ביאור:בבלי עבודה זרה דף כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה]

משכירין להם בתים [1] אבל לא שדות [2];

ובחו"ל [3] - מוכרין להם בתים ומשכירין שדות [4], דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: בארץ ישראל משכירין להם בתים אבל לא שדות, ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות, ובחוץ לארץ מוכרין אלו ואלו [5].

אף במקום שאמרו להשכיר [6] - לא לבית דירה אמרו [7], מפני שהוא מכניס לתוכו עבודת כוכבים, שנאמר (דברים ו כו) [ו]לא תביא תועבה אל ביתך [והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא];

ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ מפני שהוא נקרא על שמו [8].

גמרא:

מאי 'אין צריך לומר שדות'? אילימא משום דאית בה תרתי: חדא חניית קרקע, וחדא דקא מפקע לה ממעשר - אי הכי בתים נמי איכא תרתי: חדא חניית קרקע, וחדא דקא מפקע לה ממזוזה!

אמר רב משרשיא: מזוזה - חובת הדר הוא [9].

בסוריא משכירין בתים [אבל לא שדות]:

מאי שנא מכירה, דלא: משום מכירה דארץ ישראל - אי הכי משכירות נמי נגזור!?

היא גופה גזרה [10], ואנן ניקום וניגזור גזרה לגזרה?

והא שכירות שדה דבסוריא דגזרה לגזרה היא [11], וקא גזרינן!?

התם לאו גזרה הוא - קסבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש [12]; שדה דאית ביה תרתי גזרו ביה רבנן [13], בתים דלית בהו תרתי - לא גזרו בהו רבנן.

בחוץ לארץ [מוכרין להם בתים ומשכירין שדות]:

שדה, דאית ביה תרתי - גזרו בהו רבנן [14]; בתים, דלית בהו תרתי - לא גזרו בהו רבנן.

רבי יוסי אומר בארץ ישראל משכירין להם בתים [משכירין להם בתים אבל לא שדות]:

מאי טעמא?

שדות, דאית בהו תרתי [15] - גזרו בהו רבנן [16]; בתים, דלית בהו תרתי - לא גזרו בהו רבנן [17].

ובסוריא מוכרין [בתים ומשכירין שדות]:

מאי טעמא?

קסבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש [18], ושדה - דאית בה תרתי - גזרו בה רבנן [19]; בתים - דלית בהו תרתי - לא גזרו בהו רבנן.

ובחו"ל מוכרין [אלו ואלו]:

מאי טעמא?

כיון דמרחק - לא גזרינן.

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.

אמר רב יוסף: ובלבד שלא יעשנה שכונה.

וכמה 'שכונה'?

תנא: אין שכונה פחותה משלשה בני אדם.

ולחוש דלמא אזיל האי ישראל [20]ומזבין לחד עובד כוכבים [21], ואזיל היאך [22] ומזבין לה לתרי [23]?

אמר אביי: א'לפני' – מפקדינן [24], א'לפני דלפני' - לא מפקדינן [25].

אף במקום שאמרו להשכיר [לא לבית דירה אמרו, מפני שהוא מכניס לתוכו עבודת כוכבים, שנאמר (דברים ו כו) [ו]לא תביא תועבה אל ביתך [והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא]]:

מכלל דאיכא דוכתא דלא מוגרי,


עמוד ב

וסתמא כרבי מאיר [26], דאי רבי יוסי - בכל דוכתא מוגרי!

ובכל מקום לא ישכור [לו את המרחץ, מפני שהוא נקרא על שמו]:

תניא [תוספתא עבודה זרה פ"ב מ"ג, בשנוי לשון]: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא ישכור אדם מרחצו לעובד כוכבים, מפני שנקרא על שמו, ועובד כוכבים זה עושה בו מלאכה בשבתות ובימים טובים'; אבל לכותי מאי? שרי? כותי [27] אימר עביד ביה מלאכה בחולו של מועד [28]?

'חולו של מועד'? אנן נמי עבדינן [29]!?

