [ה' ילעג למו] [20]; אמר רבי יצחק: אין שחוק לפני הקב"ה אלא אותו היום בלבד.

איכא דמתני להא דרבי יצחק אהא: דתניא: 'רבי יוסי אומר: לעתיד לבא באין עובדי כוכבים ומתגיירין';

ומי מקבלינן מינייהו? והתניא 'אין מקבלין גרים לימות המשיח; כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה, אלא שנעשו גרים גרורים [21], ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם; כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג - אומר להן: על מה באתם? אומרים לו: (תהלים ב ב: יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד) על ה' ועל משיחו, שנאמר (תהלים ב א) למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו' על ה' ועל משיחו]; וכל אחד מנתק מצותו והולך שנאמר (תהלים ב ג) ננתקה את מוסרותימו [ונשליכה ממנו עבותימו], והקב"ה יושב ומשחק, שנאמר (תהלים ב ד) יושב בשמים ישחק [ה' ילעג למו]; אמר רבי יצחק: אין לו להקב"ה שחוק אלא אותו היום בלבד.

איני! והא אמר רב יהודה אמר רב: שתים עשרה שעות הוי היום: שלש הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, שניות יושב ודן [22] את כל העולם כולו [23]; כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה - עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים; שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים [24] עד ביצי כנים [25]; רביעיות יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר (תהלים קד כו) [שם אניות יהלכון] לויתן זה יצרת לשחק בו.

אמר רב נחמן בר יצחק: עם בריותיו משחק, ועל בריותיו [26] אינו משחק אלא אותו היום בלבד.

אמר ליה רב אחא לרב נחמן בר יצחק: מיום שחרב בית המקדש אין שחוק להקב"ה; ומנלן דליכא שחוק? אילימא מדכתיב (ישעיהו כב יב) ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה [ולחגר שק];

דלמא ההוא יומא ותו לא? אלא דכתיב (תהלים קלז ה) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני [פסוק ו] תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי [אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי].

דלמא שכחה הוא דליכא, אבל שחוק מיהא איכא?

אלא מהא: (ישעיהו מב יד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק [כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד]. ברביעיות מאי עביד?

יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה, שנאמר (ישעיהו כח ט) את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים: למי יורה דעה ולמי יבין שמועה? - לגמולי מחלב [27] ולעתיקי משדים [28].

ומעיקרא מאן הוה מיגמר להו?

איבעית אימא מיטטרון, ואיבעית אימא הא והא עביד.

ובליליא מאי עביד?

איבעית אימא מעין יממא, ואיבעית אימא: רוכב על כרוב קל שלו ושט בשמונה עשר אלף עולמות, שנאמר (תהלים סח יח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן [ה' בם סיני בקדש]; אל תקרי 'שנאן' אלא 'שאינן' [29];

ואיבעית אימא יושב ושומע שירה מפי חיות, שנאמר (תהלים מב ט) יומם יצוה ה' חסדו [30] ובלילה שירו עמי [תפלה לאל חיי] [31].

אמר רבי לוי: כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה [32] - מאכילין לו גחלי רתמים (תהלים קכ ד: חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים), שנאמר (איוב ל ד) הקוטפים מלוח [33] עלי שיח ושורש רתמים לחמם.

אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בלילה - הקב"ה מושך עליו חוט של חסד [34] ביום, שנאמר (תהלים מב ט) יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי: מה טעם יומם יצוה ה' חסדו? - משום דבלילה שירו עמי.

איכא דאמרי אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בעולם הזה הדומה ללילה - הקב"ה מושך עליו חוט של חסד בעולם הבא הדומה ליום, שנאמר(תהלים מב ט) יומם יצוה ה' חסדו [ובלילה שירו עמי].

אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי דכתיב (חבקוק א יד) ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו - למה נמשלו בני אדם כדגי הים? לומר לך: מה דגים שבים, כיון שעולין ליבשה מיד מתים - אף בני אדם: כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצות - מיד מתים;

דבר אחר: מה דגים שבים, כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים - כך בני אדם: כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים.

איבעית אימא בעולם הזה, ואיבעית אימא לעולם הבא.