אבל שדהו לעובד כוכבים מאי? שרי [30]; מאי טעמא? [31] אריסא אריסותיה קעביד [32] - מרחץ נמי אמרי 'אריסא אריסותיה קעביד'?

אריסא דמרחץ לא עבדי אנשי.

תניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר: לא ישכיר אדם שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו, וכותי זה עושה בו מלאכה בחוש"מ' [תוספתא עבודה זרה פ"ב מ"ג: ר' שמעון בן אלעזר אומר: בכ"מ לא ישכיר ישראל שדהו לעובד כוכבים מפני שנקראת על שם ישראל ועושין בה ביו"ט.]; אבל עובד כוכבים מאי? שרי, דאמרי אריסא אריסותיה עביד; - אי הכי כותי נמי אמרי 'אריסא - אריסותיה עביד'

הערות[עריכה]

  1. ^ ולא גזרינן אטו מכירה, דאי נמי אתי לידי מכירה - לא עבר אדאורייתא, דכי כתיב 'לא תתן להם חן וחנייה' - בארץ ישראל כתיב, דחשיבא חנייתה; ומיהו מכירה לכתחילה לא, דגזרינן משום מכירה דארץ ישראל
  2. ^ דאיכא תרתי לאיסורא
  3. ^ דמרחק, וליכא למיגזר מכירה דהתם אטו מכירה דא"י
  4. ^ אבל מכירה דשדות – לא: כיון דאיכא תרתי - גזרינן
  5. ^ טעמא דרבי יוסי מפרש בגמרא
  6. ^ בתים
  7. ^ אלא לאשתמושי בהו בציבי ותיבנא
  8. ^ והרואה שמחממין בשבת אומר שהבלנים - שלוחין של ישראל הן
  9. ^ ולא חובת הבית; הלכך ליכא אפקעתא, דכתיב 'ביתֶךָ' (דברים ו ט) - דרך ביאתך, אלמא למי שנכנס ויוצא לתוכה אזהר רחמנא
  10. ^ שכירות אטו מכירה
  11. ^ דקס"ד משום שכירות דא"י איתסר
  12. ^ ובמכירה דסוריא איכא איסורא בין בתים בין שדות, הלכך שכירות שדות דסוריא - לאו גזירה היא משום שכירות דא"י, אלא משום מכירות שדות, דלאו גזירה היא, אלא איסורא דאורייתא! ומיהו לא אחמור בה רבנן למיגזר שכירות דבתים אטו מכירה
  13. ^ שכירות אטו מכירה
  14. ^ דמשכירין ולא מוכרין, משום מכירה דא"י
  15. ^ דאיכא במכירתן תרתי לאיסורא
  16. ^ שכירות אטו מכירה
  17. ^ אטו מכירה
  18. ^ הלכך ליכא איסורא במכירת בתים
  19. ^ מכירתן בסוריא, אטו מכירה דא"י
  20. ^ דשרית ליה לזבוני לחד עובד כוכבים
  21. ^ יחיד
  22. ^ האי עובד כוכבים
  23. ^ ומזבין לה לתרתי פלגי לתרי, ומעכב השלישית לעצמו, ואיכא 'שכונה'
  24. ^ 'מיפקדינן' גרסינן
  25. ^ כלומר: לכולי האי לא חיישינן
  26. ^ דאמר בא"י אין משכירין
  27. ^ כותי לא עביד מלאכה בשבת
  28. ^ אבל בחולו של מועד עביד, דלמדרש סופרים לא חיישי
  29. ^ לדידן נמי שרי להחם מרחצאות
  30. ^ להשכיר היכא דליכא למיחש לחניית קרקע, כגון בחוצה לארץ
  31. ^ ואף על פי שנקראת על שמו - לא חשדי ליה דליהוי עובד כוכבים שלוחו אלא אמרי
  32. ^ אריסא הוא, וקיבלה עליו למחצה לשליש ולרביע, ועליו מוטל לעשות