איבעית אימא בעולם הזה, כדרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: הכל בידי שמים [35] חוץ מצנים פחים [36], שנאמר (משלי כב ה) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם;

ואיבעית אימא לעולם הבא, כדרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: אין גיהנם לעתיד לבא, אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר: רשעים נידונין בה, וצדיקים מתרפאין בה: רשעים נידונין

הערות[עריכה]

  1. ^ התרה זו - לא טובתם היא, אלא שאין מצווין לקיימן, ואם יקיימו - לא יקבלו שכר
  2. ^ אם לא בריתי שכתבתי שתהא נוהגת יומם ולילה, והיינו תורה, דכתיב (יהושע א ח) 'והגית בו יומם ולילה' וכתיב (דברים כט סט) 'אלה דברי הברית'
  3. ^ ה' ד'הששי' יתירה, וכתבה בסוף מעשה בראשית לדרשה זו, והכי משמע: ויהי ערב ויהי בקר יום הששי של ששה בסיון, שעתידין ישראל לקבל התורה
  4. ^ מתן תורה
  5. ^ שמא לא יקבלו ישראל התורה ותחזור הארץ לתוהו ובוהו
  6. ^ כשקבלוה בנעשה ונשמע שקטה
  7. ^ נמרוד השליך את אברהם אבינו באור כשדים על שלא קיבל עליו לעבוד עבודת כוכבים שנאסרה לבני נח ואברהם בן נח הוא: שלא היה בשעת מתן תורה, ועל שם כך נקרא 'אמרפל' ב'כיצד מעברין' (עירובין נג.): שאמר והפיל אברהם בכבשן האש
  8. ^ דכתיב 'מה מצאת מכל כלי ביתך' (בראשית לא לז) אפילו סכין אפילו המנק אפילו מחט? והחתן הדר בבית חמיו עשרים שנה כשיוצא אינו נוטל עמו כלי קטן, ובני נח נצטוו על הגזל - ויעקב קיים
  9. ^ אשת איש נאסרה לבני נח דכתיב 'ודבק באשתו' (בראשית ב כד) - ולא באשת חבירו (סנהדרין דף נח) ויוסף קיים
  10. ^ לא גרסינן, דישראל הוה, כדמפרשינן בבבא בתרא ב'השותפין' (דף טו)
  11. ^ בעולם הזה
  12. ^ בעולם הזה
  13. ^ דאינו יכול לעשותם לעולם הבא
  14. ^ בעלילה
  15. ^ רוב תשמישתן על הגגות, שאין גגותיהן משופעין
  16. ^ 'מקדיר' - לשון נוקב, כלומר: מנקבת בכח חום גדול כמו 'מקדרין בהרים' דעירובין (דף נח.); ענין נקב וחתך
  17. ^ שנוהגת ומושכת עד שלשה חדשים: עד יום תקופת תשרי הויא תקופת תמוז
  18. ^ 'על ה' ועל משיחו' קאמר לעיל [פסוק ב], כדכתיב 'למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק' [פסוק א], כלומר: ננתקה מצות סוכה שהטילו עלינו
  19. ^ ואין תקופת תשרי נופלת עד לאחר החג
  20. ^ גבי 'ננתקה את מוסרותימו' כתיב
  21. ^ מאיליהן מתגיירין, ואנן לא מקבלינן, דמשום גדולתן דישראל קא עבדי, דכתיב (ישעיהו נד טו) 'מי גר אתך' בעניותיך 'עליך יפול' בעשירותיך
  22. ^ קוצב להם מהיכן תזדמן להם פרנסתן
  23. ^ כרבי יוסי דאמר במסכת ראש השנה: אדם נידון בכל יום, דכתיב 'דבר יום ביומו' [מלאכים א ח,נט]
  24. ^ חיה גדולה
  25. ^ מינא הוא דמתקרי 'ביצי כנים', ודקין הן, והוא אינב"א בלשון ארמית, ובלע"ז לינטרי"ס
  26. ^ על עבירות שעושין בריותיו
  27. ^ שמתו כשהן קטנים
  28. ^ 'עתיקי' כמו (איוב ט ה) 'המעתיק הרים': לשון סילוק
  29. ^ ב' אלפים חסירין מריבותים
  30. ^ דן וזן ומלמד תורה
  31. ^ ובלילה נוהג שירו (למעלה) עמי למטה; שאף דוד לא היה מנמנם אלא כשינת הסוס, וכל הלילה מתעסק בשירות ותושבחות ובתורה, כדאמרינן בריש מסכת ברכות (דף ג:)
  32. ^ מי שעוסק בתורה ופוסק על דברי שיחה בטלה
  33. ^ דברים לחלוחים; ועיקר; לישנא אחרינא: הנכתב בלוחות
  34. ^ נותן חינו בעיני הבריות
  35. ^ מחושות ומכאובות הבאים לאדם כולם על ידי גזירת שמים
  36. ^ צנים = צנה; פחים = חולי הבא ע"י חום, כמו (שיר ב,יז) עד שיפוח היום